במדבר פרק יד

[יד, א]
את קולם –
פעול למלת ותשא, גם ויתנו.

[יד, ב]
וילונו –
מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים לנפעל שלם.

[יד, ג]
שוב מצרימה –
שם הפועל כמו: לא אוכל קום.
ומלך אלקום עמו.

[יד, ה]
ויפל משה –
ברצונו.

[יד, ו]
ויהושע בן נון –
הזכירו משה בתחילה לגודל מעלתו.

[יד, ט]
כי לחמנו הם –
נאכלם כלחם.
וכן: אוכלי עמי אכלו לחם.

סר צלם –
כי הגיבור אם אין לו מגן שיגן עליו ויהיה צל לו לבו ירא.

[יד, י]
לרגום אתם –
יהושע וכלב:

[יד, יא]
ינאצוני –
כמו: יכעסוני ורבים חבריו.

וטעם בקרבו –
לשון יחיד שהיו בתחילה לב אחד לטוב.

[יד, יג]
ושמעו מצרים כי העלית –
טעמו ואשר העלית.
ואחר שאמר: ושמעו ואמרו אל יושב הארץ הזאת, היא ארץ כנען פירש מה שמעו, על כן פעם אחרת שמעו כי אתה ה' – כבודך בקרב העם הזה.

[יד, יד]
אשר עין בעין –
על הכבוד שראו הזקנים או על מראה כבוד ה' לעיני בני ישראל והוא הנכון.

נראה –
פעל עבר וטעמו נראת אתה ה'.
וכן: ונשאר אני.
וכן כי אומלל אני, בעבור היות הלמ"ד בפת"ח גדול.

עמד עליהם –
בשבתם.

[יד, טו]
ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך –
מצרים גם כנענים גם אחרים.

[יד, טז]
יכלת –
שם כמו: עד יבושת המים ואיננו לשון מדה, כדרך הדרש.

וישחטם במדבר –
הטעם ויהרגם ואמר וישחטם בעבור המדבר כי שם ירעו הצאן.

[יד, יז]
יגדל נא –
קרוב מאריכות אפים כי כל מי שהוא ארך אפים יש לו כח גדול לשבור כעסו, והעד: כאשר דברת שאתה ארך אפים, ואלה המידות פירשתים בפרשת כי תשא.

[יד, יט]
סלח נא –
אחר שמצאנו שאמר אם יראו את הארץ אחר סלחתי כדברך, ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף וכן: ונסלח לו עד שיעשה תשובה שלימה.

כגודל חסדך –
בעבור חסדך הגדול.

וכאשר נשאתה –
כטעם: נושא עון.

ועד הנה –
עד המקום הזה, או מיום שיצאו ממצרים ועד זה היום, כי יש הנה, שם המקום, כמו: באו הנה הלילה גם סימן זמן כמו: ולא ראיתיו עד הנה וכבר פירשתיו:

[יד, כא]
חי אני –
טעמו: כאשר אני חי, כן יהיה דברי קיים.

וימלא –
וכאשר מלא כבודי את כל הארץ.
והקרוב שהוא לעתיד וטעמו זה אעשה, כדי שיודע כבודי בעולם.

[יד, כב]
זה עשר פעמים –
הטעם רבים.
והזכיר עשר – בעבור היותו סך חשבון, כי הוא סוף האחדים וראש העשרות שהם במחברת השנית.

[יד, כג]
וכל מנאצי –
מבניהם.

[יד, כד]
ועבדי כלב –
הזכירו לבדו בעבור ויהס כלב והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה, כי לא הלך מהם נשיא מרגל.
ועוד: לכל פקודיכם לכל מספרכם – אף על פי שלא היו הכהנים, גם הלוים הם רבים.

רוח אחרת –
כנגד התרים.

וימלא אחרי –
רדף אחרי דברי ומלא אותו, שהארץ טובה מאד ואין דיבה.

[יד, כה]
והעמלקי והכנעני –
הוא האמורי, כי כל אמורי הוא כנעני ולא חשש הכתוב להפרישו בעבור העמלקי שהוא מבני שם וכנען שהוא אבי האמורי מבני חם.
וכן: וירד העמלקי והכנעני והעד: ויצא האמורי ולא הזכיר העמלקי, כי האמורי הוא העיקר.

יושב בעמק –
לארוב לכם.

ויש אומר:
אף על פי שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק, פנו דרך ים סוף ולא תפחדו. והנה ישראל לא עשו תשובה, על כן דבר השם.

[יד, כט]
פגריכם –
הגופות.

הלינותם –
מגזרת וילונו על משה:

[יד, ל]
נשאתי את ידי –
כלשון בני אדם, כי השמים למעלה.

כי אם כלב –
הקדים כלב, כי הוא הקדים ויהס.

[יד, לב]
ופגריכם –
שהם אתם.

[יד, לג]
יהיו רועים –
כי מנהג הרועה שלא יעמוד וינוח במקום והעד כאהל רעי.

זנותיכם-
שזנו מאחרי ואמרו: נתנה ראש:

[יד, לד]
אשר תרתם –
בציווי.

את תנואתי –
אניא דברי או מי יניאני, והטעם שישבור את שבועתי כמו: ואם הניא.

[יד, לה]
הנועדים עלי –
שאמרו לרגום באבנים עבדי השם, בעבור שאמרו: כבוד השם.

במדבר הזה –
יתום קץ כל אחד ששם קץ כל אחד.

ושם ימתו –
כלם קרוב מהקץ.

[יד, לו]
וילינו עליו –
פועל יוצא לשנים פעולים.

[יד, לז]
וימתו –
כמו מתו.

במגפה –
כלם יחד.

[יד, לח]
ויהושע בן נון –
דברי משה קודם כלב.

[יד, מא]
והיא לא תצלח –
העליה אל ראש ההר לא תצלח, או העברת פי השם אין בה הצלחה.

[יד, מג]
כי על כן שבתם –
הואיל ושבתם כמו: כי על כן לא נתתיה.

[יד, מד]
ויעפילו –
מגזרת: עפל ובחן והטעם, שעלו אל העפל.

[יד, מה]
ויכתום –
אמר רבי משה הכהן הספרדי ז"ל:

כי היה ראוי להיותו ויכיתום וכן וידביקו גם המה.

והנכון בעיני: שהוא מפעלי הכפל והיא מלה זרה.

עד החרמה –
שם מקום.

ויש אומרים:
עד שהחרימום.