מלחמת עמלק

שאול מקבל משמואל פקודה קשה ואכזרית:

לאחר רדיפת הבצע מתחיל שאול לשקר. כאשר שמואל בא אל שאול, יוצא לקראתו שאול בהכרזה:

כאשר שמואל מזכיר לשאול כי מלך הוא, וכי תפקידו כמלך היה להשמיד את עמלק, ממשיך שאול לעמוד בהכחשתו:

לאחר זמן "מבצע" שאול את הפקודה שקיבל – אבל בעיר הכוהנים נוב:

ר' יוסף אלבו שואל בספר העיקרים (ד, כו), מהו ההבדל בין שאול ודוד:

שניהם חטאו, שניהם הודו בחטאם לאחר שהוכיחו אותם.

מדוע נשאר דוד מלך, ואילו מלכותו של שאול הוסרה?

ועל כך תשובתו:

המלך צריך שיהיה אכזר לזרים, ורחמן לעמו, ומוסר נפשו עליהם להצילם, כמו שדרך הרועה לסכן את נפשו ולהציל את הצאן.

שאול – חמל על אגג, והיה אכזרי על עמו, כי נוב עיר הכוהנים הכה לפי חרב.

ואילו דוד – להפך: את מואב הכה, אבל כשראה את מלאך המשחית אמר: "אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי".

חטאו של שאול היה בעצם מלכותו;

חטאו של דוד היה בתחום האישי של חייו.

שאול רצה להיות מלך, אבל יחד עם זאת התחמק מקבלת החלטות קשות ומייסרות, וכאשר נכשל ניסה להעביר את האחריות על אחרים ועל כן הודח ממלכותו.

ואולם למה נענש שאול שתוסר המלכות ממנו מפני חטאו, ולא נענש עונש אחר, כמו שנענש דוד על עניין בת שבע ולא הוסרה המלכות ממנו?

הטעם בזה לפי דעתי הוא:

שדוד לא חטא במצווה פרטית שנצטווה בה אחר שהיה מלך,

או במצווה פרטית שנצטווה בה בתורה מצד שהוא מלך, אלא במצווה כוללת אותו עם כל האנשים. כי איסור אשת איש או רציחה כוללת כל האנשים, ולכן ראוי שיהיה עונשו שווה לעונש כלל האנשים.

אבל שאול חטא במצווה פרטית אליו מפי שמואל, אחר שהיה מלך, או מצד שהיה מלך.

שאמר לו שמואל: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א' י'),

ואמר גם כן: לך והכיתה את עמלק וגו' ולא תחמול עליו וגו' (שם ט"ו),

ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו.

ועל כן כשעבר על דבריו והעלה עולה בגלגל קודם שבא שמואל, נאמר לו: ועתה ממלכתך לא תקום (שם י"ג), כלומר שיפסק המלכות מזרעו, אבל לא אמר לו שימות בחצי ימיו.

וכשחטא בדבר עמלק נאמר לו: כי מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך, כלומר שימות בלא עתו ולא יחשב לו מלכות משם ואילך. שהדבר הנמאס לא יקימנו האדם.

ועל כן כשהעלה שאול את שמואל על ידי בעלת האוב אמר לו שמואל: אשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק וגו', מחר אתה ובניך עמי, רמז שבעבור היות אלו מצוות פרטיות אליו היה מת בלא עתו, והייתה המלכות נפסקת ממנו.

ויורה על זה הטעם מה שיעד ה' יתברך ליהוא, שיתקיים המלכות ביד זרעו עד דור רביעי, בעבור ששמר המצווה הפרטית שנצטווה להשמיד בית אחאב ועובדי הבעל.

וכן שלמה בעבור שחטא במצוות לא ירבה לו נשים.


והמצוות הפרטיות שנצטווה עליהן המלך מצד שהוא מלך, הוסרה מזרעו מלכות עשרת השבטים, ולא נשאר לו רק שבט יהודה ובנימין, בעבור השבועה שנשבע ה' יתברך לדוד.

זהו דעתי בדבר הזה.