ויקרא פרק ב

[ב, א]
ונפש כי תקריב –
נפש אדם והזכיר הנפש, שהמנחה נדבה גם הנפש תקרא נדיבה: ורוח נדיבה תסמכני.

סלת –
קמח חטה נקיה והיא הנקראת בלשון קדר סמי"ד והנה אין ראוי להיות מנחה לגבוה, כי אם מהמין שאין למעלה הימנו.

[ב, ב]
וקמץ –
מגזרת לקמצים.

וקדמונינו פירשו:
קמץ מלא ודבריהם אמת.

מסלתה –
מעט ממנה וכן מהשמן, רק כל הלבונה יקטיר.

אזכרתה –
האל"ף נוסף, והטעם מה שהיה לו לזכרון לפני השם בעבור מנחתו.
ורבים פירשוהו:
כריח וקטורת כמו: זכרו כיין לבנון.

[ב, ג]
לאהרן ולבניו –
ולכל הכהנים בשוה.

[ב, ד]
חלות –
עבות.

ויש אומרים:
עגולות, מלשון חלילה בדברי קדמונינו.

[ב, ה]
מחבת –
קערה מכוסה בקערה והתי"ו תחת ה"א כתי"ו ושבת לנשיא.

[ב, ז]
מרחשת –
מעשה מטוגן.

ויש מפרשים:
מגזרת רחש לבי, והטעם: בעבור שישמיע קול:

[ב, י]
לאהרן ולבניו –
אחריו, והטעם לכהן המקריב, כי כן כתוב על שתי המנחות:

[ב, יא]
שאור –
הוא המחמיץ גם כן הדבש.

ורבים אמרו:
שפירושו דבש תמרים, וכן כל ארץ זבת חלב ודבש ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא.

[ב, יב]
קרבן ראשית תקריבו אותם לה' –
כטעם שתים שני עשרונים המונפים לפני השם בחג השבועות וזה פירוש לה', אף על פי שהם קדש לה' הם למאכל הכהן.

[ב, יג]
ברית אלהיך –
הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון:

[ב, יד]
ואם תקריב מנחת בכורים –
רבים אמרו:
שמלת אם חיוב.
ולפי דעתי: כי אין צורך, כי החיוב הוא ראשית בכורים ולא הבכורים והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא.

אביב –
נקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב.

גרש –
טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ"ך.

כרמל –
כמו: וכרמל בצקלונו.