במדבר פרק ל

[ל, ב]
ראשי המטות –
לפי דעתי שזאת הפרשה היתה אחר מלחמת מדין, על כן היא אחריה כמו: ותדבר מרים ואהרן במשה אחר ויהיו בחצרות כאשר פירשתי, והכתוב אמר שבאו בני גד אל משה ואל אלעזר ואל נשיאי העדה ודברו דבריהם, ואחרי כן כתוב: ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות, הם נשיאי העדה הנזכרים ובעבור שאמר משה לבני גד ולבני ראובן: והיוצא מפיכם תעשו על כן כתוב: וידבר משה אל ראשי המטות ושם כתוב: ככל היוצא מפיו יעשה.

לבני ישראל –
שיאמרו כן לבני ישראל.

[ל, ג]
לה' –
שהזכיר השם והנדר אם יהיה כן – אתן לשם כך וכך, או אתענה.

השבע –
שם הפועל ובא עם שם, וכמוהו רבים.

לא יחל דברו –
כמו: לא יחלל, ואיננו לשון מחילה והנה אנחנו צריכין לקבלה, כי הכתוב אמר איש ואשה ולא פירש מתי יהיה איש, או מתי תהיה אשה.

[ל, ד]
ואסרה אסר –
או אסרה איסר.

ואסרה –
ממשקל אחר, ואיננו כמו: אִסָּר.

[ל, ו]
הניא –
כמו: שבר והפר כמו: את תנואתי.

ביום שמעו –
לא ביום אחר.

[ל, ז]
ונדריה עליה –
בבית אביה, ולא הניא אותה אביה, בעלה יניא אותה.

[ל, ט]
ביום שמוע –
הדבר מפיה.

מבטא שפתיה –
השבועה.

[ל, יא]
ואם בית אישה נדרה –
האלמנה בימים הקדמונים והניא אותה, לא תקיים נדרה בימי אלמנותה, וזה על דבר העתיד שנדרה ומת הבעל קודם הגעת הזמן.

מלת סליחה –
מפורשת.

[ל, יד]
לענות נפש –
אפילו לענות נפש שהוא הצום, כאשר פירשתי.

[ל, טו]
והקים –
כבר הקים ואחר כן פירש איך הקים אותם, בעבור שהחריש ביום שמעו.

[ל, טז]
ונשא את עונה –
כי היא ברשותו.

[ל, יז]
בין איש לאשתו –
והיא בוגרת.

בין אב לבתו –
אם איננה בוגרת, על כן נאמר בנעוריה.