מתוך :מסע אל ההלכה ,תל אביב 2003
מנחם
פרידמן
לסוציולוגיה
מרצה
ולאנתרופולוגיה באוניברסיטתבר-אילן.
מסורת שאבדה
כיצדניצחה האות הכתובה את המסורת
החיה -עיון בפולמוסהשיעורים
א .רקע -ההלכה והמסורתהחיהי
גביעים לקידוש ופמוטות המיועדים להדלקת נרות-שבת ,הם חפצים
העוברים כירושה מאבלכנו ומאם לבתה ,ומסמלים את הזהות המשפחתית
ואת הקשרבין הדורות .גביעי הקידוש מורשים בדרך כלל לבן הבכור
ומסמלים את הזיקה המשפחתית ,כפי שזו באה לידי ביטוי בעיקר
בליל-הסדר ,כאשר מתכנסת המשפחה הרחבה :אחים ,אחיות ,דודים
ובני-דודים ונכרים .גביע הקידוש של הסבא (או של הסבא-רכה) שעליו
מקדש עורך ה"סדר" ,מסמל את הקשר המשפחתישבין המסובים .לפיכך,
כאשר גביע של קידוש "מוחלף" במתכוון ,משום שאינו "מחזיק"יין
"כשיעור" ("רביעית") הנדרש לשם מצוות הקידוש,אין זאת רק "חומרא"
הלכתית ,אלאיש בכך בהכרה עדותלשבר במסורת2.
אפתח בערותו של העיתונאי והסופר דב גניחובסקי .ראשיתה של
היכרותנובימיילדותנו במושבה (כיום עיר) בני-ברק .משפחת גניחובסקי
היתה משפחה אמידה ומיוחסת ,שמוצאה בליטא .בבני-ברק התגוררה
המשפחה בראש "גבעת רוקח" .לא רחוק מביתם היתהישיבתבית-יוסף -
"נובהרדוק" ,ולידה היה ביתו של ר' אברהם ישעיהו קרליץ ,הידוע יותר
כ"חזון-איש" .משפחת גניחובסקי שמרה על קשרי ידידות הדוקים עם
החזון-איש עור מליטא ,שכן סבו של דב גניחובסקי למד ב"חברותא" עם
196
מסורת שאבדה ן
197
אביו שלהחזון-איש .בשנות ה ,50-כאשר שהה דב בארצות-הברית ,נפוצה
בעולם הישיבות בשמו של החזון-איש "חומרה" חדשה :גביעי הקידוש
המקובלים ברוב רובם של בתי היהודים שומרי תורה ומצוות -מכילים
פחות מכ"שיעוררביעית(הלוג)" .משוםכך,עלכליהודי המבקש "לצאת"
ל לפחות 150
ידי חובתקידושבליל שבת ,לדאוג שגביע הקידוש שלויכי
סמ"ק יין .שיעור זה" ,שיעור חזון-איש" ,נפוץ במהירות בקרב בני
הישיבות ,ועד מהרה הפך להיות נורמה מחייבת אצל רבים מבתי האב
החרדיים .דבזכרשבעליית הגג ("בוידעם") שלדירתם בבני-ברק,ביןכלי
הפסח ,נמצאיםשניגביעיקידוש :האחד -גביע הקידוש של הסב ,והאחר
גביע קידוש שקיבל אביו של דב ,אליהו-משה ,מר' מאיר-שמחה ,רבהשלהעיירהדווינסק ,מחבר הספר ההלכתי אור שמח ,כדורון-דרשה לרגל
חתונתו .לפי מיטב זכרונו ,שני הגביעים הללו לא הכילו כ"שיעור
חזון-איש".משינזר לארץ ,מיהר דב לבוידעם ,הוציא את הגביעים ורץ
עימםלביתו שלהחזון-איש.אף-על-פי-כן,החזון-אישלאשינה אתדעתו.
השאלה שאני מבקש לדון בה במאמר זה אינה כיצדהגיע החזון-איש
לקביעה ששיעורהרביעית הוא כמעט כפול ממה שהיה מקובל ברובבתי
האבהיהודיים במשךדורות,ובוודאישאיןבכוונתי לקבוע עמדה בשאלות
ההלכתיות הקשורותל"שיעורי-תורה".הדיון שלהלן יתמקד אפוא בשאלת
תנאי הרקעהחברתייםשהביאולידי כך שדעתו שלהחזון-איש הפכהבתוך
זמן קצר יחסית לנורמה מחייבת בחלקים גדולים של החברה ההרדית,
על-אף שחברה זו היא במהותה חברה שמרנית הרואה עצמה מחויבת
למסורתהמקובלת.
הרעיון שהתמסדותו של "שיעור חזון-איש" יכול לשמש סיפור מפתח
להבנת התפתחותה של "חברת הלומדים" החרדית כחברה המאופיינת
במיסודאלטרנטיבות של חומרה -על-אף שאלטרנטיבות אלהישכהןכדי
לערער על מסורת החיים שהיתה מקובלת במסגרת החברה היהודית
המסורתית -עלה כראשי כאשר נכחתי באירוע שאירע כשנות ה70-
באוניברסיטת בר-אילן עם ידיד שלי .ידיד זה ,איש אקדמיה ,הוא יליד
מרוקו ,שעלה לארץ כילדותו עם כל משפחתו הרחבה ,ביניהם סכו ואבי
סבו.בניגוד לרבות מהמשפחות האשכנזיות ,שכמעט כל אחת מהן נפגעה
כמידה כלשהי מהשואה ,היתה משפחתו של ידידי משפחה מסורתית
טיפוסית .המסורת נקשרה ברמויות ריאליות של אבות ,סבים וסבי סבים
198ן מנחםפרידמן
שאליהם מתייחסים בכבוד ,ושל כלי-קודש ,גביעים של קידוש וטליתות
העוברים בירושה מדור לדור ,ושל מנהגי-חיים שמקבלים ביטוי בחגים
ובייחודבלילי-הסדר שבהם מתכנסת המשפחה הרחבה.
באותואירוע ,שהיה סמוך לחג הפסח ,דרש רב הקמפוס בהלכות הפסח,
ן בליל-הסדר
וטען שמי שאינו אוכל "כזית" מצהואינו שותה "רביעית"יי
לפישיעורחזון-איש לאיצאידי חובת שתי המצוותהעיקריות של הסדר.
הדברים נאמרו דרך שיגרה ,ואיש מהנוכחים -למעטידידי -לא התרגש
מהם ,אף-על-פי שרק בודדים ,אם בכלל ,אימצו את שיעורי החזון-איש,
ובוודאי שיעור חזון-איש לא היה מקובל במשפחתם .חשובלצייןכי רב
הקמפוס לאהיה רבחרדי ,אלא בוגרישיבותבני-עקיבא ומרכז הרב ,אבל
הוא אימץ -כמו רבים מחבריו -הרבה מהנורמות ההלכתיות של
"בני-התורה"החרדיים,וביניהן אתשיעוריהחזון-איש .בגמר השיחהניגש
ידידילרב הקמפוס,וככעס רבהטיחבו":כיצד מעז אתהלומרשסביואבי
סבי לא קיימו מימיהם את מצוות אכילת מצה ואת מצוות קידושהיין
בליל-הסדר?!" .הרב הנבוך מילמל" ,הרי כך פסק החזון-איש" ,קביעה
שכמובן לאהרגיעה אתידידי.
וכך הבנתי באחת את הקושי לשנות ,גם לחומרה ,נורמות חיים
המבוססותעל מסורתהיה שעוברת מאבלבן .נראה שההסבר לכך שעמדתו
ההלכתית שלהחזון-איש נתמסדה בקלות כה רבה בחברה החרדיתובייחוד
בין תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים ,יותר משהוא מצוי בתחום
ההלכתי-טכני ,הוא קשורלשינויים החברתיים-סוציולוגיים ששימשו רקע
להתפתחותה של החברההחרדית כחברתלומדים בשנות ה.50-
ב .ההבט החברתי של המידותוהשיעורים בהלכה
לצורך הדיון אסכם כאן בקצרה את "שיעורי-תורה" 3.השיעורים "כזית",
"כביצה"",רביעית"וכיו"ב הםמעיקרי ההלכה,ויש להם השלכהישירהעל
אורח-החיים היומיומי של היהודי הדתי-אורתודוקסי .אין מדובר רק
בשאלה מהי כמותהיין המינימלית שיש לשתות כדי לצאתידי חובת
קידושבליל שבת ,אומהי כמות המצה שיש לאכול בליל-הסדרכדי לצאת
ידי חובתאכילת מצה בפסח.שהריאין כמעט תחוםהלכתישאינו קשורכך
או אחרת לשיעורי-תורה :מהי כמות הקמח המינימלית המחייבת הפרשת
חלה; מהו הגודל המינימלי של ה"טלית-קטן"; מהו גודלו המינימלי של
אתרוג ושל לולב; מהו שיעור האכילה המקסימלי המותר לחולה לאכילה
מסורת שאבדה ן
199
ביום-הכיפורים; מהו סכום הכסףהמינימלי שאבי הבן הבכורחייב לתת
לכהןכדי לפדות אתבנו4וכן הלאה.
מרבית ה"מידות" וה"שיעורים" שקבעו חז"ל ,מידות אורך ,מידות נפח
ומידות משקל ,מתייחסות -אםלאיברי גוף האדם (אצבע,אגודל ,,טפח,
אמה וכדומה) ,ואם לצומחולחי(זית,ביצה ,גרוגרת ,כותבת וכדומה) .חז"ל
גם קבעו את היחסים שבין המירות והשיעורים השונים .לכאורה נראה
שחז"ל הצמידו את השיעורים והמידות לגידולים מעולם החי והצומח,
משום שאלה מצויים כמעט בכל מקום ,אינם משתנים ,ויכולים לשמש,
לכאורה,קני-מידהאוניברסליים 5.אבלהשיעוריםהטבעיים,הזיתוהביצה,
עוררו בהכרח בעיות משלהם ,שהרי גודל הזית והביצה אף הם אינם
קבועים .ישנםמיניםשונים שלביצים ושלזיתים ,וגודלם השתנה בהתאם
לזמניםולאזוריםהגיאוגרפיים .מהם אפואהביציםוהזיתיםה"אמיתיים"?
הרמב"םהשווהביןמידותומשקלות שלחז"ל למשקלה של מטבע שלזמנו
הדירהם 6,ובכך ניתן לראשונה ,לכלא.ו7רה לפחות ,קנה-מידה אובייקטיבי
לחישובן של מידות ומשקלות של חז" על-פי הרמב"ם ,מידת הנפח של
ןשווה למשקלם של כ 26-מטבעותדירהם;רביעיתמיםשווה
רביעית(הלוג)יי
למשקלם של כ 27-דירהם; ורביעית קמח חיטה ,שווה למשקלם של כ18-
דירהם .מאחרשהיחסשביןה"רביעית"למידות ולמשקלותאמרים(כגוןזית,
ב
י"צלה8,,שעורה ,אגודל ,אמה ,פרוטה ,דינר ,סאה וכיו"ב) כבר נקבעעל-ידי
ז
ח ניתןהיהלקבוע,בקירוב ,אתכלהמידות והמשקלותהקבועים בהלכה,
ביחסלדירהם.ואולםעדייןיכולה להישאל השאלה ,מהו משקלו של הדירהם
ביחס למידות ולמשקלים המקובלים כיום? לכאורה ,גם שאלה זו ניתנת
לפתרון פשוט:קיימת מסורתבין חכמי הספרדים ,הנמשכת לפחותמימיו של
ר'יוסף קארו (בעל השולחן-ערוך) בנוגע למשקלו של הדירהם שממנוניתן
לגזורעל כלשיעורי-תורה :עלשיעור הסאה לצורך הפרשת חלה ,עלשיעור
הרביעית,עלשיעורהביצהועלשיעורהזית.
אף-על-פי-כן נתעוררומדי פעם בפעםביןבעלי ההלכה שאלות קשות
הקשורות למידות הנפח .הקושי העיקרי נובע מהעובדה שהתלמוד קובע
שיטות מדידה חלופיות בנוגע למידות הנפח השימושיות 9.מפסיקתו של
הרמב"ם כהלכותמקוואות(פרקד' הלכה א' ופרקו' הלכהי"ג)נראהשהיחס
בין מידות הנפח למידות האורך (כלומר היחסבין מידת הביצה לאגודל)
שבתלמוד לא נשתנה עדימיו .ואולם חכמים שניסו להשוותבין מדידות
על-פי האמות (אורך ,רוחב וגובה)ובין מדידות על-פי נפח הביצים מצאו
200ן מנחםפרידמן
אי-התאמהניכרת .הרבחיים-פנחסבנישמביא בספרומידותושיעורי-תורה
(בני-ברק תשמ"ז)שורהארוכה שלחכמיםספררים שהתחבטובבעיה.ואולם
רובם לא העזו לחלוק על פסיקתו של הרמב"ם ועל המסורת המבוססת על
משקלהדירהם.ר'חייםפאלאג'י (,)1868-1788מגדולירבניאיזמיר,כותב:
זה צ' שנהעמדתיעלהאירינהשקריתיושניתיומדדתי הואדשיעוררביעית
בלוקחמידהשיהיה שווהלמידת השעורות,יבוא שיעורזה קרוב 40דרהם.
מ"מהעליתי דזהולמי שרוצה להחמיר .ברם להלכה ולמעשה נלע"ד כמו
שנהוג עלמא ,ומנהג אבותינו בידינו .וכן היו אבותינו רבותינו הרבנים
הגדוליםקדושים אשר בארץ המהמימי עולםומשניםקדמוניות שכולםהיו
דרהםששיערו במדתגודל אדםבינוני!0.
משעריםשיעוררביעיתבז"ך
גישתו של הרבפאלאג'יהיאביטויקלאסי של דרךפסיקתו של רבקהילה
מסורתי החרד למעמרם ולסמכותם שלבני הדורות הקודמיםובייחוד של
"הרבניםהגדוליםקדושים אשר בארץ".ערעורעל סמכותם של אלה,עלול
לפגועבאושיות החברה המסורתית .המסורתהיתהבסיסהקיום של החברה
והמקורהעיקריללגיטימיות של אורחחייה כקהילה קדושה ,ולא איפשרה
שינוייםדרמטייםוקיצוניים,בייחודלא בתחוםבסיסיויומיומי כמוהמידות
כזית,רביעיתוביצה.
בפזורות אשכנז ,שחכמיהן לאהכירו כנראה את הדירהם ,היתה מסורת
קהילתית שקבעה את גודלם ונפחם שלהשיעוריםהשונים,ואיש לאהירהר
ועירער עליהם .כאמור ,העוברה שהשיעורים קשורים לסוגיותבסיסיות של
אורה-החיים הדתי-מסורתי היומיומי ,הקשתה עד מאוד על מי שביקש
לערערעל המקובל,גם אםביקשלקבועשיעוריםגדוליםיותר,לחומרה.
ג.סדקים ואשונים במסורת אבות
הראשון מבין גדולי התורה בחברה היהודית באשכנז שהעלה את הרעיון
ששיעורים מקובלים אלה אינם מדויקים ,היה ר' יחזקאל לנדא
( )1793-1713רבה של פראג ,בעל שו"ת נודע ביהודה ,מגדולי הפוסקים
של המאה ה.18-עלהנסיכותשהביאוהולכך מספרר'יחזקאללנדא,:י
והואילוחביבה מצוה בשעתה,ובלילהזו,שלליל-הסדרןצריכין לאכולכזית
מצהוכןוכזיתן מרור ולשתות מן ארבע כוסות רביעית של תורה ,צריךאני
לברר שיעור הכזית ושיעור הרביעית .מה שעולה לדעתי ,שנתברר לי
מסורת שאבדה ן
201
במופת ,שהוא שלאכדברי הש"ע,השולחן-ערודי.כי באמת מבואר בש"עסי'
תפ"ו ששיעורכזית הואחצי ביצה :ואמנם,לפי שנתבררליעל-פי מדירה
שהביצית,שהביצהן המצויו1ת 1עתה בימינו ,הנה הביצה שלימה שבזמנינו
הוא רקחציביצהמביצים שבהם דברההתורה .והמופתהזה,כישיעור חלה
הוא מ"ג ; 143ביצים וחומש .והתוי"ט ;התוספות יום-טוב ,ר' יום-טוב
ליפמן-הלר 11654-1579 ,מדר שהוא פינס ,rVintlמדה ישנה שמצאתי כאן
בבואי לפראג .ואני מדדתי ומצאתי שהוא פחות מפינט ,ושוב עשיתי כלי
המחזיק שבע אגודלים פחות ב' תשיעית באורך ורוחב ורום מרובע ,שהוא
שיעור חלה המפורש כש"עבי"דוכיורה-דעהןסי' שכ"ד ,והוא עלפי השכון
של שיעור מקוה ,והכלי זה מחזיק מעט יותר משמונה זיידלך שהוא שני
פינט .וא"כוואםכזושנישיעורים אלו מכחישים זה את זה ,ושניהם הלכה
למשהמסיני,כי שיעור מ"גביצי' וחומש הוא הל"מ והלכה למשהמסיני,1
וכן שיעור מקוה הוא הל"מ,ועל כרחך שנשתנה כזמנינו .או שהאגודלים
נתגדלו והמה גדולים יותר מהאגודלים שהיובימי התנאים ,או שהביצי'
נתקטנו והמה בזמנינו קטנים ממה שהיו בימי התנאים .וידוע שהדורות
הולכים ומתמעטיםואי אפשר שהאגודל שלנו גדוליותר מהאגודלים שהיו
בימי חכמי ש"ס.ועל כרחךהביציםבזמנינו נתמעטו .ולכןאנימזהיר שעל
פינטיקח החלהבלי ברכה,כי לאבאתי להקלעל שיעורא של התוי"ט ,אבל
ברכה לאיברכו עדשיהיהשניפינט קמחמחוקים ומעטיותר.וכיון שנתברר
שהביציםשלנונתקטנועלמחציתם ,אםכןשיעורזית שהיאחציביצה,היא
כביצהשלנו.
מה שעשה ר' יחזקאל לנדא ,היהניסוי השוואתי פשוט למדי .הוא השווה
בין תוצאות מדידת הנפח ( 43ביצים) של עיסה המחייבת בהפרשת חלה
ובין מדידת האורך ,הרוחבוהגובה שלקובייה שגודלה שש ושבעתשיעיות
האגודל ,שהיאשיעור חלה המפורש בשולחן-ערוך.על-פי האמור בתלמוד
ומוסכם על הרמב"ם והשולחן-ערוך ,תוצאות מדידות אלהחייבות להיות
זהות.בניסויוהסתייע ר' יחזקאל לנדא בכלי מדידה שקבע אחר מרבניה
המפורסמים של פראג במאה ה ,17-ר' יום-טוב ליפמן-הלר ,הוא בעל
תוספותיום-טוב:כליהמחזיקמידת 1ת1ק אחד" ,מידהישנה".בנסיונו מצא
ר' יחזקאל לנדא ש43-ביצים הן אף "פחות מ)-תוק" .כשבדק את שיעור
החלה על-פי שיעור האגודל ( 6.777א 6.777א ,)6.777מצא להפתעתו
"שיעור" כפול בגודלו :שני () )2ת1ק .זה היה הפרש שלא היה אפשר
202ן מנחםפרידמן
להתעלםממנו" .וא"כשנישיעוריםאלומכחישיםזה אתזה,ושניהם הלכה
למשהמסיני",קבע .ר'יחזקאל לנדאהסיק מכך שאחדמשניכלי המדידה
(הביצה או האגודל),שינו את גודלם במשךהזמן .אושאיברי האדםגדלו,
או שהביצים קטנו .מבחינתו של ר' יחזקאל לנדא ,מן ההכרח הוא להניח
שהביצים קטנוולאשאיברי האדםגדלו,שהריעל-פי התפישה המסורתית:
"הדורותהולכים ומתמעטים"!',וקביעהזומתייחסת,לפי הבנתו של לנדא,
לא רקליכולתו השכלית ולרמתוהרוחנית של האדם ,אלא גםלמידותגופו.
מכאן הסיק ר' יחזקאל לנדא שמידת ה"ביצה" כפולה מהביצים של זמנו,
וכיוצאבזה בהכרח גםמידותהנפח האחרות,ה"כזית",ה"רביעית"וכיו"ב.
הניסוי ההשוואתי שערך ר' יחזקאל לנדא הושפע ככל הנראה
מהתפתחות המדע הניסויי .אך ר' יחזקאל לנדא חי באחת מהקהילות
העתיקות באירופה ,שמסורת החיים הועברה בה במשך דורות מאב לבן
ומאם לבתהבאופןבלתי-אמצעי.היא נשענה גםעלפסיקותיהם שלרבנים
גדוליתורה ,דוגמתר'יום-טובליפמן-הלר ("תוספותיום-טוב") ,שסמכותם
כמורי הוראה חרגה הרבה מעברלתחומי פראגהעירובוהמיה.מידת ה!-חוק
של ר' יום-טוב ליפמן-הלר היתה עדות מוחשית למידת הסאה ,שלא היה
אפשר להתעלם ממנה בלי לקבוע שר' ליפמן-הלר טעה והטעה את בני
קהילתו .האומנם ביקש אפוא ר' יחזקאל לנדא לשנותסדרי בראשיתבחיי
היום-יום של קהילת פראג? כלהעדויות מראות שלא,ואילוניסה לעשות
זאת ,קשה להעלות על הדעת שהיה מצליח בכך .מלכתחילה ביקשלסייג
ן בליל-הסדר " -הואיל
חידושו לאכילת כזית מצה ולשתיית רביעיתיי
וחביבה מצוה בשעתהובלילהזו" .אך הוא לא יצא בקריאהלבני קהילתו
ן לפי חשבונו.
שלא להשתמש בגביעי הקידוש שאינם מכילים רביעיתיי
הוא לאיצא לבדוק את המקוואות שבקהילה ,ואף לאנתן דעתו על שאלת
משקל הכסף הצרוף שיש לתת לכהן בטקס פדיון הבן הבכור ,שהרי כל
השיעורים האלה קשורים זה בזה.שינוי במידת הביצה גורר בהכרחשינוי
בכל המידות והשיעורים .יתרה מזו ,נראה שאףבני משפחתו והמקורבים
אליו ביותר לא נהגו על-פי מה שכתב בספרו .על-כל-פנים ,תלמידו
המובהקויורשו על כסא הרבנות בפראג ,ר'אליעזר פלקלס (,)1826-1754
לא קיבל את פסיקת רבוך! ואכן קשהלהניח שפסיקה שיש בה חריגה כה
משמעותית ממסורת חיים בתחומים הלכתיים יסודיים ,מסורת הנתמכת
בכלים ובחפצים העוברים בירושה מדור לדור (גביע קידוש ,כלי למדידת
שיעור חלה ,מטבע המשמש לפדיון הבן ועוד) ,יכולה היתה להתקבל
מסורת שאבדה ן
203
כנורמהמחייבתבקהילה כמוקהילת פראג ,שבהחיו משפחותרבות לאורך
דורות,והיכולותלהעידעל מסורתבית אבותם.אין ספק שכלניסיון למסד
אתשינוי מידתהכזיתוהביצה ולהופכם לנורמהמחייבת ,גם מצדאישיות
סמכותית כמו ר' יחזקאל לנדא,היה נתקל בהתנגדותעזה ,שהיתהמותירה
אתרישומהבכתובים.
ד .התפתחותה של"סטייה לחומדה"
ואולםדברים שכתב רבגדול בתורה דוגמת ר'יחזקאל לנדאעושים רושם,
אם לא בשעתם בוודאי לאחר זמן ,כאשר הם עולים על "שולחנם" של
רבנים אחרים .ביסודו של דבר לא היה אפשר להתעלם מהמציאות
שהתגלתה כתוצאה מהניסוי של ר' יחזקאל לנדא .ראינו לעיל שרבנים
ספרדים ככר עמדו על הסתירה שבין מידות הנפח למידות האורך ,ונלאו
מלמצוא פתרון מניח את הדעת .המחסום העיקרי מפני שינוי המידות
המקובלותהיה הזיקה החיה למסורת המקובלת .הפתרון המעשי שמקצתם
מצאו הוא פתרונו של ר' יחזקאל לנדא :להחמיר לעצמם בשיעורים
המתייחסים למצוות דאורייתא ,כגון אכילת כזית מצה בליל-הסדר .כך
כנראה נהגו גם הרב משה סופר (חתם-סופר) ,ר' עקיבא איגר ,אולי גם
הגאון מוילנה (הגר"א) ואולי גם אחרים !4.כפי הנראה ,במחצית המאה
ה 19-פשט המנהג אצליחידים "בעלי נפש" !5,בייחוד בליטא .עם זאת,
ברור שהדברים לא הפכו לנורמה מקובלת בשום קהילה מסורתית .הנה
עדותו של ר'יחיאלמיכל אפשטיין ,בעל ערוך-השולחן,על המנהג הרווח
ועל המתח שנוצר עם נטייתם של אי-אלו רבנים ה"מדקדקים" לאמץ את
האלטרנטיבה המחמירה!6:
ודע שאחדמןהגדוליםורבי יחזקאל לנדאן הרעיש העולם עלשני השיעורים
שנתבארו שמדד שיעור חלה בכלי במידת האצבעים ומדד בשיעור הביצים
שנתבארווהוי מחצהמכפי מדתהאצבעים …ולפ"ז,ולפיזה
,כלהשיעורים של
תורהכמוכזית מצה בפסחומרורושיעוררביעיתלקידושולהבדלהולד' כוסות
דלפיהשיעורים,המקובלימן הםביצה ומחצהוכזית הואחצי ביצה,צריך עתה
לכופלם כזית כביצה ורביעית כג' ביצים (צל"ח פע"פ ופרק ערבי פסחיסן)
ושמענו שעודשניגדולי הדורהחזיקו בדעהזו (הגר"א והגרש"ז,שניאורזלמן
מלאדין)'!ועודהיוםהמדקדקיםמחמיריםלכפולכלהשיעורים…
204ן מנחםפרידמן
הנהכי כן ,בריחוק זמן ומקום מר' יחזקאל לנדא ומפראג ,מאמצים להם
בודדים "מדקדקים" את החומרהבנוגעלקידושליל שבת ,להבדלה ,לארבע
כוסות בפסח ולכזית מצה בפסח .מציאותזו אינה נוחה לר'יחיאל מיכל,
כמולרבניםרביםאחרים .הוא מבקש אפוא לבסס את המנהג המקובל" ,וכן
המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל …ואין לפקפק כלל" ,מסכם בעל
ערוך-השולחן אתדיונו .מנוסח הדברים אפשר לחוש את עמדתוהשלילית
כלפי אותם "מרקדקים".
ואולם אין זה מפתיע למצוא שגישתו של ר' ישראל מאיר הכהן -
( ,)1933-1839הירוע כ"חפץ-חיים" וכמהבר משנה-ברורה ובאור הלכה
על שולחן-ערוך ,חלק אורח-חיים -שונה .בניגוד לבעל ערוך-השולחן,
המליץר'ישראלמאיר ,ש"למעשה ,נראהדלעניןדאורייתאכגוןכזיתבליל
פסחבודאיישלהחמירכדבריהםוכןלענייןקידוש שללילהדעיקרו הוא
דאורייתא ג"כוגםכזו נכון לחוש לכתחילה לדברי הצל"ח "1ציון לנפש
חיה" ,ר' יחזקאל לנדאן הנ"ל וכן בחתם סופר מחמיר ג"כ כדבריו"!8.
המדקדקיםכמובן לאנעלמו,ובמידהמסוימתניתןלומר שההפך קרה .ככל
שנתערערה מסורת החיים היהודית עקב חדירתם של המוררנה והחילון,
וככל שהקהילההיהודית המסורתית נחלשהושוב לא עמדלה כוחה לכפות
על הפרט אתקיומן שלנורמותהחיים המסורתיות,יכלואומנםרביםלזלזל
במסורת ,אךבוזמניתיכלואחרים ל"סטות" מהמסורתגםלחומרה.
לקראתסוף המאה ה 19-מתפשטותנורמות החומרה בקרבחוגיםדתיים
אליטיסטיים ,במקביל להתפשטות המודרנה והחילון .מה שמקל את
התפשטותן של נורמות חומרה בנוגעלשיעורי הביצהוהכזית,הן הישיבות
הליטאיות מן הטיפוס של וולוז'ין ,שהופכות להיות מרכזי תורה בעולם
היהודי.בישיבות אלה ,שהיוכידוע מוסדותעל-קהילתיים שבהם התקבצו
צעירים מקרוב ומרחוק ,התפתחה בהכרח קהילת צעירים מובדלת,
שהתנתקה ממסורתביתההוריםומהקהילות שמהןבאו .הםנשענויותרעל
מסורת הספרים מאשר על מסורתבית אבא .וכך ,מנותקים מבית ההורים,
קל היה להם לאמץ נורמות הלכתיות מנוגרות -לחומרה -ל"מנהג
הפשוט בכל תפוצות ישראל" !9.לאידוע מההיה הקף התפשטות החומרה
המבוססתעל הדעהשהביצים קטנובחצי,ושישלהכפיל אתשיעור הכזית
והרביעיתלענייןקידוש ומצהוכו' ,ואולםאין ספק שמספרהמחמיריםגדל
בעקבות התפשטות ספרו של ר' ישראל מאיר הכהן ,משנה-ברורה ,שהפך
בתוךזמן קצר למקור של סמכות הלכתית בחברה החרדית בכלל ובעולם
מסורת שאבדה ן
205
הישיבות בפרט .נראה שעתה לאהיו ה"מדקדקים" בודדים .מדובר מעתה
בשכבה חברתית רחבהיותר שכללה לא רקרבנים ,אלא גם מקצתתלמידי
הישיבות .אומנםעדייןהיהזהמיעוט מכללהיהודיםשומרי תורהומצוות,
שברובם המכריעחיו במסגרותחיים מסורתיות ,אלא שמיעוטזה צברכוח
והשפעה על רקע השינויים שחלו בחברה היהודית בכלל ובחברה
הדתית-אורתודוקסיתבפרט.
ה.עלייתם של"חלוצי ההחמרה" בארץ"ישראל
עד לשנות ה 30-המאוחרות של המאה ה ,20-לא הגיעוהדי המחלוקת על
השיעורים לארץ-ישראל .המנהג המקובל בארץ-ישראל מימים ימימה ,היה
המנהג המקובלבקהילותהספרדיםבלבנט שהתבססעלפסיקתם של הרמב"ם
והשולחן-ערוך.קנה-המידההעיקרילחישובהרביעיתוהזיתהיההדירהם של
הרמב"ם.האשכנזיםשהגיעוליישובהישן,שביניהםהיוכידועתלמידיהם של
הגר"אוהחתם-סופר,אימצומידותושיעוריםאלהללאהרהורופקפוק.
ואולם במחציתהשנייה של שנות ה 30-השתנתה במידהמסוימת דמותה
של החברההיהודית-חרדית.הגירתם שלרבניםוראשיישיבותמפולין-ליטא,
שהדמות הבולטת שבהם היתה ההזון-איש ,ושל צעירים שהגיעו מגרמניה
והזדהו עם תנועת אגודת-ישראל והנוער-האגודתי ,וביקשו לממש אידיאל
של חלוציות חרדית שהיתה מבוססת על אידיאל החלוץ מחד גיסא ,ועל
דקדוק בשמירת מצוות "ללא פשרות" מאידך גיסא ,וכן שלבחוריישיבות
שהצטרפולישיבות כפתה-תקוה ,בירושלים ,בבני-ברק ובתל-אביב ,שינתה
את האווירהבין כמה מחברי אגורת-ישראל שחיו במסגרת היישוב החדש
הציוני .אלההיו קבוצות קטנותיחסית ,של אנשיםהמוכנים לקלוט חומרות
חדשותעלרקע תחושה שלראשוניותדתית-חברתית.
כאמור ,היה החזון-איש המנהיג הדתי הדומיננטי של קבוצות אלה.
גדולתו בתורה ,בצירוףאורח-חיים אסקטי-קיצוני ,הילכו קסם עלצעירים
אלה ,שראו בו דמות של מנהיג דתי מסוג חדש ,שונה כל-כך מהרבנים
ומהאדמו"רים שהכירו .הקשר הראשוני שנקשרבין החלוצים חברי הנוער
האגודתי ובין החזון-איש היה בשאלת החליבה בשבת ,ובייחוד בשאלת
השמיטה של שנת תרצ"ח ,שחברי הגרעין הקיבוצי של הנוער-האגודתי
ביקשו לשמורעלהלכותיהמבלי להסתמךעלהיתרהמכירה של הרב קוק.
קשה לדעת אם היה זה החזון-איש שיזם אתשינוי השיעורים לחומרה.
206ן מנחםפרידמן
אפשר שאלהשהקפידועלשיעוררביעיתוכזיתלפי המלצתו שלר'יחזקאל
לנדא והחפץ-חיים ,עשו זאת עוד בהיותם במקומות מוצאם לפני עלותם
ארצה ,אם בעת לימודיהם בישיבות פולין-ליטא ,אם כשהושפעו מרבנים
שהתחנכובישיבותאלה .מהםודאי הושפעוישירותמהחיבור משנה-ברורה.
המפגש עם החזון-איש עודד אותם להפיץ את השיעורים החדשים בין
ידידיהםומכריהם.מהטיעונים שנשמעו אחר-כך אפשר ללמוד על תפישתם.
הם לא ראו עצמם כמחדשים ,אף-על-פי שהיו מודעים היטב לחידוש
שבמנהגם ,אלא כהולכים בדרכם של מה שהםכינו "גדולי האחרונים" :ר'
יחזקאל לנדא ,התתם-סופר ,ר' עקיבא איגר ,הגר"א והחפץ-חיים .היתה
אומנםמידהמסוימת שלשרירותיות בהסתמכותעל חכמים אלה ,שבמקומם
ובזמנם של כל אחד מהם היו בודדים .צירופם יחד וחשיבותם היחסית,
בייחוד במסגרתהישיבותהליטאיות ,הם שהקנו להם מעמדסגולי כ"גדולי
האחרונים".ואולם העובדה החשוכהביותרמבחינת התפתחותהומיסודה של
נורמת החומרה בשיעורים ,קשורה באופיה החברתי של הקבוצה שביקשה
למסד נורמהזו.זוהיתה קבוצה אקלקטית ,צעירהיחסית ,ללאזיקהישירה
למסורתחיים ולקהילה בעלת שורשים .הטריטוריה החדשה (ארץ-ישראל)
ותחושתהחלוציותבכלתחומיהחיים הקלו אתאימוצן שלנורמותהלכתיות
חדשותושיעוריםחדשים .בקצרה ,מהשאני מבקשלטעון הוא שכסוף שנות
ה 30-החלויחידים וקבוצות קטנותלנהוגעל-פיהנורמותהמחמירותבעניין
שיעור כזית ,רביעית וכיו"ב ,אם בהוראתו הישירה של החזון-איש ואם
כהמשך למהשנהגו בארצותהמוצא.
ו.ראשיתו של הפולמוס
נשנת תש"ג ( )1943פרצה מלחמת השיעורים .בתמוז תש"ג פירסם הרב
אברהםחיים(מנדילוכ) נאה אתספרו ספרשיעורי-תורה20.
כיצד ,מתי ולמה פרצה המחלוקת על השיעורים? כאמור ,היישוב הישן
הספרדי ,כמו האשכנזי ,נהג לפי פסיקתם של הרמב"ם והשולחן-ערוך,
וקבע שמשקל הדירהם הוא הבסיס לחישובהשיעורים .איש לא עירער על
תקיפות שיעור הרביעית ,הביצה והזית עד לשנות ה 30-המאוחרות .האם
פרסום ספרו של הרא"ח נאה היתה יוזמה אישית שלו בלי שידע על
החומרה שכובשת לה הסידים בחוגים חרדיים" ,חדשים מקרוב באו",
מאירופה? נראהלי שלאזו היתה המציאות .בתמוז תש"ג מפרסם רא"ח
מסורת שאבדה ן
207
נאה שני מאמרים קצריםבעניין השיעורים בעיתונה של אגודת-ישראל
הירושלמית ,קול-ישראל .המאמר הראשון פורסם בה' תמוז תש"ג ,ועסק
בהשוואה של שיעור הכתובה" :כסף זוזי מאתן" -למטבע הרווח
בארץ-ישראל .רא"ח נאה טען ,שמאתיים זוז הוא לפי המסורת
הארץ-ישראלית 300דירהם .לאחרהכיבושהבריטיהוערך סכוםזה בטעות
כשווה לעשרלירות ארץ-ישראליות .האמתהיא ,טען נאה ,ש 300-דירהם
שווים לסכום של 20לירות .שבוע לאחרמכן(י"ב תמוז תש"ג),הציע נאה
באותועיתון שבכתובהייכתבמאתייםזוז,ובית-הדין הוא שיקבע בכלזמן
מהו השווי המדויק שלזוזים אלה .הואמציין שעצהזו לובנה עם הרב
ראובןזליגבענגים ( ,)1953-1864ראב"ד העדה החרדית,ומוסיף" :ובספר
קונטרס השיעורים אשר יצא לאור השבוע בע"ה ,בארתי את הדברים
בטעמםונימוקם" .הספרשיעורי-תורהיצא אפואלאורבין ח'לי"א בתמוז
תש"ג ,והאיש אשר עימו היה הדב נאה מתייעץ ועימו גם עמד בקשר
מתמיד היה הרב בענגיס ,רב ליטאי ,מתלמידי ישיבת וולוז'ין שמונה
לראב"ד העדה החרדית בשנת .1938בהקדמה לספר קונטרס השיעורים,
קיצור מס' שיעורי-תורה עם הוספות .מבאר השיעורים במשקל דרהם
וגרם ובמדת סנטימטר -הלכה למעשה,ונ שהוציא הרב נאה זמן קצר
לאחרמכן,מביא הרבנאה אתמכתבו-הסכמתו של הרבבענגיס:
עמ"י עש"ולס'"וצויתי אתברכתי לכם"(ויקרא כ"ה כ"א ,פרשת בהר)
ירושלםעיה"ק ת"ויוםו' ט"ולחודשאייר שנת תש"ג לפ"ק ()21.5.43
הגדתיהיום אתברכתי למעלת כבודוידידנו הרב הגאון ר' אברהםחיים
נאה שליט"א לרגלי הופעת ספרו החשוב והנאה עלבירורי השיעורים בשם
"שיעורי-תורה" אשר הפיץ אור בהיר על כל פרטי אלה הענינים אשר
ידיעתםנחוצהויהי'לתועלתלרבים.
יתברךבחיים של עושר וכבודויזכה לחדש עודחידושי תורה ולהוציאם
לאורעולםלזכות אתהרבים.
כברכתידידומוקירוומברכומאוד
זעליגראובןבענגיס ראב"דפעיה"קת"ו.
מנוסח המכתב נראה לכאורה שהספר יצא לאור כבר באייר תש"ג ,אך
כנראה התאחרה ההוצאהלאורבכחודשיים ,ואפשרשבידי הרבבענגיסהיה
עותק עודלפני שהספרהיהבחנויות הספרים .אך מהשמעניין הוא שהרב
נאה נמנע מלפרסם את הסכמתו של הרב בענגיס בהוצאה הראשונה של
208ן מנחםפרידמן
ספרו ,ומבקרו (הרב יונה מרצבך ,ראו להלן) ,אכן תקף אותו על העדר
הסכמה שלאישיותרבנית מפורסמתעלספרו.יתרהמזו ,הרביונה מרצבך,
שכתב את מאמר הביקורת הראשון על הספר ,פירסמובעיתון הדרך (ראו
להלן)ביום כ' בתמוז תש"ג ( ,)23.7.1943כלומר כשבוע לאחר שהספריצא
לאור .האומנםיהיהזהדמיון פרועלהניח שלהוצאת הספר קדםויכוחבין
המחמיריםובין הקיצוניים ביישוב הישן האשכנזי ,שמצאו עצמם פתאום
כאילו הם(וגם בהכרח אבותיהם ואבות אבותיהם)אולי לאיצאוידי חובת
אכילת מצה בפסח,קידושבליל שבתוכו'?
נראה אפוא ,שספרו של רא"ח נאה הוא תגובה על תחושתאיום שחשו
אנשי ירושלים מצד ה"מחמירים" 22,וכבר עם יציאת הספר לאור היתה
התגובה מוכנה .ועוד ,מאחר שרא"ח נאה היה קשור לאגודת-ישראל
בירושלים ,טבעי שיפרסם אתדבריו בבטאונה קול-ישראל .אגודת-ישראל
בירושלים היתה בעימות עם העולים ההדשים החרדים שבאו מפולין
ומגרמניה והתיישבו במסגרת היישוב החדש 23.הסתייגותם של העולים
החדשים מה"ירושלמים" באה לידי ביטוי בהוצאת העיתון הדרך
בתל-אביב ,העיתון שבו בחר הרב יונה מרצבך ,שבעצמו היה תושב
ירושליםאך"עולה חדש" שמקרוב בא לארץמגרמניה ,לפרסם אתדבריו.
שאלה אחרת היא ,מדוע לא פירסם רא"ח נאה את הסכמתו של הרב
בענגים בהוצאה הראשונה של הספר? אי-אפשר להסביר זאת בטעות או
ברשלנות .רא"ח נאהידע היטב את חשיבותן של ההסכמות ,והרב מרצבך
אכן עמד על חסרונןמייד בפתיחת מאמר הביקורת שלו .קשה לתת על
שאלהזו תשובהמניחה אתהדעת.
היהר' אברהםחיים(מנרילוב) נאה?24
מי
ר' אברהםחיים נאה (מנדילוב=בן מנחם מנדל) ,נולד למשפחה חב"דית
בחברון בשנתתר"ן (,)1890ונפטר מהתקף-לבאורליוםד',כ'בתמוזתשי"ד
(.)21.7.1954אביו ,מנחם מנדל נאה,היה ראשישיבת "מגן-אבות" ,ישיבה
של חב"דבחברון.הוא עצמולמדבירושלים,בין השארבישיבת "אהל משה"
של הרב דיסקין ,ושם התקרב לראשי הקנאים .בשנים 1912-1911נסע
לבוכרה ,ושם סייע לדודו ,ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב ,להעמיד את
השחיטה ,המקוואותוחינוךהילדים .בעקבותנסיונובבוכרהפירסם את הספר
חנוך לנער (ורשא תרע"ב )1912 ,על הלכותתפילין ובר-מצווה ,יחד עם
תרגוםלבוכרית.בינואר ,1915בעתמלחמת-העולם-הראשונה,גלהלמצרים,
ושם שימש רב בישיבה ספרדית באלכסנדריה ("ישיבת ארץ-ישראל"),
מסורת שאבדה ן
209
והוציא לאור ספר דינים קצר שנות חיים ,עם תרגום לערבית (באותיות
עבריות) ,לשימושם של תלמידיו ואנשי הקהילה .בחזרתו לארץ-ישראל
הצטרףלעדההחרדיתבירושלים בראשותו של הרביוסףחייםזוננפלד,והיה
ממייסדי הסניף הירושלמי של אגודת-ישראל ,שאותו ניהל חברו מישיבת
"אהל משה" -משה בלוי .בשנים שלאחר מכן שימשבין השאר מזכיר
("ספראדדיינא")בבית-הדין שלהעדההחרדית .עםזאת,היהמצבוהכלכלי
רעוע .בשנת תרצ"ב ( )1932הואהוציא לאורלוח שנה ,ושלח אותולאישים
שונים בחו"לכדי שאלהישלחולותמיכה כספית 25.לאחר שפרש משהבלוי
מהעדה החרדית (תש"ו )1946 ,על רקע הקרעבין אגודת-ישראל לנטורי
קרתא עזב גם נאה את העדה החרדית ,וסייע בהקמת "ועד הרבנים של
אגורת-ישראלבירושלים" .הואהקיםישיבה בשכונתהבוכרים,וכן כתב טור
הלכתיבעיתונה שלאגודת-ישראל:המודיע.
ד
ח
א
כ
,
ק
ה
ב
הרב נאההיהבלי ספק תלמיד-חכם מו
א
ל
ך
א
נודע
מגדולי
התורה שבירושלים .גם הסכמתו של הרב בענגים שהובאה למעלה אינה
מעידה עלהיותומגדולי תלמידי-החכמים שבירושלים .כלמי שמכיר את
סגנונם שלהרבנים ואתלשון השבחים שלהםאינו מתרשם שהרב נאה הוא
גאון בתורה מהשורה הראשונה .גם מדבריהם של חכמי הבד"ץ על הרב
נאה ,שהובאו בהערה הקודמת ,אי-אפשר להתרשם שהרב נאה הוא "מפאר
גידולי ירושלים" .קשה לומר גם שלאחר מכן ,בסוףימיו ,מילא תפקידים
רבניים ראשונים במעלה .ואולם המחלוקת על השיעורים הקנתה לו שם
כמי שיצאלהגן,הן על המסורתהירושלמיתוהן על המנהג המקובל ,כנגד
הכוחותהחדשים בחברההחרדית.
שמו המלא של ספרו של הרב נאה ספר שיעורי-תורה -ענינו לבאר
שיעורי התורה במשקלהדרהמיםוהגרמים ובמדתהסנטימטרהנהוגבזמננו
הלכה למעשה ,מבטא למעשה את התזההעיקרית:העוגןהעיקרילקביעתהשיעורים הוא פסיקתו של הרמב"ם על הזיקה שבין מידת הרביעיתובין
משקל הדירהם ,אישורה של פסיקה זו על-ידי השולחן-ערוך והמסורת
הספרדית המזהה אתהדירהםהמצרי .למעשה ,כבר בספרהדינים הקטן שלו
שנותחיים ,שאותוהוציא לאור בשנת תרפ"א ,קבע הרב נאה שרביעיתיין
שווה למשקל "כ"ו דרהם לפחות" ,וש"שיעור כזית" ,הוא "משקל תשעה
דרהם" 26.כל שנותר הוא לתרגם את משקל הדירהם לגרמים ולאונקיות27.
מסקנתוהיא שלא הדירהם השתנה ולא בני-האדם השתנו ,וגםהביצים לא
קטנו .נראה שרא"ח נאה סבור היה שכל "טעותם" של הצל"ח וההולכים
210ן מנתםפרידמל
בעקבותיונובעתמאי-ידיעהשהדירהם של הרמב"םהוא מטבעמוכר במזרח,
והמסורת הספרדית בנוגעאליוהיא ברורה ואינה מוטלת בספק.אין מנוס
אפוא לדעתו מלקבל אתפסיקתו של הרמב"ם ,ואם נמצאה אי-התאמהבין
מידתהנפחלמידתהאורך,ישלמצואלכך הסבר אחר .דבר אחדברור ,שגם
ר'יחזקאללגדאוגם החתם-סופראינםיכוליםלחלוקעל הרמב"ם.
ז.נקודת המחלוקת -הייתכןטי'גדוליהאחרונים" טעום
כאמור ,מבקרו הראשון של הרב נאההיה הרביונה מרצבך (.)1980-1900
הרב מרצבך נולד בברלין וגדל בקהילת "עדת ישראל" ,הקהילה החרדית
מייסודו של ר' עזריאל הילדסהיימר .הוא למד כסמינר לרבנים והיה
תלמידו של הר' אברהם אליהו קפלן ,חניך ישיבות ליטא .עוד בהיותו
תלמידהסמינרהוזמןלכהן כרבה שלהקהילההחרדית בדרמשטט.במקביל
למד באוניברסיטת מרבורג מתמטיקה ,פיזיקה ואסטרונומיה .אף-על-פי
שלא למדבישיבותליטאיות ,הושפע מרוחן ומדמויותבמוהחפץ-חיים ור'
חיים-עוזרגרודז'נסקי ,יושב-ראש מועצתגדולי התורה של אגודת-ישראל.
לארץ-ישראל הוא עלה בט"ו באדר תרצ"ט ,ולאחר פרק זמן קצר ,הצטרף
לרביחיאלמיכל שלזינגר ולרב ברוך קונשטט בהקמתישיבת "קול-תורה"
בירושלים .טענתוהעיקרית של הרב מרצבך (מלבד הטענהשאין הסכמות
על הספר)היא גם טענתוהעקרונית של הרב נאה ,אך מסקנתו הפוכה .הדב
נאה טען נגד המערערים על המסורת הירושלמית המסתמכת על הרמב"ם,
אך בה בעתהוא מבטל מסורתפסיקה שלגדולי האחרונים 28.אכן ,טענהזו
נשמעתבצורהזואו אחרתלכלאורך המחלוקת.בטיעונו של רא"ח נאהיש
אומנםהיגיון "היסטורי"":גדולי האחרונים" לאהכירו אתהדירהםהמצרי,
לכן באולירי טעות ,אך היה בהכדי לפגוע באתיקה הלמדנית,בייחודזו
שהתגבשה על רקע התפוררות החברה המסורתית .הטענה שגדולי
האחרונים טעו משום שלא הכירו את המציאות בארץ-ישראל ובארצות
השכנות ולכן יש לבטל את דבריהם -לא היה אפשר שתישמע באוזני
רבנים אורתודוקסיים אשכנזים שבאו מאירופה .מבחינתם היה זה כמעט
כפירה בעיקר .לא לחינם כותב מאוחר יותר החזון-איש" :ואסור לשמוע
דברים אלו וחלילה שטעו עמודי עולם" 29.הצורך להקהות את תוקף
פסיקתו של הרמב"ם מביא את הרב מרצבך לרמוז שהעובדה שקביעת
הרמב"םשרביעיתשווה למשקל 27דירתם נכתבהבפירושו למשניות30ולא
מסורת שאבדה ן
211
בספרו משנה תורה ,מחלישה במידה מסוימת את תוקפה .בסיכום ,כותב
הרב מרצבך" ,אם הלכה למעשה הוא !הרבנאהו רוצהלהשמיענו ,לאנוכל
ללכתבדרכיוכלזמןשאיןגדוליהדורמסכימיםלו".
תשובתו של הרב נאה ניתנה שוב בעיתון אגודת-ישראל הירושלמית,
קול-ישראל ,שבוע לאחר מכן 3!.כפי שציינתי למעלה ,לדעתי אין זה
מקרה .סגנונו העוקצני והמריר של נאה מעיד גם הוא שאין זו מחלוקת
חדשה לגמרי .על טענתו של מרצבך שיש חשיבות לשמירת המסורת
(כוונתולמסורתהמחמירים)עונה נאה":לאיזה מסורתמתכוון הרב מרצבך,
הלא עד לצל"ה לא השבו כלל מהתקטנותהביצים כפישמציין במפורש
החת"מ סופר" .על טענתו של מרצבך שהמקור לפסיקתו של הרמב"ם הוא
בפירושו למשניות ולא בספרו ההלכתי העיקרי משנה תורה עונה נאה
שטענהזואינה מדויקת 32,והואמסייםבנימהעוקצנית" :אנידן אותו,את
הרב מרצבדן לכף זכות ,שלא בכוונה השמיט את כל הגאונים והרמב"ם
בחיבורומן המערכה והטיל את כל כבד המשקל רק על הרמב"ם בפרה"מ
ובפירוש המשניותן ,אלא דלג בספרנו בשעת הקריאה ."…כבר מלכתחילה
נראה שלאויכוחהלכתיכאן ,אלאויכוחאישי-חברתי.
השאלההיא אם ביקורתו של הרב מרצבךהיתה ביקורת תמימהלגמרי,
תוצאה של קריאת ספרו של הרב נאה בלבד ,או שהיאהיתה הלק ממגמתה
של קבוצה שלמה שביקשה למסד אתשיעור החומרה ,ושכלפיהכיוון הרב
נאה את ספרו.כפישציינתי למעלה ,הוויכוח לא החל ככל הנראה בתמוז
תש"ג ,כאשרהוציא הרב נאה את ספרושיעורי-תורהלאור .נראהלי שהרב
מרצבך היה אחד מכמה תלמידי-חכמים שהושפעו מאותה עילית ליטאית
שחלק גדול ממנה התרכז בישיבות הליטאיות ,ואשר קיבלו עליהם לנהוג
כצל"ח וכחתם-סופר וכמשנה-ברורה .ואף שמרצבך עצמו לא למד בישיבות
ליטאיות,הריאין ספק שהושפע רבותמגדולי התורה -מר' ישראל מאיר
הכהן ואחרים ,כמוחבריו בישיבת "קול-תורה" ,הרביחיאל מיכל שלזינגר
והרבברוךקונשטט.עלרבניםאלה אפשרלומרדבריםדומיםלאלהשאמרנו
בנוגע לחלוצים החרדים .מסורת אבותם לא היתה הבסיס לאורח-חייהם.
הזיקהלעולם התורההליטאי,לדמויותכמוראשיהישיבות,ובייחודלדמויות
כמור'ישראלמאירהכהןור'חיים-עוזרגרודז'נסקי,היתה גורם חשוביותר
בעיצובאורח-חייהם מאשר מנהגביתאבותם .בשום שלב של המחלוקתאין
ר' יונה מרצבך מציין את מנהג בית אביו ומנהג קהילת מוצאו כבסיס
לעמדתובנושאהשיעורים.גםאחריםאינםעושיםכן.
212ן מנחםפרידמן
ח.ביסוס נורמה הלכתית חדשה
נשלב זה ,החזון-אישאינו מעורב ישירות .הן הרב מרצבך והן הרב נאה
אינם מזכירים אותו ,ואפשר שהרב מרצבך לא ידע כלל על עמרתו של
החזון-איש.
עברו שמונה חודשים .בחודש אדר פירסם הרב קלמן כהנא מאמר נוסף
נגד עמדתו של הרא"ח נאה .האכסניה היתה הפעם הרבעון תבונה33,שהיה
מקורבלישיבת "חברון"בירושלים .הרב קלמן כהנא34היה מנהיג קבוצת
החלוצים של הנוער האגודתי בכפר-סבא ,שביקשו להקים קיבוץ חרדי.
בשמיטת תרצ"ח קשר קשרים אמיצים עם החזון-איש ,שהתגורר כאמור
בבני-ברק .אין ספק שביקורתו של כהנא על הרב נאה היתה על דעתו
ובעידודו של החזון-איש ,ואולם אין זאת אומרת שכהנא ההל להחמיר
בענייניהשיעורים רק לאחרפגישתו עםהחזון-איש .אפשר בהחלטלהניח
שהרקע למנהגו של הרב כהנא דומה לזה של הרביונה מרצבך .שניהם
הושפעו מאותםחוגיםחרדייםעודלפניעלייתם.
כהנא שולל את הנחתו של הרב נאה שהמסורת הספרדית היא ראיה
מספיקהלכך שמשקלהדירהם לא השתנהמזמנו של הרמב"ם.אכן,דברים
אלה מבטאים מציאות של העדר זיקה בלתי-אמצעית עם מסורת אבות,
שאילוהיתהכזו ,ספקגדול הוא אםהיה הרכ כהנאמעז לומדשאין לסמוך
עלאמיתות המסורת שלאביו ,סבווכל הדורות שקדמולהם .בהמשךמציג
כהנאזה לעומתזה את המירותוהשיעוריםלפי "שיטת הרא"ח נאה"ולפי
מה שהוא מכנה" :המחמירים" ,כדלקמן:
להרבנאה
למחמירים
"אצבע"=אגודל
טפח
אמה
ביצהבקליפתה
2ס"מ
8ס"מ
48ס"מ
57.6ס"מ
86.4ס"מ
2.41666 – 2.333ס"מ
9.666 – 8.5ס"מ
פרוטה
22-20בגרם
40בגרם
101 – 96.15גרם כסף 175-155גרם כסף
מזוקק
מזוקק
רביעית
ה'סלעים (לפרה"ב)
58-56ס"מ
101-91ס"מ
152.5-137ס"מ
מסורת שאבדה ן
213
נשים לב לשורה האחרונה בטבלה :המחמירים ,מתוך היגיון הלכתי,
מחייבים את הגדלתשיעור חמישהסלעיםלפדיוןהבן.נעמיד עמדהזו אל
מול דבריו של הרא"ח נאה שהובאו למעלה באותו עניין (פדיון הבן)
עצמו35.עניינו שלפדיון הבן שונה ,מבחינה הלכתית-סוציולוגית ,משאר
השיעורים.בכלהשיעורים (למעטפדיון הבן) 1קבלת החומרהאינהמחייבת
ן בכמות
"תיקון"רטרואקטיבי.יהודימןה"מחמירים" ,שלא שתהרביעיתיי
שבין 152.5-137סמ"ק בקידושלפני שאימץ את הנורמה המחמירה,אינו
יכול כמובן "לחזור" לעבר.דיו שיעשה "כדין" מכאן ולהבא .ואולם מי
שסבור שחמישהסלעיםלפדיון הבן הםבין 175-155גרם כסף צרוף,הרי
שמי שפראואביו בפחות,חייב לחזור ולפדות את עצמו .פירושו של דבר
הוא ,כותב רא"ח נאה ,שכל הדורות הקודמים שעשולפי מנהגירושלים לא
נפדו .קביעהכזואינהיכולהאפילו להישמע בחברה מסורתית! יתרהמזו,
מסורת היתהבידי הכהנים לשמור על מטבעות שנחשבו לשווי ערך של
חמישה סלעים ,ששימשו אותם לצורך טקסי פדיון הבן .מטבעות אלה
הועברו בירושה מכהן לצאצאיו .בשום מקומ לא הכילו מטבעות אלה
175-155גרם כסף צרוף,וישנן עדויות רבות לכך שהן הכילו אף פחות
מ 96-גרם כסף צרוף36.
דבריו של רא"ח נאה על פדיון הבן לפי שיעור ה"מחמירים" לאהיו
ןתיאורטי ,אלא מציאות שנתקל בה,או שגונבהלאוזניו37.
אפוא בחזקתייו
ט.דחיקתההסופית של המסורתהחיה
מכל מקום ,רא"ח נאההגיבעל מאמרו של הרב כהנא בחריפות יתרה 38.לא
רק שכהנא "לא נרתע מלעשות אתגאוניורבני קדמאי מהשולחן-ערוך עד
היומ לטועים נגד הדין!" ,אלא שהוא מטיל פגם בבכורי עם ישראל
לדורותיו" :וכלהבכורים עדהיום שלא השתמשובשיעורהגדול ,לאנפדו
כהלכה .וצא וברר לו שכל רבותינו מראשוני הראשונים עד האחרון
שבאחרונים לא תעו בחשבונםמני הדרך" וההדגשהשלי,מ"פ.,טיעון זה
הטיל מבוכה רבהבין המחמירים .רא"ח נאה חש שבזה הסתיים הוויכוח,
ואת מאמרוהואמסיים:
בהאסלקינןבשיעורי תורה הלכה למעשה.כיכןנהגו למעשה בארץ הקודש
ובכלערי מצרים וטורקיא משנים קדמוניות ע"פ הגאונים והר"מ,הרמב"מ:
והשו"ע ווהשולחן-ערורן וגדולי האחרונים .וכל הבא להוציא מהקבלה
214ן מנחםפרידמן
והמסורת שליותר מאלף שנהעליולהביאראיה.ובליראיהאיןשומעיןלו.
ודי בזה לע"עולעתעתהן.ומי שרוצה לעמודעל שרשיהעניניםיעיין היטב
בשיעו"תובשיעורי-תורה ,בכל דף ודףבלידילוג,כי הכל סובב על נקודה
אחתוימצא מבוקשובעה"י,בעזרתה'יתבררן.
המבוכה היתה כה רבה ,שכהנא נאלץ לחזור בו בפומבי מהקביעה בנוגע
לשיעורפדיון הבן 39.הוא לאיכולהיה שלאלחזורבו .גם קושיה חזקה כמו
קושייתו של הצל"ח וגם פסיקותיהם של החתם-סופר וכלגדולי האחרונים
לאיכלולהביאלקביעה הלכתית שפרושה שכלהפדיונות שנעשו עד עתה
לאנעשוכדין.החזון-אישעצמו ראה חובהלכתוב לרא"ח נאהולספרכיצד
ובאילונסיבות יצאה ממנו הוראה על שיעורפדיוןהבן.ראוי שנביא כאן
אתדבריו40:
פה בארץ שמעתי שאין דברי הך"מוב"מ ,מתאימים עם השכון המדה של
הגולה,כלומר עם "שיעורי החומרה" שראשיתם בהערתו של בעל הצל"ח.,
אבללאזכיתי לשוםעיוןבזה …ואם כהאיפואהייתי נשאר במבוכהבאיןלי
מוצא …בין כה וכה נשאלתי לעשה כמה שיעור פדה"ב,פדיון הבןן אם
אמרתיאינייודע ,שואללי האב ומה יעשההייתי מוכרח להשיבוכי בשתי
לא"י,לירות ארץ-ישראליות ,וארבעים גרוש הוא ודאי יוצאידי מכל ספק
וכאשר ארכו הימים ,רבו המחמירין ואין איש זולתי אשם בדבר רק אנכי
לבדי.
דברים אלה מטילים אור על התפתחות המחלוקת על השיעורים .הדברים
שכתב הרב נאה בספרועלהזיקה שלשיעורהרביעית למשקל הדירהםועל
המסורת הספרדית על משקלו של הדירהםמימיו של הרמב"ם ועדימינו,
מעמידים במבוכה את ה"מחמירים" .זוהי סיטואציה ייחודית ,שכן
המחמיריםחשים שהםמצויים במציאות שלמסורתעל ערך המשתהסלעים
שלפדיון הבןאין תוקף .הם מרגישים כאילו הם נמצאים בנקודת התחלה
שבה הם עצמם קובעים את הנורמות מתוך זיקה למקורות אלטרנטיביים
וסלקטיביים ,באמצעות פרשנות של"גדול בתורה" -החזון-איש!
חשובלהבין שברור לאותו שואל -כמו לחזון-איש עצמו -ששיעור
פדיון הבן מעוגן במסורת חיה העוברת מדור לדור .ולכן רק בני-אדם
החשים שהם מצויים בנקודת התחלה ,שהם אלה המעצבים את הנורמות
החדשות ,חשים חובה לעצמם לחזור ולשאול מהו שיעור פדיון הבן
מסורת שאבדה ן
215
ה"אמיתי".החזון-איש ,שהוא אחד המעצבים של הנורמות החדשות ,משיב,
ככל הנראה בלי להביא בחשבון את המשמעויות המרחיקות לכת של
קביעה מחמירה בשיעור פדיון הבן .בהמשך הוא מוסיף" :וכאשר ארכו
הימים ,רבו המחמירים" -עדות מדהימה על האווירה בסביבתו של
החזון-איש .עוד ועוד חרדים ,בעיקר צעירים ,מעצבים מחדש הלק השוב
של ההלכה ,ללא "מורא" המסורת -חופשיים לאמץ נורמות מחמירות,
שאבותיהם ואבותאבותיהםלאידעומהן.
כבר הרב קלמן כהנא בתשובתומעיד שהחזון-איש חזרבו ,לא מעמדתו
בנוגע לשאלתהשיעורים בכלל ,אלאמהשיעורהמחמירבפדיוןהבן:
יש מקום לומר ששיעור משקל לחודושיעור מרהלחוד .ולמדהניקחכיסוד
את האגודל כדברי הראשונים והאחרונים ,ולמשקל את השעורה כדבריהם.
ולא נחוש לזה שאין השתוות בדבר .ויש בזה אריכות דברים למרן בעל
חזון-אישבכ"י,בכתביד
,ואי"ה,ואםירצההשם ,נזכה בקרוב לראות אורם.
ומסקנתדבריו מהשאמרתי.י4
כפי
זו הפעם הראשונה מאז ראשית הפולמוס ששמו שלהחזון-איש מוזכר ,אם
כי נראהלי שרוב המעורבים אם לא כולם,בין כמתווכחיםוביןכמי שראו
את הנושא כנוגע להם הלכה למעשה ,ידעו גם ידעו על מעורבותו .את
כתב-היד שהרב כהנא מזכיר ,פירסם החזון-איש רק כשלוש שנים
אחר-כך42.כדי לצאת מהמבוכה נאלץ החזון-איש לחדש חידוש "מדהים";
על-פי המסורת ההלכתית,כלהשיעורים -שיעוריהמידהושיעורי המשקל
תלוייםזה בזה 43,ומכאן בהכרחשינוי ב"כביצה" ו"כזית" וכד'מחייב גםשינויבשיעורפדיוןהבן .עתה מבקשהחזון-אישלטעוןשאיןזהכך.דבריו
של הרב כהנא למעלה הםאכן תמציתחידושו שלהחזון-איש.בסיסשיעור
המשקל הוא השעורה ,ובסיס שיעור המידה הוא האגודל (אצבע) ,ואין
שיעור המשקל קשור בהכרח לשיעור המידה ,כך שכלשינוי באחד ,אינו
חייב להביא לשינוי בשני .וכך ,שיעור פדיון הבן ,המבוסס על משקל
השעורה ,אינו מותנה בהכרח בשיעורי הביצה ,הזית והאמה וכיו"ב,
המבוססיםעל האגודל.
בקונטרסהשיעורים מפרטהחזון-איש את דעתובענייןזה :מלכתחילה,
הוא טוען ,כלעניין השיעוריםאינו מוחלט וקבוע ,אלא "לפי האומד" של
החכמים .ו"רשותבידי חכמים שבדורות הבאים לקבוע לכל ישראל מה
שנראה להם מן הבינונית שבזמניהם" .מכאן שקיימת האפשרות שמה
216ן מנחםפרידמן
שנקבע במשקל ,כמו הפרוטה ששיעורה הוצמד ל"הצי שעורה בינונית",
הוא הקובעלעניין כל שיעורים שבמשקל ,גם אם משקל השעורה יכול
להשתנות ממקום למקום ומתקופה לתקופה .לעומת זאת ,כל השיעורים
שנקבעו במידה ,צריכים להיות צמודים למידת האגודל 4'.כאשר מתברר
שאין התאמהבין מידת המשקללמידת האגודל ,כמו שמצא הצל"ח ,מידת
האגודלהיא הקובעת" ,שהיא העיקר".ומוסיף החזון-איש" :אחרי שנקבעה
הלכה ע"פ,על-פי) הנודע ביהודה והחתם סופר ,נקבע שיעור חלה על-פי
מידת האגודל שהיא כמידת האמה 58ס"מ.ואין לקבוע בדברים אלה אמת
ושקר מוחלטים אלאכפי שראוגדולי הדור ומה שנראה להםזהו האמת…
ושיעור האגודל הוא גם כן הבינוני במקום הזה ובזמן הזה ואף שהוא
מתחלףלפי המקום והזמן,כן נמסרשיעורו" .ומכאן שמה שקבע הרמב"ם
בנוגע "למשקלבעניין שנקבע במידה" ,כלומרהזיקהשביןשיעורי המידה
והמשקל,אינו אלאסימן למקומוולזמנו,ולאקביעהאבסולוטית.
ואולם החזון-אישצריךהיה להתמודד עםבעיה נוספת .שהרי הרב נאה
נסמך לא רק על פסיקתם של הרמב"ם והשולחן-ערוך אלא גם ,ואולי
בעיקר ,על המסורת החיה ("המנהג")בירושלים ובקהילות אחרות בלבנט.
תשובתועלכךהיא מאלפת אףיותר:
עיקרו של מנהג שאנולוקחים אותו למשקלמכריע -להיות הנהגתהציבור
מבטחת את האמת והנכוחה ,אשר זכות הרבים וזכות אבותם מסיעתםלבלי
לתעות ולהכשר ) -הוא) הנהגת הציבור ע"פ הוראה של החכם הממונה על
הציבור שזו חובתם של הציבור לשמוע אל הרב שהמחום )?)עליהם …אבל
הנהגת דלתהעםשאינםמדקדקיםבדיבורם ובמשאם ומתנםובדקדוקי מצות
וכן מעשיהם מצותאנשים מלומדה,אינה קובעת מנהג לקחת אותולמכריע.
ומנהגזהאינו מבטל הלכהואינומקיימה )ההדגשהשלי,מ"פן.
מלומר ,המנהג המקובלבירושליםאינוראוי שיסמכועליו! דומני שעמדה
זו מאפיינת מצב שבו הקהילה המסורתית -כפי שהתקיימה עד לחדירתם
של המודרניזציה והחילון -שוב אינה קיימת ,ובמקומה התפתחה קהילה
דתית "וולונטרית" ,שהחברים בהמחויבים בראש ובראשונה לפסיקתו של
הרב שאותוקיבלו הםעליהם .קשה לתאר שקביעה כמוזו של החזון-איש
מתקבלת כלגיטימית וללא התנגדות חריפה בקהילה מסורתית המגדירה
עצמה כ"קהילה קדושה" ,ושמסורת האבות נתפשת כמקודשת .נראה
שגישתו של ר' חיים פאלאג'י שהובאה למעלה 45מבטאת נאמנה את
מסורת שאבדה ן
217
המציאות המסורתית,יותרמדבריו אלה שלהחזון-איש.יתרה מזו; ההנחה
המובלעת בדברי החזון-איש ש"גדולי האחרונים" "אשר כל בית ישראל
נשען עליהם" 46ופסיקתם מחייבת את הדור הנוכחי ,דעתם היא כדעת
"הצל"ח והחתם-סופר" ,היא קביעה שרירותית במידה רבה ,המעידה על
בטחונו העצמי של החזון-איש ועל עמדתם של התומכים בו .הרבנים
האחרים התקשו לקבל את "דירוג" סמכות "גדולי האחרונים" של
החזון-איש,בייחוד כאשר קביעהזו מערערת על מסורת המושרשת עמוק
לאורךדורות.
י
.סוףדבר -המאבק "האבוד" שלדביחיים נאה
פרסום קונטרס השיעורים של החזון-איש לא סיים את המחלוקת ,אלא
הפיח בה רוח חיים .רא"ח נאה הוציא לאור מהדורה שנייה של ספרו
הראשון ספרשיעורי-תורה47,וכנגדוהוציאגיסו שלהחזון-איש ,הרביעקב
ישראל קנייבסקי (ה"סטייפלר") ,ספר בשם שיעורין דאורייתא 48.הרא"ח
נאה הגיב בספר משלו בשם שיעורי ציון 49,והרב קנייבסקי הגיב בספר
איפת צדק 50.אומנם לא היה חידוש רב בספרים אלה ,אך הם ביטאו את
עוצמת המחלוקת ואת עומס הרגשות שזו גררה עימה .הרא"ח נאה חש
נפגע מההתייחסותאליוומהזלזול הבוטה במסורתהירושלמית מצידם של
ה"חדשים מקרוב באו" :ו"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא
אשתוק" ,כותב נאה במבוא לספרו ספר שערי ציון .כאשר נדמה היה
לרא"ח נאה שהרבקנייבסקי מבקשלהציגוכמי שמזלזל ככבודו של הגר"א,
של אגודת-ישראל המבשר!5
הוא מיהר ופירסם מכתב בעיתון הירושלמי
(יצאלאורבזמן מלחמת-השחרור),ובו כתב אתהדבריםהמדהימים דלהלן:
"כבר איתמחי גברא !ר' יעקבקנייבסקי ,לשנות פני הדבריםואין לדבר
סוף" !ההדגשהשלי ,מ"פן,והואממליץלקוראיו "לא לתתאמוןאפי' לרגע
לכל מלה שכותב הא"צ !האיפת צדק ,בשם שיעו"ת !שיעורי-תורה ,או
שיעו"צ ושיעורי ציוןן" ,ומוסיף שהוא משאיר את "הזכות לתבוע את
האיפת צדקלדין תורה"!ההדגשהשלי,מ"פן.
הרא"ח נאה לא תבע את הרבקנייכסקילדין תורה .למען האמת ,ספק
אםהיהיכול למצואבית-דיןשיהיה מוכן להכניס ראשובין "הרים" אלה.
אבל האמתהיא גם שלא היתהזו מחלוקתכין "כוחות"שווי ערך ומעמד.
בעת המחלוקת הלכו והתעצמו יוקרתו ומעמדו של החזון-איש בקרב
218ן מנחםפרידמן
הציבוריות החרדית .לאחר השואה הוא נתפש כ"גדול הדור" ,יורשם
הלגיטימי של ר' חיים-עוזר גרודז'נסקי וגדולי התורה האחרים
בפולין-ליטא.
וכך "עולם התורה" ,זה שנהר למן שנות ה 50-ואילך לישיבות ,אימץ
ברובו את "שיעור חזון-איש" .בשביל הצעירים תלמידי הישיבות ,שעזבו
את בית הוריהם בגיל צעיר ואישיותם עוצבה מחדש על-ידי ראשי
הישיבות,היתה הישיבהמעין משפחה חלופית 52.למסורתבית אבא כמעט
לא היה מקום במסגרת החדשה .הוריהם היו מהגרים מגלויות שונות
שנחרבו בשואה ,וברובם חשו נחותים אל מול ילדיהם שגדלו
כתלמידי-חכמיםבישיבות,ובוודאי אל מולראשיהישיבותולנוכח סמכותו
של החזון-איש .אצל רובם לא היה זכר למסורת החיה של האבא/סבא
שנעלמה עם הגולה כולה .עד מהרה הפכוצעירים אלה חוט-השידרה של
הברתהלומדיםהחרדית שאחדממאפייניההוא"שיעורחזון-איש".
מנגד ,נשאר הרא"ח נאה בודד במערכה .אף שבספרו שיעורי מקוה
מובאים מכתביהם של ראשי הרבנים בירושלים :הרב צבי-פסח פרנק ,הרב
יצחק-אייזיק הלוי הרצוג ,הרב ישראל-זאב מינצברג ,הרב יוסף-גרשון
הורביץ והרב ראובן-זעליג בענגים ,התומכים בעמדתו ,לא העז איש מהם
התומך בעמדתו53.
להוציאלאורחיבורהלכתי
ואולם למרות בדידותו המזהירה ,אפשר גם לומר שהתייצבותו של
הרא"ח נאה כנגד מה שנקרא לימים "שיעור חזון-איש" ,הקנתה לו שם
ושארית בציבוריות הדתית-חרדית ,ומנהג ירושלים נקרא על שמו -
"שיעור רא"ה נאה"54.