[יב, ב]
אשה כי תזריע –
אחר שהשלים תורת הטהור והטמא בנאכלין הזכיר טמא אדם והחל מן האשה היולדת, כי הלידה היא תחלה.
ורבים אמרו:
שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, על כן וילדה זכר.
ועל כן דעת חכמי יון:
שהזרע לאשה וזרע הזכר מקפיא וכל הבן מדם האשה.
והנה פירוש תזריע –
תתן זרע כי היא כמו הארץ.
וי"ו וטמאה – כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
וסבת טומאתה שבעת ימים, עד שובה אל המרובע, וכן ימצא בימי החולי, כי השנוי יראה עד סוף כל ז'.
נדת –
שם במשקל בזת והם שניהם מפעלי הכפל.
דותה –
טעמו כמו חולי כמו: מדוה מצרים, כי הדם היוצא הוא חולי בבשר האשה.
[יב, ג]
וביום השמיני –
אמרו חז"ל:
ביום ולא בלילה, והנה הנולד חצי שעה קודם שקיעת החמה, יהיה נמול לששה ימים וחצי יום, כי יום התורה אינו מעת לעת.
ימול –
מבנין נפעל, כמו: לא יכון ויהיה מגזרת מולים היו.
ויתכן להיותו חסר נו"ן מגזרת ונמלתם כמו: איש כי ידור נדר ויחסר המל כמו אביו או בית דין:
ערלתו –
ידועה כי הוא בערוה ואין כן ערלת לב ושפה ואזן כי כלם סמוכים.
[יב, ד]
ה"א טהרה –
נח נעלם והיה ראוי להראות כה"א ויקרא לה נבח.
וטעם דמי טהרה –
שהוא דם טוהר, כנגד דם נדה ואיננו מטמא והשם גזר על הזכר כמספר הזכר אשר תשלם צורתו בבטן, והנקבה כפלים וזה דבר ברור ומנוסה.
בכל קדש לא תגע –
כמו המעשר והתרומה ובשר שלמים.
ואל המקדש –
אל חצר אהל מועד, או אל העזרה בבית המקדש.
בדמי טהרה –
או על דמי טהרה אחד הוא.
[יב, ו]
בן שנתו –
לולי הקבלה מי היה מפרש לנו בן שנתו אם הוא בן שנה תמימה לא יותר או פחות או תוספות.
ויש אומרים:
שטעם הכבש לעולה –
שמא עלתה שום מחשבה על רוחה בשעת לדתה מרוב הצער.
חטאת –
שמא דברה בפיה.
[יב, ז]
והקריבו –
זה וזה הכבש והתור או בן יונה והכתוב אחז דרך קצרה, וכן לא הזכיר מליקת חטאת העוף, כי הכהן איננו אוכל חטאת עוף.
וכפר עליה –
כאשר פירשתי.
וטהרה ממקור דמיה –
זה אות כי לא תטהר בתולדתה, עד הימים הספורים.
[יב, ח]
תמצא ידה –
כטעם: ואין ידו משגת.
וכפר עליה הכהן וטהרה –
זה יורה אם לא יכפר עליה הכהן לא תטהר וזה תלוי בארץ.