ע"א .ואפשר לבאר כוונת שכיו שמלפת בה הפת ,אוכל הרבה יותר פת בעזרת .אמנ בחידושי המאירי כתב
בסת :ריבוי מעדני שיש לו שמרבי בתאות המאכל .עכ"ל .ובבית הבחירה כתב :שמתו מטעמי המוכני לו
בשבת ,הוא מוסי א באכילת הפת .עכ"ל .ואולי זו ג"כ כוונת הרמב" ורבנו יהונת ,ודו"ק .והנה לפנינו אי מבואר
בפיהמ"ש לרמב" טעמו של רבי יהודה ,א במהד' הר"י קאפח המשי הרמב" ש בטעמו של רבי יהודה ,כרבנו
חננאל וסיעתו דלעיל ,וז"ל' :מחמת ריבוי הפירות והמשקאות שממלאי כריסו' .אמנ בפיהמ"ש לכלי ש כתב:
מחמת מציאות היי והשכר מרפי את האסטומכא וימעט האוכל .עכ"ל .ומשמע דאי זה בגלל עצ ריבוי אכילה
ושתיה שממלא הכרס ,אלא מחמת ריבוי השתיה שגור למעט באכילה .ודו"ק .והמאירי בחידושיו ובבית הבחירה
כא כתב כמו הרמב" בפיהמ"ש מהד' הר"י קאפח ,וכ"כ רבנו יהונת הכה מלוניל ש ,דבשבת שבע במיני מתיקה
וממלא בה כרסו במקו הפת(.
ולכאורה קשה ,וכי חולקי רבי מאיר ורבי יהודה במציאות ,פוק חזי מאי עמא דבר מתי אוכלי יותר הרבה ,בחול או
בשבת .ועוד ,א כוונת שניה להקל דסגי בסעודה קטנה ,מה איכפת לי א היא של חול או של שבת ,שיגידו שהשיעור
הוא סעודה קטנה ,ודיינו!
ויש לומר ,דעיקר מחלוקת הא כיו שמניח את עירובו בחול נמדד בסעודת חול ,או כיו שמניח עירובו לצור שבת
נמדד בסעודת שבת .ולכו"ע מרוב מעדני אוכלי בשבת יותר ,א מי שאי לו מעדני אוכל בשבת פחות .וא"כ לפי רבי
מאיר יוצא קולא רק בעשיר שדרכו בשבת מעדני ,אבל בעני יוצא חומרא .ובהיפ לרבי יהודה יוצא קולא רק בעני שאי
לו מעדני בשבת ,אבל בעשיר יוצא חומרא .וזה מה שאמרו במשנה 'זה וזה מתכווני להקל' דהיינו עיקר כוונת היה
להקל ,רבי מאיר לעשיר ורבי יהודה לעני ,אבל באמת יוצא ג חומרא ,לרבי מאיר בעני ולרבי יהודה בעשיר )תפארת
ישראל יכי אות ח .ועי' מגדי חדשי דהקשה בסוגיי ממה דאיתא ברש"י ביצה טז ע"א ובתענית כז ע"ב שבשבת
אוכלי יותר משו נשמה יתירה ,ע"ש .ולפי דברי התפארת ישראל הנ"ל מיושב ,ודו"ק(.
'כמא סבירא ליה? כרבי מאיר סבירא ליה ,אנא נמי כרבי מאיר סבירא לי' יש מדייקי מכא דהלכה כרבי
מאיר )בית יוס סי' תט אות ז בהבנת דברי הרא"ש סי' ג שכ נראה מדברי הרי" ,וכ לכאורה משמעות הטור ש( .א
יש אומרי דהלכה כרבי יוחנ ב ברוקא דבהמש המשנה ,או כרבי שמעו )בקרב נתנאל ש אות פ ביאר בדעת הרא"ש
דהרי" פסק כרבי יוחנ ב ברוקא לגבי עירוב וכרבי שמעו לגבי טומאה .ועי' מאמ"ר ש ס"ק ח דכ"ה משמעות הרי"
באמת ,ולשו הרא"ש קשה ,ומשמעות רבנו ירוח דהרא"ש נחלק על הרי" בזה ,ע"ש ,ותמה שלא מצא לשו אחד
מהאחרוני שהעיר בדברי הב"י בזה .והרמב" פ"א מהל' עירובי ה"ט ושו"ע סי' תט סעי' ז פסקו כשהוא כשש ביצי,
ועי' מש"כ לעיל פ ע"ב ,ואכמ"ל .ועי' היטב בלשו הלבוש ש ,ובכה"ח ס"ק מד ,ודו"ק .וע"ע גאו יעקב באריכות(.
דףפה
)ע"ב( 'א יש ש תפיסת יד של בעל הבית' פרש"י :שיש לבעל הבית מקו בדירתו של זה ,שנות ש כליו
להצניע .עכ"ל .ויש בזה כמה דעות:
יש אומרי :צרי שיהיה תנאי מוסכ מראש שיש לבעה"ב רשות להניח כליו במקו מסוי א ירצה )תויו"ו מ"ד
וערוה"ש סי' שע סעי' ה מדיוק לשו רש"י ומרדכי ומהרי"ק ,וכ"כ נשמת אד כלל עג ס"ק ב ממשמעות
הריטב"א ,וכ"פ המשנ"ב סי' שע ס"ק יא ,וכתב בשעה"צ ש ס"ק ח דכ משמע ברבנו חננאל ובאור זרוע(.
ויש אומרי :לא צרי שיהיה לו רשות להניח כליו במקו מסוי ,אלא מדובר שהניח כליו במקרה בערב שבת וה
נמצאי עכשו בדירת השוכר )ב"ח ממשמעות רש"י ,התויו"ט בתחילת דבריו ,והנשמת אד במסקנתו ע"פ
דעת הרמב" וטוש"ע(.
ויש אומרי :א יש לבעה"ב רשות להניח כליו במקו מסוי א שעכשו אי כליו ש מהני )פמ"ג .והמשנ"ב סי' שע
ס"ק י ובשעה"צ ש אות ז כתב דמהרשב"א ובית יוס מוכח דלא כפמ"ג ,וכ"פ חיי אד(.
'תפיסת יד של בעל הבית' דוקא של בעל הבית ,אבל א אד אחר שאינו המשכיר או המשאיל יש לו רשות להניח
ש חפציו וכדו' אוסר )בית יוס סי' שע שכ נראה מדברי הרמב" בפ"ד מהל' עירובי ,וכ"נ מהדברי הטור ש ,וכ"כ
המרדכי סי' תקכו ,ומהרי"ק בשורש מז ,וכ"פ בשו"ע ש סעי' ב .ועי' בשו"ת קני תורה ח"ב סי' פא שמסתפק בבתי
השייכי לביהכ"נ ומושכרי לאחרי ,ויש לגבאי ביהכ"נ תפיסת יד בבתי ,א מועיל ,ומצדד לומר שאי ביהכ"נ חשוב
כבעה"ב ,וממילא לא מיקרי תפיסת יד .נתיבות שבת פכ"ז סעי' יב הע' מה .ועע"ש סעי' טו הע' נח בש ספר ער שי
שכתב שצרי תפיסת יד בחדר שאוכלי בו ,וכ"כ בשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קמ בש שו"ת מי יהודא או"ח סי' מז,
ונשאר נתיבות שבת ש בצ"ע .ועע"ש הע' נט א החפצי המונחי ש ה לצור השוכר ,הא נקרא תפיסת יד
בעה"ב(.
'…תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר' יש גורסי 'עליו' ,ולומדי מזה דדוקא על בעל הבית אינו אוסר ,וכגו
שאי דיורי בחצר אלא השוכר ובעה"ב ,אבל א יש עוד דיורי בחצר ,והעירוב נמצא אצל אחד השכני מתו שאוסר
עליה אוסר על בעה"ב )רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" כח ע"א בש 'יש מ הרבני' ,וכ היא הגירסא במשניות
שברי" ש ושבירושלמי .והובא בבית יוס סי' שע ,והרמ"א העתיק כ בהגהה ש .ומש"כ ד'העירוב נמצא אצל אחד
השכני' ,משו דא העירוב נמצא אצל המשכיר שיש לו תפיסת יד באחד הבתי אינו צרי לתת עירוב ,כדלהל שבית
שהעירוב מונח בו א"צ לית פת ,וא"כ ג הבתי שבה מונחי תפיסתו א"צ לתת עירוב ,דחשיבי ביתו .וכ"כ המשנ"ב
ס"ק יג בש הפמ"ג ושו"ע הגר"ז .והנה כל זה לדעת הרמ"א שפסק כרבנו יהונת ,אבל החזו"א סי' צ ]כו[ ס"ק מ צידד
שאינו להלכה ,ושכ מוכח ברשב"א ]סד ע"א[ ובשו"ע להל סי' שפד סעי' ב ,ותימה על הרמ"א שפסק כא בפשיטות
כרבנו יהונת ,ונראה דיש להקל דמהני תפיסת יד א כשעירוב במקו אחר(.
'כל מקו שאמרו הדר ש אינו אוסר הנות את עירובו אינו עירוב ,חו מבית שער של יחיד' מבואר
דבבית שער של יחיד ,אע"פ שהדר ש אינו אוסר ,מ"מ המניח ש עירובו הוי עירוב .והטע הוא לפי שבבית שער של
רבי הרבי עוברי ש דר בית השער ,ולא חשיב דירה אלא חצר ,והמניח עירובי חצרות בחצר לא הוי עירוב )רבנו
יהונת הכה מלוניל על הרי" כח ע"א( ,משא"כ בית שער דיחיד חשיב דירה.
אמנ הרמב" )פ"א מהל' עירובי הט"ז ,ופ"ד ה"ח( כתב להיפ ,שבבית שער של יחיד אוסר עליו אבל המניח ש אי
עירובו עירוב .וכתב המגיד משנה )ש( דהיתה לרמב" גירסא הפוכה בגמרא' :כל מקו שאמרו הנות את עירובו אינו
עירוב הדר ש אינו אוסר ,חו מבית שער דיחיד' .ומה שהרשב"א קיי גירסא דיד לפי הרמב" ,והעמיד דבריו בדר
אחרת אי אפשר להולמה .עכ"ד .והבית יוס )ריש סי' שע( הארי בזה ,ועל דבריו האריכו עוד הב"ח והפרישה )עי'
בפרישה שכתב 'כל דבריו נפלאי ונוראי עמוק עמוק מי ימצאנו' ,והב"ח כתב 'ולפי שרב גדול הוא ומימיו אנו שותי
לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא ליישב דבריו' ,ואכמ"ל .ובשו"ע )סי' שסו סעי' ג( סת דאי מניחי העירוב
בבית שער ,ולא חילק בי דרבי לדיחיד ,משמע דא בבית שער של יחיד אינו עירוב .ולעומת זאת בשו"ע )סי' שע סעי'
א( סת דהדר בבית שער אינו אוסר ,וג"כ לא חילק בי דרבי לדיחיד ,משמע דא בבית שער של יחיד אינו אוסר .וא"כ
פסק דבית שער של יחיד אינו אוסר וג אינו עירוב ,כמו בית שער דרבי .וכ היא מסקנתו בב"י לדעת הרי" והרמב"
)ועי' בביאור הלכה סי' שסו ש ד"ה לאפוקי ,שכתב דמשמעות השו"ע דג בבית שער של יחיד אינו עירוב ,אמנ
בביאור הגר"א משמע דג לשו"ע הוי עירוב ,אלא שהשו"ע קרא 'בית שער' רק לבית שער דרבי ,ולא דיחיד(.
'בני חבורה שהיו מסובי וקדש עליה היו ,פת שעל השלח סומכי עליה משו עירוב ומשו שיתו '
נחלקו בזה הראשוני:
יש אומרי :כל זה דוקא כשקנו את הפת בשותפות ,דא הפת רק של אחד מה צרי לזכות אותה לכול )מגיד משנה
פ"א מהל' עירובי הי"ט ממשמעות הרמב"(.
ויש אומרי :א כשהיתה הפת של אחד מה ,א"צ לזכות לכול ,שכיו שזימנ לאכול משלו על השלח הרי זיכה
לה את הכל )תוספות לעיל עג סוע"א ,רשב"א בעבוה"ק ש"ד סי' ד ,והובא במגיד משנה ש ,וכ"פ
המשנ"ב סי' שסו ס"ק עג .וכ נראה מסתימת האחרוני .ועי' נתיבות שבת פל"א סעי' כט הע' עב דהביא
מהחיי אד דדוקא כשהיו מסובי קוד שקדש היו והמשיכו במסיבת עד שקדש היו ,אבל משו
הזמנה לחוד שהזמינ מבע"י לאכול אצלו משחשיכה לא חשיב שזיכה לה .ולכאורה ה"ה א גמרו
סעודת מבע"י קוד שקדש היו ,אע"פ שנשארה פת על השלח כיו שגמרו סעודת חזר הפת להיות
של בעה"ב .וצ"ע .עכ"ד .ועע"ש אי בעי סמיכה להדיא לש עירוב ,דבמשנ"ב סי' שעב ס"ק כב מבואר
דצרי סמיכות להדיא לש עירוב ,ולא נמצא בשאר פוסקי ,וג לא ברור א צריכי סמיכה בדיבור דוקא
או סגי א במחשבה .וצ"ע .עוד הפנה ש לשו"ת מהרש" ח"ג סי' רצא ,שכתב דאי ללמוד מכא
להחשיב כל פת שע"ג השלח כשייכת למי שאוכל על שלח חבירו ,ונפק"מ לקידושי אשה ,עי' שו"ע
אהע"ז סי' כח סעי' יז ברמ"א ,די"ל דוקא כא לגבי עירוב הקלו(.
'עירובי חצרות בבית שבחצר ,שיתופי מבואות בחצר שבמבוי' וכ הלכה ,וכמו כ יכולי להניח שיתופי
מבואות בבית שבחצר ,דלא באו לאפוקי אלא שלא יניחו עירובי חצרות בחצר ושיתופי מבואות במבוי )רוב ככל
הפוסקי ,דלא כשיטת ר"י שהובא בתוד"ה בפת ]לעיל עא ע"ב עב ע"א .וכ"פ הטוש"ע סי' שפו סעי' א ,ועי' ביאור
הלכה ש ד"ה וא"צ .וע"ע גאו יעקב( .
דףפו
'אל ספינות בי וכנגד אל עיירות ביבשה' נקט לישנא ד'וכנגד' כדי ללמדנו שאינו גוזמא בעלמא )ב יהוידע
יומא לה ע"ב לגבי רבי אלעזר ב חרסו ,ובמגדי חדשי כא חולק עליו ללא ראיה ,ולא ידעתי למה .ועי' מהר" חיות,
וי"ל ע"ד(.
'רבי מכבד עשירי ,רבי עקיבא מכבד עשירי' יש כמה פירושי בזה:
א .דוקא רבי ור' עקיבא ,לה נאה לכבד עשירי ,כיו שיידעו הציבור שאינ מכבד את העשירי בשביל ליהנות משלה,
דאינ צרי אות ,אבל לשאר אנשי יבואו לחשד שמכבדי העשירי בשביל ליהנות מה )מהר"ד פארדו בלמנצח
לדוד ]חלק החידושי[(.
ב .דוקא רבי ור' עקיבא ,מתו שה עצמ היו עשירי ,לימדו את הציבור לכבד עשירי ,כדי שהציבור יכבד את רבי ור'
עקיבא בגלל עושר ולא בגלל תורת ,כי לא רצו להשתמש בכתרה של תורה ליטול עטרה להתגדל בה )ליקוטי
מהרי"ל בסו הספר ]סי' לה בדפ"ח[ ששמע ממהר" סג"ל ,הגרעק"א בגליו הש"ס בשמו ,החיד"א בפתח עיני
ושכ"כ פי' מצודת דוד על עי יעקב ,החיד"א בש הגדולי מע"ג מע' ר קונ"א סי' ג(.
ג .אד שיש לו עושר ,הוא שפע קדוש שמשפיעי לו משמי ,ואסור לזלזל בזה ,ולכ חזר יעקב אבינו על פכי קטני.
ולכ יש לכבד את העשירי שזכו להיות כלי מוכ לקבל כל כ שפע משמי )החיד"א בפתח עיני בש האר"י ]וכתב
לפ"ז מכא תוכחה לעשירי שמבזבזי כספ לדברי שאינ הגוני ,שמזלזלי בשפע קדוש שנית לו משמי[(.
ד .מכבדי רק את העשירי שעושי צדקה וחסד ,וכדלהל בגמרא 'בזמ שחסד ואמת מ ינצרוהו' ,אבל עשירי שאינ
עושי צדקה עליה הסוגיא במסכת ביצה )לב ע"ב ,וע"ש ברש"י( 'עתירי בבל יורדי גיהנ' )מהר"י ' חביב בעי
יעקב(.
ה .כל שכ שהיו מכבדי יותר מי שתלמיד חכ ולומד לשמה )ספר חסידי מהד' מקיצי נרדמי סי' תתתתקלז ,ועי'
מגדי חדשי שכתב דפי' זה ג יל לפמש"כ בליקוטי מהרי"ל הנ"ל ,דזו היתה כוונת רבי ור' עקיבא שיתכבדו ג
בעבור עושר ולא רק בעבור תורת ]וממילא הכבוד עבור תורת לא יהיה ניכר[(.
ו .כשהיו מושיבי כל תלמיד בביהמ"ד לפי חכמתו ,א היו שוי בחכמה הלכו אחר ייחוס אבותיו .ורבי עקיבא ורבי
חידשו דבשוי בחכמה ובייחוס נל אחר עושר )חידושי החת סופר גיטי נט ע"א(.
ז .ע"פ הגמ' בכתובות )קג ע"ב( ופרש"י ש דרבי צוה את בנו לכבד תלמידי חכמי רק בצינעה ,וא"כ כא איתא דאת
העשירי היה מכבד בפרהסיא )מגדי חדשי ,וג זאת ע"פ ליקוטי מהרי"ל הנ"ל כדי שיכבדוהו עקב עשירותו ולא
עקב תורתו(.
ח .מתו שהיה רבי בעל צדקות וכו' ,היה מכיר את מעלת העושר שהיא כדי להשפיע טובה לעניי מהוגני וכדו' ,ומתו
טבעו הטוב סבר שכל העשירי מעריכי את העושר כמוהו לצור זה ,ולכ כיבד )חידושי המאירי(.
ט .יש לכבד כל אד כפי ענינו ,א הוא חכ מצד חכמתו ,וא הוא עשיר מצד עשרו ,ובלבד לכוונה טובה )המאירי
בבית הבחירה ,ודו"ק(.
י .הש יתבר נת לו עושר ,א"כ מסתמא ראוי הוא לכבוד )קיצור שלח ערו סי' כט סעי' ג(.
יא .הנפש באה ממקו עליו ,שהממו בא ומשתלשל ומתהוה מש ,והוא בחינת קדושה ושפע קדוש ואח"כ נתגש
למטה כדר ההשתלשלות ,ואמנ אסור להתאוות לממו ,אלא רק למקו שהממו בא והשתלשל מש )ליקוטי מוהר"
מהדו"ק סי' סח ,ועי' בליקוטי תפילות סי' סחסט ]תתמט[(.
וע"ע במגדי חדשי שציי לדברי ספר חסידי )סי' רפו( שכתב :אל יערב ל א יכבדו בשביל העושר ,אלא בשביל
החכמה והמוסר .עכ"ל ]והוא ממבחר הפניני שער החכמה[ .ולכאורה סותר לדברי ליקוטי מהרי"ל הנ"ל .א הביא
דבספר נפש חיי )מע' כ סי' ו( כתב דלא קשיא ,דליקוטי מהרי"ל איירי מה שאנשי אומרי ,שעדי שיכבדוהו בפיה
ובשפתותיה בעבור עושרו ולא בעבור תורתו .א בלבו עדי שהוא יחשוב על הכבוד שנותני לו שזה בעבור תורתו ולא