ונראה שא יש לה שיעור בחו ולא בפני מותר )נתיבות שבת פ"י סעי' כח הע' קה ע"פ הרשב"א בעבוה"ק ,וסברא
היא דכל שבפני אי לה שיעור אינה נקראת כרמלית ,ואינה חולקת רשות לעצמה(.
)ע"ב( 'הכא ברשויות דרבנ' עי' בתוספות כא ,ובריטב"א הביא מחלוקת ראשוני בזה ,והובאו שתי הדיעות
בשו"ע )סי' שמו סעי' א( הא מותר להחלי ברשויות דרבנ דר מקו פטור .ועי' ברמ"א )סי' שעב סעי' ו( ובמשנ"ב
)ש ס"ק מט(.
'אי חורי לכרמלית…אפילו תימא יש חורי לכרמלית הני מילי בסמוכה ,הכא במופלגת' רוב הראשוני
פסקו כהדעה הראשונה בגמרא ,דאי חורי לכרמלית ,ואפילו רב אשי לא אמר להדיא דיש חורי ,אלא רק אמר 'אפילו
תימא' להגדיל תורה )רשב"א ,ריטב"א ,משמעות השו"ע סי' שמה סעי' יז ,יד בנימי( .ויש פוסקי כרב אשי דיש חורי
לכרמלית בסמוכה )ריטב"א בש יש אומרי ,א סיי דהראשו נראה עיקר .ועי' גאו יעקב דמסייע נמי להלכה דאי
חורי לכרמלית ממה דקיי"ל כרבא דחורי רשות הרבי לאו כרשות הרבי .וע"ע ביאור הלכה ש ד"ה חורי ,חזו איש
סי' לב ס"ק יג ,יד בנימי(.
וע"ע ברש"י )ד"ה בסמוכה וד"ה במופלגת( ,ד'מופלג' לעני מש קאמר .ואול הרמב" )פ"ד מהל' עירובי הכ"ד( יש
לו פירוש אחר בסוגיי )ע"ש ובמגיד משנה .ועי' מגדי חדשי(.
'גזוזטרא…עשו לה מחיצה בי מלמעלה בי מלמטה' נחלקו הראשוני בפירוש המחיצה:
יש אומרי ' :למעלה' היינו על הגזוזטרא )כ מבואר מפרש"י ,וכמובא בתוספות .והריטב"א הקשה בש תוס' דא"כ לא
מינכרא מחיצתא לש מי ,והרי לכו"ע חו מרבי יהודה בעי ניכר מחיצה לש מי! ותיר דהכא כיו
שהמחיצה היא סביב הנקב שפיר מינכר לש מי א שהוא על הגזוזטרא .ולפ"ז מש"כ רש"י 'כל
סביבותיו או סביב הנקב' האי 'כל סביבותיו' קאי רק אלמטה מ הגזוזטרא ,אבל למעלה לא מהני אלא
סביב הנקב ,וכמש"כ הגאו יעקב ,ותמה בזה על לשו הטוש"ע סי' שנה סעי' א שמפרשי כפרש"י ,ומשמע
דאפילו על הגזוזטרא מהני כל סביבותיו ,והרי לא מינכרא לש מי! אמנ יש ליישב לכאורה ע"פ דברי
הרא"ש סי' ח שכתב דגבי גזוזטרא אפילו למעלה הוי היכר שעשוי לש מי ,ולא דמי לבתי כסאות דעיקר
המחיצה לש צניעות ,ע"ש] .כל זה מיד בנימי[(.
ויש אומרי ' :למעלה' היינו מחוברת תחת הגזוזטרא ,ו'למטה' היינו למטה במי דאמרינ גוד אסיק )רמב" ,מגיד
משנה ,רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" ,מגיד משנה ,ריטב"א בש תוספות(.
'וסת אנשי טבריה כמי שלא יבטל ממלאכתו דמי' נחלקו הראשוני בפי':
יש אומרי :בעלי מלאכה היו ,ולא היו משכימי משו דניחא להו ַDַ#ל ,אלא כדי שלא יבטלו ממלאכת )רבנו חננאל,
רש"י(.
ויש אומרי :פירות טבריה היו רטובי ,והטל שעל הפסולת אינו מועיל לה אלא אדרבה הוא מרטיב אות יותר ומזיק
לה ומביא לידי הפסד ,ומה שהיו משכימי ומביאי לא מחמת הטל היו עושי כ ,אלא סתמא מפני
שהיו טרודי לעניני אחרי ,והרי ה כבשביל שלא יבטל ממלאכתו )רשב"א .משו דקשיא להו מהו
'כמי שלא יבטל ממלאכתו דמי' ]או לפי גירסתו 'כבשביל שלא יבטל ממלאכתו' .ועי' בתוספות הרא"ש
דפירש קרוב לדברי הרשב"א ,א הקשה מצד אחר(.
ויש אומרי :פירות טבריה היו רטובי ולא היו צריכי טל ,ואנשי טבריה היו אנשי מעונגי ,והשכימו לדר תענוג
)ריטב"א .משו דקשיא ליה כהרשב"א דלעיל ,וג פירושו קרוב לדברי הרשב"א דלעיל ,א שונה
במקצת ,ואכ צרי להבי כוונתו 'שהיו משכימי לדר תענוג' מהו(.
דףפח
'צרי לקמור' יש כמה דיעות מה הטע שהצריכו קמירה:
יש אומרי :דעל ידי זה הוה ליה מקו פטור )רש"י( .ונחלקו בפירוש דבריו:
א .פירוש לפירושו ,שכשהוא ברשות הרבי ,א הוא מגולה ,פעמי שיעלה בקרקעית העוקה טיט ורפש
וכיו"ב ,ויתמעט גובהו מעשרה ,ונמצא שהוא כרמלית ,ואולי יפחת עוד פחות משלושה שהוא רשות
הרבי ,וכי זריק הת הרי הוא כשופ מרשות היחיד לכרמלית או לרשות הרבי .אבל כשהוא מכוסה
כולו מבחו ויעשו פיו ברה"י ,לעול דינו כרה"י ,דהוי חורי רה"י ,וכששופ שופ מרה"י לרה"י
)ריטב"א בפי' לפירושו של רש"י(.
ב .ברש"י מבואר משו דהוי מקו פטור ,ואינו עני לחורי רשות היחיד .ועוד דא"כ למה במגולה לא הוי
חרוי רשות היחיד .ואפשר דס"ל לרש"י דחורי המפולשי למטה מי' הוי כרה"ר ,וא"כ מה בכ שפיו
על העוקה מבפני ,הא פיו להוציא המי הוי ברשות הרבי וכיו דלמטה מעשרה הוא ,הוי רשות
הרבי .ולכ פרש"י דהוא מקו פטור ,דשיעור מקו פטור הוא חצי אמה על חצי אמה ברו ג' אמות,
המחזיק סאתי .וכל זה כשהוא מכוסה ,ולכ לא יגלה אותו )בית מאיר סי' שנז ,וע"ע ביאור הלכה
ש(.
ויש אומרי :הטע הוא משו חשדא ומראית העי ,שלא יאמרו בית של פלוני מקלח מי בשבת .אבל כשהוא קמור,
היינו שהוא מכוסה ד' אמות ברשות הרבי ,כיו שהוא רחוק מ החצר תו ליכא חשדא ,שהרי אי זה ניכר
יוצאי מחבירו )ריטב"א בש תוספות שכ"כ רשב" ,אמנ הקשה הריטב"א על זה דהא להדיא מבואר
בגמ' מטע דתיימי מיא .ולכ הסכי לפרש"י וביארו כדלעיל(.
ויש אומרי :משו תקלה ברשות הרבי ,לכ צרי לקמור ,היינו לכסות שלא יכשלו בה )קרב נתנאל אות ד ,ע"ש(.
להכניס למחשב כשיתוק:
???לגבי 'מצד שאני' שערי ציו תוניס
פרק תשיעי
דףפט
'כל גגות' סיכו הסוגיא )עד צא סוע"א(.
ר' מאיר :כל גגות העיר רשות אחת בפני עצמ ,וכל החצירות רשות אחת בפני עצמ ,וכל הקרפיפות רשות אחת בפני
עצמ )שמותר לטלטל בכל רשות הנ"ל דר פתחי שביניה או דר כותל שאינו רחב ד' טפחי(.
ומודה לאסור כשיש גג גבוה י' או נמו י' ,גזירה משו תל ברה"ר )דהוה רה"י ואסור ליכת עליו .ברשב"א
וריטב"א ומאירי כתבו דהלכה כר' מאיר בגזירה זו ,א ברמב" וטוש"ע וכל האחרוני לא נזכר כ ,ומשמע
דלא פסקו כוותיה א בזה(.
ונחלקו בשיטתו בכגו שהגגי ה של אד אחד:
רב מותר לטלטל בכול )כיו דניכרות המחיצות החיצונות ,אמרינ גוד אסיק( .אבל בי גג לחצר או קרפ
אסור לטלטל אפילו כשה של אד אחד )גזירה משו תל ברה"ר ,כדלעיל .כ משמע בתוספות ,שכול
משו הגזירה הנ"ל .אבל ברש"י ובריטב"א משמע דרק לעני מגג לחצר הוא אסור מצד הגזירה ,א מגג
לקרפ אסור ג בלא הגזירה ,לפי שאי תשמיש שוה ,דגג וחצר אי תשמיש תדיר משא"כ בקרפ .יד
בנימי(.
שמואל אי מטלטלי בה אלא ד' אמות )כיו דהוו יותר מבית סאתי ,והמחיצות עשויות למט ,ולמעל
אינו מוק לדירה(.
חכמי :כל גג וגג רשות בפני עצמו ,וכ כל חצר וחצר )וזהו כשכל אחד מה של אד אחר .אבל בשל רבי ,הגגי
והחצרות רשות אחת ,והקרפיפות רשות אחת ,ולכ מותר לטלטל מגג אפי' של יחיד לחצר של רבי ,אבל לא
מחצר לקרפ אפי' שניה של אד אחד ,ובקרפיפות עצמ מותר אפי' ה של שניי(.
ונחלקו בשיטת בכגו שאי המחיצות ניכרות: