טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
לפרשנות המקרא
מאת
התקבולת
מ .בר-מגן
פרשנות המקראאינהעניין שלהדורותשלאחריחתימתו בלבד,היאמופיעה כבר
במקרא עצמו 1ומה שלא פורש בכתוב ,נמצאו מיד חכמים שעמדו ופרשו ,בארו
והסבירו,בבחינתניתנה הלכה למשהבסיני.הטעמיםבקריאהוצורתההימיהיובודאי
האמצעיםהראשונים לפרשנותזו,ועלכךאיןחולק .אולם בבוא עתם שלהמתרגמים
למיניהם ,הפכו הללו -שלא מרצונם -למפרשים בכוח עצמם .הם התאמצו לתת
הסברםלפי מה שנראו להם המלים הבודדות או המשפטים השלמים ,וכמובן שרבו
הקוראים בתורה ,שנאלצולהסביר לשומעיהם דברי המקרא,גם לאחר שנדמההיה
שכבר באו עלפירושם.
והואיל וכל אחד מופרעים בחרלו את הדרך שנראתה לו,יכולהיה לסוללו
אותה וללכת בהגם לאחרמכן במקומות שלכאורהנראו הדבריםמובנים פחותאו
יותר .ומשום כך אתה מוצא עצמך לא פעם אפוףפירושים a~neבכל מקום קשה,
בחלקואובכולו,וישמקומותסתומיםשפירושיהםמרוביםוסותרים האחד אתהשח.
ן שלמסורת .האחדהקפיד על הדקדוק
נראה שבמשךהדורותהיתההפרשנותעיי
והסתמך על המקודשבנוסחשהיהלפניו;השנינתן את כובד המשקללמבנה המשפט
או לשורשה של מלה;השלישיפנהלתרגומים ומהם שאב השראה לבואלאמיתותושל
פירוש; בעודהרביעי-חוקרלשונותשמיות עתיקות ולפיהן הגיע להתרת קשיים.
ואעפי"כ טרםנתמצההכל.
רביםעדייןהמקומותהסתומים במקרא .אמנם רובם הם אותםהפסוקיםשקשוייהם
בתוכם ,וכל הפירושים טרםיצליחו לפותרם,והיואיפואשניסו לתקן את הכתיב,
לשנות את המקוד ,למחוקמליםולהוסיףמלים,לשנותמשפטים ל הובדרכים
אלה אמרו לנסות ולהגיע לפירוש המקווה.אין להחליט ולומר ,שבשום מקרה לא
קלעופרשניםאלה אלהמטרה .אפשר שאםנחטטבכתובים,שהיובידיחכמינובמאות
השניםשלפני הדפוסיתגלהשאכןהיהכתיבשונה .2אךאנחנובאים ללמוד את המקרא
כמות שהוא בדורש 450 ,שנה אחרי הדפוס ,אשר התקדשבעינינוגם לאחר שנתגלה
הסופרא .קריב ,בספרו "שבעת עמודי התנ"ך" ,מביא רשימה ארוכה של משפטים ומוכיח שהמקרא
עצמו פירש הרבהממילותיו הקשות .אףבידי רשימה לא קטנה של פסוקים ,שלדעתי הם מפרשים אתעצמם.
ג-סו מצאתי מלא וחסר מרובים ,וגם בכתיבשונה.כגון:ישב (תהלים ט' ,ח)
.2בכת"ישוגים מהמאותי
נמצא בכת"י (המסומן במח' הגנזים של האוניברסיטה העברית מס' - )14116תשב.אלי (שם י"ח ,ג) ,נמצא
(שם ,שם ,כה) נמצא בקודם כצדקתי .תמנו (שם ,ס"ד,ז) נמצא בכת-י 12958
בכת"י מס' - 893אלהי .כצדקי
טמנו( .אגב ,זו היתה גם גירסהו של הפירוש המיוחס לרש"י).ותיקוני גינצבורג ונוסחאות קאהלה -קיטל
.,
יוכיחו.
1911
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר-מגן
[]2
שהיוונסחאותשונותוכתיבשונה.גושפנקאזו,שהטביעיעקבבןחיים 3היא הקובעת;
קשהיהאלנולקצץבנטיעות,למעןגלותשורשים .לאארכיאולוגיהאנובאים ללמוד
כי אם מקרא,כמושהוא.פסוקיםורעיונותשנתקבלובמשך עשריםדורויותרלפימה
שהדפוס קבעוהחדיר בכל תפוצותישראל-אינם מתמם להעברה כלל .ומנקודות
מבטזועלינולגשתלפרשנותהמקרא.
איןלבואבטענות עלהפרשניםהשונים ,העוסקיםבפענוחן שלמליםקשות .הללו
מתכוונים לשםשמים .אםמי שהואיבואויתיימרשאכן הוא מצא את השיטה הטובה
ביותרלמרוווי ,ורפיהיבואוכלהמקומותהקשים במקרא על פתרונם תהיהזאת
טענתשוא.יש מקומותסתומים במקרא,שכלמעשיהפירושיםושנוייהנוסח לאיוציאון
מןהמיצר.קשייהם הרבים ,שנערמווגברו,אינםנותנים פתח צר לצאת מהם ,ואתה
נאלץ "להאחז בקש" לכאורהולסמוך על הבנתך אתתוכן הדברים .4אניני הטעם
ירגישו בכךנסיגהורתיעהויסרבו להיחשב על הזרםהזה .הכליראה להם ,אך לא
עזיבת המערכה.
והריני מודה מראשית דברי :אףכי אבוא להציע דרך הסברה ופירוש שלכל
הדעותיתרום חלקית לפרשהזו,איןאנינמנע מקבוע שלאחר ככלות הכל נצטרך
לשוב לאותה נקודת מוצא ,שהמקום והתוכן קובעים .ברי ,שכל המגלה פניםיפות
בתורה קונה אתעולמו,ומצוויםאנו עלגילוייהן .אך לא נתשוש להודותשמוגבלים
אנחנובהן,בייחוד כשאנחנועומדים עלהנחתנוהיסודית :הטקסט המונחלפנינו הוא
אבן-פינה,שאיןאנחנו רשאיםואיןאנורוצים ,אף לאנעז ,לעוקרה או להשהיתה.
ואכן ר' אברהם אבן עזרא4א הפרשון-המדקדק לא נרתע מלהצהיר מידי פעם
"והיא מתפרשת מעטינה" ,אף הואהבין שכלסממניו לא
לו והדרך הנכונה
יוט וההמון הבריא
רש
מפ
והפשוטה ביותר שנראתה לו היתה להסתמך על השכלעה
"מעניינה",והמפרשיםהחדשיםאף הםנאלצולהוסיףבמקריםרבים:לפיהתוכןיש
להביןפירוש המלה,
כידוע,מרביתהפסוקיםהקשים הםביןפרקיהפיוטוהשירה.הללועתיקים מאד,
נשתמרו בפי הדורות בצורתם ולשונם והועלו על הכתב בדרכים משלהם .כל
הקשיים ,ההפרעות והלבטים מטבעם שהם מתגלים בהם .אולם ,בכל מקום שאתה
מוצאקשי אתה מוצאגםנקודות מוצאלפתרונו.וזהו החסדשהפיוטגומל לס כשאנו
באיםלעיין במקרא .אחת היאהתקבולת.
ידוע ,כשרצוחכמיםבימי קדם להביעדברי חכמה,רגשי לבורעיונות של מוסר,
עשוזאת באמצעיםאומנותייםמסויימים,הידועביותרהיא התקבולת.
מלהשנאמרהבתוך משפט אחדחוזרתבמלהנרדפתאחרת במשפטהשני-הסמוך,
שממילא נעשה "מקביל"לו .בכתבי אוגרית6אנומוצאים צמדים שלמלים בצורה
מקבילה :תמם=תעטינפחלו=יכפרו,עמ' ;)25מדל~ר = צמדפחל(אסרעיר= צמד
חמור ,עמ' ;)27מלכנ=תפטנ(מלכנו=שופטת ,עמ' ,)30בת =וחטר(בית וחצר ,עמ'
מהי
אתאייהמקיא לדפוס בשנת ,1528לפי בקשתבימביגו.
.3
.4בהב
אייעת עמד מוריורבי מרופ' מ"צ סגל על הקתדרא והצהיר על הפסוקים בשמ"בכ"ג ,א-ז ,שהם
זכורנ
הפסוקיםהקשיםביותר במקראואין הםניתניםלפירושמלים ,אםכיתוכנם הנדרשמובןמאליו.
4א.1161-1092 .
.5כהביאוגרית -ח.א.גינצבורג.
194
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מט(
%
טבת-אדר תשל"ב
לפרשנות המקרא
.)30אלפ = רבת(אלף = רבבה ,עמ' .)34ארבת =חלנ (ארובה חלון,עמ' .)34אשת
נבלאת(אש=להבה ,עמ'.)36ועודכהנהוכהנה.
צורהזו -תקבולת קלה ,בת מלה אחת (שם או פועל)היתה חביבה על השמים
הקדמונים,ומכאן כבר מקורלהבנתן שלמליםקשות.
סובה(בראשית מ"ט,יא)שרש"י מכרתעליה"ואיןלודמיון במקרא"היא מקבלת
אתפירושה ההולם ,אם נראה את המקבילה שלה "לבח."%ואין אנחשחייבים אף
להחקקללשוןהערבית ,שבהמופיעהגםכיום נעוםבמובןלבוש.ואמנםרש"ימקדים
ואומר"מיןבגד הוא".8
גםזוגותמליםיכולים להופיע בתקבולתומושמהןיכולים להתמזג ממשאו לקבל
את תוכנם זה מזה .כמן" :כבסביין …ובדם ענבים…זוג המלים "דם שבים"
מקביל למלה"יין" ובכך קבל את תוכנה ,אם לא את מובנה המלא .דוגמהשניה:
"ימצאהו בארץ מדבר,ובתהויללישימון"(.דבריםל"ב,י) שלשהמליםהאחרונותהן
מקבילותלזוגהמלים "בארץ מדבר" וקבלו אתתוכנו ,אם לא אתמובע המלא.7
אנומוצאים במקראמשפטיםשלמיםהמהווים תקבולת,גם כאשרהמליםהבודדות
אינןמגלותעצמןבתחילהכנרדפות.וכמובןשנמצאוחוקריםשנאחזובשיטהזווהגיעו
לידי חלוקה מפורטת שלסוגי התקבולת :לוטה ) )1. Lowthמצא שלושהספים של
תקבולת:הנרדפת,הניגודיתוהמורכבת.בכך כברהרחיב אתצורתה .לאמלה אחת,
אף לאזוגמלים,כי אם משפט שלםמקיףרעיון אחדוהואמקביל למשפטהשני .אם
ישרעיון שלם אפשר לפורטו לגורמים ולראות מה מקביל בכל אחד מהם לגורם
שבמשפטהשני.
(בראשיתד',כג).
?להוקלהשטען -ושי
כאן התקבולת נרדפת,כיהרעיון נמצאבשני החלקים בצורהישרה.אנחנו נראה
בהגם תקבולתשווה -מספרהמליס בכל חלקמל המשפטהוא ארבע,היא תואמת,
לאחר שכל מלה בחלק א' מקבילה בצורהמדוייקת למלה רעותה בחלקב.והיא
גם פשוטה ושלמה,הרעיון ברורושלם בכלחלק.
אםנסמן אתהמלים בחלקא'בספרות4 ,3 ,2,1נוכללסמןגם אתהמלים בחלקב'
באותוהסדר.ועפ"י סדרזה כבר הגעש לשלבמסויים שלבאורופירוש.
ראינו שהמלה "שמען" מקבילה למלה "האזנה" ,וזה פירושה .המלה "קולי"
מקבילה למלה "אמרתי" .אמנם אם אזני חדהאני מופתע לראות צמד זה ,שהוא
כאילונרדף,ואנימסיקואומר :כלמלהמקבילהמקרינהמתוכנהבמקומהובסביבתה
ומשפיעה במעטאו בהרבה על רעותה שבחלקהשני.אין"קולי" כאן מתבארתכמו
נ??ך" (בראשית כ"ז ,לה) אלא במובן משנה של "אמרתי".
במשפטמ"רנתויש"אכעאלןוקלי
מתבארת כמו במשפט "וטץ9רמשח א9ךפף" פשעיהו כ"ט ,ד),
ואין "א
אלא במובן משנה של "קולי" .8ובכך מצאנו צליל נוסף למלים אלו; לא הקבלה
פשוטהושטחיתכי אםמיזוגמושגיםותכנים ,אם במעטואםבהרבה.
דסיחהאידתי
קילי לי
.6מפליא ,שראב"ע,שיידע ערבית ,לא הסהמךעליה ומנסה לפרשה מלשון כסותו אומסווה.
ד .הראשון לפרשנים החדשיםבגילוי זה נחשב הבישוף הלונדוני רוברט לוטה )).Lowthו -
שאמנםביססדבריו על ר'עזריה(ז) נראהיותר :אבןעזרא .מ"צ סגל סובר שגם בל"במידות של ר"א אפשר
למצוא אתהתקבולת .רס"גבפירושיו התגלהכחסיד מושבע לשיטת התקבולת.
.8ובאן המקום להעיר,שלפי דעת החוקרים,אין בכלל ערכה של מלה אלא חד-פעמי במבנה המשפט שבו
היא משתבצת .ואס גםהיא מועברת למשפטיםאחריםאין ערכההראשוני המלא עובראתה.
195
,)1187-1710
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר -מגן
יטיךתי
יערףושיילהטי8-יייש
[%
ל"ב ,ב)
ע תקבולת נרדפת -הרית נמצאבואי(דברי
החלקם בצורה ישרה ,שמה ףא ומספר
המלים בשני החלקים הוא שוה .היא תואמת -כל מלה בחלק א' מקבילה בדיוק
למלה -רעותה שבחלקב'.היאגם שלמה -לא תחסר בה כל מלה וכל חלק שלם
לעצמובהבנתהרעיון.אךאינה פשוטה; את המלה "יערף" מהפועל "ערף" שמצאנו
שלשפעמים בתורה ופעם בהושעמובנהשונה מהמסתברכאן.רובהמפרשיםמביאים
ו?ערפו טל;(דברים ל"ג ,כח) בכךנראה אתמקבילתה "תזל"
אתהפסוק"שף*-יי
וממנהנבין אתתוכנה של"יערף".וכמושאמרנו -ישב"יערף" מהקרנתה והשפעתה
של "תזל"ובזוישמתוכנה השסף של "יערף".9
ה:דיוסודסךקיע (תהלים י"ס,ב).
סקסים מספךים?ביד של-וסיע
זוהי תקבולת נרדפת -הרעיוןנמצאג11יחלקיה בצורה ישרה;היאשווה ,מספר
המלים בשניהם ארבע;היא שלמה -כל חלק מכילרעיון שלם; אךאינה תואמת -
ו בא בחלק ב' באותו סדר שבחלקא' .בחלק א' הסדר הוא 4,3,2,1
סדרהמליםאינ
ואילו בחלק ב' הסדרהוא .1,2,4,3ואפשרשהיאגםאינה פשוטה,הואילומול "כבוד
האל"מופיע "מעשהידיו".
א) הצמד "השמים =הרקיע" אישו מעורר שאלות.נזכרים אנו בבריאת העולם
ובפסוקהידועבבראשיתא',חוהריהןנרדפות.ב) הצמד "מספרים=מגיד" מתקבל
גם הוא .אמנם יששינויגוון בשתי המלים ,אבל אפשר לראותן נרדפות וממילא
מקבילותיפה.ם הצמד "כבוד אל= מעשהידיו"אינו נרדף מילולית ,אבליש בו
הרבהמןהתמורהההמומת,כבודו שלה' מתבטא במעשהידיווזה מפרסם אתכבודו
בעולם .צמדים כאלה בתקבולות השונות במקרא יכולים לתרום הרבה בשטח
הפרשנות.
כיצד נבחין בתקגולתז
כאשראנומעיינים בפסוקמסוייםוקובעיםשלפנינו תקבולת -מה הדבר שעורר
אותנולכך?מתוךהתקבולותשהבאנולעיל-נראה שהמרםהואבכךשהרעיוןנראה
חוזר עלעצמו.או -כמושהיונוהגיםלקרוא " -כפלענייןבמליםשונות" .אבלבעיון
מעמיקיותרמוכחשישכאןמשהוחיצוצהמסייעבידינולקבועזאת :מלה אחתנרדפת
חוזרת בשני החלקים :שמען=האזנה; השמים =הרקיע .בדברים ל"ב ,ב שלכאורה
הצמד "מטר -טל"הןנרדפות,אנוסומכיםיותר עלכ'הדמיוןשישבשתיהן(כמטר =
ןזה -מלהאואות-עזר -נותןלנו בהרבה מקרים אתנקודת המוצא
כטל),סימןכי
לקביעתהתקבולת .ואליהא הדברהזה קלבעינינו; בהרבה מקראות אפשר לטעות
בקביעתהתקבולת,וזהעלוללגרום להסקתמסקנותולפירושיםמסולפים.
קביעת סשה שלהתקבולתגםהיאחשובה.אמנםאופיןשלרוברובןשלהתקבולות
מסתבר כברלפי קריאהראשונית .אךישכתובים בודדים ,שאפשר לראות בהם את
התקבולת כישרה וכניודית גם יחד ,והפירושים שיתקבלו למילותיהם של החלקים
האלהיהיוגם הם "הפוכים" ,אךהריבכךגדולתה שלתורה ,הרבהפניםלה.
.9בעזרתו של פסוקנו נבאר את הפסוק "אף שמיו יערפו טל ;-כאן המקור והשורש לפירוש זה ,ואולי
תוסבר עלידה גם המלה "בעריפיה"(ישעיהו ה',ל).
196
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
לפרשנות המקרא
1
יש לקבע את סדר המקרם ודרךתקבו*ק .השש בעתר שכל מלה-מרם בחלק
האחד תקבל את רעותה בחלקהשני .ובמקרים כאלה ראיע לא פעם שהדברים
מסובכים.גםזו אחת מהרבהאפשרויותלפירושיםשונים.
נוחה של תקבולת
כבר אמרךשר'ס17דיהגאוןנהג במקריםמסויימיםלהוציא מלה "מפשוטה"והיה
מפרש אותהלפי מה שנראהלו כתקבולת נרדפת ;10בכוחה הפרשני של התקבולת
הכירו כל פרשנינו בימי הביניים .גם החדשים אינם מסרבים לקבל את ההכרע
שבתקבולת,ויש גם מקרים שמפרשים מוכתם לסגת מבאור מקובל אם התקבולת
מתעדתלו.
סקוסיםאלי-ול:-שישףשי?49ח9"-4ר(איוב ג ,/כב).
משעה שראו המפרשים בפסוקזה תקבולת ,ולאו דוקא תיאור מורחבבן משפט
אחד ,נמצאולמדים ש"גיל" פירושו "קברן .הפעלים הנרדפים "השמחים =ישישו"
חזקו את דעתם לקבוע שיש כאן תקבולת נרדפת -רעיון אחד בשב החלקים -
בצורה ישרה; לא שווה -בחלק א' שתי מלים מוטעמות ובחלק ב' שלש מלים
מוטעמות; תואמת חסרה -חלק א' 2,1 :חלק ב'3,2,1 :ואינה פשוטה,הפירושהרגיל
שלהמלה "מל"שונהמזהשבתקבולת ,אבלאין ספקשכאן"גיל"פירושוקבר.ולאהר
שהסכימו המפרשים לכך מצאו להם סימוכין במלה המשית "מלל" ,שהיא
השתלשלות מאוחרתוצורה חדשה של תיל".
?~צבוטללי-טךץ-לרכיםעקדי:-סד(תהלים ב',ב).
לפיהשמות"מלכי -ורוזנים"ראוהמפרשיםכאןתקבולת,ועמדווקבעותקבולת
נרדפת;שווה -שלשמלים מול שלשמלים,אינה תואמת -חלק א' 2,2,1 :חלק ב':
;1,1,2שלמה -הרעיוןכאילונמצא בשלמותו בכלחלק .אךאינהפשוטה.
א .יתיצבו=נוסדו.מהי ההקבלה בצמד זה?חייביםאנו לומרשאיןשתיהןפשוטות.
המלה "מסדו"ידועהלנו ממקראותרבים מהמלה"יסוד"ואנחנורשאים לפרשהכך
בהקבלההפשוטהל"יתיצבו".אולםנראהלנושהיא מהשורש "סוד"ולפיזה מקבלת
המלה "יתיצבו" מובן שסף .סיוע ועזר להוראה זו של "נוסדו" נמצא במשפט
"בהוידם2סד?לי"(תהלים ל"א,יד).למובן העסףל"יתיצבו"נסתייעבפסוק"טמ
2סשב?…ס2טב על דרךלא-טיב"(תהלים ל"ו,ה) .ואםהגעשלמובל,נוכללהיעזר
בוגם במקומות קשים אחרים אולם מתוךהסתייגותמסויימת,שהריאיןהמובןתייב
לעבור למקומו החדש בכל ממוןותכנו ,אךישבו הרבהכדי להרע לפירושמתאים.
ב .מלכי ארץ =ורוזנים .הקבלהיפה .אףכיבימינויש מרחק מהביןשניהמושגים.
אפשר שבתקופה העתיקה המרחקבין מלךורוזן לא היה רב ואפשרהיה להביאם
כנרדפיםבתקבולת.בשירהאיןהדברקובע.מתקבולתזולמדנושהמשורררצה לתת
שוויוןבקצבומצאצורהנאהלכך.בחלק א'הרחיב אתהנושאועשאוכסמיכות ,ובחלק
ב' הרחיבאתהנשואוהוסיףלה מלתליואי"יחד".ובודאי עשהזאת לשםקישוטונוי.
.10ר' סעדיה גאון (ש-88ש )94שהיה חסיד של שיטת התקבולת פירש הרבה מלים בההלים בדרך מקורית
ביותר(לפימושגי זמנו) לא חששאפילו לסרס או לנסח בדרך שונהמן המקובל ,אם התקבולת גרמהלולכך.
ראה תרגומו של ר"י קאפחתהליםרס"ג.
197
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר -מגן
[]6
בחלקא' ועבר בחלקב' אעה מפריעה ,בשש חממםאנחת
נ החלפת
תיי
אתושתבמימלםה,ביע
ם-ההווההממושך.
ני
מבימם
?כע1לתורשה (איובי',סו).
רוב המפרשים ראו במשפטזה תקבולת נרדפת :בכל חלקרעיון שלם ,שווה -
שתימלים בכל אחדמהם; תואמת ,2,1 =2 ,1-שלמה-איןמלהחסרה .לאפשוטה -
הוציאו אתהמלים "שבע וראה" ממובנןהשכיח .כאן פשוטתיאור מצב ,ולא חששו
לעבור עלהפירושהרגילוהנוח .המלה "ראה" הפכה "ורוה" ובכךנהגוכדין.
א) שבע =וראה.שניהםנראיםצוויקל ,אךאיש לאיכול להמה ש"שבע" הואצווי
וראו בה סמיכות על משקלזקן-זקן ביתו ,ומכאן התעו למסקנה שגם מקבילתה
"וראה"אינהצווי,כי אם סמיכות שלהווה ראהוכמובןשאיןזה א ע' הפועלכי אם
חליפתה שלו'.
עי-י
,
~-םהירשתושטעם -תךעלאסיםנתשלמם (תהלים מ"ד,ג).
מפרשים רבים ראו כאן תקבולת מפני שראו כאן צמד מלים נרדפות:שיים=
לאומים; נרדפת -כי ראובשני החלקיםרעיון אחדישר .כתוצאה מכךגם הוציאו
את המלה "ותשלחם" ממובנההרגילוהבינוה כמקבילה ל"ותטעם"; 11היאשווה -
מספר המלים בכל אחד הוא שלוש; אינה תואמת -חלק א' 3,2,1 :חלק ב';3,1,2 :
היא שלמה -כיבשניהחלקיםהרעיוןשלםואינו חסר דבר;אינה פשוטה -כי אפשר
לבארה בשתי דרכים ,כפי שאנו רואים :את המלה "הורשת" פרשוכפי מקבילתה
"תרע" .הפירוש שתה לא רק במלהכי אםגםברעיון .אםהיא נרדפתהרי מספר
כאן המשוררגם עליושבי הארץ הקדומים שאותם הורשת" (גרשת)" ,תרע" (תשבר
ותרוצץ)ובמקומם נטעת אתישראל(.ואמנםפירש כך הספר בעצמו (תהלים ע"ח,
נה) .ואם היאניגודית ,החלק הראשון כולו מדבר בישראל ,שזכו לרשת את הארץ
ולהנטע בה ,ואילו חלק ב'כולו מדברבעמים שסולקומהארץ .ואז"גוים" פירושו
שבטיישראל"ולאומים"פירושויהוביהארץהקודמים.
המפרשים הרואים בפסוקזה תקבולת נרדפת לא נרתעו מלהוציא מלה משיגרת
ף 9ךדסרמינים" פשר
פירושה.ובכדילסייע לעצמם מצאו אתשורשה במלה"ילפו
ן?4שועברו:ם"(ישעיהו ט"ז,ח).
השיריםד' ,שאו"שלחיסיו
נתח את התקבולתבשתיצורותיה:
א .היא נרדפתושווה3 :מלים בכל חלק;אינה תואמתכי הסדר משתנה:היא שלמה
מכיוון שבכל חלקישרעיון שלם;אינה פשוטה -הפירוש אינו ממש לפי ההקבלה.
)1שים=לאומים ,צמד זה סביר; המיגוון השונה אינו מפריע )2 .הורשת= תרע,
מכאן שפירוש המלה "הורשת" הוא כמובנו המשני במקרא -גרשת )3 .ותטעם=
ותשלחם,כפישהוסבר .לאנמצאהדרך אחרת מאשר לפרשה בהתאםלהקבלה.
ב .היאניגודית ושווה -כנ"ל .אינה תואמת -כנ"ל .היא שלמה -מכיוון שחלק ב'
מבטאניעד לחלק א'בשלמותו .אךגם כאןאינה פשוטה כלכך)1 .עיים=לאומים:
הראשוןמובנו עם ישראלואילוהשנימובנועמי הארץ הקדומים )2 .הורשת=תרע.
פירוש "הורשת" במובנוהראשון מהשורשירש)3.ותטעם=ותשלהם .המשוררמדגיש
! .1תאן פסוק שפורש כתקבולתניגודיתוקבלו הורשת -תרע ,ותטעם -ותשלחם,אולםהפרשנים שעליהם
מוסביםדברי ראו גתקבולתזו נרדפתונתקבל הפירושהפוך.
198
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מט(
1
טבת-אדר תשל"ב
לפרשנות המקרא
אתשתי הפעלות בשםפעיםתוכים :הורשת =ותטעם ,תרע=ותשלחם.מן המפד
אנויכולים לעמוד ביתר עמקות על מובנן שלמלים .ראינו שבקביעת התקבולת
עצמה -אםהיא נרדפת או שמדית (או מורכבת)-כבר קבענו פירוש לתוכן כולו
וממנוגם לאבריה-גורמיה-מילותיה ,שכל אחד מהם מקבל אתמובנוהמיוחד .אך
ישגםשונירבבפירושןשלמליםבתקבולתמסוימת,אםנקבע אתהסדרבדרךאחרת.
אם נמצאתאימותאוצליבות במלים שבשתהחלקיםהרי שכבר פסקנו את עמדתנו
בפירושן.
תקבולה הסרה
רבות התקבולות במקרא -ובעיקר בדברי פיוט המשאירות את החלק האהד
חסר.הרעיוןכשהוא לעצמומובן אםנקשראותועם החלקהמקביל,שבונמצאאותו
גורם .עפי"ר מוראהחסרוןהזהאך השלמתו מסתברתמהר.
(בראשית ד' ,כ"ג),
ליאישסולמילסלמי -
תקבולתזוהיא נרדפת -הרעיוןהוא אחדבשניהחלקים;איתהשווה -בחלקא'
שלשמליםובחלק ב' רקשתים;היא תואמת -הסדרהוא 3 ,1= 3,2,1היא פשוטהכי
אימהמהווהבעיה,אולםהיא חסרה :הנשוא חסר בחלק ב',ואנומשלימים אתהרעיון
בחלקב'כשאנוחוזרים על המלה "הרגתי"גם לחלקב'.מבלילהכנס לשאלהכיצד
נאמרו מלים אלה ,אם כדברי התפארות או כדברי התנצלותופיוס ,אנחנו מוצאים
מיד את ההשלכה שבצמד המליס "איש=ילד" ,ומהצמד "לפצעי=לחבורתי"נוכל
להרעש את ההשפעה שהמלה האחתמעבירה לחברתה.
א .בצמדהמקביל"איש=ילד"אין המקרארואהאותו הבדלגדולכפישאנורשלים
לראותבו.בשבילהגבורלמךגםאישגםילדהריגתם מעשה רעהוא.אמנם אתהאיש
הואהורג לפצעו ואתהילד לחבורתו .אך כלוםיש הבדלבין פצע וחבורה כאותו
הבדלשישביןאישוילד?וודאיששני הצמדים מתקרבים בתוכנם ואין המרחקים
ביניהםניכריםכלל.ואוליבמתכווןהשמיט המשוררהגבור את מלת הפעולה בחלק
ב' ,מפס שלא מצא מלהמתאימהלנקמתוהצפויהבילד רקבשביל חבורה?
סקריםרחד4לטילים-קלעיתפבניצאן(תהלים קי"ד,ד).
התקבולתנרדפת -הרעיון אחדבשניהחלקים;היאשווה -שלשמלים כעד שלש
מלים; היא תואמת -הסדר קיים ;3,3 1= 3,2,1 :היא פשוטה -אין בעיות מיוחדות
מלבד המטפורה שהיא מייצגת;היא חסרה -בחלק ב' חסר הנשוא ואנחנוחוזרים
על המלה "רקדו" גם בהלקב'.12שוויון התקבולת מעכב במבט ראשון את תפיסת
החסר .תאימותה עזרה לנו "לתפוס" מהר ,שכאן חסר גורם שני ,האוא -רקדו.
ומעשין,אףכיהשמיט המשורר את המלה "רקדו" מהחלקהשני ,לא רצה להשאירם
בקצב הפעםומילא את החסר כשהוא מחלק אתהדימוילשתימלים "כבש-צאן".
ולמהנתן המשורר ל"הרים" רקידהוהדימוי כ"אילים" ול"גבעות" רקידהבדימוי
כ"בני-צאן",אףכיבשניהם הפעולה אחתהיא .אפשרשיש טעםבכך.
ילדלסירתי
.12הגדיל לעשות בשטח זה גגירץ ) )5.Gewirtzבפרשו את הפסוק "ועל חרבך תחיה ואתאחיך תעבד"
הקבלה ל"תעגר" .והביא סימוכין לכך בדרך איטמולוגית.
(גר' כ"ז ,ש ,שילו יש גמלה "תהיה-
ר'
the Early Poet~v 01 Israelסו Pathems
ש1
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר-מנן
מא
טחנה
בעת צרה
"
י
מ
י
ל
י
ע
ו
ת
מ
ל
ל
ר
ט
י
.
ת
פ
ד
ר
נ
שהיתקבולת
הרית אחד הא בשר החלקם;היא שתה -בכל חלקשתי
י"ד,חג
מליםמוטעמות;אךבודאישהיא חסרה :בחלקא'איןתיאורהזמן .רקצתןכאןבטוי
למעמדושלה'.היא תואמתופשוטה.
אנחומעבירים -המשכהאחורית -אתתיאורהזמן "בעת צרה" מחלקב' לחלק
א'ובכך הבהרנו את המשפט .כאן תופעהמשיינת :בחלק א'נתן המשורר ל-ה' שם
בעלשתימלים (חמש הברות) ,בחלק ב' קבעלו רק מלה אחת (בעלת שלש הברות)
והרחיב אתתיאורהזמן בשתי מלים (עם שלש הברות) .הווה אומר:ישנטיהפיוטית
להשאיר אתהחלקיםשווים ,עד כמה שאפשר ,במספר מלותיהם ,אףכי אהד מהם
איש שלםברעיוןונזקק להעברה -המשכה.
,
ם
י
ב
ר
ם
י
ח
ת
פ
ישלומרכי בהרבה מקראות התקבולותמשאירות
והבחירה באחד
מהם קובעת אתגורלו שלהרעיון,וכתוצאה מכךגםמירושיהן שלהמליםהבודדות.
מותר לומר ,שדווקא בכך אתה מעשיר את הפרשנותומשאיר שדות להתגדר בהם.
ואםהאפשרויות מסתברות -וודאי שלא הפסדת .כדוגמאטיפוסיתנביא את הפסוק:
היהדךכושיעורו -ונמרחברבורותיופרמיהי"ג,כס.
זוהי תקבולת נרדפת,כיהרעיון אחד הוא בשר החלקים; איפהשווה -בחלק א'
שלשמליםואילו בחלק ב' רקשתימלים( .אמנם ,למלההשניה ארבע הברות);היא
תואמת -הסדר הוא ( 3,2 = 3,2,1לפי הנחתנו) ,אך אינה שלמה -הרי חסר הנשוא
מחלקב'.וראויההיא להקרא פשוטה ולכאורהאין בהבעיות .הפסוקמצייןתכונה
משותפת לשניהיצורים כושי ונמר ,שאינם מסוגלים לשנות את צבע עורם .ושאלה
ריטוריתזובפיהנביאיש לה על מה לסמוך .קבענו שהמלה המועברת-ההמשכה
הקדמית -היא המלה "היהפך".13
מתקבולתזונמצאנולמדים:כושי=נמר.הנביאמביא תכתה משותפת לאדםולחי.
כלוםיהפוךמי מהם את אשר נקבע לו מטבעוז לא הכושי הופך אף לא הנמר .ב)
ב)עורו=חברבורותיו .מה שאצלהכושיעור ,אצלהנמרהם חברבורות,והללואינם
נהפכים,כי מטבעםקבועיםועומדיםהם.
במסכת שבת ק"ז ,ע"באנומוצאים פסוקזה בהקשר הבא "בעאמיניהלוימרבי:
מנין לחבורה שאינה חוזרת דכתיב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו .מאי
חברבורותיואילימאדקאיריקמיריקמי(ועלזהמוסיף רש"י:ונמר ממש אמר קרא,
שהואמנומרבמוניה)נמרמוניומיבעיליה אלאככושי ,מהעורודכויםאינהחוזרתאף
חבורהאינה חוזרת( .ושובמוסיף רש"י:והאי נמרלשון תמורה הוא ,היהפוךכהני
עורו ונמר חברבורותיו ,כלומרוימיר חבורת עורו ,לחזור לקדמותו שלא יתקשה
העור במקום המכה)".
לפיהסברזההמלה המועברת -ההמשכההקדמית-היאכושי,והתקבולתתהיה
לפי סדר .3,1=3,2,1 :קבלנואיפוא הקבלה לפועל -הנשוא "היהמוך" "-ונמר".
וודאישישלהעביר אתסימן השאלההנמצא בחלקא'(ה'התימה) לחלקב'.וזה עצמו
מתן לס כבר תמונה אחרת .אין כאן תכונה משותפתביןשני יצורים כי אם שתי
סגל
.13מ"צ קורא להעברה
"המשכה קדמית" (ב"מבזאלמקיא-
מחלק ג' לחלק א' היא המשכהאחורית.
זו
ס"א ע' .)88אם המלההמועבית עולה
-
200
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
לפרשנות המקרא
[]9
פעולות -שרמצבים בתפו שלאיש אחד -כושי.ישלולכושיעורשחור)וחברבו-
רות ,וקבלתפועל חדש,שעלינולמצואלו חבר ,לאחרשפירושוימיר.14
התקבולת שהתחילה במלים בודדות ועברה לזוגות-מלים למשפטים שלמים ,לא
איבדה את מקוריותה;עדיין שולטת בה התכונה ליצוק במלה הבודדת את תוכנה
של חברתה שבחלקהמקביל .ולאחר שכל מלה-גורם ספגה במידת מה את "תוכה"
של כפילתה-מידהיאנושאת בחובה את התוספת הזאת ,שבשעהידועההיא תדע
לבואגם במקום אותה תוספת .לשון אחרת :תוכן שספגה מלה שרם) בשעתהלפי
תקבולתמסוימת-ספיגתה למקומהולשעתהובמידת מהגם למקומותאחרים.
יהישמולעולם -לפני שמשינוןשמו(.תהלים ע"ב,יז).
משותפת
ם
ה
י
ת
ש
ב
אחת
זוהי תקבולת נרדפת -רעיון אחד בשניהם; גם מלה
"שמו";אינהשווה,כי בחלק א'רק שלשמלים בוואילובחלקב'ארבעמלים;אינה
תואמת -הסדרשונה ,בחלק א' 3,2,1ואילו בחלקב' ;2,1 ,3,3י 1היא שלמה -אין
התוכן חסר כלום בכל הלק .אךאינה פשוטה,היא פרמתבעיות :מהפירוש המלה
"ינון"?אנחנוחייבים לראות בה פועל-נשואמשניטעמים .הנשואהרי מתבקשמאליו
בחלק ב'ועוד הקבלתה -יהי.
מתקבולתזולמדנו)1:שהבטוי "לפט שמש"מכילבתוכוהרבהמתוכנהשלהמלה
"לעולם"(.ומבלימשיםעולה במחשבהגםהבטוי "ולפחירח"באותו פרק,פסוקה).
)2שבפועל -משורשמןישמןהתוכןהחבויב"יהי".
ואליבואו בשאלות:היכן נמצא הפועלזה במקראבמובןזה?איןזו מלהיחידה
במקראהמתייצבתכליתא,שאיןלואחורע.ואנוחוזריםלמסקנההיסודיתהראשונית
"לפישיינו".18
חיית
ניטעטסךב מפיסם-וטרדסוק (אייב ה',סי).
זוהי תקבולת נרדפת -הרעיון נראה אחדבשניהחלקים;היאשווה -שלשמלים
בכל חלק; אינה תואמת -הסדר משתנה :בחלק א' 3,2,1 :ובחלק ב' .4,3,3-היא
חסרה -בחלק א' חסר המושא הישיר ואילו בחלק ב' חסר הנשוא .אנחת מנסים
לראות כאן המשכה קדמית "ויושע" לחלק ב'ואילו לחלק א' -השלכה אחורית
"אביון".אךהיאגםאינהפשוטה .מהמקומהשל "מחרב" בהקשרזה -מפיהם?ומהי
הקרנתה של "חזק" שבחלק ב' על המלה "מפיהם" .17הווה אומרשישכאן המשכה
אחוריתגם של "חזק".ואנומפרשים מחרב -מפיהםשזותמורה .מפיהם שלהרשעים
ם קלסם שקר"
(החזק) שהוא כמו חרב .זה מזכירלנו את הפסוק "וידרכו טתלשינ
ה
(ירמיהו ט' ,ב) .שם באים שני השמותבנטייה של יחסהקניין דומ וכאן הריאין
.14יאם נקבל את פירש התלמוד -לפי דעתי -ניכל לבנות על מלהזו (וגמר)בנין -אב לכמה מקומות
אחרים במקרא .ואפשר שהרבהפסוקיםהיו משנים פניהם עדלבלי הכירם ולאהיה הדבר מרתיענוכלל.
י שמו לעולם וכו' .מכאן
.15בסנהדרין ע"ה ע"ב:דבי ר'ינאי אמרו:ינון שמו (של משיח) כדכתיב יה
שהוא חסר אחד .2-2 8,3 =3,2,1.אךאין נשוא בחלקב'.
.16ואם נרצה למצוא במלה "מנון" (משלי כ"ט ,כא) קשרותוכן ל"גון"זה -האםנרחיקפירושוז
.17עלשינויהגוף מחלק לחלקאין אנו מקפידים כלל;;וסי דרכה של תקבולת .לא הגופיםולא הפעלים
חייביםלהיותמקגיליםוחופפים.
201
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ.
בר-מגן
[]10
מהרבמ -מפיהם .עסהלעשותתיאוםאחר.נסמן את החלקהראשוןויושע(ם ,מחרב
( ,)2מפיהם (= )3ומיד הזק פ),אביון(.)2אין כאן המשכה אחורית,יש רק המשכה
קדמית"-ויושע" עוברת לחלקב'.קבלנו צמדמלים"אביוןמחרב".וודאי שהמלה
"מחרב" לפיניקודה שרמת קושי מסויים; אם רוצים לראות ב-מ' אות שימחות
(בכלמי"ת) ובעל כורחנו נראה פה את החרב ,אותו שם עצם ,שאנו רמלימ בה.
התקבולתמכוונתאותנוורומזתשכאן מ'תחילית של מלהשונהמזו שאנהםמכירים.
"מחרב"זו משמעותה:העני-הדל-המך.ופירושזהמעשיראותנו בשם עצםנוסף
לשםהנרדף"אביון" .אפשרשנוכללמצואאיזה הסבראטימולוגילכך,אךבשבילנו
זהמיותר.הפירוש בא עלסיפוקו.יתכןשישגםיסוד במקרא שם להוראהזו" :ומע
:פשלויוןששלי?,דךשומחרביסיסם"(.תהלים ק"ט ,שמאיש גם פה מתוכנה של
"מחרב" "-אביון",והיאמביעה צד שלמסכנותושפלותידים.
".
נישי-
לחסלםשי-שסד?לדי(בראובת מ"ט.,ו).
?סיםשל-יבא
א
י
ה
,
ת
י
ל
י
ל
ש
א
ו
ה
ה
ו
ו
ש
;
ם
י
ק
ל
ח
ה
,
ת
פ
ד
זו תקבולת נר
אחד
י
נ
ש
ב
ת
י
ע
ר
ה
שלש מלים בכל חלק .היא תואמת -הסדר הוא ;3,2,1= 3,2,1היא שלמה -אין
הרעיון חסר דבר בכל אחד מהחלקים .אך אינה פשוטה .המלה "בסודם"
כביכול ,יצאה משיגרתה והמלה "תחד" גם היא מכבידה בצורתה הדקדוקית.
ראש שהמלה "בסודם" קבלה את הקרנתה של מקבילתה "בקהלם" ולא
נבוא לפרשה כמקובל (סוד=רז); נקבל את פירושה השני חברה-עצה.18
המקבילה "בקהלם" גם היא הוקרנה מכוחה ותוכנה של המלה "בסודם" ואנחש
מרגישים בה משהומיוחדהמציין חברהמסויימת.מענייןיותר צמד המלים "תבוא -
תחד".מבלילשוע בחששו שלרש"י~כבודילשוןזכר הוא)הרי עצם ההקבלהבין
"תבוא" ל"תחד"נותנתלנו הרבה להבנתה שלהמלה .אלתתייחד ,שרש"י מפרשו
ומסתייע בפסוק "לא-ססדאטםלחבורה"(ישעיהוי"ר,כ) -אינומחייבנו .אדרבא,
הפסוק העוזר מוכיח שגםיש "משהו" המתקרב ל"תבוא" ,ו"תבוא" כאן מתקרבת
למושג "תחד"והריקבלנוכאןפירושעסף,העתן טעם לשבח בהבנתהרעיון.
ואשר לקושי הדקדוקי שרש"י מעיר עליו-אין המקרא חסר דוגמאות כאלה,
שהזכר מקבלנשואים בנקבהוהנקבה תקבלנשואיםבזכר .פשוטהטמיעה-האסימי-
לציה ,המקובלתוהידועהבפיוט ,גרמה ל"ת" של תחד לצוף ולעלות במקוםה"י".
החלפתהפניותמגוףשלישילגוףשני-מיותרת.
על4-פוויך (תהלים פ"נ,ד).
?ל-עלך?אריסו
אדצי
פתנים מקום להנחה שכאן תקבולת נרדפתהואיל
יי
?ת
מע
בדם
יי
סל
המלה "על" והפע
והרעיון נדמהלנו שאחד הוא; איעהשווה -כי בחלק א' שלש מלים ובחלק ב' רק
ש%מלים;גם אתה תואמת -בראשון הסדר3,2,1 :ואילובשני;1,2היא שלמהואינה
חסרה,הרעיוןשלם בכל אחדמהחלקים;אינה פשוטה -וממנהאנומסיקים מסקנות
מקוריות" )1 :צפותך" מקבילה ל"עמך"והריזהבשבילנוחידוששישבו הרבהמן
.18מלה;ז מופיעה 21פעם במקרא.ומחציה מספרםהיא מתבארת כמו כאן=הברה.ואילו 0נ 11 -פעם
האחרותהיאמסתברתלפימובנההמאוחר .אםכיגםביגיהןישאהדותשאפשרלבארןגםלפיפירושראשון :חברה.
202
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מט(
[]11
טבת-אדר תשל"ב
לפרשנות המקרא
המעניין .19עםישראלנקרא בשםחיבהמיוחד והמשוררמביע בכך אתרגשיאהבתו
לעם ,שלפי תוכן הפרק ,סובל הרבה משכניו-אויביו" )2 .יערימו סוד" מקביל
ל"י%עצו" .לומר ,שכאן פירוש "יערימו" מן המלה "ערום -יערים" .המלה
"יתיעצו" מקבלתתוספתמובן ,לאהתייעצותרגילה אלאמעשיעורמה -ערמומיות,
וכמובןשגם המלה "סוד" מקבלתכאן אתמובנההמיוחד -חברה.20
א)תירת ה'תרימהמשיכת נפש-עדותה'נאמנהטסויטתפתי.
ב) סקוךיה'ישריםמשמסי-לב -מצותה' ברהמאיךתעינם.
נ יךטתה'טהירהעימדתלעד -לשפטיה'אלתצדקו?סדי
(.תהליםי"ס,ח-י).
שלש המקבילותהן נרדפות; שוות -בכל אחד מחלקיהן חמשמלים( .תקבולת
חלק אנראית חריגה);הן תואמות הסדר 5,4,3,2,1נשמר בכל החלקים;הן שלמות,
כיהרעיון בכל חלק נמצאבשלמותו.אען פשוטות -הפעולות המתקבלותאינןזהות
תרדפותבמובנןהפשוט.יששיתוףהתוכןוהרעיון.ומהלמדנומהןזתקבולתא'נתנה
לס הרחבה שלהמושג "משיבת נפש",שהיאכעין "מחכימתפתי".ואנומטים לחשוב
שהמשורר רואה בהשגת החכמה המתקבלת מתורה ה'כעיןהיותהנפש.וזהורעיון
שאינורחוקמתפיסתנו.התארים "תמימה-נאמנה" -משליכיםזה עלזהואנחנורואים
בשניהם יחד ובכל אחד מהם מעין אותה הרגשה ,שהמשורר מרגיש :התורה היא
מושלמתואין בהליקוי .כלתואר לעצמוגםהואמכילהרגשהזו .תקבולתב'; בחלק
א' אםרואיםנושאבריבויזכר,ואילובחלקב' התשאנקבהיחידה,התאריםוהנשואים
בשניהחלקים כדרוש ,אולם במושאיםאנומוצאים תופעהמעשינת :בחלקא' המושא
הואיחידואילו בחלקב'המושאהואזוע .האםאיןלראותבכךכוונהמיוחדתשלטון
וקצב? תקבולת ג' :הסדר הפוך -בחלק א' הנושא הוא נקבה יחידה,וכן התואר
והנשוא פועל עומדואילו בחלק ב' הנושאריבויזכר והתואר מופשט ,והנשוא פועל
עומד.אךגם בחלקא'וגם בחלקב' מלתעזר,שכאילולא באה אלאלשיוויוןהמספר
במליםובקצב.
כאן נמצאת למדים שתקבולת אינה חייבת להיות תפיפה שלמה .והללו ,כל
המרמים שבחלקים,מקריניםאיש על רעהו עד שהםמתמזגים אצלהונעשיםזהים.
ואשר עלכןגם לאנתפלא אם נמצא כמהממקבילות אלה שהפכולהיות צמדמלים
(הנדיאדיסבלע"",כמן חסד ואמת,הודוהדרוכדומה.
א
צ
מ
נ
ש
את
ששהמלים
מהששייך לשלשהתקבולות שבאוסמוכותומכותות-ודאי
(המשאים והתארים) כשהן מתחלפות ובאותזו במקוםזו באותומובן מורכב ,שאית
אלא אחדיסודי -דבר ה'.21
הלקח בתקבולת
אנחנורואים בתקבולת אמצעלהבין אתהרעיוןומרכיביו במקומו ,אך לאנמנע
מלהעזרבפירותגםבמקומותאחרים .אםרשאיםללמוד מהתקבולותגםקביעתלשון
.19מלהכזויש עוד פעם אחת במקרא(איוב כ',כו)ואין לראות בה בראיה אחת את הקשר וההשלכהבינה
לביןזו שלתהלים .אולםאיןלהוציא מסקנהשליליתסופית.
.20אמנם אפשרגם לקבלה במובנההרגיל סוד -רז ,אךבפירושזהנקלקל הרבה מדרךלהתייעצות,שעליה
ממשיך המשורר לדבר…
.21ומשוםכךיבולהיה המשוררלהעביראותןכתחליפים -כתמורותבפרקקי"טוראהבהן %7-8שהןאחת.
203
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ ,ב,ר-מגן
[]12
רצירתמבים,שאףכיבאו בהרכבמסוייםאיןהן מאבדותמחיוניותןבעוברןלמקום
אחר.תנאיראשון הוא ,כמובן,שנהיהנאמנים לצורה ולדרךבהן השעוהצבים ההם
לידיגיליו.
ליהיךשהלצגי-
לטייל
(משלי ל"א'כ).
וזךיסקלסה
:
ם
י
ב
י
נ
.
ה
ט
ו
ש
פ
ו
נ
ד
מ
ל
,
ת
מ
כף
זוהי תקבולתנרדפת,שווה ,תוא שלמהואף
כאןשני
פורשים(בקל)וידייםמשלחים(בפיעל)ושמהממובנם :סעדותמיכה.שנית את הסדר
שמת אתתוכנם .שמת אתהמין-שנית אתמובנו.פרישתכפייםאינהפרישתכף.שנית
אתהבניןהדקדוקי -שניתגם אתמובנו .לשלחידייםאינה לשלוחידיים.גם המושא
העקיף ומלתהיחס שלוקובעים" .ידיה שלחהלאביון"ואילו בפסוקשלפניו נאמר:
"ידיה ללחה(ש)בכישור" תוכל לראות בכך אתחלקו של המבולא אתכולו.
יש מקום לשאול :מדוע תספיק כף אחת לפרושלעניואילו לשלח לאביון היא
זקוקהלשתיידיה? משמע שזאת טביעתלשון ,שהמשורר קבל אותה ומסרהלנו .אם
יבואואחריםויטעוואףיטעו אתהאחרים ,לא בכתוב האשםתלוי.
עיוןבכתובים בדרךזוישבוכדי לפתח כר נרחב לחקרהלשון,ואוליגם מקור
לקביעתזמניהם שלפרשיות במקרא .וכל זאתמתוךיחס הערכהחיובי למשוררים,
שעמדווהגישולנוצורותלשוןמסוימות,שבודאי לא אספואותןמןההמון.
סייר
יסה
יושלותסי (תהלים נ"א,יא).
?וךטרשי
השמות הנרדפים" :חטאי -עונותי" כבר קבעושיש כאן תקבולת,ולפי ההמשך
ראיה בה נרדפתואינה שווה-הלק א' הואבן שלשמלים וחלק ב'-רקבןשתים;
אימה תואמתשהרי סדר המליםאינו נשמר ;1,2=2,1,1 :היא שלמה -הרעיון נמצא
בשלמותובשניהחלקים;אינה פשוטה -מפנישאיןכאן הקבלהברורה.אנחנורואים
אמנם,שהניב "הסתרפניך מ"…מקביללמלההקטנה "מחה" .המלה "מחה" קבלה
כאן את תוכנה ההדש -יש בה משום הסתרתפנים .אולם בכללותו אנחנויכולים
לקבלניב חדשונראהבו אתהתוכן המתבקש במקוםהזה .לבטל -להתעלם -לא
להתחשב -לזלזל" .הצמד "חטאי -עומתי" ידועואין הוא מעורר בעיות .ובכל
זאתיש הבדל-מהביןשניהמושגים ,ואשר עלכןיובנושניהביטוייםהמיוהדים לכל
אחד מהם .מסתברשבשבילחטאיםמעז המשוררלהציע הסתרתפניםובשבילעוונות
הוא מבקשלמחות .מכאן ,שחטאאינו כה חמורכעוון.
ומסגי-ומוחקיםע"ב-טף(איוב מ' ,כד).
האותהשימושית ב והפועל בעתיד קל עוררו את תשומת הלבשלפנינו תקבולת
נרדפת .הרעיון אחד הוא :הבהמות הוא יצור חזק ומשתמשים באמצעים מיוחדים
"להשתלט"עליו;היאשווה -שתימלים בכלחלק .האם התקבולת שלמה ותואמתז
ודאישאינה פשוטה -איןכאןחפיפה כללואיןהענינים כהנהירים.
יע?יי
.22נמצא במקרא 21פעמים שהניב הזה חוזר בצורות שונות ,וכולן מתאימותלניבנו כאן ,ובכל אחת מהן
אתהיכול לראות שאמנם זאתכוונתנו הנכונהוהיסודית שלהניב.
204
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יח
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
לפרשנות המקרא
תאן אסעומדם לפתיפוט פרלמערה)יזה סדר כאף 24י ג2ןאו
.2,1אםתקוטלשוןאחרון(ולכךאנונוטים)הרי מתקבלהסברמשייןומקורי.ראשית,
איןכאןער"ןלעיניים-אברהראיהשלש .בכלהתאורמדובר עלהמכשיריםמבחוץ,
שאיובנזקק להםבבואולהשתלט על"בהמות" .מלהזומקבילהל"מוקשים"וישבה
מתוכנה שלזו.23יאשר עלכןגם הפועל "יקחנו" מקבלכאן הרבה ממקבילתו "נקב
אף",המכשיריםשבידהאישתופסיםאותוהיטב.האיש לאיגשאליו,כי אתאפן של
בהמותאין לנקוב כדרך שנוהמם עם יצורים אחרים ,עושים זאת רק בפעולות
מיוחדות,כגוןמוקשים.
למדנומתקבולתזו:א) בשמו =במוקשים.השינוישמלהראשונה באהביחס השף
והמלה המקבילה רקבריבוי-אישצריך להטרידנו .כבר אמרנו שבתקבולתאין
הגופיםנשמרים .ב)יקחנו=ינקבאף.גםכאן הראשונה באהבנטייהוהשניהסתמית.
מהשלכתה של הראשונה נמצאנו למדים ש"אף" בחלק ב' כוונתה לאפו .ולמדנו
ששורש לקחאינומצומצםבביאורו.
אח= 14 4
מייל
גיער?י
פרמיהוי',יד).
קלם מגעת -הגיש?לציעף
התקבולת נרדפת -שהריהרעיון נמצא אחדבשני החלקים; היא שווה -מספר
המלים בשניהםשווה.והיא כאילו תואמת ;3,2,1 =3,2,1היא שלמה -לא תחסר שום
מלהולאתעדיף באחדהחלקים,אולםאינהפשוטה.ודאישהשלילההמופיעה בחלק
א' " -מדעת"אינה ממש אותה שלילה של "מפסל" שבחלקב' .בחלק א' איןלו
לאדם כל דעתוהואריקונעור ,מהשאיןכן בחלק ב',כאן לא "הוביש"מפנישאין
לו פסל .ולכאורה,אין כאן תקבולת פשוטה ומובנת .אולם אם נקח את המשפט
בשלמותו נמצא שהיחסשווה .הבערותמשיחסת אצלכל אדם לדעת ,כפי שהבושה
מתייחסת לצורף בעשותו פסל.זה אףזהמוכיחים ,שהמטפל בדבר נדמהלושהוא
בקיבו,אינו אלא מרמה אתעצמו.איןבוכלוםמן השכלוהוודאותשהוא באמתנבון.
שניהחלקים בשלמותםוכל מרם לעצמומשפיעיםמתכנווממובנוזה עלזה.
למדנו מתקבולתזו:א)נבער=הוביש .עצם הקבלתםמוכיחהשאיןלראות במלה
"הוביש" מתוכנההרגיל.איןכאןצורךלהתביישאולהתייבש ,כי אם פשוט להיות
מדוכא ,אובדעשתונות ,מבולבל,ומכאן השלכתפירושזה עליתרהמקומותשאותה
מלהמופיעהואין להמובן אחר אלאכזה.וכמובן שאפשר להרחיב אתפירושו של
השורשהזה לאו דוקא בהפעילכי אםגם בקל?".בישו??בהלו שאד ?לאיבי ,שבו
?בשויגע"(.תהליםו',יא).
הבערות מתגלה בצורה מפורשת אצל האדם ,כמו הדיכאון אצל הצורף .האדם
מכיר שמעשה הפסלבשבילוהואסימןלבערות מלאהוהצורףמכיר שעצםמומחיותו
בעשיית פסלסימן רעלווהואמדוכא .הואהוביש…
?לעזויף?בשו,וסוריבלוז ?כתבויתמיהוי"ז,יג).
תקבולתזוהיאנרדפתואנוממחיםשהרעיוןהוא אחדבשניהחלקים; נדמהשהיא
אינהשווה; בחלק א' רקשתימלים מוטעמות ובחלק ב' שלשמליםמוטעמות .לפה
.23ואנהגכאן לפניםמןהדיןיאשעישיאתהיא מלהמייחדת ,שהתגלגלהמןקין-קיני לשמ"ב כ"א,טה
בריבוי והוחלפה ק בע'.לפיהדין -התקבולת קובעת גם אם כלו כלהקיציןוהמליםואינה בנמצא.
205
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר-מגן
]141
י הסדר נשמר ;2,2,1 =2,1
שנפענח את הקשיים המתעוררים נדמה שהיא תואמת ,כ
אפשרשהיאשלמה,כילפיראייתנו-הרעיוןאינו חסר דבר בכלחלק;אינהפשוטה
ן חופפות במובנן ובביאורן .אבל בכך החידוש .אם "עוזביך" =
מפני שהמליםאינ
"וסורי" בארץ ,נשארת ההקבלה"יבושו=יכתבו",וזואףזוחורגתממובנההמקובל.
ההקבלה "עוזביך=וסורי" מלמדת שאין מלות היחס כאן קובעות .מותר לומר,
שהנביא קורא לה' ומבקשממנוש"עוזביך"יבואו עלעונשם .אבל"וסורי"ודאיאין
כאןמשוםיחססף אלא פשוטריבויפיוטי.אנונזכריםבדבריירמיהו(ב' ,כא)"סורי
הגפן".אין ברצון הנביא לומר "יבושו" בדרך רגילה כי אם במובן הפיוטי ,כמו
בישעיהו י"ס ,ט ובתהלים ו',יא .ובע"כ אס מוציאים את מובנה של "יכתבו" מל
מורגלותוומעבירים אותה לשטחאחר .ל"יכתבו"ישכאןתוכןהחופףלתוכןהפיוטי
של"יבושו" .אךכאןרצוילשנות את הסדרולקבוע .2,3,1=2,1לאמר :המלה בארץ
היא המושאהמקיף,שהואגם המשכהאחוריתוהיאנקראת :כלעוזביךיבושו(בארץ)
וסורי ,בארץ יכתבו.24אין במלה "וסורי" מתוךגוףהקניין כי אם צורת הריבוי
הפיוטית.העוזבים אתה' -הסורים -יבושו -יכתבו בארץלדראוןעולם.
למדנו כאן תוכן חדש לפועל כתב ,בנטייתו בנפעלעתיד .כוחויפה רק כאשר
נצרף לו את "בארץ" .ואותם הפסוקים שהזכרנו בהערה הקודמת ,אם כי אינם
מושלמים בכלזאת "משהו" נקלט בהםמתוכנושבזה.אנחנומביניםשפירושם מתקרב
יותרלהיפוכו של"יבושו" -יבואובחשבון,יקבלוחשיבות,יתרוממו.
י(תהלים ל"ח'ב).
טל?-ק94ףתיסימוי =וכמיסףמנשרי
זוהיתקבולתנרדפת,הרעיוןאחד בשתהחלקים;אינהשווה ,בחלקא' שלשמלים,
בחלקב' רקשתים;היא תואמת -הסדרהוא .3,2= 3,2,1אךהיאחסרה .המלה "אל"
היא המשכה קדמית( ,ופסוק קודמ(ו',ב)מסייעה "אל באפךתוכיהני ,ואל בחמתך
תיסרט" היא פשוטה .המלים התואמות חופפות) .קבלנו מכאן ש"בקצפך" זהה
ל"בחמתך"(וזוגם ל"באפך") ,אךגם "תוכיחני" זהה ל"תיסרני" .ואףכי דברזה
ןהכתוב מאבד מערכו.25
ידועהיטב במקרא,אי
אפשר לשאול מדוע צרף המשורר לקצפך "-תוכיחני" ואילו לחמתך -צרף
"תיסרני" .כלום יש להבחין בין שנים-שלשת המושגים הנרדפים דרגות שונות
המחייבות אתנושאיהןגם הם בדרשת מקבילותז מהאיפוא חמורוחריףיותר "אף"
"קצף" או "חמה"?ומהי פעולה חזקהיותר הוכחה אוייסור? מכל לקבוע עמדה
כלשהי,לפי הבנתש,ולהעבירה אח"כ למקראותאחריםולהווכח אםצדקנובה.
.24מם כאן לפנים משורתהדין :אפשר שיש לראות בפסוקים":ובכתבבית ישראל לאיכתבו" (יחזקאל
י"ג ,ט)" ,ועםצדיקים אליכתבו"(ההלים ס"ט ,כס)" ,ועל ספרך כלםיכתבו" (שם קל"ב,טז) שמץ מה ממובנו
החדשבזה.
.25מעניינה הערתו של ראב"ע בספרדברים כ',יט :כבר הערתי בספרהיסוד,כייתכן בכל לשון לקצר,
לאחוז בדרך קצרה כמו חמור לחם רק מלת לא לאיתכן להיותה נחסרת,כי הטעםיהיהלהיפך .אעפ"יכ לא
י מתיו מספר ,כמו ולאלמדתי חכמה.
נמנע הוא בעצמו לומר על "ויהי מתיו מספר"(דברים ל"ג,ה ואליה
משמע שראב"ע מרגיש שבפיוטיכולהאפילו המלה "לא"להיות המשכה.
2436
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יט
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
לפרשנות המקרא
"ךםשכבי-אהסילשמי",מיהיו'ה".
זוהי תקבולתנרדפת.הרעיוןחוזר בשתהחלקים.היאשווה-שתימלים בכל חלק;
נראית תואמת ,הסדר הוא.2,1=2,1 :וישלהניחשהיא שלמה,כי כל חלק מבטא את
הרעיוןבשלמותו .אישה פשוטהכילפי מה שהנחנו ,המלה "הוזים" שהיאיחידאית
במקרא -מקבילה ל"אוהבי" .כשם שאין המלה "שוכבים" מבטאת בשלמות את
מקבילתה "לנום" אבל מסתברתיפה כצמד נרדף,כןאנחנו רשאים לראות במלה
"הוזים" המקבילה ל"אוהבי"ולהבין אותה כךששתיהןתהווינה צמדנרדף .ואשר
עלכןאנוממהיםש"ציו"(בצופיו)מראיםלולנביאמנהיגים,אנשיתענוגותהשותים
יין ,משתכריםושוכבים על משכבותם,מכיוון שהםנמצאים במצב שלשכיבהושינה.
אפשרשתמונהזולקוחה מאותםהעצליםהאוהבים להתפרקד,לסרוח עלמשכבותם
ואינםממהריםלקום(.עמוסו' ,ד;משליו',ט-י).
מתקבולתזונמצאנולמדים:א)שחלק אחדיכוללבואבפעליםנשואיםובחלקב'
תבואצורתסמיכות(המעוררתבעיות).ב)ששניהפעליםהבאיםרצופים,ישמשהאחד
כעע פעולת עזר לפעולה המעשית ,המתבטאת במלה השמה -חברתה 6 .ואפשר
לראותבחלקב'שםהפועלכאילוהואבמצבהווהממושך,וצורתהסמיכות השוחדת
כקובעתמציאותם שלאנשיםואופיים.
ישעודמקוםרבלפסוקיםשוניםבתקבולתכדילהעמידנועלפירושמוצלחיותר,
אולהורותלנו דרך אחרתולהוציאנו מתסבוכתשפרשנינו,הכניסונואליה ,רקמפני
שהיוקשורים לביאורה של המלה,לפי מהשהכירוה ממקומות אחרים ,אולפי מה
שנדמההיהלהםשהכירוה,ונמצאורתוקיםאליהמבלי כלרצוןלהינתקממנה,
התקבולת הניגוד.ת
יש במקרא גם תקבולותמפדיות .הרעיון בחלק אחד מנוגד (בחלקו או בכולה
לרעיוןשבחלקהאחר.ודאישישביןשניהחלקיםמכנהמשותףשאילולאכן לאהיינו
מרמשים כלל בתקבולת .לעניתוסוג תקבולת זה תורם הרבה ,ואפשראולייותר
מהתקבולתהנרדפת .ואם נקבע את סדרהמליםותאימותן(השלילית)נמצאלמדים
מובנןותוכנןמן השלילה ובכך אנונשכרים .דוקאהניגוד שבהקבלה מביא אותנו
הרבהיותרקרובלפירושיהןשלמלים מאשרבנרדפים.
ייידע
י
ה'דוףסדיקים -ודרךך*עים אאבד(תהליםא',ה.
האותו הבאהבתחילתו של ההלקהשניכאילו מעוררת את תשומת לבשלכךשכאן
ישאיזהניגוד(בבחינת"אבל") .המלה המקשרתביןשניהחלקיםהיא"דרך".בעיקר
אסרואים אתהניגודבשתיהמליםהקוטביות"צדיקים -רשעים".
התקבולתהיאניגודית-הרעיוןהפוך בחלקב'מזה שהוא בחלקא';אישהשווה;
.בחלק א' ארבע מלים ואילו בהלק ב' רק שלש מלים; גםאינה תואמת :חלק א'
.1,4,3=4,3,2,1היא חסרהוגםאינה פשוטה .בחלק א'ישנושאונשוא והמושאהיישיר
זוגשמות(הפעולהאקטיבית)ואילו בחלק ב'אותוזוג שמותמנוגד נעשהנושא וקבל
נשוא (פועלפסיבי) .מכאןשאין התקבולתחייבת לבוא באותה הדרך בשת חלקיה
ובכךנשארמקוםלטעות.
207
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר-מגן
[]16
מתוך ההקבלההניגודית "תאבד"אנחנומצוויםלראותבמלה"יודע"משהומסויים
ההורגממובנוהשגורוהמקובל .ואמנם ,כבר עמדורביםופרשוהלפי"וליעיימידע
"(רותב',א),וסברווקבלושכאןישחיווימיוחד .26אתדרךהצדיקה' בעצמו
לקייה
מכווןומטיבואילו דרך הרשעים תאבד מאליה .אנומניחים שפירוש זה ,המתקבל
מהניגוד נמצא מתפרש בהרבה מקומות במקרא .אולםפירושנו לאהיה משתנה לולא
היה כמותו במקוםאחר .אדרבא,היינולמדים פירושמסויים ,מתגאים בושגילינוהו
ואומרים :אפשרשנמצאכמותוולאהבינוהו .לאמר:הגילוח שהתקבולתנותנה במקו-
מה.,אינוצריךלהישאררקשם,כיערכווכוחולכלמקום אחרולכלהזמנים.בבחינת
קידשה לשעתה -קידשה לעתיד לבוא ,המלה "תאבד" מקבלת תוספת מובן,
שהוקרנהמניגודה של"יודע" .אפשרשגםזוספגהבתוכה "משהו",שבמקומותאחרים
במקרא הואיתקבלויוסיף טעםלשבח.
יגמר-נא רעוטעים -ומכ21ןצדיק(תהליםז',י).
התקבולתהיאניגודית; האותובתחילת החלקהשניוהשמותהקוטביים רשעים -
צדיק קובעים זאת;אינהשווה -בחלק א' שלשמליס מוטעמות ,בחלק ב' רקשתי
מלים;היא תואמת -הסדר נשמר ;3,1= 3,2,1 :היא שלמההואיל ובכל חלקהרעיון
מובןהיטב לעצמו ,אךאיננה פשוטה -בחלק א'הנושאבגוףשלישיוהמושאבריבוי,
ואילו בחלק ב' הנושאאינו שם לעצמו ,הוא מהובר לנשואבגוף שף והמושאביחיד.
אנורואיםכאןגילוייםאחדים:
אין ה' מחסל את הרשעים; כוחו של ה' מתבטא בסעדו לצדיק.זהרעיון שכבר
ראימהו בתקבולת הקודמת.ואנורואיםשבהיפוכו של "רע" מופיע כאן ה',שאליו
פונה המשורר בלשוןנוכח .ועוד אנו לומדים ש"יגמר" הוא היפוכו או נידדו של
"ותכתן".ואיש לאיטעה לפרשהבדיוק,כפישהואמכיר אותה ממקומותאחרים.גם
אםילך בדרךשהלכו בהרביםוהסמיכוהלפסוקיםאחרים(תהליםנ"ז,ג; קל"ח,ב)
ייאלץלהסיקשגם שם באה אותה השלכה,שקיבלשורשזהבמקומנו.27יכפועליוצא
מן התקבולותאנובאים להבנתו של המושג"ותכונן" .הוא אמנםמובןוידוע היטב -
ופירושויכול להסתברבזה ,אולםאנחנומניחיםשישבו במקוםזה לפחות,מן המעט
שאצלהעליו המלה "יגמר" במובנההניגודי.
ישמקוםלדון מה ראההמשורר לתת אתהריבוילרשעיםובבואולדבר עלהצדיק
הביאוביחיד .האםיש ללמוד מכאן שה' מטפלבחסידיו בכל אחד ואחדואילו הרע
מכלה את הרשעים כולם ,אואוליישכאןכוונה אחרת .הרשעה כמושג רע ומושחת
מופיעה כאןבריבוי-כי דרכיה רבים ,אליה נמשכים רבים ,שכל אחד מהם הוא
עולםבפני עצמו ,מהשאיןכן אצלהצדיק ,שהואעליוןויסודיולכן הואמופיעכאן
ביחיד.זהכמובן רק השערותשאינןגורעות מעצםפירושו שלהרעיוןהראשי.ורעיון
נוסףישכאןבודאי :הרעבעצמומביאכליהעלהרשע.איןצורךלעשותשוםדברלשם
כך.אולםהצדיק-ה' פתהאליולהיטיבוולבססו.וזה מעלהבזכרותואתתהליםא',ו.
.28יאומגם רס"ג מפרש "ידע לכתר" (דברים ב' ,ז) היטיב אתך .וספורנו באותו מקום אומר :תקן אותך
בכל המצטרך .ולשוןידע כמווידע אל'ידעתיך בשם ,אשרידעו ה' ,מה אדם ותדעהוורבים כאלה .ובמקום
אחר אומף ספורנו:ידעישלו הרבהמובנים.
.21אין הפועל גמר בא בשום ספר אחר במקרא מלבד ספרתהלים ,בו הוא בא חמשהפעמים.
208
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מט(
הח
טבת-אדר תשל"ב
לפרשנות המקרא
97לקרךרשויםרנו?–יריטאהקריתושיק (תהלם ע"ה,אג
האותו הסותרת באה כאןבתחילתו של חלקא' .אךישחוליה מקשרת" :קרני -
קרנותוהזוג הקוטבי :רשעים -צדיק .לפיכך ,התקבולת היא מגודית; היא שווה -
שלש מלים בכל חלק;אינה תואמת -הסדראינו נשמר ;2,1,3" 3,2,1היא שלמה -
הרעיון נמצא בשלמותו בכל אחד מהחלקים; אימה פשוטה .הניגודבין "אגדע"
ל"תרוממנה" -בין פעולה אקטיבית ובין פעולה פסיבית ,וכןהעינוי בסמיכות
"קרע -קרנות" ואף השנוי בשמות "רשעים -צדיק" (ריבויויחיד) מעוררים כמה
בעיות.ודאיששמיזהביןקרני -קרנותאיתומקרי .המשורראית חוששלהשאיר את
המלה-החוליה המקשרת בצורתה בששהחלקים במקומותרבים בתהלים,ומההצעו
פהלשנותזואםמצאנו "קרת" במקרא,כביטוילכוהועוצמה,אין "קרנות" בסמיכות
באה אלאלמזבח .מהאיפוא רצה המשורר במלה קרנות ,שהסמיכה לצדיקומתוך
הפועל "תרוממנה" אנחתיכולים ללמוד "משהו" על הקרנות האלה,שהן משתבחות
ומתחזקות ,אך אם נעמוד על התקבולתהניגודית "אגדע -תרוממנה" נוכל לקבל
תוספתמובןשיקלעלינו אתהבנתהכתוב.
הפועל "גדע" בפיעל בא במקרא ,זולת המקום הזה שמתה פעמים .שש פעמים
בהקשר לע"זושתי פעמים לבריחי ברזל .משתמע מכאן שהמשורר רואה ברשעים
צירוף של כוחורוחאלילית והוא משתמש בפועלזה לכלותוולהעבירומן העולם;
ואילולצדיק,שבודאיה'הוא המחזק אתרוחוודרכו,הוא מתברךשפינותיו-אישיותו
מתחזקותוהולכותכאילומאליהן.
לפי התקבולת שלפתנוניתן להסיק גם על דרך מחשבתו של המשורר .ומשהזו
מתנה להעברה לכל מקום אחר ,המושג "תרוממנה" ודאי שיוכל להעביר מתוכם
וממובעלמקומותאחרים במקרא.28
את
ו
מ
צ
ע
ע
ד
ג
ל
ם
י
ע
ש
ר
ה
המשורר
ואילו
כוחם של
מותר לשאול :מדוע מקבל על
לצדיק הוא רקמביע אתאחוליו,שקרנותיו תרוממנהזומדוע הוא מדבר עלרשעים
ועלצדיקביהידז האםיש כאן אותורעיון ,שמצאנו כבר בתקבולת קודמת
ום
בי
רל
בה
(ת
(
"ז' ,ואוליישגםכוונהבהיפוך הסדר בתקבולתו אצל הרשעים -הפעולה
)
ע
ד
ג
א
(
המשפט
ת
א
ב
ו
מ
.
)
ה
נ
מ
מ
ו
ר
ת
(
ל
צ
א
ו
ו
ת
י
ש
א
ר
ב
ק
י
ד
צ
ה
ה
ל
ו
ע
פ
ה
בסוף
ובודאי
שישלו ,למשורר,כוונה בתתולרשעים את המלה "קרני"ולצדיק "קרמת".נדמהלי
שאנחנורשאים לראות בכך הגדרהמדויקת על ההבדל בשם הזה ,אם ריבויו יהיה
".
יםאו-ות.
יהר
(משלי י"ב,יט).
טסת-אשתתכיןלשי ושדשך1י?הלשון
ג
ו
ז
ה
ו
.
זוהי תקבולתניגודית ,האותוהיאהסותרת
שפה
הסתומם
"לשון" הקוטבי"אמת -שקר"מעירים אתאוזתולשמועכאןניגוד.היאשווה :בכל הלקארבעמלים;
(אם לספור את המלים המוטעמות לאיהיהשיוויון -בחלק א'תהיינה שלש מלים
ובחלק ב' רק שתים); היא צולבת ואינה'תואמת :הסדרהוא;2,1,4,3=4,3,2,1 :היא
חסרה :בחלק ב'אין משפט מוגדר,יש רק מצב אותיאורזמן,שישבו משוםחיווי;
ואינה פשוטה -ההקבלה המנוגדתאינהחופפת.ויש בהלקחיםמעניינים:
י אין-מלה כזו מופיעה שנית במקרא ,ואף הפועלאינושכיח (רק עוד שתי פעמים בתהלים ט"ו,
.28ואםכ
יזובנחמיה ט' ,ה)אין הכלל בטל .אפשר ותימצא עוד דרך,שפירותיה של פרשנותזוירפדו אתאבניה.
209, .
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר-מגן
[]18
א) שפת=לשון.סינוניםזה מעוררבנו את השאלה :מדוענתן המשורר לאמת את
השם "שפת" ולשקרנתן "לשון"? כלום האליטרציה השפיעה או שיש בכך משום
קביעתניב?
ב) אמת=שקר .צמדממגדזהאינוחריגוהואמצוי במקרא עשרותפעמים.
ם תכון=ועד ארדעה.עלינו לראות בצמדזה מצב דברים שלפי חלק א' הוא
חיוביולפיחלקב'הואשלילי.כלומר -ניבראשוןאיןלראותבונשוא ל"שפת אמת"
כיאםפשוט הבעת מצב ,ממשכמו שאשרואיםבניב השףקיימתועומדתלעד.ומשום
כךכברקבלנובניבהשניאתמובנוההפוך,שצריךלהביע את מצבהשל"לשוןשקר".
"ועד ארבעה"מביע מצבשאיןלוכנראה,שוםמציאותוזמןקיומוהואאפסי.פטרנו
עצמנולהיכנס לחקירה נוספת ,אסישבניבזה משם עצם "רגע" או מפועל עומד
"רגע".ודאישחקירה בשטחזהרצויה מאדואוליתביאאותנולמסקנותהשובות .אבל
בשביל הבנת הפסוק -דיינו .עתהנזכיר רק שהעמד הבא בצורת מדבר בפועל-
הואייצובו של מצב,ואינו תמידזמןעתיד .אפשר שגם כאן "תכון" הנראיתעתיד
נסתרתנפעלכון,אינה אלאיצובו של מצב.29
ךסתם1לף 4טח -ולע"שדרוגיו תדע(משלי",ט).
היל
האותו הסותרת באה במקומה(בחלקב')ולפי הנראהזותקבולתניגודית:הרעיון
בחלק ב' משגדלרעיון שבחלק א';אינהשווה :ארבעמלים כמד שלשמלים; היא
תואמת -הסדר נשמר ;303,2,1 = 3,3,2,1 :היא שלמה -אין הרעיון חסר דבר בכל
אחדמהם,אךאינהפשוטה:איןההקבלהחופפת במעדהונותנתמקוםלסברותשונות.
מצאנו שאדםשאינוהולך בתום הוא בודאי מעקשדרכיו.ובודאישאין השלילה
לבדהגורמת ל%מסקנהזוכי אםהניגוד.האישהמנוגד לאדםההולךבתוםהוא מעקש
דרכים.שתי קצוות ,וגם גמולםיהיהלפישתיקצוות .האחדיהיה תמיד בטוח ולא
יקרהלוכל רעואילוהשש"יודע" -ימצא במצב של חרדהתמידיתוצפוילכלאסון
ופגע.80
ועיייעיי
"קורי(.משליי"א,יז).
נ"%9ישס9ד -
האותו הסותרת נמצאת במקומה בחלק ב';זוהי תקבולתניגודית:הרעיוןמנוגד
בחלקב'לזהשהוא בחלקא';היאשווה -מספרהמלים המוטעמותשלש בכלחלק;
היא תואמת -כנראה ,לפי המקובל; הסדר נשמר 31;3,2,1 =3,2,1 :היא שלמה -
הרעיון נמצא בשלמותו בכל חלק ,אך אינה משוטה.אין כאן חפיפה כלל והמלים
מסתברות רקלפיתוכנן .ואשר עלכןנמצאנולמדים רבות:
א) האיש הגומל בצורה חיובית ,מסתבר שהואמן העידית שבחברה ,הואניגודו
הגמור של העוכר .לעוכרישנן כל התופעות המנוגדות לאלה של העמל.ומידאנו
גסי
.20ולא אופתע כלל אם ימצא פרשן שלאיקבלסדרזהיחשבגהלצולבת נ1,3,2 3,2,1,ויקבל הסבר שונה
מזהשלנו.
.30ואנו חוזרים לדברים שאמרנו בהערה .26
.31גםכאן אפשר לראות תקבולתצלובהו"אכזרי" ההאמקבילהל-גומל נפשו",והרילךגווןנוסףלמובנה.
וגם "עוכר שארו" שתקבלנה ל"איש חסד" מסבירות עצמן בדרךשונה.
4
210
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מט(
הט
טבת-אדר תשל"ב
לפר שנות המקר א
נזכריםבעכןובאחאבורואיםבביטויים "מהעכרתנו"(יההשעז',כה) "עוכרישראל"
(מ"אי"ח,יז)מתוכנוהמנוגד שלהימל.אך באותהמידה ש"העוכר"קיבל אתמובנו
המושלםוהמקיףכניידושלה"גומל",כןרשאיםאנולהניח11גז"הימל" הזרוקיבל
גםהוא הרבהמניגודו של "העוכר".32
ב) נפשו=שארו ,הניעד הוא קוטבי .שני השמות לקוחים מחיי החברה .הקצה
הקרובביותר בשטחזההוא האדםעצמו,בבחינת אדםקרוב אצלעצמו.ואילו ממול
בקצההשניבאותו שטח -שארו .אותה חברהכולה,שהיאמחוץ ל"נפשו"מהווה את
ניגודה ,במובן זה שהמשורר רואה ב"עוכר" ,המשפיע על כל החברה בה שולט
בעיקר "הגומל".33
1איש חסיד=אכזרי .שני המושגים ידועים ואנו מרגישים מיד בניגודם .לאחד
שאנחנו קוראים "אכזרי הוא ולא ירחמו"(ירמיהוו' ,כג;נ' ,מב)ומכירים כבר את
תכונותיו .אךגםבלעדיהפסוקים האלהיכולנולעמוד עלמובנומורדו של "חסד".
אולם עתהאנחנויכולים לקבלנופך כלשהו ל"איש חסד",מכיווןשהנייד "אכזרי"
מקריןעליו.איש חסדישבומידתהרחמים.והרי אסיודעיםשלא בכלהמקריםאנחנו
רואיםבאיש חסדגם בעלרחמים.במקוםזהגילהלנוהמשוררשהוארואהבאישחסד
גם בעל תכתהחיוביתזו -רחמים.
מסקנתנוהיא :שאיש טוב -הגוןורחום -עושה טובה לעצמו,ואילו האכזרגורם
רעה לסביבתו .בבחינת הכלל הפילוסופי :הטוב -לנפשוייטיב והרע מרע לו
ולחבריו .כמאמר חז"ל"אוי לרשעואוילשכנו".
ו
נ
י
ש
ר
פ
מ
מ
.
ת
מ
א
ו
ת
אם
ם
ל
ו
א
ירצה
עדכאןלפי מהשקבענושלפנינו התקבולת
מי
למצוא בה תצלובת -ייפתחולפתושעריםאחרים;שיובילוהולתפיסותשונותואולי
גםמעניינות.ואוליאין תקבולתזו אלאחצויה.והניגודאינו אלאבשני קצותהרעיון
ואילוהמושגהואנרדף,והיינו"נפשו"היינו "שארו".איןצורךלהוציא אתמובנם של
ארבעהמלים:גומל -ועוכר,איש חסד -אכזרי ,סמהשקבענוםקודם ,אלאשנחמיר
פחות במיצויים ,לאחר שהקטבית בצמד "נפשו -שארו" הוסרה מכאן .כאן באה
קביעתמצבו של אדם,שאינויודעאף לשמור עלעצמו .הואאינו רעביסודוואפשר
גםהאישהחיוביאינו אלאטוב מטבעו,ואיןכאןשליטהנפשית עליצריםאותשוקות
נעלמים .מכאן שלא זאת בלבד שאנחנויצקנו במלה "שארו" תוכן אחר אלא שגם
רככנו בהרבה אתהרעיתשנראההיהמראשיתומקיף ,כוללונוקשה.
בטרםנעבורלסוג אחר של תקבולת,נעיר את תשומת הלבגם לתקבולות הבאות,
שישבהןכדילהתוות דרך בפרשנות המקרא:
טייף-
8יף.
(משלי א',ה).
וטל לטשתוךת
קטעבני מוסר
התקבולת נרדפת,הרעיון הוא אחדבשני החלקים .בחלק א' הואמופיע בצורה
חיובית ,ובחלק ב' הוא מופיע בצורהשלילית,איננה שווה :ארבעמלים כעד שלש
מלים ,הפניה "בף" מועברת לחלק ב';היא תואמת :הסדר נשמר;4,3 ,1=4,3,2,1 .
.32יבכר אנורומזים על אפשרויות רבות,הניתנותלניצול גם בוריאציותשונות.
.88ובידינו למצוא במלת "שאר"זוקרבהויחסוזו הנמצאת כמהפעמים במקרא,אךהרשותבידינוגם לראותה
כמיוחדת ומוסברתלפני עצמה.
.
211
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר-מצן
;סק
.הרי הכתב בעצמו שלל את המהש
והצמד "שמע -תטש ,בע"כ מקבל מנןנעיי
"תטש"בהוסיפולו את המלה "ואל".מצורהזולמדנושהחכם רואהבנטישההיפוכה
של השמיעה .אבל מתוך ההקבלה "מוסר -תורת" אנחןיכולים לראות שהחכם
מחדיר בכל אחדמהמושגים האלה מתוכןשלחברו,למען קרבאותםזה אלזה.ועד
כמהשאנחנונרצהלתפוסאתהמושג"מוסר"שונהביסודוובתוצאותיומהמושג"תורה",
אוגם את המושג "תורה" ,שונה מ"מוסר" ,בא החכם ומעגל אתשניהם ,ואשרואים
כבר ב"מוסר" חלק רב מ"תורה" וב"תורה"אנחנושומעים חלק רב מ"מוסר".
ישלשאול -מה ראה החכםשנתן את ה"מוסר" לאב וה"תורה" לאם?מדועציוה
בחיוב לשמוע את המוסר ,ואת התורהציוה לשמור בדרךשלילית?וכאןהשאיר לב
החכם שדה רחב להתגדרבו.34
רלעך(משליג',ב).
בליתיךסיטל- n~aiG.-ולעוסייצ
זוהי תקבולת נרדפת:הרעיון אחדבשני החלקים;היאשווה -מספרהמלים הוא
שלש בכל חלק; היא תואמת-הסדר נשמר ,3,3,2=3,2,1 :אך אינה שלמה :הפניה
"בני" ()1עוברתגם לחלק ב';אינה פשוטה -המושא "תור "%שם נקבהיחיד ,כעד
המושא "ומצוותי" נקבהבריבוי .הנשוא "תשכח"(השלילי) במלה אחת כעד "יצור
לבך"(החיובי)בהפרדתהנושא "לבך"מהנשוא"יצור"ואשרמחייבנולראותבשניהם
ניגודים"( .תשכח=יצור") .ושוב ,גם כאן הכתוב שולל במפורש את השכחה מול
הנצירה.ורשאיםאנולהניח,שכוונת החכםהיא ,שאם לאנצרתמצוותיהשקול הדבר
כאילושכחת אתתורתי.35וגםכאןיהיההשואלרשאילשאול:מדוענתןהחכםלתורה
י.36
צווישלילי,ואילולמצוותצוחיוב
מתקבולת כזאתאנחנולומדיםשישמלים-פעלים,שהןמנוגדות מכוח הכתובוהן
תורמותלעריעוהרבהמאד.הריבדרךהשלילהשבההביע המשורר אתרעיתוכעד
החלקהנרדף השטהחיובי,הוכחהלנושזובאמתניגוד(אםנחסירמלתהשלילהממנה.
ובדרךאגבנמצאנולמדים מש%המקבילותהאלהגםיחדכיוון חדשלפירושהמקרא.
בתקבולתא' מצאע צמד "מוסר -תורה"המקביליםזהלזה .בתקבולתב'מצאנו
צמד "תורה -מצוות" ,המקבילים זה לזה .עסה להעמידם בשורה אחת "מוסר -
תורה -מצוות" .לאמור :שלושת המושגים הללויכולים למלאאיש אתרעהו.ודאי
יחידהואואין כליכולתלהעבירו בכל מאתאחוזיולמקום
שהמושגהמקורי
עצמהם"
אחר.גם'יתורה"(במקו
שהיאכאןהחוליה המזהה(ולפי הפסוח האלגבראי ב' ,עפ"י
המשוואה א =ב; ב =ג; א =ם.אינהשווה בכלאחוזיהבשני המקומות" .תורת" אמך
אינה במאה אחוז "תורתי" .אולם הבסיס המכנה המשותף שקבל מושגזה (תורה),
מעבירמכוחולחבריו(מוסרומצוות)והללומושפעיםונספגיםזהמזה ,עדכדישנוכל
לראות בכל אחד מהםתכניהם שלהשמיםהאחרים.
כולל בתוכו הבנה עמוקהויסודיה באותם הדברים
.84יברמז אביא כאז את האפשרויוה לתשובות.
מאמצי-םמ,וסר-
האם מדריכה את הבן ,בצורה טבעית ,לחיים כשרים
שב-תורה" ,שמובנים גם לאם ואינם טעונים
ויש לשמור עליהם בלי טורח ,ואילו המוסר שהאב מעביר לבנויש להטות לו אוזן קשבת ולהשתדללקיימו.
.35מכיווןשידועשהניגוד ל"שכח" הוא זכר,הרי שזכר ונצר הםנרדפים.
.38וגם כאןנוכל למצוא הסברדומה" .התורה"דייה שלא תשכחנה .אולםלגבי "המצוות" המרובותהטעונות
מחשבה ושמירה -באה ההוראה "יצר לבך".
212
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מט(
הק
טבת-אדר תשל"ב
לפרשנות המקרא
ווס9םןשסחיב–וסןוסל תצתאמה(משלי ",אג
האות ו הניגודית בחלק השם ,המלים הקוטביות "חכם -כסיל" מציתות
שהתקבולתהיאניגודית,הרעיוןסותר:האחד מדברעלמצב של שמחהוהשני עלמצב
שלתוגה.אךשניהםעוסקיםבנושאמשותף"בן".גםהמושאים "אב-אמו"הםנרדפים.
מתקבלת תקבולת חצויה ,ששנים מגורמי החלקים נרדפים הם והשמים האחרים
מנוודים.
בתקבולתחצויהישמןהתכונותהמשותפותשלנרדפתושלניגודיתגםיחד,ורשאים
אעלהישרלשייש,בפירותיהן שלשמהן.
התקבולתשווה ,תואמת ,ושלמהואינהפשוטה.
"ישמח אב=תוגת אמו" .לכאורה אתה רואה כאן במלה "תוגת" היפוכה של
"ישמח",ובזוהיפוכה של "תוגת" .אולםהראשוןהוא פועל,והשני שם דבר ,כנסמך
ל"אמו"(ובנטייה) .הלזאתנקרא תקבולת פשוטה?
גםכאןישלשאול :מה ראה ההכם*הממשלשנתןלבןחכם "ישמח",והוסיףסתמית
ם דבר)ולא מעולה,ומוסיף "אמו"ושלה
"אב"ואילולבןכסילהואנותן "תוגה"יש
הוא):איךשלאנרצה לפרש את המשפטהזה,איןהואצריךלשלולמאתנו אתההנחה
בביטוי "ישמח"ישמןהתוכןהמנוגד שלהבטוי "תוגה"ובבטוי "תוגה"ישמןהתוכן
המנשד שלהבטוי "ישמח".ובכךניתנת הרשות לכל אחד מהקוראים להרפשבחיוב
ובשלילהשבשניהם .העוצמה-הדרגה מסורהלנוולהרגשתנו.ואין הדבר משנה כלל,
גם אםניווכהשאנחנובעצמנולאתמידעקבייםבתפיסתתכניהם.מכיווןשמלכתחילה
מסר לנו המשורר-החכם-הנביא את המפתח לתפיסת הרצונות המנוגדים שבשת
הביטויים".
9ל טוב(תהלים ל"ד,יא).
גלרעבו-ודורשי ה' לא
לסיריםר"
ילעדיהאנורואיםשהרעיוןאינואחיד
ררב
סם
?ג
האותוהניגודית נמצאת בחלק ב' אך
בשש החלקים .המלה "לא" בחלק ב' הפכה את המשפט לשלילי .אילו התעלמנו
ממלת שלילהזו ,הרי שהנשואים בשני ההלקיםהיו נראים נרדפים" .רשו ורעבו =
יחסרו כלטוב" .נראה את התקבולת כנרדפת ,עד כמה שנרצהלהבין את תכניהם
של פעלים אלה .תקבולתזו תואמת :הסדר נשמר ;3,2,1,1 – 3,2,1אינה שווה; בחלק
א' רק שלש מלים בתלק ב' ארבע מלים; היא שלמה ,הרעיון מסתבר בכל אחד
מהחלקיםלבדו .אולםאיןהיא פשוטה כלכך.איןכאן תקבולתשגורמיה-מלותיה
יהיונרדפיםאומנוגדיםזהלזה".כפירים =ודורשי ה'"איזה צמדזה? כלוםישבמרי
אריות משוםביטוימנוגד ל"דורשי ה'"זוכן בצמד "רשו=יחסרו" .מה כאן הקשר
בץ"כפירים"לפועל "רשו"?ומההייחסבין "רשו"ובין "רעבו",שנעשוצמדפעלים
שהאהד צריך לשמש פועל עזר לחברו? ועוד -בחלק הראשוןהנשואים הםשניים,
בחלק השתנשוא אחד בהשלמה "כלטוב" .בחלק הראשוןהפעלים באובזמןעבר.
בחלק השני הפועל בא בזמן עתיד .משום כך אישו יכולים להגדיר תקבולתזו
כפשוטה.
.39ולאיהיה כל רע אם נמצאלביטוי"ישמח-
לאעתידפיעל,כי אם שם מצב.
13ב:
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
טבת-אדר תשל"ב
בית מקרא )מט(
מ .בר -מגן
הק
אנהםבאיםלידי מסקנה,שכאן "כפירים"אינו במובןהידוע(עריאריות)כי אם
סוגשלאנשים,המהווהנימדל"דורשיה'" .עד כמהשלאנרצהלנסוךבבטוי"ודורשי
ה'"כוונותמיוחדות ,לאנוכל להתרחק מסההחסידים -האנשים הטובים ,שעליהם
קורא המשורר שלאיחסרו כלטוב .הכפירים הם ,איפוא ,אותם האנשים המנוגדים
לדורשיה' .ואפשרלהביןגם את המשךהרעיון .שבומופיעיםשני פעלים הסומכים
אחד את תברו ,ורצועו לומר ,שרישם מביא אותם לרעבון (או שרעבונם בא להם
מרישם) .וכמדם"דורשיה'" -הםאינםמגיעיםלחסרוןכלטוב.ההיפךהגמורמריש
ורעבון -איןמחסור מכלטוב.
ובאנולידיפירושמקורי למלה "כפירים" הדומה למושגכופרים במשנה.38ואין
כמובן בכך שום קושי ,גם אם לא נמצא פועל בזה במקרה .התקבולת קובעתומי
יפריכנה? מצאנו עוד מלה -פועל ,שציציה נראו במקראוגילוייה הרחבים באו
במשנה.39ונדמהלישעפ"ימלים אלה ,אםנקבלןכפישהתקבולתכיוונהאותנואליהן
ולפירושיהן,נוכל ללמוד הרבה עללשוןחכמים והתפתחותהומתוך כךגם עלזמני
יצירותיהם שלפרקיםמסויימים.
י של פעיל -פיעל אינה נדידהגלשיז המקיא .צעיר -צוער ,פקיד -פוקד ,פריץ -
פו8ר3ץ,.נצפוירלהכנפויפלל.הז
.39וכברראינו זאת בהשתלשלותה של המלה"גיל"לסיוג ג' ,כב) לעיל עמוד .197
214
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il