.
רב שמעו ב גמליאל
תנא קמא
למטה מועיל
רב הונא
וכ"פ
רש"י,
ראב"ד
ורז"ה
רב יהודה
וכ"פ הגאוני ,רבנו חננאל ,תוס'
וטוש"ע
מחיצה
למטה
י"ט ,בי ממש
למטה בי )מסמו
טפחי.
למעלה
מסקנה:
)א
למי
רש"י -מקרקעית הבור
שאינה
ומעלה
ומעלה עד טפח מחו
נוגעת
(
לשפת המי.
במי,
תוס' -מטפח מעל שפת
ובלבד
המי עד עומק י'
שתהא
)משמעות
טפחי
אוג
בתו
התוס' שעומק י"ט הוא
הבור(
מלבד הטפח היוצא
מהמי ,א שאר
הראשוני כתבו די"ט
כולל הטפח היוצא(.
למעלה
בית שמאי :אינו מועיל
בית הלל :מועיל
רב יהודה
רב
כ"פ גאוני ,ר"ח,תוס'
הונא
וטוש"ע
וכ"פ
רש"י
למעל
למטה מ המי
הו"א:
ה
מקרקעית הבור ומעלה י' ממש
)משפ
ת
הבור
ולמט
ה(
למעלה מ המי
הו"א:
מסמו
ומעלה י"ט.
מסקנה:
למי
טפח שקוע במי
עד גובה י"ט
למעלה )משמע
בתוס' שגובה י"ט
זה מלבד הטפח
שבמי ,א שאר
ראשוני כתבו
די"ט כולל הטפח
השקוע(.
ר' יהודה
מחיצה
עשרה
טפחי
אפי' מעל
לאוגנו
)דעירובי
חצרות
מדרבנ
ומיקל
דמהני
מחיצה
תלויה(
דףפז
'אמת המי שהיא עוברת בחצר' סיכו הסוגיא בקצרה.
יש בעומקה י"ט ורוחב ד"ט
אמת מי )או נהר(
שאי בעומקה י"ט
ורוחב ד"ט
מחיצה איןבמקוםכניסת יש במקום כניסת או יציאת המים נקרב בגודל ג'
לכו"ע א"צ
)דאינה חולקת רשות או יציאת המים טפחיםומעלה )המשנ"ב כתב דדוקא א יש בשני הצדדי נקב
בגודל ג"ט ,א בנתיבות שבת פ"י סעי' כט הע' קז צידד דג א
נקבבגודלג"ט
לעצמה ,ובטלה לגבי
יש בצד אחד .ועי' היטב רשיד"ה אפומה ,וגאו יעקב(
החצר(.
חכמי
רבי
מחיצה
א"צ
יהודה
)דכלבוד דמי(
נעשה כרמלית ,ואי ממלאי ממנה
א"צ
בשבת אלא א כ עשו לה מחיצה
מחיצה
גבוהה עשרה טפחי )בתו אוגניה
על פני רוחבה( בכניסתה וביציאתה
)וצריכה המחיצה לשקוע טפח בתו
המי ,או א כולה בתו המי צריכה
לצאת החוצה למעלה מ המי,
כבסוגיא לעיל(.
.
הוספות:
א .מבואר בפוסקי דלאו דוקא שעוברת כא מעול ,אלא ה"ה בשנפר שט מי מאיזה נהר ועובר דר החצר משני
הצדדי כמו אמת מי ג"כ הדי כ .ומ"מ אפשר שא יש לשֵער שהמי יתעכבו רק מש יו או יומיי לא גזרו
על זה שיהיה כרמלית .וצ"ע )ביאור הלכה ריש סי' שנו( .וי"א שאי לחלק בזה )חזו איש סי' קד ס"ק ג(.
ב .כל הדיו הוא רק לגבי מילוי מתו אמת המי ,אבל לטלטל בחצר עצמה מותר א א לא עשו שו תיקו באמת
המי ,משו דגובה דופני אמת המי עמוקי עשרה והוי מחיצות לחצר )ביאור הלכה ש ,ובלבד שיש בגובה אמת
המי עשרה טפחי ישרי או מתלקטי בתו ד' אמות(.
ג .הפמ"ג נסתפק א יש לאמת המי שיעור )גובה י' ורוחב ד'( רק מחו לחצר ולא בפני ,או רק בפני ולא בחו .
ונראה שא יש לה שיעור בחו ולא בפני מותר )נתיבות שבת פ"י סעי' כח הע' קה ע"פ הרשב"א בעבוה"ק ,וסברא
היא דכל שבפני אי לה שיעור אינה נקראת כרמלית ,ואינה חולקת רשות לעצמה(.
)ע"ב( 'הכא ברשויות דרבנ' עי' בתוספות כא ,ובריטב"א הביא מחלוקת ראשוני בזה ,והובאו שתי הדיעות
בשו"ע )סי' שמו סעי' א( הא מותר להחלי ברשויות דרבנ דר מקו פטור .ועי' ברמ"א )סי' שעב סעי' ו( ובמשנ"ב
)ש ס"ק מט(.
'אי חורי לכרמלית…אפילו תימא יש חורי לכרמלית הני מילי בסמוכה ,הכא במופלגת' רוב הראשוני
פסקו כהדעה הראשונה בגמרא ,דאי חורי לכרמלית ,ואפילו רב אשי לא אמר להדיא דיש חורי ,אלא רק אמר 'אפילו
תימא' להגדיל תורה )רשב"א ,ריטב"א ,משמעות השו"ע סי' שמה סעי' יז ,יד בנימי( .ויש פוסקי כרב אשי דיש חורי
לכרמלית בסמוכה )ריטב"א בש יש אומרי ,א סיי דהראשו נראה עיקר .ועי' גאו יעקב דמסייע נמי להלכה דאי
חורי לכרמלית ממה דקיי"ל כרבא דחורי רשות הרבי לאו כרשות הרבי .וע"ע ביאור הלכה ש ד"ה חורי ,חזו איש
סי' לב ס"ק יג ,יד בנימי(.
וע"ע ברש"י )ד"ה בסמוכה וד"ה במופלגת( ,ד'מופלג' לעני מש קאמר .ואול הרמב" )פ"ד מהל' עירובי הכ"ד( יש
לו פירוש אחר בסוגיי )ע"ש ובמגיד משנה .ועי' מגדי חדשי(.
'גזוזטרא…עשו לה מחיצה בי מלמעלה בי מלמטה' נחלקו הראשוני בפירוש המחיצה:
יש אומרי ' :למעלה' היינו על הגזוזטרא )כ מבואר מפרש"י ,וכמובא בתוספות .והריטב"א הקשה בש תוס' דא"כ לא
מינכרא מחיצתא לש מי ,והרי לכו"ע חו מרבי יהודה בעי ניכר מחיצה לש מי! ותיר דהכא כיו
שהמחיצה היא סביב הנקב שפיר מינכר לש מי א שהוא על הגזוזטרא .ולפ"ז מש"כ רש"י 'כל
סביבותיו או סביב הנקב' האי 'כל סביבותיו' קאי רק אלמטה מ הגזוזטרא ,אבל למעלה לא מהני אלא
סביב הנקב ,וכמש"כ הגאו יעקב ,ותמה בזה על לשו הטוש"ע סי' שנה סעי' א שמפרשי כפרש"י ,ומשמע
דאפילו על הגזוזטרא מהני כל סביבותיו ,והרי לא מינכרא לש מי! אמנ יש ליישב לכאורה ע"פ דברי
הרא"ש סי' ח שכתב דגבי גזוזטרא אפילו למעלה הוי היכר שעשוי לש מי ,ולא דמי לבתי כסאות דעיקר
המחיצה לש צניעות ,ע"ש] .כל זה מיד בנימי[(.
ויש אומרי ' :למעלה' היינו מחוברת תחת הגזוזטרא ,ו'למטה' היינו למטה במי דאמרינ גוד אסיק )רמב" ,מגיד
משנה ,רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" ,מגיד משנה ,ריטב"א בש תוספות(.
'וסת אנשי טבריה כמי שלא יבטל ממלאכתו דמי' נחלקו הראשוני בפי':
יש אומרי :בעלי מלאכה היו ,ולא היו משכימי משו דניחא להו ַDַ#ל ,אלא כדי שלא יבטלו ממלאכת )רבנו חננאל,
רש"י(.
ויש אומרי :פירות טבריה היו רטובי ,והטל שעל הפסולת אינו מועיל לה אלא אדרבה הוא מרטיב אות יותר ומזיק
לה ומביא לידי הפסד ,ומה שהיו משכימי ומביאי לא מחמת הטל היו עושי כ ,אלא סתמא מפני
שהיו טרודי לעניני אחרי ,והרי ה כבשביל שלא יבטל ממלאכתו )רשב"א .משו דקשיא להו מהו
'כמי שלא יבטל ממלאכתו דמי' ]או לפי גירסתו 'כבשביל שלא יבטל ממלאכתו' .ועי' בתוספות הרא"ש
דפירש קרוב לדברי הרשב"א ,א הקשה מצד אחר(.
ויש אומרי :פירות טבריה היו רטובי ולא היו צריכי טל ,ואנשי טבריה היו אנשי מעונגי ,והשכימו לדר תענוג
)ריטב"א .משו דקשיא ליה כהרשב"א דלעיל ,וג פירושו קרוב לדברי הרשב"א דלעיל ,א שונה
במקצת ,ואכ צרי להבי כוונתו 'שהיו משכימי לדר תענוג' מהו(.
דףפח
'צרי לקמור' יש כמה דיעות מה הטע שהצריכו קמירה:
יש אומרי :דעל ידי זה הוה ליה מקו פטור )רש"י( .ונחלקו בפירוש דבריו: