דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תדפיס שספר
ריבי
י
ישראל
שנתוןלחקר המשפטהעבריבעברובהווה
שולמית ולר
מחלוקת האמוראים עלדברי
רבי אלעזרבןעזריהבעניןאיגבית
תוספת כתובהמןהארוסין
(סוגיתהבבליבכתובות.דף נ"ה ע"א-דףנ"ו ע"ב)
כרך ט"ו
*
אוניברסיטת תל-אביב ,הפקולטה למשפטים
תל-אביב
4ף_-1—
תשנ"א-תשנ"ב
ש
טורוקולג',בית ספר למשפטים
ניו יורק
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
י
ט
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזר
ואיגבית תוספת כתובהמן
בדשיריהויעני
הארוסין
(סוגיתהככליבכתובותדף נ"ה ע"א-דףנ"ו ע"ב)*
מ א ת שולמיתולר
א .פתיחתהסוגיה :קישור מחלוקתהאמוראים רבורכינתן
בשאלה האם הלבה כראב"ע,לענין האומדנא
במשנה הראשונה של הפרק החמישי במסכת כתובות ,נחלקו התנא קמא
ורבי אלעזרבן עזריה ,בענין גבית תוספת הכתובה של הארוסה ,וזו לשון
המחלוקת" :אף עלפי שאמרו בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה ,אם רצה
להוסיףאפילו מאה מנהיוסיף .נתארמלה או נתגרשהבין מלהארוסיןבין
מןהנישואין גובה את הכל ,רבי אלעזרבןעזריה אומר :מןהנישואין גובה
את הכלמןהארוסין בתולהגובהמאתיים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא
על מנתלכונסה".
סוגית הגמרא בדף נ"ה עא'-נ"ו twyמביאה מחלוקתבין אמוראיםשונים,
בענין קביעת ההלכה כתנא קמא ,או כרבי אלעזר בן עזריה ,ופותחת
במחלוקתבין רב ובין ר' נתן ,1שבה לא מבוררת שייכותן של הדעות
השונות לאמוראים החולקים" :איתמר רב ורבי נתן חד אמר הלכה כרבי
אלעזרבןעזריה ,וחד אמראין הלכהכרי אלעזרבןעזריה".
* דגזאסר נכתב על בסיס פרק בעבודת הדוקטורט -פרק אף על פי במסכת כתובות -נוסח
שרשעת ,-שנעשתהבהדרכתושל פרופ' שמאפרידמן.
דרזמי ,155ובכתבידרומי 130מופיענאופןעקבי השם "ר'
בכלהסוגיה ,פרט
.1בכתב י
ס-
ון
נת
ף -נתן",ז.א .שהיה
לפעם אחת שבה בכתבידרומי 150מופיע יר'יחז'" ,אבלביןהשימין
יונ
נסית לתקןליוגתד .לעומת זאתבשניכתביידלנינגרד פירקוב"ן ,ובכתבידמינכן ,מופיע
באופן עקביכבנוסיוהדפוס השם"רבינתך .אולם,נוסחזה איש ברור משוםשאין ק'וע בדורו
של רב אמורא בשםרבינתן, ,אמורא בשם דבנתן בד אבאהיה תלטיח של דב ,אךאין,ה
אותו רבינתן הנזכרבסוגיתנו) .בסוגית שמושלטי המקבילה לסוגיתם ,כתובות פ-ה ה-א ,דף
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קסח
דיני ישראל ט"ז (תשנ"א-תשנ"ב)
בפתח הסוגה; ,משא ומתן מפותח שבומנסיםלשייך את הדעותלחולקים,
עלידי הצגת המחלוקת כמחלוקת עקרוניתבענין האומדנא שהיא כביכול
מבוררת .אולם מסתבר שגם מחלוקת זו אינה מבוררת ,והנסיון מסתיים
בכשלון:
תסתיים חף נתן הוא דאמר הלכה כר אלעזרבן עזריה דשמעף ליהלרבי נתן דאזיל בתר אומדנא דאמר רבי נתן הלכה כרבי שמעון
שוורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי ורב לא אזיל בתר אומדנאו
והא איתמר :מתנת שכיב מרע שכתוב בהקנין ,בבי רב משמיה דרב
אמרי ארכביה אתרי רכשי ,ושמואל אמר לא ידענא מאי אידוןבה.
בבי רב משמיה דרב אמרי 'ארכביה אתרי רכשי' הרי היא כמתנת
בריא ,והרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא ראם עמד
אינו יכול לחזור בו הרי היא כמתנת שכיב מרע שאם אמר 'הלואתי
לפלוני' ,הלואתו לפלוני .ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה,
כ-ס עג'-עד' ,מובאות שתי מסורות משמו של רבייונתן ,שהיש אמורא בן תקופתו של דב,
rhwtמבבל ,ומתאים אותו עם ר'חנינא ועם ר'ינאי( .ראה אלבק ,מבואלתלמודים ,ומה
-168
תתנאים ואמוראים עמ' .)952
,167הלף,דוריםראשונים כרךה'עמ' ,220הץנמן,חידו
בסוגיתנו נאמר -תסתיים דר' נתן הוא דאמר הלכה כראב-ע דשמעינן ליה לרבי נתן דאזיל
בתר אומדנא דאמררבי נתן הלכה כרבי שמטןשזורי במסוכן ובתרומת מעשר שלדמאי."…
המימרא" :הלכה כרש-ש "…מופיעה הן בירושלמיגיטין פרק ו' הלכה ה' ,דף נ"צ עא' ,תע
בבבלי בשנימקומות :שליןדף ע"העב',ומנחותדף ל'עב' .נראהשבירושלמי מקומההטבעי
של המימרא ,שכן הדברים נאמרים שם באופןישיר על דברי רבי שמעוןשזורי במשנה ,הם
נאמרים מפי -ר'יעקב בראידי בשם ר'יונתן ."…גם בחולין דף ע"ה ע"ב ,שבאים הדברים
כציטוט בפי רב אשי ,תם שם נאמר- :דאמר רבי יונתן הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן
ובתרומת מעשר של דמאף ,וכך שם בנוסח של כתבידמינכן ,והעסה של כתבייד המבורג
וחמי הוא תוחנף ,אבלאין נוסח 11ffמופיע השם נתן .במנחות דף ל' עטש א' מזבאיט
הדברים כציטוט בתוךדיון" :אמררבין ברחינגא אמר טלא אמר ר'חנינא הלכה כרש"ש",
עעמדא מטירהכיאין הכותהלזו של דש-ש ש"אמרדבייודגן Dhnכרש"ש במסוכן ובתרומת
מעשר של דשא .-גם במקח -זהמופיע בדפוס השםרנייחונן ובכתבידמינכן-יונתן" ,ובשזם
מסח לא מופיע השם-נתן .-להלן סכום הנתונים )1( :במקבילותמופיע השםרבייוחנן אורבי
(אםכי ההקשר במקבילות הוא הפסק כרש"ש
יונתן בכל הנוסחים ,אך אף פעם לא -רבי
ון
נת
ת-ל' ע-ב ד"ה -הא" קשרו את ר' יונהן לפסק
ולא הפסק כראב-ע ,ואילו התוספות במנח
כראב-ע); )2,בשניכתביידלסוגיתנומופיע השם רבייונתן; ( )5בטעית הירושלמי המקבילה
לסוגיתנומזריע השםרנייונתן .אס נצרף נתשים אלה לק=עהשרנינתןאינויכול להיותבן
הפלוגתא של רב,ואילורבייונתןכן ,תרצה סבירה המסקנהשרנייונתן בןדורו של רב ,הוא
בשאלה האם הלכה כראב"ע או לא ,ושיש להעדיף את נוסחכתביהידרומי 113
זה שחלק
.130עלי
ורומי
ריונתן ופא אמוראישראלי שעלה מבגל ,תתכן שחלק על רב כששהה בבבל ,או כשרב עצמו
שהה בארץישראל .אתרבייונתן מוצאה בכתובות דף מ-ט ע-ב עםרביחנינא ,ובירושלמי
פאה פ-א ה"א עםרביינאי .ואף המרסה -נתךאינה אלא כתים אחר של שםוהוחכםוה.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבועזריה.,.י4,
*
קסט
שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שסר לאחר מיתה .אלא
תרוייהואזלי בתראומדנא .מאן דאמר 'הלכה' שפיר ,ומאן דאמר'אין
הלכה' הכא נמי אומדן דעתא הוא משום איקרובי דעתא הוא והא
איקרבאליה דעתא".
בנסיונה לקבועכי -ר נתן הוא דאמר הלכה כראב-ע ,-יוצאת הסוגיה
מתוך הנחה שרבי שמעון שזורי אזל בתר אומדנא ,ומכאן שר נתן שאמר
"הלכה כרש-ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי" ,הלך אף הוא אחר
אומדנא,
?
*
לימודזה מבוססעלשתיהנחותיסוד:
א ,שרבי שמעון שזורי אמר מה שאמר במסוכן ובתרומת מעשר של
דמאי ,עלפיהעקרון שלאומדנא.
ב .שראב-ע אמר מה שאמר בענין הארוסה ,על פי העקרון של
אומדנא ,בדברי הבאים אנסה לברר האם שתי הנחות אלה עומדות במבחן
הביקורת.
הנחה א' -המקור להסבר פסיקתו של רש"ש במסוכן על פי עקרון
האומדנא הוא ,כנראה ,דברי רב ששת בסוגית הבבלי בבא בתרא דף קמ"ו
עמוד ב' .אולם ,בסוגיה זו ניתנות לשאלה "מאן תנא דאזלינ 17בתר
אומדנא?" שתי תשובות אלטרנטיביות:
רב נחמן אמר" :רבי שמעון בן מנסיא הוא" (ובסוגית בבא בחרא דף
קל"ב עמור א' אמר רב נחמן באותוענין "הלכה כרבי שמעוןבן מנסיא"),
ואילו רב ששת אמר" :רבישמעוןשזוריהוא ,-ולמד זאת מדעתו
ן
כ
ו
ס
מ
"
ב
(ולא מדעתו בשתרומת מעשר של דמאי .)-מהדיון בגמרא בבבא בתרא
עולה,כיאי אפשר לקבוע בוודאות שר שמעוןבן מנסיא ,אורבי שמעון
שזוריאזלי בתר אומדנא ,שכןיכלולהיותגורמים אחרים שקבעו את דעתם
במקרים שבהםדנו :בן מנסיא -אומדנא דמוכח,רבי שמעוןשזורי -שאמר
כתבר וגילה בכך אתדעתו.גם אםנניח שדברים אלה העוליםבדיון הם דברידיהוי בעלמא,עדיין
תישאר הדעה שפסיקתו של רש"ש במסוכן נקבעה עלפי עקרון האומדנא,
דעתיחיד של רב ששת ,שכנגדה עומדת דעת רב נחמןכירבי שמעוןבן
מנסיא הוא התנא ההולך אחר אומדנא.
אשר לפסיקתו של רש"שבענין תרומת מעשר של דמאי ,לא ברור כלל
אם נבעה מתוךעקרון האומדנא.
י
.2ששש הסבורג- -מאן תנא דאמרדאזלינד.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קע
דיני ישראל ט"ז (תשנ"א-תשנ"ב)
לפי רש"י לכתובות דף נ"ה עמוד ב' ד"ה "ובתרומת מעשר של דמאי",
חכמים התירו לשאול את עם הארץ בשבת משוםעונג שבת ,ורש"ש התיר
אף בחול משום שבמקום פסידא סומכים על עםהארץ .המניע לפסיקתו של
רש*ש לפי פרוש זה הוא ,איפוא ,הפסד ולא אומדנא ,והדברים "הלכה
כרש-ש בתרומת מעשר של דמאף הובאובסוגיתנו אגב גררא בלבד,ואין
שום קשרבינםלביןענין האומדנא3.
מעשר*,
'
ב
ד
ו
לפי דברי התוספות לדף נ"ה עמ
ד"ה "ובתרומת
חכמים
התירו בשבת משום שאימת השבת על עם הארו ,ורש"ש התיר אף בחול,
משום שסבר שכשם שאימת שבתעלעםהארו,כן אימת תרומהעליו .לפי
שיטהזו גם החכמים וגם רש"ש פסקולפי עקרון האומדנא ,וכשם שרש-ש
אמדשיש אימת תרומהעלעם הארץ,כן אמדוהחכמים שישאימת שבתעל
עםהארץ.
מכל האמורלעילעולהשאין הכרחלהבין את פסיקתו של רש"ש במסוכן
ובתרומת מעשר של דמאי עלפי עקרון האומדנא ,ומכאן שאמירתו של ר'
נתן "הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי" ,אינה מוכיחה דבר
על דעתובעניןהאומדנא.
הנחה ב' -בעלהסוגיהמניח שדבריו של ראב"ע במשנתנונובעים מתוך
עקרון האומדנא ,ומסיק מכח הנחהזו ,שרבינתן שהלךלפי עקרון זה הוא
האמורא שאמר "הלכה כראב-ע" .נבדוק האםיש קשר ברור ומוחלט אצל
אמוראים שונים,בין ההליכה
אומדנאלבין צידוד בדעתו של ראב"ע
בעניננו.
אתי
בבבא בחרא דף קל"ב עמוד א' תמהה הגמרא בקשר לפסיקתו של רב
נחמן בענין -כתב את כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שסר חוב .-ושואלת:
"למימרא דלא אזיל רב נחמן בתר אומדנא? והתניא :הרי שהלך בנו
למדינתהים ושמן שמתבנו תמד וכתב כלנכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו
מתנתו מתנה,רבי שמעוןבן מנסיא אומראין מתנתו מתנה שאילוהיהיודע
שבנוקיים לאכתבן .ואמר רב נחמן הלכהכרבי שמעוןבןמנסיא".
התרוץ שמתרצת הגמרא שםאינורלונטילעניננו ,אולם רלונטילעניננו
מה שעולה בברור מסעיהזו,כי רב נחמן שאמר הלכה כר"שבן מנסיא ,הלך
עלפיעקרון האומדנא.
,
ח
י
נ
ה
ל
לפיזה ,סביר איפוא
עלפי שיטת דשמראבסוגיתנו שראב"ע אזל
בתר אומדנא ,כי רב נחמן יסבור בעניננו שהלכה כראב"ע .אולם,
.3בענק זה כתברבנו תם בספרהישיסימן '1עמ' " 20שטעמו של ר' שטענן שזורי לא משום
אומדנא" ,כןיש בפרושרש-י בכתביד פרטא -ותרומת מעשר שלדטאי אגב בזרא נסבהולא
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבןעזריה
קעא
בכתובות דף נ"ו עמוד א' נאמר" :ורב נחמן דידיה אמר אין הלכה
כראב"ע" (שירי הקרבן בפרושו לסוגית הירושלמי הש בקשי זה ופרש
שהסוגיה בבבא בתרא היא מנהרדע ,שהרי הנהרדעים אמרו בשם רב נחמן
הלכה כראב*ע).
שאלה דומה עולה גם לגבי שמואל .המחלקתבין רב ושמואל בענין
מתנת שכיב מרע שכתוב בהקנין 4,מובאתבסוגיתנוכדילהוכיח שרב הוא
שאזל בתר אומדנא ,ואם כך הכרחי לסבור כי שמואל לא אזל בתר
אומדנא .לפי אותוהגיון ,צריךהיה שמואל לסבור ,שבעניננואין הלכה
כראב-ע .אבל ,אליבא דרב נחמן ,שהוא עצמו אומר"אין הלכה כראב-ע,-
שמואל אמר דוקא "הלכה כראב-ע".
ר
ו
ש
ק
ל
ה
ר
כ
ה
אפשר
ק
י
ס
ה
ל
בין
מכל הדברים האמורים לעיל
כי אין
ההליכה אתר האומדנא ובין הקביעה -הלכה כראב"ע ,-כך שגם אם היה
מוכח שרבי נתן אמר -הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי",
משום שסבר שרש-ש הלך אחר אומדנא ,ואף הוא צידד בעקרון זה,עדיין
לא היתה מכאןראיה שהוא האמורא שאמר "הלכה כראב-ע".
מהםאיפסוהטעמיםשהניעו אתבעלהסוגיהשלנולהציע אתהצעתו:
*תסתיים דר' נתן הוא דאמר הלכה כראב"ע דשמעינן ליה לר' נתן
דאזיל בתר אמדנא דאמר רבי נתן הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת
מעשר שלדמאי?-
כדי להתחקותעלטעמיו של בעלהסוגיה להצעהזו ,מןהראוי לבדוק את
סרית הירושלמי המקבילהלסוגיתנו .בירושלמי כתובות פרק ה' הלכה א',
דף כ"טע-ג-ע-ד נאמר:
רבייעקב בר אחא ר אלכסא בשם חזקיה הלכה כר' אלעזרבןעזריהשאמר נתאלמנו או נתגרשו מן הארוסין גובה מאתיים ,מן הנישואין
גובה אתהכל .ר חנניה אמר הלכהכרבי אלעזרבןעזריה .אמראביי
אמרו לר חנניה צא וקרא רבי יונה רבי זעירא בשם רבי יונתן אמר
הלכהכרבי אלעזרבןעזריהרבייוסא ברזעירא בשם רבייונתן אמר
אין הלכהכרבי אלעזרבןעזריה .אמררבייוסיסימןהיהלן דחזקיה
ורבי יונתן שניהן אמרו דבר אחד דתני מי שהלך בנו למדינת הים
ושמעעליו שמת ועמד וכתב כלנכסיו לאחר ואחר כך בא בנו מתנתו
קיימת
.4ראהעלכר בהמשר ,חלקב.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קעב
דיני ישראל ט-ז (תשנ"א-תשנ"ג)
ר' שמעט בן מנסיא אומראין מתנתו קיימת שאילו היה יודע שבנו
קיים ,לאהיה כותבן ומר רבי יעקב בר אחא הלכה כרבי אלעזרבן
עזריהוהיא דראב"עוהיא דר"שבןמנסיא.
ומר רביינאי אמר לרבי חנינה צא קרא ואמר רבייוסי בר זעירא
בשם ריונתןאין הלכהכרבי אלעזרבןעזריה,
וכן נפק עובדאכרבילעזרבן
עזריה-.
לא אנתח כאן את סוגית הירושלמי שהיא ודאי משובשת ,ואדון בכך
להלן (הערה .)6אולם ,לעניננו נראה בברורכי בבסיס הסוגיה נתונות
דעותיהם של חזקותורבייונתן (כשזו האחרונהאינה ברורהוישעליה שתי
מסורות) ,והמחלוקתבין ר חנניה לבין מורו רבי ינאי ,ובבסיס הסוגיה
בבבלי מובאת המחלוקת של רב ורבי נתן שאינה מבוררת שמחלוקתבין
רביחנינאורביינאי (וכןדברירבייצחק בראבדימי משוםרבינו).
על יסוד השואת הסוגיות אפשר להניח ,איפוא ,כי בבסיסה של סוגית
הבבלי מצויה מוגע) ארץ ישראלית קדומה ,הקבועה לפנינו בירושלמי,
שהובאהבבבליעל סדרה ומבנה5.
יסודה של הסוגיה הארץ ישראלית ,הם ללא ספק דבריו הבלתי ברורים
של רבי יונתן ,והמחלוקתבין רבי חנינא לבין רביינאי (ראוי לציין כי
סגנון המחלוקתבין רבי חנינא ורביינאי נשמר ונמסר באופן כמעם זהה
בבבלי ובירושלמי ,ומכאן שהמחלוקת הקדומה שהיתה הלק מהסוגיה הארץ
ישראלית הראשונית נשמרה בצורתה האותנטית גם בבבלי) .אם נניח
שהסוגיה הקדומה מארץ ישראל כללה את אי-הבהירות בדעתו של רבי
יונתן ,את הסימן לכך שרבי יונתן הוא שאמר הלכה כראב"ע ,והוא שרבי
יונתן וחזקיה אמרו דבר אחד ,את המחלוקתבין רבי חנינא לבין רביינאי
ואת ההכרעה כראב"ע ,נוכל להסביר את הקישור שקושר בעל הגמרא
בבבליבין ההליכה אתר האומדנא ,לבין הקביעה -הלכה כראב"ע" ,כנסיון
לישב אתאי-הבהירות בדעתו שלרבייונתן,
.5בסטיתהירושלמי ארבעמימרות.
( )1רנייעקב בר אחארבי אלכסא בשםרביחזקיה.
( )2ר'חוגיה(וצגיי -אמרולרביחנניה"…ולפיסוףהסוגיה "אמרףהוא רינאי).
( )3רבייוזה ברזעירא.
( )4רבייוסהברזמרא.
ובסתי חחר פעם נוספת חלק שנשתרבב מראשהעמוד("רבייעקב בר אחא" ממררביעאי)-…
ובתוכו משולמת :הערכה -וודא דראב-ע היא דרבי שמעוז בן מנסיא ,-והכרעה "וכן נפק
עובדא כשאביע"
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבןעזריה
*
3
9
-
קעג
אפשר להניה כי בעל הגמרא בבבלי ,בנסותו לישב את אי-הבהירות
בדברי רבי יונתן ,שהיתה בסוגיה הקדומה ,פתח את המשא ומתן בענין
האומדנא על סמך העדות בירושלמי כי רבי יונתן הוא שאמר הלכה
כראב"ע( ,שהואוחזקיה אמרו דבר אהד) ,על סמך מסורת שלפיהרבייונתן
אמר "הלכה כרש"ש" ועל סמך מסורת אחרת שקשרה את רש"שלענין
האומדנא .עלפיהסוגיה בבבא בתרא דף קמ"ו עמוד ב' ,ברורשהיו שתי
מסורותעלכך שתנאיםמסוימיםהלכולפיהעקרון של אמדןהדעת.
שתי מסורות אלהמיוצגותבסוגיות שבבבליובירושלמי .המסורת האחת:
רבי שמעוןבןמנסיא ,מיוצגת בספיתהירושלמי שיש בהאולי גם רמז לכך
כירבייונתן אמר -הלכהכרבישמעוןבן מנסיא"6.
המסורת השניה :רבי שמעון שזורי ,מיוצגת בסוגית הבבלי שלפיה
היא בכך שהוא אמר
הוא שאמר "הלכה
ההוכחה
ב"".ע-
דר
שרבי יונתן ובתרומת מעשר שלכ
אי
מא
"הלכה כרש"שבמסוכן
כאמור ,יש בסוגית הירושלמי עדות חזקה לכך שרבייונתן הוא שאמר
הלכה כראב-ע" ,שאין לה כל קשר לענין האומדנא ,הלא היא ה"סימן"שרבייונתןוחזקיה אמרו דבר אחד,
אפשר איפוא להניח ,שהיו שתי מסורות שונות שנקשרו לרבי יונתן.
האחת :שרבייונתן הוא שאמר -הלכה כראב"ע" ,שהמקור לה הוא מה
שנאמר בירושלמי שחזקיה ורבי יונתן שניהם אמרו דבר אחד .השניה:
שרבייונתן אמד -הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת מעשר שלדמאי".
רמוזה אמנם
ןהמסורת שרבייונתן אמר -הלכה כרבי שמעון בן
א
י
ס
נ
מ
ת
ה
ג
ה
.
ת
ה"פני
בסוגית הירושלמי (כאמור הפסקה בירושלמי משובש לפי
משה" צריכה לבוא לאחר דברי ר' שמעוןבןמנסיא ההערה "אמררבייונתן
.6בסרית השתשלמי מצויה פסקה משובשת- :ומררבי יעקב בר אחא הלכה כרבי אלעזר גן
עורק; והיא דראב-עוהיא דר-ש בן מנסיא" .והפני משה מגיה ומוסיף לפניה -אמר רבי יונתן
הלכה כראהבןמנסיא",ולפיזהישבסוגיתהירושלמי שתי הוכחות לכך שר'יונתן וצא שאמר
שניהם אמרו דבר אחד; ( )2רבייונתן אמר הלכה כר'
הלכה כראב"ע)11 :רבייונתן
~ptmלטדינתהיםוכר(זודעתושל רבנחמן בבבאבתרא).
שמעוןבןמנסיאבענין אבשהלך בס
הביא ראיה
לדעת בעל שער תירת ארץ ישראל ,עמ' ,385רבייוסי שאמר-סימןהיה
דסקלוא.
,.
.ד
ח
חזריחזקיהלרבדיו שד'יונתן אסרזכוכה כראב-ע ,מכך שחזקיהח-בי תנהו אמרו
אמד (בהאש הסוגיה) -הלכה סיאב-עק (להנחה שרבייוסי התכון להוכיח שרבייונתן אמר
הלכה כראב-ע ,מסיעת הגירסה שמביארבינוביו בעלשערי תורתא-י- :ר'יונהרביזעירא
בשם רבייונתן אמראין הלכה כראב"ע ,ר'יוסירבי ועירא בשם רבייונתן אמר הלכה
כרבש"ע").
השמשך ,אחרי המילה "כותבך "ומררבייעקב בראחא ,"…פרט לפסקאות -והש דראב"ע
ו-כן נפק עובדאכרבי לעזרבן עזורה ,-הוא לדבריומיתר ,ונשתרבב
הגא דר-שבן
מנפש-ואיןצח-ךבהגהתהיפניסשה,-המוסיף" :אמררבייונתןהלכה כרישבן
מדבשהעימד .ולפיה
מנסיא,-ויש רקבנכחה אחת לכךשרביישתן אמר "הלכהכראב-ע.-
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קער
דיני ישראל כ"ז (תשנ"א-וכשנ"ב)
הלכה כר"שבןמנסיא" ,שכן אחרתאיןלהבין לשם מה שורבב כאןענין"מי
שהלךבנולמדינת הים*) ,אך המסורת שרבינתן אמר הלכה כרש"שהיתה
כנראה הרווחת שכןהיא מפורשת במספר מקורות :ירושלמיגיטין פרק ר,
הלכה ה' ,דף מ"ח ע"א :בבליחולין ,דף ע"ה ע"ב :ובבלי מנחות דף ל"ו
ע"ב).
בסטיתהבבלי נקשרושתי המסורות באופן כזה ,שהאחת שרבייונתןהוא
שאמר -הלכה כרש-ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי" ,משמשת כהוכחה
למשהו שלמעשה כברהיהידועמןהשניה,היינו לכך שרבייונתן הוא שאמר
"הלכה כראב-ע .-הדבק שהדביק קשר זה היה ענין האומדנא ,שהובא
ממסורת אחרת הקשורה לרש-ש :מסורתו של רב ששתהידועהלנומהסוגיה
בבבא בתרא דף קמ"ו עמוד ב' ,שרש"ש הוא התנא שהלך אחרהאומדנא.
להסברדלעיל ,שלפיו הקשורלענין האומדנא נעשהעל-ידי בעל גמרא
מאוחר שהסתמך על מסורות קדומות ,מפריעה קצת העובדה שבסוגית
הירושלמי מצוטטת המחלוקתבענין *מי שהלך בנו למדינתהים ושמעעליו
שמת" ,שבה מובאת דעתו של ר"ש בן מנסיא ,ומצויה הפיסקה "והיא
דראב"עהיא דר-שבן מנסיא" ,דברים המעידים על כך שאףבסוגיה הארץ
ישראלית נקשרה דעתו של ראב"ע לרבי שמעון בן מנסיא ,שהוא תנא
שאזל בתר אומדנא ,אמנם כבר הראנו שכל הקטע משובש ,וללא התוספת
של ה-פני משה* לאניתןלהבין לשם מה הובא בסוגיה ,אולם בכ"ז נראה
שיש בקטע זה רמז לכך שאף הסוגיה הקדומה קשרה בין דברי ראב"ע
בעניננוובין עקרון האומדנא ,דרך דבריו של ר"ש בן מנסיא בענין "מי
שהלךבנולמדינתהים.-,,.
יתכן איפוא שהקישור של דברי ראב-ע לענין האומדנא הוא קדום דוקא,
אולם הוא נקשר בבבלי ובירושלמי לשני תנאים שונים בהתאם לשתי
מסורות שונותבעניןמיהו התנא שאזל בתר אומדנא.
האחת ,מסורת שנשתקעה בסוגית הירושלמי ,ולפיה התנא שאזל בתר
אומדנא הוא רבי שמעון בן מנסיא ,והאחרת מסורת שנשתקעה בסוגית
הבבלי ,ולפיה התנא שאזל בתר אומדנא הוארבי שמעון שזורי,
לפי הסבר זהיש תשובה לשאלה מדוע הבבלי מציע בסוגיתנו כאפשרות
יחידה את האפשרות שרש"ש הוא התנא שהלך אחר אומדנא למרות
שאפשרלהבין אתדבריו במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי גם באופן אחר,
ולמרות שבסוגית הבבלי ב"ב דף קמ"ו עמוד ב' מוצעת אפשרות של תנא
אחר שהלך אחר אומדנא .כמו כן יש תשובה לשאלה כיצד זה רב נחמן
שאמר "הלכה כרבי שמעון בן מנסיא" יאמר בסוגיתנו שאין הלכה
כראב"ע.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קעה
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבןעזריה
לגבי השאלהעל שמואל שהצגתילעיל ,אפשרלטעוןכיזו שאלהמשנית
משום שהדיון בענין מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין נקשר לענין
האומדנא באופןמלאכותילמדי .וראה על כךבדיוןבעניןזהלהלן.
כ .מתנתשכיס מרע שכתוב בהקנין והקשר שלהלענין
האומדנא
מהי "מתנתשכיב מרע שכתוב בהקניף?
אפשר להסבירביטוי זה בשני אופנים" )1 :קניף פרושו שסר .ז-א
ההתחייבות לתת את המתנה כתובה בשטר )2 .יש עדות כתובה לכך
שנעשהקנין7.
אם נפרש שיש עדות לכך שנעשהקנין ,נאלץ לסבור כמו הרשב-ם ור-ח,
כי מדובר רק במחלק כלנכסיו ,שכן אםזו מתנת ש"מ במקצתהרי בתקופה
מאוחרת נקבע "הלכתא מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין" (ב"ב קכ-א ע"ב),
ואפשר איפוא לשער שגם בדורם של רב ושמואלודאי לא סברושקניןמזיק
למתנה .אבל לפרוש זה קשה כיצד מוכח מדברי רב "הרי היא כמתנת
בריא "…שרב אזל בתר אומדנא ,והריאין כאן כל אומדנא שכן המתנה
כמתנת בריא משום כח הקנין ,והיא כמתנת ש"מ משום שכתוב בה בפרוש
שהנותן הוא חולה,היינו הוא גילה את דעתו שהוא מעונין בכך שיהיה
למתנתו כה של מתנת ש"מ8.
אם נפרש שההתחייבות לתת את המתנה כתובה בשטר (פרוש )1יתישב
היטב הלימוד שרב אזל בתר אומדנא :רב אמד את דעת הש-מ שכתב את
השטר כדי שלמתנתו יהיה כח יתר ,שתהיה גם כמתנת בריא ,ולא כדי
להפקיע אותה ממעמד של מתנתש-מ .אבל ,הרי נאמר -מתנת שכיב מרע
שכתוב בהקנין ,-ולא ,מתנת שכיב מרע הכתובהבשטר .חלקוהראשון של
הדיון שבסוגיתנו -בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשיה ושמואל
אמר לא ידענא מאי אדון בה" מופיע בירושלמי ב-ב פרק ח' סוף הלכה ד'
דף ט-ז ע"ב ,כשאלה שמפנה שמואל לרב חונה 9.אבל נושא השאלה היא
.7וראה ב-ב קנ-ב ע"א ,תוספות ד-ה מתנת ודעת הר-י הריב-ם הרשב"ם והר-ח שם וכן ראה
תוספות הראש לב"ב דף קג"ב ע-א,וכן תוספות לכתובותדף נ-ה ע"ב ד"ה מתנת.
שהנותןחולה כתובה כתארי מצב
.8בתוספות לכתובותדף נ-הע-ב ד"ה "שאם" ,תרצו
שהשבז"
ולא כהבעתמשאלה.
.9מיהו רב"ונאר האם זה רב הונא הידוע שהיהמלסידו של רב,ולפי סקורות אחדים אף של
שמואל ,ומכל מקום בן דורם של תלמידיו של שמואלס התוספות בחולין -ג ע-א ד-ה בכא
(דמגיבים על הפסקה "בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים "…המטיה גם
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קעו
דיני ישראל כ"ז (תשנ"א-תשג-ב)
באמת "מתנה שכתוב בה בלשון מכר" ,ולא "מתנת שכיב מרע שכתוב בה
קנין*וזו לשון השאלה" :שמואל שאל לרב'תונא מתנה שכתובה בה לשון
מכר מהו? א"ל ארכביאתרי רכשיברקי."…
וכן הואבירושלמיקדושין פ"א ה"ה דף ס' ע"ג" :שמואל שאל לרב חונה
שוחט ונתעסק בקדשים אמר ליה לרצונכם פרט למתעסק ,כתב מתנה
בלשוןקנין ,אמר ליה ארכבות אתרירכשי ."…לפי סוגיות אלה אפשר
אולי להניח שהשאלה שהפנה שמואל לרב הונא היתה אמנם על מתנה
שנכתבה בלשון מכראו מתנה שנכתבה כשטר מכרומקושי במקרה כזההיה
בכך שיש כאןמעין שני לשונות סותרים .16מהנחהזו אפשראולילהגיע
להשערות לגב מקורותיה של סוגית
המשולבת בסוגיתנו.
יראה שאלתו של שמואל ה
יתממתרנ-ה שנכתבה בלשון מכר,
תחילה היתה כנ
יאןענ
ב
ת
ב
ו
שעליה נתנה תש
ת
ר
ו
צ
ב
ב
ר
א
נ
ו
ה
א
ו
ה
ש
(
ה
י
ה
משל
ו
מ
צ
ע
ן
ו
ע
ט
באור)",
הירושלמי ב"ב פרק ג' סוף הלכה ד' דף ט-ז ע"ב ,מביא לאותו משל את
הסברו של ר' חזקיה ,שהוא הפוך מההבנה שמבינות אותו הסוגיות בבבלי
בכתובות ובבבא בתרא דף קנ"ב עמודא' .עלפי הירושלמי קדושין פ"א
ה"ה דף ס' ע"ג מסתבר שיש שתי אפשרויותלהבין את המשל .הסברו של ר'
חזקיה הוא אפשרות אחת ,ואילו ההסבר המובא בסוגיות הבבלי הוא
אפשרותשניה .וזה נוסח הדברים שם" :אמררבי בא ולא קבל שמואל מהן
ארכבי על תרי ריכשי ברקיסברין מימרמייתיתריןסוסיין שטרי ומרכבין
ליה על תריהון הההוא אזל בדאוההין אזל בדא לא אשכחגבי כלום ,אמר
רבייוסי ממלחייא יפה כחו בשני דברים -,,.הנמשל למשל הוא איפוא נתן
שני כחות ,אבל הנמשל יכל להתפרש גם כנתן שני כחות סותרים ,ובכך
בטל את הכח ,וגם כנתן כח יתר ,או כח עודף .שמואל לא ידע איפוא מהו
בירושלמי קדושין פ-א ה-ה דף ס' ע ,0-אומרים- :ויש לומר דברי רב הונא הוו ,-ולדעת ר'
זכריה פרנקל/מבוא הירושלמי ע-ג ע-א ,שמואל שאל את רב הונא תלמיד רב שהיה חברו.
תתכן שדעהזו מתאשרת גם מהבבלי משום שהביטוי "בי רב -מובן בסנהדריןי"ז ע-בככינוי
לרב הונא ואם כך "בבי רב משמיה דרב -פרושו רב הונא משמו של רב גם עלפיהבבלי .כך
פרשבעלשערי תורת ארץ ישראל בעמ' .453
.10ראההפני משה לק-ושלמי ב-ב פרק ח'סוף הלכה ד'ד-ה -מתנה שכתובהבהלשוןמכר.-
ז
.11על פי הערוך רכש -ריכשא בסורית ,פרושומן סוס או פרדמהיר- .ארכבות
אתרי רכשי-
הרכיבתו עלשניסוסים .בירושלמי קדושין פרק א' הלכה ב' כתוב "מהי ארכביה אתרי רכשי
ברקי" והערוך מסביר ש-ברקא" הוא בערבית הסוס שעליו רכב מחומד והיהחציו Oloוחציו
חמת ,-כלומר פו .7לדבריו לאנוסף בבבלי -ברקא"כי בבבליהבינו מהו "רכשף ולאהרגישו
צורך להסביר את המלה .בעל שערי תורתא-י ומי ,*54מסביר לעומת זאת -ברקף עתו-ס
כבו -השוכר את החמור והבריקה -ב-מ פרק '1משנהג' תזמנם בירושלמי ב"ב פ-ה ה"ה מפרש
תראה
"תריין
הוא כמו "עוורים" ,חד ע' התחלפהב -ח'וכאין זה
סוסייןהיוורי
ןין-
בר
וו
מו
כח
םן -אפשר"
לפרשגם-חחריך-לבנים.
בבכורותלשוע-הא כי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבן עזריה
קעז
דינה של מתנה שנכתבה בלשון מכר ,והתשובה שהשיב רב הונא לשאלתו
אף היא לא היתה ברורה משום שהיא נתנה באמצעות משל שניתן לפרשו
בשניכיווניםמנוגדים.
,
ב
ע
השאלה של שמואל נשאלה לאחר
בירושלמי ב-ב פ-ג ה-ד ,דף ט"ז
מקדה שבא לפני דבי יוחנן שתוכנו שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו שדה
ולאידעו לפסוק אם לזכותו בכתב נתכוון,ואין אדם מזכה
פלוני
בשטרלפלונ
י-מיתה ולכן המתנה בטלה ,או לזכרון דברים בלבד נתכוון,
לאחר
והמתנה קיימת .בירושלמי קדושין פ"א ה"ה דף ס' ע-ג ,מובא תאור
המקרהדנן לאחר שאלתו של שמואל ומבואר שרב תונא כרבייוחנן .היינו
כשם שרבייוחנן לאידע כיצד לפסוק במקרה הש"מ שאמר -כתבוותנו"…
כן רב חונא לאידע את הפתרון לשאלתו של שמואל .בסוגית הירושלמי
בבבא בתראאיןקישור מוצהרבין שתי השאלות ,אםכיהן מובאותזוליד
זו ,אבל בסוגיה בקדושין ,יש הצהרה מפורשת על הקשר שבין שתי
השאלות ,שתי הסוגיות בירושלמי הל כנראה שתי מסורות של סוגיה
מקורית אחת ,שיש ביניהן שינויים קלים בלבד( 17.לפי המשך הסוגיה
בירושלמיקדושין מסתברכי לא היתה הכרעה בשאלת ה"שכיב מרע -שכן
ר' יוסי שם אומר -לעולם השדה בחזקת בעליה והמוציא מחברו עליו
הראיה") .מ"מ ברור שהשאלה על שכיב המרע שאמר כתבו ותנו ,והשאלה
על מתנה שכתוב בהלשון מכר נקשרוע-יהדנים בהן! וכך נוצרה בסוגית
ה-איתמר" בבבלי שאלה על "מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין" שהיא
צרוף שלשתי השאלות.
אשר למשל "ארכביה אתרי רכשי" שהיה קשור במקור לשאלה "מתנה
שכתובה בה לשון מכר (קנין)" ,הרי נמשלו שעשוי היה להתפרש בשני
אופניםמנוגדים (נתןשני כוחות סותרים אוההיפך :נתן כחנוסף) .הובא
בסוגיות הבבלי כתשובה מוחלטת לשאלת -מתנת שכיב מרע שכתוב בה
קנין .-היינו התפרש רק כנותן כח נוסף וכך יצא שרב חלק על שמואל
שאמר "לא ידענא מאי אידון בה" ,והלך אחר אומדנא( .אמד את דעת
הש"מ שלא רצה לבטל את מתנתו ,אלא רצה לתת בה כח נוסף) .אבל
הבנת המשל כך אינה תואמת בהכרח את הבנתנו בסוגיות הירושלמי
בקדושין ובבבא בתרא (לעומת זאת תגובת שמואל כאן -לא ידענא מאי
אידון
מתאימה לשאלותיו שם) .הקשר בין הביטוי "ארכביה אתרי
רכשיאבוהה-
פרושהניתןלובסוגיות הבבליובין מתנת שכיב מרעיסודו כנראה
.12פן שכתב בעלשעיי תורתא-י עמ' - :454וההיא דארכבמ; אתרי רכשי דבבלי אינו ענק
לכאן דהתם במתנת ש-משיש בהםקנין גמת -קאמרוההיאדיכא במתנתבריא א"זץ".
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קעת
דיני ישראל ט"ז ,תשנ"א-תשנ"ב)
בדברירבייוסי על מתנת שכיב מרעבירושלמי פאה פ"נ ה"ז דף ל"זע-ד:
"יודע הוא האיש הזה שש"מ מזכה אפילו בדברים וכתב שם הקנין כדי
לעשות מתנתבריא".
אשר לקישור של סוגיתנובין מחלוקת רב ושמואלבענין מתנת שכיב
מרע שכתוב בהקנין,לבין השאלה -ורב לא אזיל בתר אומדנא" ,אפשר
לומר שהוא קישורמשני.
העורך של סוגיתנו פיתח אתענין האומדנא ,כאמור ,על סמךדבריו של
רב ששתהמובאים בב"ב קם-וע-ב ,שקושרים אתדעתו של רש-ש במסוכן,
לטעם האומדנא .עלפי דברים אלה ,מצא בעל הגמרא טעם לקשור את
לענין האומדנא .אחר כך ,על סמך הכרת
דברי ר נתן "הלכה
כרש*ש-בין מתנת שכיב מרע לבין ענין האומדנא
הקשר שרואה הסוגיה בב-ב
(אומדנא הוא הטעם שנתנה הגמרא בסוגית ב"ב קמ-ו ע-ב ,לכך שמתנת
שכיב מרע במקצת קיימת גם אם עמד) ,קשר לעניינו גם את דברי רב
במחלוקת בינו ובין שמואל בענין -מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין",
(שהיא עצמה צרוף של שתי שאלות ומקומההמקורי הוא כנראה בב"ב קנ-ב
ע"א) ,ועם המחלוקת ,הביא גם את לשונות הפרוש.
ראיה לכך שהקישור של המחלוקתבין רב ושמואלבענין -מתנת שכיב
לבין המחלוקת על עקרון האומדנא הוא מאולץ,
מרע שכתוב בה
קנין-
אפשר למצוא בסברה הבאה :למעשה ,אפשר לומר גם על שמואל שהלך
אחר אומדנא כשאמר "שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ,ואין שטר
לאחר מיתה" ,שהרי גם הוא אמד את דעת השכיב מרע שרצה להפקיע
ממתנתו את כח מתנת שכיב מרע ולהקנותהעלידישטר.
ג .מבנהוושלביהווצרוהו שלקובץ מחלוקות האמוראים על
דברירבי אלעזרבןעזריה במשנה (השוואתסוגיתהבבלי
לסוגיתהירושלמי)
בבסיס הסוגיה בבבלי נתון קובץ בל שבע (ראה פרוט להלן) מימרות על
דברי ראב"ע .אולי נערך הקובץ לפי סדר כרונולוגית ומובאות בו תחילה
דעותיהם של אמוראי הדור השלישי .דבר דומה ניתן לראות בסוגית
הירושלמי המקבילה .בסוגיתהירושלמי שלוש מימרות או מחלוקות בלבד:
.13ף חנעא -המפה כנראה לר'חנינא קרא .כך בכתבייד מעכן ורומא ,489 ,130 ,113וכך
דגיה ~rr
ברכית ל'ע-ב שאף שם אותוסגנון "פוק קרא קראך לבראדאיןהלכה "…כן
הוא ביבמות ט
עפ '-ע"א "תע ר' המנא קרא קטיה דר'ינאי …א-ל פוקקרי קראך לבראאין
הלכה כר' יהודה" .אלבק במבוא לתלמודים עמ' 677-648אומרכי הסיפור על ר' חנינא
בסוגיתנו ,בסוגיתהיחשלמי ,וביבמות ,הועבר מברכות ל' ע-ב ההערה -פוק קרי קראך לברא,-
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבןעזריה
קעט
)1ר'יעקב בר אחא ,ר' אלכסא בשםחזקיה -הלכה כראב"ע )2 .ר'חנניה
הלכה כראב"ע (אמראביי אמרו לר' חנניה צא וקרא אין הלכה כראב"ע
ומסוףהסוגיהעולה ש"אמרו" הוא ר ינאי) )8 .14רבייונהרביזעירא בשם
יונתן -הלכה כראבשע :רבי יוסה בר זעירא בשם רבייונתן-אין הלכה
כדאב"ע 15.חזקיה הוא כנראה אהד משניבניו של ר חיא בדור הראשון
בארץ ישראל 16,ור יעקב בר אחא המוסר משמו הואבן הדור השלישי ,ר
ינאי היה בדור הראשון בארץ ישראל 17.וחנניה או חנינא קרא היה
תלמידו.אביי (אם אמנם הגרסה נכונה ,ראה הערה )14בדורהרביעי מוסר
על המחלוקת .רבייונתן הוא אמורא בן תקופתו של רב שמוצאים אותו
יהד עם רבי חנינא ורבי ינאי 18.ומוסרים את דעותיו ר' יונה בן הדור
הרביעי בשם רבי זעירא מהדור השלישי ,ורבי יוסה בר זעירא מהדור
השלישי ,מכאן שגם הדברים המובאיםבירושלמי הם דבריהם של אמוראים
בני הדור הראשון ,המובאים מפי אמוראים בדור השלישיוהרביעי.
בבסיס הסוגיה בירושלמי נתונות דעותיהם של חזקיה ורבי יונתן,
וכמחלוקתבין ר חנינא קרא לבין מורו רביינאי .בבסיס הסוגיה בבבלי
מובאת המצלוקת של רב ורבי נתן (כנראה יונתן ,ראה לעיל) והמחלוקת
בין רבי חנינא ורבי ינאי ,וכן דברי רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו.
רומזת כנראה לכינף.י' חנינא קרא" שכן ר' חנינא היה כגרדה בעל מקיא,יראה"גהית
הנגישים שלמתתיהו שכראשוןלערובין ט' ע"א המביא הוכחות רבות לכך שר'חנינא "היה
בעל מקרא גדול" ואולי חשובה בעיקר לעניננו ההוכחה מתענית כ-ז ע"ב שאמר ר' חנינא
קרא -צער גדזלהיהלי אצל ר'חנינא הגדול ולא התק-לי לפסוק אלא לתיעשת של ביתרבן
הואיל ולהתלמדעשויך .וראה עודהיינמן תולדות תנאים ואמה-אים עמ' ,500-499וכן קרבן
העדהלירושלמיסוגיתנו ד-ה צא וקרא :שר הנינאהיה קורא בתורהבביהכנ-סוהיה נקרא ר
חנינא קרא .רביצחק בראבדימי משוםרבינו-ר-47י פרש
רב,ואילו התוספות דףםינו-
יב
ער
וד-
את דעת רב בברור,ומציעים
בו ע"א ד-ה אמת,מעיריםכי זה קשה שכןלפיזה היהי
כי הכונהלרבי יצחק בר'אבדימי הראשון שהיה רבו של רב ,ו-רבינף הוא רבייהורה הנשיא.
לדעתי גם זהניתן לערעור שכןיתכן שיצחק בראבדימי משום רב אמר הלכה כראב-ע ,ובכל
זאת לאהיה ברח ,-שזו אמנם דעתו של רב ,כשם שבהמשך רבנחמן אמראין הלכה כראב"ע,
ואילוהנהרדעים משמו של רבנחמן אמרו -הלכהכראב-ע.-
.14זאב רבינוביץ בשערי תורתא-י 386-385 'DPאומרכי הגירסה הנכונה כאן היא :יר' חנינא
אמר הלכה כדאב"ע אמררביינאי…וכו' .-כמו שבסוף הסוגיה ,וכןבכלאיים סוף פרק ט':
חנינאאמר …אמררבי עאי אמרולו לרביחנינא צא
(אלאשבכלאיים ר'ינאי
א.
ה-
י..ע-צמו אמרה.
רא
אמר -אמרתוואילובסוגיתנוירושלמי בסוףהסוגיהובבלי ,ר'וקש
לפי בעל שערי תורת אע הוא הוכחה לכך שרבייונתן אמר
.15ברמשך הסוגיה- ,אמר ר'
י-
הלכה כראב"ע ,והסכום הי
תי "וכן נפק עובדא כראב"ע" .לדבריו הקטע "ומר רבי עאי
סכ
ול
ה
אמר…איןהלכה כראב-ע ,-הואמיותר ונשתרבב מראש העמח'.
.16ראה אלבק ,מבוא לתלמודים עמ' .167
.17ראה אלבק ,מבוא לתלמודש עמ' .167
.18-ראה אלבק ,מטא לתלמה-ם עמ' .168-167
יף
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
קפ
דיני ישראל ט"ז (תשנ"א-תשנ"ב)
אפשר להניח איפוא וכבר הצבעתי על כך לעיל ,כי לפנינו סוגיה ארץ
ישראלית קדומה הקבועה לפנינו בירושלמי שהובאה לבבל על סדרה
ומבנה 19.את העדר דבריו של ר' חזקיה מהסוגיה בבבלי אפשר להסביר
אולי על רקע הזהות בינם ובין דעת ר' יונתן (אותה זהות שהיא ראיה
לקביעת דעתו של רבייונתן בסריתהירושלמי) .לגבי דברירבי יצחק בד
אבדימי בשםרבינו ,אםזהיצחק בראבדימיהראשון ,המוסר בשםרבי ,לא
ברור מדוע דבריו לא מצויים בסטית הירושלמי ,אלא אם כן לאהיולפני
עורךהסוגיה .מכל מקוםדבריוהבלתיברורים של ר'יונתן ,והמחלוקתבין
רבי חנינא לרביינאי ,הם ללא ספק היסוד של הסוגיה הארץ ישראלית.
(כאמור לעיל ,ראוי לציין כי סגנון המחלוקתבין רבי חנינא ורבי ינאי,
נשמר ונמסר באופן כמעם זהה בבבלי ובירושלמי ומכאן שהמחלוקת
הקדומה שהיתה חלק מהסוגיה הארץ ישראלית הראשונית נשמרה בצורתה
האותנטית גם בבבלי).
המימרא האחרונה של רב נממן "כלדיינא דדאין כרבי אלעזרבןעזריה
הכיוהכי תהויי ,אםכי אינה מחדשת דבר מבחינת דעתו,יש להניח שהיא
אמנם מימרא של רב נחמן עצמו שכן הסגנון ההריף הוא סגנון של מימרא
רב נחמן היא
אותנטית ולא של השלמה או פרשנות והשמועה
כנראה שמועה קדומה שהיתה מצורפת למימרא,
ש"לט-ריע אם ארבעת
קשה
להכ
(או שלשת) המשפטים העוסקים בדברי רב נחמן הם מקורות נפרדים שעורך
הקובץהוסיףביניהם את ף החיבור ,משום שכולם משל רב נחמן ,או שהללו
היושייכים לקובץבפני עצמו שנכלל בתוך הקובץ הגדול ,בין כךובין כך,
מי שערך את הדברים סידר אותם כנראה במתכוון בסדר שבו הובאו,היינו
חיובי מולשלילי:
אמר רב נחמן אמר שמואל -הלכה כראב"עורב נחמןדידיה אמר-אין הלכה כראב"ע
ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרו -הלכה כראב"ע
ואע-ג דלט רב נחמןואמר-.,.אין הלכה כראב-ע"
ואשרלהכרעה" :הלכה למעשהכראב-ע".
.19בסוגיתהירושלמי ארבעמימך":
( )1רבייעקב אחארבי אלכסא בשם רביחזקיה.
בי
(ולפיהסוף -אמדף הוא ר'ינאי).
י )2ףחננית-אבי "אמרו
זעירא .ליביחנניה-…
( )3רבי ענא בר
( )4רבייוסה ברזעירא.
ובסוף תחרפעם נוספת חלק שנשתרבב מראשהעמוד",רבייעקב בר אחא" -1מררביינאי)"…
1בתוכ 1משולבות הק-כה-תניא דדאב-עהיא דרבי שמעוןבן מנסיא" והכרעה ףכן נפק עובדה
נראב*ע.8
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
מחלוקות האמוראים עלדברירבי אלעזרבןעזריה
קפא
רש"י בד"ה "והלכה למעשה" כתב" :הש"ס קא פסיק שכךנמנווגמרובני
הישיבה",ואכן לאמופיעהכאןהלשון "והלכתא" המעידהעלסיכוםהלכתי
של העורך ,אלא לשון שכאילו ממשיכה את המחלוקת עם רב נחמן
"ואע"ג ..,אפילוהכי הלכה כראב"ע ,והלכה למעשהכראב-ע .-וכןהסגנון
בירושלמי -וכן נפק עובדא כדאב-ע ,וקרבן העדה מפרש שם ,כנראה
בעקבות רש"יבבבליועלפיהמלים "נפקעובדא- :-הבניישיבה נמנווגמרו
הלכה למעשה כראב-ע .-נראה איפוא שכאן דיבור ארץ ישראלי עתיק
שנמסרבירושלמי ,ואותודיבור הוא שנמסרבבבלי.
כאמור (בפרק א') ,יתכן שגםהנסיון לזהות את דעתו של רבייונתן על
ידי קישור לתנא שהלך אחר אומדנא הוא חלק מהסוגיה הקדומה ,שכן
בסוגית הירושלמי אנו מוצאים רמז לזיהוי כזה ,שכמוהו מצוי במפורש
בסוגיתהבבלי .אם אמנםנסיוןהזיהוי שייך גם הוא לסוגיה הקדומה ,הרי
שבעל הגמרא השלים רק את הקישור של המחלוקתבין רב ושמואל על
מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין ,לענין האמדנא ולמחלוקתבין רב לר'
נתןעל דברי ראב"ע.
לסיכום ,לאור המקבילהבירושלמי ,אפשר איפוא להניח במידה רבה של
ודאות שבבסיס הסוגיה שלנו סוגיה קדומה מארץ ישראל ,שממנה הובאו
בסוגיה הבבלית:
א ,אי-הבהירות בדעתו של רבייונתן.
ב .המחלוקתביןרבי חנינא לרביינאי.
ג .ההכרעה כראב"ע.
,
א
נ
ד
מ
א
ה
יתכן שבעל הגמרא פתח את כולו על
אשר למשא ומתןבענין
סמך מסורות קדומות ,משום שרצה לישב את אי-הבהירות בדברירבייונתן,
וגם משום שרצה לפתח את החוליה הראשונה בלבד ,ולא להכביד בפיתוח
כל חלקי המחלוקת ,אולם יתכן גם ,כמו שאמורלעיל ,שהנסיון לזהות את
דעת רבי יונתן על סמך הקשר לענין האומדנא הוא חלק מהסוגיה
המקורית ,ותרומתו של בעל הסוגיה צנועה הרבה יותר ומסתכמת בנסיון
לקשרלעניננו את המחלוקת על מתנת ש"מ שכתוב בהקנין.