[יא, א]
ויהי העם –
נסמכה זו הפרשה, כי אחר שנסע הארון מהר סיני חנו בקברות התאוה והנה ספר מה שאירע שם.
כמתאוננים –
מגזרת און וכן מחשבות אונך.
וטעם וישמע ה' –
שדברו דברי און.
ותאכל –
מלעיל, כמו ויאמר ובמוכרת מלרע הפך הלשון רק כן מצאנו.
[יא, ב]
ויצעק העם אל משה –
בפיוס.
ותשקע האש –
כטעם ותכבה ואין לו אחר.
[יא, ג]
תבערה –
עוד אפרשנו.
[יא, ד]
והאספסף –
שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב והמלה כפולה, כמו: סחרחר, חמרמרו.
וישובו ויבכו –
אחר התאוה.
גם בני ישראל –
עמם.
[יא, ה]
הדגה –
שם המין.
חנם –
בזול, כאילו היא חנם.
הקשואים –
באל"ף תחת ה"א מקשה, כמו ועמי תלואים ורבים כן.
אבטיחים –
ידוע מלשון קדר ואין לו ריע במקרא.
חציר –
הירקות שהם עשב השדה.
וכן: המצמיח הרים חציר והנה הוא שם כלל והמתרגם ארמי אמר: שהוא שם פרט, גם הוא נכון.
הבצלים והשומים –
ידועים והם קרובים בלשון קדר.
[יא, ו]
נפשנו יבשה –
היא הנפש המתאוה הנטועה בכבד.
אין כל –
חסרנו כל דבר.
עינינו –
כי מן השמים ירד.
[יא, ז]
והמן –
ספר הכתוב חסרון דעת המתאוין, כי המן היה כזרע גד והוא קל ללקוט והיה נראה כי הוא לבן.
ועוד: כי יוכלו לאכלו כאשר היה גם לטחנו ברחים ולעשות עוגות או לדכותו ולבשלו בפרור, ויש לו טעם נכבד כמו לשד השמן.
ועוד: היה יורד על מקום נקי אחר שירחץ הטל את המקום.
כזרע גד –
סמוך כמו נטע שעשועים.
גד –
יש אומרים:
כסברתא.
ויש אומרים:
חרדל, מגזרת: גדין ואנכי לא ידעתי.
[יא, ח]
שטו העם –
מגזרת: משוט בארץ וזה יורה כי לא היה נופל זה עם זה, רק מפוזר ומפורד.
ברחים –
של היד ולא יתכן להפריד זה השם, כי משנים יהיו הרחיים.
במדוכה –
עץ או אבן שידוכו בה.
גם יתכן שיעשו עוגות מאשר ידוכו.
עוגות –
כמו ועשי עוגות.
לשד –
יש אומרים:
כי הלמ"ד נוסף כלמ"ד שלאנן ושלו.
והיה ראוי להיות השמן מלרע, בעבור שהוא תאר השם.
והנכון בעיני: שהלמ"ד לשד שורש כמו נהפך לשדי והוא הפך בחרבוני קיץ והיא הלחה הנכבדת העולה למעלה מכל שמן, ויהיה השמן מלעיל כמשמעו.
[יא, י]
בוכה למשפחותיו –
שהתחברו המשפחות לבכות, כאשר יעשו בבכותם על מת.
איש לפתח אהלו –
בפרהסיא.
ובעיני משה רע –
פעל עבר, או תחסר מלת היה.
[יא, יא]
למה הרעות לעבדך –
הכתוב דבר על הבא במהרה.
ולמה לא מצאתי חן בעיניך, כאשר אמרתי: שלח נא ביד תשלח.
ומלת מצתי –
חסרת אל"ף ורבים כמוה, כי אין תימה לחסרון המלך יהו"א.
[יא, יב]
הריתי –
האני אמם:
ילדתיהו –
או אני אביהם כמו ילד את שלח.
שאהו –
עד בואו אל האדמה.
[יא, יג]
מאין –
במ"ם שם מקום ובלא מ"ם כמו לא ונמצא מלת הן אתם מאין.
[יא, יד]
כי כבד –
פעל עבר, כמו: כי זקן יצחק, או יחסר הוא.
את –
לשון זכר ונקבה, כמו: לך גם בך ועמך ואתך ואתה לשון זכר לבדו.
[יא, טו]
הרגני –
כמו המיתני זה עשה לי בצדקתך ובעבור פיוסי וזה טעם ואם מצאתי חן בעיניך.
ואל אראה –
עוד ברעה שאני בה ואין צורך לתקון הסופרים.
[יא, טז]
אספה לי –
מלה זרה ויתכן שהיתה כן בעבור אות הגרון.
וכן: ערכה לפני התיצבה.
ושוטריו –
כי יש זקנים שבאו בימים ואינם ראויים להיות שוטרים, גם יש שוטרים ואינם זקנים.
[יא, יז]
וירדתי –
הכבוד ירד באש, בתוך הענן.
ודברתי אתך שם –
וכאשר תשמע את הקול, ישמעו גם הם.
ואצלתי –
כטעם: אקח מאשר אצלך.
ודע כי הרוח כמו החכמה ואם תינתן מחכמת ראובן לשמעון לא תחסר חכמת ראובן, רק נשארה כאשר היא והמשל בנר.
[יא, יח]
התקדשו –
נמצא לשבח ולגנאי לשון התקדש וכן היקדש שהוא לשון טומאה.
[יא, יט]
ולא יומים –
כפל.
חמשה ימים –
כנגד אצבעות היד האוכלים.
עשרה –
כפל בשתי ידיו גם עשרים, כמשל האומרים: יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו.
[יא, כ]
חדש ימים –
פירשתיו שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה.
וכן: שנתים ימים.
וטעם מאפכם – כי הריח באף ויצא הריח ממנו ולא ימצא.
לזרא –
באל"ף תחת ה"א, כמו: קראן לי מרא כי אותיות אהו"י מתחלפין.
וטעם לזרא –
הוא דבר זר נתעב לתולדת שלא הרגיל אדם בו.
[יא, כא]
שש מאות אלף רגלי –
ואין צורך להזכיר הפחותים.
ורבים פירשו זאת הפרשה:
לטעמים רבים.
יש אומרים:
כי משה אמר מה שיאמרו לו ישראל בעת שישאלו: מה הוא הבשר?
והתשובה שיאמר להם: אין לכם צורך לשאול.
[יא, כב]
ומצא להם –
כדברי המתרגם ארמית.
ומה נכבד דרש קדמונינו:
במלת ישחט, על הבהמה
ויאסף, על הדג.
[יא, כג]
היד ה' תקצר –
ולא אדע למה הצרה הזאת, רק הדבר כמשמעו, כי משה לא ידע כי השם יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו כאשר אפרש.
היקרך –
כמו: ויקר מקרה.
[יא, כד]
ויצא משה –
מאהל מועד:
[יא, כה]
ויאצל –
על דעתי מהבנין הכבד הנוסף.
וי"ו ויתנבאו –
כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
ולא יספו –
פעם שנית.
וכן: קול גדול ולא יסף,
ולא יסף עוד לדעתה.
ואין מדקדוק הלשון להיותו מגזרת: פן תספו בכל חטאתם.
אמרו חכמים:
ז"ל שלקח משה מכל שבט ששה והנה שנים ושבעים ובעבור שאמר לו השם שבעים איש, הניח השנים וזה נכון.
[יא, כו]
והמה בכתובים –
בתחלה.
ולא יצאו –
ממחנה ישראל אל אהל מועד.
[יא, כז]
וירץ הנער –
בה"א הוא הנודע לשרת משה חוץ מיהושע, כי שרות יהושע איננו כשרות כל נער.
[יא, כח]
מבחוריו –
יש אומרים:
שפירושו מבחרותו, והטעם שלא אמר כדברי זקן.
ויש מדביקים מבחוריו עם משרת משה, והטעם: ששרת אותו מיום שהיה בחור, וזה איננו נכון, כי זה המעשה היה בשנה השנית.
והנכון בעיני: שהוא מבחוריו הוא מהמובחרים לשרת משה, כי אחרים יש עמו.
ודע כי מלת בחור בלשון רבים פעם תשתנה ופעם לא תשתנה, וכן מלת סריס, אולי הם שני משקלים.
כלאם –
נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו.
[יא, כט]
ונפתחה ה"א המקנא –
והיה ראוי להיותו בשו"א ובפת"ח ובעבור היותו תחת המ"ם שוא נע, ושני שואים נעים לא יתחברו לעולם.
ומלת מי יתן –
כשואל חפץ בדבר, כאומר: מי יתן לי זאת השאלה והחפץ.
[יא, ל]
ויאסף משה –
הלך בלווי עם הזקנים, לחלוק להם כבוד.
[יא, לא]
ורוח נסע –
יום שני.
ויגז –
כרת, כמו: גזי נזרך ומגזרת: וגז צאנך.
וטעם ויגז –
שהיו בשפת הים רבים כחול והנה גזז מהם.
ומלת ויגז – מפעלי הכפל, כמו: ויחם בשר הילד.
ויטש –
כמו: ויפרוש, והטעם כדבר נטוש אין כח בו לסור.
וכן: והנם נטושים על פני כל הארץ.
סביבות המחנה –
בלבד, גם הטעם שהיה כאמתיים בכל מקום, גבוה או שפל.
[יא, לב]
וישטחו –
כמו: ויפרשו.
וכן: שטחתי אליך כפי ואם הם שני בניינים.
[יא, לג]
מכה רבה –
דבר היה.
[יא, לד]
ויקרא –
הקורא או משה.
קברו –
הקוברים כמו: ויאמר ליוסף.
[יא, לה]
נסעו העם חצרות –
אל חצרות דרך קצרה.
וטעם ויהיו בחצרות –
דבק עם ותדבר מרים, כי בעבורה ישבו שם, כי כן כתוב.