כמשמעות סמ"ע סי' רא ס"ק ד(.
הא אפשר להתנות בהדיא ביניה שהמעות יקנו
י"א דיכולי להתנות )ב"י סי' קצח ,רמ"א ש סעי' ה ,קצות החש ש ס"ק ג .ועי' בדרישה ופרישה ש ,קצות החוש
ס"ק ג ,נתיבות המשפט ש חידושי ס"ק יז ,פתחי תשובה ש בש שער משפט ,מחנה אפרי הל' קני מעות סי' א,
פתחי חוש ח"ז פ"ב סעי' כד הע' מב( .וי"א דאי יכולי להתנות )ש" ש ,ער ש"י ש(.
הא מותר למוכר להשתמש בכס לפני המשיכה
נחלקו בזה הפוסקי )עי' אור שמח פ"ח מהל' מלוה ולוה הט"ו דתליא בשני תירוצי התוס' כא וב"מ מז אי הוי כשומר
חנ או שומר שכר ,ודעת הרי" והרמב" דמותר להוציא ,וע"ע בפלפולא חריפתא על הרא"ש ב"מ סי' יג אות ת .ועי'
בסמ"ע חו"מ ריש סי' קצח שא המוכר קידש בזה אשה מקודשת .ובנתיבות המשפט ש כתב דהיינו א לסוברי
שהיה אסור למוכר להשתמש בכס .ועי' מחנה אפרי הל' קני מעות סי' יא ובדרוש וחידוש לרעק"א ב"מ מז שדנו
בדברי רש"י ]ב"מ מח ע"א[ שכתב נפק"מ בי ר' יוחנ לריש לקיש לעני קידושי אשה ,וביאר ש המחנה אפרי דס"ל
לרש"י דהיכא דאיכא נפק"מ לדאורייתא לא הפקיעו חכמי קני מעות ,ושכ"כ הרשב"א ,א בדעת הרמב" יש עקולי
ופשורי בזה ,ע"ש .וע"ע דברי חיי דיני מכירה סי' ט ,ביאורי לחידושי המאירי סי' טו ,פתחי חוש ח"ז פ"ב סי"ט הע'
לא(.
הא כשהקונה מוש נקנה לו החפ למפרע משעת נתינת המעות
י"א שנקנה לו למפרע )דברי חיי דיני מכירה סי' ט ע"פ מהרי"ו אלגאזי בספרו נאות יעקב ,ובהגהות בנו ש( ,וי"א שלא
)אב האזל בהשמטות להל' מכירה ,ערוה"ש ש .ועי' שו"ת אבני נזר חו"מ סי' לה שהביא מחלוקת הפוסקי בזה .וע"ע
בספר פרי משה ]בעניני קניני ,סי' כה אות ג[(.
הא כשמוש אחרי שנת כס צרי להתכוי לקנות
הסתפקו בזה האחרוני )עי' אמרי בינה קונטרס הקניני סי' ה ,וצדדיו הא תקנו שהמשיכה עצמה קני גמור ,או שאי
המשיכה אלא להוציא מחשש שיאמר לו נשרפו חטי וכו' .וע"ש שהוכיח מהרמב" פ"ג מהל' מכירה ה"א דא בנת
מעות בעינ שימשו או יגביה כל דבר כפי דרכו ,ומבואר טעמו דחכמי עקרו לגמרי קני מעות וצרי להתכוי לקנות
בקני הראוי עכשיו(.
אופני שמעות קונות
כשקנה באופ שאינו מצוי ,כגו בלא מני ומשקל )גמ' ב"מ מז ,טוש"ע חו"מ סי' קצט סעי' א ,ובאמרי בינה קונטרס
הקניני סי' יג כתב שאי ללמוד מעצמנו לחדש מילתא דלא שכיחא ,ואי לנו אלא מה שאמרו חז"ל דהוי מילתא דלא
שכיחא .ועי' בסמ"ע וט"ז חו"מ סי' רכז סעי' יט שנחלקו לגבי א מני המעות ידוע ומני הסחורה אינו ידוע ,אי חשיב
מילתא דלא שכיחא .ובנתיבות המשפט סי' קצט ס"ק א הכריע כט"ז דהוי דבר שאינו מצוי( ,וכ כשחזר המוכר וקנה
מהקונה חפ אחר והקנה לו בחוב שיש עליו מהמקח הקוד )גמ' ש ,טוש"ע ש סעי' ב ,וע"ש בנו"כ( ,וכ ביתומי
)עי' כל הפרטי בשו"ע ובנו"כ ש( ,ובהקדש )קידושי כח ע"ב ,רמ"א בהגהת שו"ע ש סעי' ד ,ועי' בש" ש ס"ק א
שהביא בזה מחלוקת ראשוני .ועי' ברמ"א ש דג צדקה דינו כהקדש ,וע"ש בקצות החוש ס"ק ג ובנתיבות המשפט
ס"ק ג( ,ובארבעה פרקי המבוארי לעיל )עי' שו"ע ש ונו"כ( ,וי"א א בכל מקח למצוה )עי' לעיל(.
הא קני דרבנ מהני לדאורייתא
נחלקו האחרוני )וביסודה היא מחלוקת ראשוני( במצוה דאורייתא ,כגו ארבעת המיני דבעינ מ התורה "ולקחת
לכ" ,הא מועיל קני משיכה שהוא רק מדרבנ ללא כס )כגו שמשל את הדמי לאחר החג( ,או שצרי בדוקא
לעשות ג קני כס )עי' מחנה אפרי הל' קני משיכה סי' ב ]וע"ש בהגהות נכדו רבי יונה נבו[ ,קצות החוש סי' רלה
ס"ק ד ובאבני מילואי סי' כח ס"ק לג ,חידושי החת סופר סוכה ל ע"ב .ועוד האריכו בזה האחרוני רבות ואכמ"ל ]ועי'
קוב אורייתא )בי כסה לעשור תשנ"ג ,סי' ב([ ,עכ"פ נראה דרוב הכריעו דקני דרבנ מהני לדאורייתא ,וכתבו ג
סברות שא את"ל דלא מהני לדאורייתא מצד עצמו עכ"פ קנה הדבר מדאורייתא ביאוש ושינוי רשות או מטע
סיטומתא ומעוד טעמי(.
דףפב
'ואלו ה הפסולי…א"ר יהודה אימתי בזמ שאי לו אומנות אלא היא' בגמרא )סנהדרי כד ע"ב( נחלקו
אמוראי בטע פסול משחקי בקוביה ומפריחי יוני .לדעת רמי בר חמא הוא משו דאסמכתא לא קניא ,ולדעת רב ששת
הוא משו שאי עוסקי בישובו של עול )אבל אסמכתא לא הויא אלא כשסבר שיש בידו לעשות דבר ועל סמ זה
נתחייב ,ושוב הוברר לו שאינו יכול לעשות .אבל כא ידע מתחילה שאי הנצחו תלוי בו ,וגמר ומקנה מראש בלב של(.
והעמידו בגמרא )ש( מחלוקת ,דרמי בר חמא סובר שרבי יהודה חולק על חכמי ,והוא סובר כחכמי ,ורב ששת סובר
דרבי יהודה בא לפרש דברי חכמי ,וא"כ מבואר דכל שיש לו אומנות אחרת אי איסור ,ועל כרח דהאיסור הוא רק
משו דאי עוסקי ביישובו של עול .ונחלקו הראשוני להלכה:
יש אומרי :מחלוקת רמי בר חמא ורב ששת היא אליבא דרבנ ,והלכה כרבי יהודה ,וא"כ מותר לשחוק בקוביה ולהפריח
יוני ,ואינ פסולי לעדות )תוספות כא ,רמב" ב"ב קסח ע"א ,רא"ש ב"מ פ"ה סי' ע ,המאירי סנהדרי כד
ע"ב ,שו"ת הריב"ש סוס"י שח ]ועע"ש סי' שצה וסי' תלה[ .וכ לכאורה פסק הרמ"א בהגהת שו"ע חו"מ סי'
רז סעי' יג וסי' שע סעי' ]וע"ע שו"ת רב פעלי ח"ב יו"ד סי' ל ,וערוה"ש סי' שע סעי' ג ,ושו"ת יביע אומר
ח"ז חו"מ סי' ו[(.
יש אומרי :יש איסור גזל מדרבנ לשחק בקוביה ולהפריח יוני )רש"י ]ר"ה כב ע"א ,שבועות לא ע"א ,מז רע"א[,
רמב" פ"ו מהל' גזלה ה"י ,וכ"פ מר בשו"ע חו"מ סי' שע סעי' אב(.
ובשיטה זו עצמה נחלקו מדוע פסקו כ:
י"א :משו דפסקו כרבנ ואליבא דרמי בר חמא )מגיד משנה ש ,ולכ הקשה סתירה מדברי הרמב" בהל'
עדות פ"י ה"ד שפסל רק היכא דאי לו אומנות אלא היא ,הרי שפסק כרב ששת .אמנ הכס"מ בהל'
עדות ש בכל זאת ביאר שהרמב" פוסק כרמי בר חמא ,ומש"כ הרמב" דוקא באי לו אומנות אחרת
היינו בכגו שמשחק בקוביא רק ע הגויי ,שאי בזה משו גזל ,וכ"פ בשו"ע חו"מ סי' שע סעי' ג,
ע"ש(.
וי"א :משו דפסקו כרמי בר חמא לעני גזל וכרב ששת לעני פסול לעדות )משמעות הר" סנהדרי כו ע"ב,
לח משנה על הרמב" ש ,שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שנט ובלשונות הרמב" ח"א סי' עג ,ב"ח וט"ז
חו"מ סי' לד ,ביאור הגר"א חו"מ סוס"י רג .ומיישבי עי"ז סתירת הרמב" ,דלעני איסור פסק
הרמב" לאסור ,כי הויא גזל מדרבנ ,אבל משו כ בלבד לא היו פוסלי לעדות אא"כ ג אי לו
אומנות אחרת .וזהו מה שפסקו בגמ' סנהדרי כו ע"ב הלכה כרבי יהודה היינו לעני שאינו פסול
לעדות אלא באי לו אומנות אחרת(.
פרק שמיני
'לבית האבל או לבית המשתה' הקדי בית האבל לבית המשתה משו דכתיב ]קהלת ז ,ב[ "טוב ללכת אל בית
אבל מלכת אל בית המשתה" )ריטב"א(.
'או לבית המשתה' של נישואי )לשו הרמב" פ"ו מהל' עירובי ה"ו .ופשוט ,שהרי מבארת הגמ' להל דאי
מערבי אלא לדבר מצוה .א הרמב" הוסי כדי שלא נחשוב סת בית המשתה .וצ"ע א יש בדבריו סתירה לדברי
המהרש"ל ושאר אחרוני שג סעודות סיו ,בר מצוה ,סיו מסכת ועוד ה סעודות מצוה ]ויש לכ אלה סמ מחז"ל,
עי' מש"כ ביוס דעת עמ"ס נדה חוברת צג עמ' .[51אמנ המשי הרמב" ש :או להקביל פני רבו או חבירו שבא מ
הדר וכיוצא באלו .עכ"ל ]והוא ע"פ המשנה לעיל לו ע"ב ,ועי' להל[ .והגר"א בביאורו עהשו"ע סי' תטו ס"ק ב כתב:
אע"ג דסעודת אירוסי ג"כ מצוה ,כמש"כ הגמ' בפסחי מט ע"א ,היינו דוקא לארוס עצמו ,כמו שכתוב ש 'אצל
חמיו' .עכ"ל .פי' משא"כ בסעודת נישואי שהיא מצוה לכל המשתתפי .ואמנ צ"ל דלא הוקשה להגר"א למה הרמב"
לא נקט שאר סעודות ,די"ל כמש"כ דהרמב" סיי 'וכיוצא באלו' ,אלא דקשיא לגר"א למה הוסי הרמב" על לשו
הגמרא 'סעודת נישואי' דוקא דמשמע דבא לאפוקי סעודת אירוסי .והב .ובעיקר הא דכתב הגר"א דדוקא לארוס עצמו
הויא סעודת מצוה ,עי' במשנ"ב סי' תמד ס"ק כה ובשעה"צ ש אות כ ,דכ"כ הדרישה וא"ר וכ משמע בחידושי מהר"
חלאוה ,אבל המג"א וחק יעקב סוברי דג לכל הקרואי חשיב סעודת מצוה .ועי' כה"ח סי' תטו ס"ק ב .וע"ע במשנ"ב
סי' תמד ס"ק כד דלאו דוקא סעודת אירוסי שבזמנ ,דהיינו קידושי ,אלא ה"ה סעודה שעושי בשעה שהכלה מקבלת
סבלונות ,וה"ה בזמנינו כשעושי סעודה בשעת כתיבת התנאי ]וע"ש בשעה"צ ס"ק יט[ .וכ"כ המשנ"ב כא סי' תטו ס"ק
ב ,ע"ש .ועי' נתיבות שבת פמ"ו סעי' ד הע' יט דתמה ע"ז ,שהרי אי עושי קני בשבת! ואפשר שהתיר המשנ"ב א
בכגו שעשו הקני לפני השבת ועכשו סועדי ,ע"ש .ואכמ"ל בזה יותר(.
'אי מערבי אלא לדבר מצוה' וכ"פ הרמב" )פ"ו מהל' עירובי ה"ו ]וכ"פ כל הפוסקי ,ודלא כאור זרוע סי' קפו
והגהות אשרי סי' א דכתבו דרבא לעיל לא ע"א חולק ומתיר לערב א לדבר הרשות ,עי' בית יוס סי' תטו ,דרישה ס"ק ב,
מאמ"ר ס"ק א[( ,אלא שהוסי הרמב" :וא עירב שלא לאחד מכל אלו ,אלא לדבר הרשות הרי זה עירוב .עכ"ל.
ונתחבטו המפרשי מני שאב די זה ,שהרי משמעות הגמרא שאינו עירוב כלל א אינו לצור מצוה )המגיד משנה ש
תמה בדבריו ,וציי לרש"י בסוגיי שכתב להדיא :לא התירו חכמי לצאת חו לתחו ע"י עירוב אלא לדבר מצוה .עכ"ל
]וכתב התויו"ט דלפ"ז יש לפרש לשו המשנה 'אי מערבי' כדי שלא יברכו ברכה לבטלה[ .וג הרשב"א בעבוה"ק שער
ה סי' טז חלק על הרמב" בזה ,אא"כ עירב ברגליו ,דאז מהני א שלא לדבר מצוה .אמנ הרמב" כתב דא תחומי
דאורייתא ,על כרח לא חילקה התורה בי דבר מצוה לדבר הרשות ,שהרי אז נפרש הפסוק "אל יצא איש ממקומו" שע"י
שימת הפת כא הוא מקומו ,וא"כ לא שנא מצוה ולא שנא רשות .עכ"ד המגיד משנה .ורבנו יהונת הכה מלוניל על
הרי" כתב כהרשב"א ,וע"ש בחיצי יהונת .וכ"פ המג"א סי' תטו ס"ק יב וסי' תמד ס"ק יג .והמהדיר על רבנו חננאל הע'
1כתב דאולי זו ג כוונת הרמב" שכתב דהוי עירוב ,היינו כשעירב ברגליו .אבל בשעה"צ סי' תטו ס"ק ב כתב דמסתימת
הרמב" דאי מערבי לדבר מצוה משמע דא במערב ברגליו ,ושאב העוזר כתב שכ דעת התוספות ורא"ש ,וכ"כ א"ר
שמשמעות רי"ו ומהרי"ל להחמיר .והטור סי' תטו הביא מחלוקת ,דלדעת הרמב" הוי עירוב ,ולדעת בה"ג אינו עירוב.
והוסי הב"י ש דעת שאר הראשוני הנ"ל ]א לא הביא את דברי רבנו יהונת הנ"ל ,ותמה ע"ז בשו"ת שואל ומשיב
מהדו"ת ח"ב סי' כו[ ,וכתב דבמערב ברגליו שהתיר הרשב"א היינו אפי' לכתחילה ,וכ"כ שעה"צ ש ס"ק א .וש ס"ק
ב ובמשנ"ב ס"ק א כתב דבמקו צור יש להקל ,ושכ"כ חיי אד כלל עז סי' יב ושואל ומשיב ,וא"צ צור גדול דוקא
כדהצרי הא"ר ס"ק א .ועי' מאור ישראל( .ועכ"פ להלכה פסק השו"ע )סי' תטו סעי' א( דבדיעבד הוי עירוב ]א במערב
בפת[ ,וכל האחרוני סתמו כ )ולכאורה צ"ב ,דהרי יש בזה מחלוקת ,ודעת הרמב" לא ברירא מנא ליה ,והמאירי דלהל
ס"ל דג דעת הרמב" אינה כ .וצ"ע(.
והמאירי כתב לגרוס ברמב" 'הרי זה אינו עירוב' )בבית הבחירה כא כתב שבמקצת ספרי הרמב" ומ המדויקי שבה
כתוב 'הרי זה אינו עירוב' .וכ"כ המאירי בפסחי מט ע"א :ואע"פ שבקצת ספרי גדולי המחברי נמצא שא עירב הוי
עירוב ,כבר נתברר שטעות סופר היה .עכ"ל .ובחידושי המאירי כתב רק כתב :ובקצת ספרי הר" ז"ל מצאנו 'אינו עירוב',
אבל ברוב ספריו נמצא 'הרי זה עירוב' .עכ"ל .ועי' בשינויי נוסחאות שברמב" מהד' פרנקל ,וכ בילקוט שינויי נוסחאות
ש בסו הספר ,שבכל כתבי היד והדפוסי המצויי איתא כלפנינו 'הרי זה עירוב'(.
'אי מערבי אלא לדבר מצוה' אבל אחרי שעירב לדבר מצוה מותר ללכת אפילו לדבר הרשות )טוש"ע סי' תטו.
וכתב הב"י דכ משמע מדברי סמ"ק סי' רפב ,אבל מדברי רש"י דלעיל שכתב 'לא התירו חכמי לצאת חו לתחו ע"י
עירוב אלא לדבר מצוה' משמע דג כשעירב לדבר מצוה לא התירו לו ליל על סמ זה לדבר הרשות .וכ"כ הגהות
אשרי סי' א :והיכא שעירב לדבר מצוה ,משמע מלשו רש"י דאסור לצאת לדבר הרשות ,ושמא הוא מותר .עכ"ל .ומ"מ
להלכה כתבו האחרוני דאי להחמיר בזה ,אחר שפסקנו דא א עירב לדבר הרשות עירובו עירוב ,עי' לעיל(.
'אלא לדבר מצוה' ובכלל זה להקביל פני רבו או מפני פחד גויי או לסטי )כדלעיל במשנה לו ע"ב ,וכ"פ הפוסקי.
וכתב שבלי הלקט סי' צז דה"ה א הול ע מחנה גוי וירא שמא ימשיכו בשבת והוא ישאר לבדו( ,וה"ה להקביל פני
חבירו )רמב" פ"ו מהל' עירובי ה"ו .וכתב הבית יוס סי' תטו דנראה דוקא בחבירו חכ מפני שהוא לומד ממנו ,אבל
הביא דבתרוה"ד ח"א סי' עז משמע דאפי' באינו חכ מותר .וג האחרוני נחלקו בזה ,עי' משנ"ב ש ס"ק ג ושעה"צ
או' חט וכה"ח ש ס"ק ו( ,או כדי ליל לטייל בפרדס ולשמוח ש שמחת יו טוב )תרוה"ד ש ,ב"י בשמו .והרמ"א
העתיק כ בהגהה בשו"ע ש והוסי 'או בשבת' ,וכ"כ חיי אד כלל עז סי' יב .אבל בתוספת שבת ש ס"ק ו כתב דהרי
לשו תרוה"ד הוא בדוקא 'יו"ט' ,וידוע שתרוה"ד חיבר בעצמו ג את השאלות בח"א ,ומבואר דלא התיר אלא ביו"ט.
ומבאר התו"ש הסברא בזה ,דבשבת אי די שמחה ,אלא עונג ,ועונג הוא עונג הגו ואינו מקיי כ בטיול ,משא"כ ביו"ט
שיש די שמחה וזה מקיי ג בטיול ]ונפק"מ לב תורה ,הא שרי לטייל ע משפחתו בשבת משו ביטול תורה ,דלרמ"א עכ"פ יש בזה מצוה
ולתו"ש רק ביו"ט ,ודו"ק[(.
'קט ב שש יוצא בעירוב אמו '…סיכו הסוגיא והמפרשי בס"ד.
.
רב אסי
וכ"פ רוה"פ
רב יהושע בריה דרב אידי
וכ"פ המאירי )חו ממאי דאיתותב(
בלי שיערבו
עליו כלל
עירבו
עליו
ר' ינאי וריש לקיש
וכ"פ שיטה שניה במאירי
אביו
נמצא
אבין
אינו
שֹלש שנותיו
הראשונות
כב ארבע
כב חמש
)לפי חריפותו,
והפוסקי
סתמו ב חמש(
שנה שישית
מעל גיל שש
יוצא בעירוב אמו
יוצא
רי" ,רמב" ,ראב"ד,
שו"ע :א
כשאביו בעיר.
רא"ש וטור ,א"ר :כשאביו
בעיר אינו
יוצא.
יוצא
אביו
ואמו
יוצא
בעירוב
אמו
יוצא
בעירוב
אמו
נמצא
בעיר
יוצא
בעירוב
אמו
יוצא
אינו יוצא
יוצא
יוצא
אינו יוצא
אינו יוצא בעירוב אמו
אינו יוצא
יוצא
יוצא בעירוב
אמו
אינו יוצא
ובזה איתותב
בעיר
)ע"ב( 'מערב ע"י בנו ובתו הקטני '…כא לכו"ע )א לחולקי לעיל עט ע"ב( קט = קט ממש ,אפי' אינו
סמו על שלח אביו ,וגדול = גדול ממש ,אפי' סמו על שלח אביו )תוס' בפשיטות ,רשב"א בדר אפשר ,וריטב"א 'וכ
דעת כל רבותינו'(.
'מזו שתי סעודות לכל אחד ואחד' ולא דמי לעירובי חצירות דסגי במזו שתי סעודות לכול יחד )כדלעיל פ
ע"ב( ,דש העירוב הוא משו שאחד אוסר על חבירו ,וע"י העירוב נהיו כמעורבי ,משא"כ בתחומי אי שיי אחד
לחבירו ,וכל אחד כשרוצה ללכת מחו לאלפיי שלו צרי לקנות שביתה לעצמו )ט"ז סי' תיג ס"ק א ,תו"ש ש,
תפארת ישראל יכי אות ז ,משנ"ב ש ס"ק ג .אמנ הא"ר כתב לחלוק על טע זה ,וכתב דהטע משו זתחומי אסמכוה
אקרא לכ החמירו שיצטרכו ב' סעודות לכאו"א .א החיד"א בברכ"י כתב דטע הט"ז אמת ויציב והביא עוד פוסקי
דסברי הכי .כה"ח ש ס"ק ה .וע"ע גאו יעקב שכתב בסגנו אחר( .וא זיכה לכל בני העיר וכדו' ,וכול נתרצו לסמו
על זה ,ואי בעירוב מזו שתי סעודות לכל אחד ,יש לעיי א אפילו מקצת )מספר האנשי המתאי למזו שתי
סעודות לכל אחד מה( יכולי ליל על סמ העירוב ,שהרי זיכה לכול ולכול יש חלק בעירוב פחות מכשיעור .א
אולי י"ל דמה שהודיע לכל בני העיר ,לא היתה כוונתו אלא למי שיוכל לסמו על העירוב ע"פ ההלכה .וצ"ע )ביאור
הלכה סי' תיג ד"ה וצרי(.
'מזו שתי סעודות' לכאורה יש להקשות למה לא צרי להניח מזו שֹלש סעודות ,שהרי חייבי בשבת שֹלש
סעודות! ויש לומר:
א .מכא ראיה לסוברי שא"צ פת לסעודה שלישית אלא די במיני תרגימא )תוס' יו"ט ]כא ,וע"ע בדבריו לעיל פ"ז
מ"ח[(.
ב .הקלו חכמי ולא את מספר סעודות השבת ,אלא מספר סעודות החול )תוס' יו"ט(.
ג .קושיה מעיקרא ליתא ,דהרי מערבי בכל דבר וא"כ ליבעו שיעור מיני תרגימא לסעודה שלישית ,ועוד דוכי נוכיח מכא
שלא צריכי פת לשו סעודה בשבת .אלא קל הוא שהקלו חכמי בעירוב להצרי מזו שתי סעודות בלבד )הריעב"
בלח שמי ]ולכאורה הוא תי' השני של התויו"ט ,אלא שטענת הריעב" דקושיה מעיקרא ליתא ,ודו"ק(.
ד .סעודה שלישית היא משו מצוה בלבד ,ולא הצריכו שיעור לעירוב אלא מה שנצר לצורכו מעצמו )גאו יעקב(.
'מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר ,רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול ,וזה וזה מתכווני להקל' יש
בזה כמה פירושי:
א .ר' מאיר סבר שבשבת אד אוכל יותר כי האוכל טעי ,וכמש"כ הגמרא להל 'רווחא לבסימא שכיח' .ור' יהודה סבר
שבשבת אד אוכל פחות משו שיש לו שֹלש סעודות וממעט אכילתו בכל סעודה בשביל הסעודה הבאה )רש"י כא
]וע"ע רש"י כתובות סד ע"ב[ ,ר"ש על המשניות כלי פי"ז מי"א(.
ב .ר' מאיר סבר שבשבת אד קובע סעודתו על היי ונהיה רעבת ואוכל יותר .ור' יהודה סבר שבשבת אד אוכל פחות
פת בסעודתו ,כיו שיש לו בשר ודגי )רבנו חננאל ,עתי סי' עה(.
ג .ר' מאיר סבר שבשבת אד אוכל יותר מפני שיש לפתני )רמב" בפיהמ"ש ,רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" כז
ע"א .ואפשר לבאר כוונת שכיו שמלפת בה הפת ,אוכל הרבה יותר פת בעזרת .אמנ בחידושי המאירי כתב
בסת :ריבוי מעדני שיש לו שמרבי בתאות המאכל .עכ"ל .ובבית הבחירה כתב :שמתו מטעמי המוכני לו
בשבת ,הוא מוסי א באכילת הפת .עכ"ל .ואולי זו ג"כ כוונת הרמב" ורבנו יהונת ,ודו"ק .והנה לפנינו אי מבואר
בפיהמ"ש לרמב" טעמו של רבי יהודה ,א במהד' הר"י קאפח המשי הרמב" ש בטעמו של רבי יהודה ,כרבנו
חננאל וסיעתו דלעיל ,וז"ל' :מחמת ריבוי הפירות והמשקאות שממלאי כריסו' .אמנ בפיהמ"ש לכלי ש כתב:
מחמת מציאות היי והשכר מרפי את האסטומכא וימעט האוכל .עכ"ל .ומשמע דאי זה בגלל עצ ריבוי אכילה
ושתיה שממלא הכרס ,אלא מחמת ריבוי השתיה שגור למעט באכילה .ודו"ק .והמאירי בחידושיו ובבית הבחירה
כא כתב כמו הרמב" בפיהמ"ש מהד' הר"י קאפח ,וכ"כ רבנו יהונת הכה מלוניל ש ,דבשבת שבע במיני מתיקה
וממלא בה כרסו במקו הפת(.
ולכאורה קשה ,וכי חולקי רבי מאיר ורבי יהודה במציאות ,פוק חזי מאי עמא דבר מתי אוכלי יותר הרבה ,בחול או
בשבת .ועוד ,א כוונת שניה להקל דסגי בסעודה קטנה ,מה איכפת לי א היא של חול או של שבת ,שיגידו שהשיעור
הוא סעודה קטנה ,ודיינו!
ויש לומר ,דעיקר מחלוקת הא כיו שמניח את עירובו בחול נמדד בסעודת חול ,או כיו שמניח עירובו לצור שבת
נמדד בסעודת שבת .ולכו"ע מרוב מעדני אוכלי בשבת יותר ,א מי שאי לו מעדני אוכל בשבת פחות .וא"כ לפי רבי
מאיר יוצא קולא רק בעשיר שדרכו בשבת מעדני ,אבל בעני יוצא חומרא .ובהיפ לרבי יהודה יוצא קולא רק בעני שאי
לו מעדני בשבת ,אבל בעשיר יוצא חומרא .וזה מה שאמרו במשנה 'זה וזה מתכווני להקל' דהיינו עיקר כוונת היה
להקל ,רבי מאיר לעשיר ורבי יהודה לעני ,אבל באמת יוצא ג חומרא ,לרבי מאיר בעני ולרבי יהודה בעשיר )תפארת
ישראל יכי אות ח .ועי' מגדי חדשי דהקשה בסוגיי ממה דאיתא ברש"י ביצה טז ע"א ובתענית כז ע"ב שבשבת
אוכלי יותר משו נשמה יתירה ,ע"ש .ולפי דברי התפארת ישראל הנ"ל מיושב ,ודו"ק(.
'כמא סבירא ליה? כרבי מאיר סבירא ליה ,אנא נמי כרבי מאיר סבירא לי' יש מדייקי מכא דהלכה כרבי
מאיר )בית יוס סי' תט אות ז בהבנת דברי הרא"ש סי' ג שכ נראה מדברי הרי" ,וכ לכאורה משמעות הטור ש( .א
יש אומרי דהלכה כרבי יוחנ ב ברוקא דבהמש המשנה ,או כרבי שמעו )בקרב נתנאל ש אות פ ביאר בדעת הרא"ש
דהרי" פסק כרבי יוחנ ב ברוקא לגבי עירוב וכרבי שמעו לגבי טומאה .ועי' מאמ"ר ש ס"ק ח דכ"ה משמעות הרי"
באמת ,ולשו הרא"ש קשה ,ומשמעות רבנו ירוח דהרא"ש נחלק על הרי" בזה ,ע"ש ,ותמה שלא מצא לשו אחד
מהאחרוני שהעיר בדברי הב"י בזה .והרמב" פ"א מהל' עירובי ה"ט ושו"ע סי' תט סעי' ז פסקו כשהוא כשש ביצי,
ועי' מש"כ לעיל פ ע"ב ,ואכמ"ל .ועי' היטב בלשו הלבוש ש ,ובכה"ח ס"ק מד ,ודו"ק .וע"ע גאו יעקב באריכות(.
דףפה
)ע"ב( 'א יש ש תפיסת יד של בעל הבית' פרש"י :שיש לבעל הבית מקו בדירתו של זה ,שנות ש כליו
להצניע .עכ"ל .ויש בזה כמה דעות:
יש אומרי :צרי שיהיה תנאי מוסכ מראש שיש לבעה"ב רשות להניח כליו במקו מסוי א ירצה )תויו"ו מ"ד
וערוה"ש סי' שע סעי' ה מדיוק לשו רש"י ומרדכי ומהרי"ק ,וכ"כ נשמת אד כלל עג ס"ק ב ממשמעות
הריטב"א ,וכ"פ המשנ"ב סי' שע ס"ק יא ,וכתב בשעה"צ ש ס"ק ח דכ משמע ברבנו חננאל ובאור זרוע(.
ויש אומרי :לא צרי שיהיה לו רשות להניח כליו במקו מסוי ,אלא מדובר שהניח כליו במקרה בערב שבת וה
נמצאי עכשו בדירת השוכר )ב"ח ממשמעות רש"י ,התויו"ט בתחילת דבריו ,והנשמת אד במסקנתו ע"פ
דעת הרמב" וטוש"ע(.
ויש אומרי :א יש לבעה"ב רשות להניח כליו במקו מסוי א שעכשו אי כליו ש מהני )פמ"ג .והמשנ"ב סי' שע
ס"ק י ובשעה"צ ש אות ז כתב דמהרשב"א ובית יוס מוכח דלא כפמ"ג ,וכ"פ חיי אד(.
'תפיסת יד של בעל הבית' דוקא של בעל הבית ,אבל א אד אחר שאינו המשכיר או המשאיל יש לו רשות להניח
ש חפציו וכדו' אוסר )בית יוס סי' שע שכ נראה מדברי הרמב" בפ"ד מהל' עירובי ,וכ"נ מהדברי הטור ש ,וכ"כ
המרדכי סי' תקכו ,ומהרי"ק בשורש מז ,וכ"פ בשו"ע ש סעי' ב .ועי' בשו"ת קני תורה ח"ב סי' פא שמסתפק בבתי
השייכי לביהכ"נ ומושכרי לאחרי ,ויש לגבאי ביהכ"נ תפיסת יד בבתי ,א מועיל ,ומצדד לומר שאי ביהכ"נ חשוב