במדבר פרק לו

[לו, א]
ויקרבו –
גם זאת הפרשה דבקה עם כאשר צוה משה לתת מנחלת ישראל ערים ללוים.

ראשי אבות –
הם הנשיאים.

[לו, ד]
ואם יהיה היובל –
ואפילו שיהיה היובל לא נקוה לשוב הנחלה אלינו, רק תהיה תמיד נוספת על נחלת המטה.

[לו, ה]
כן מטה בני יוסף –
כי ראשי האבות דברו, בעבור כל המטה.

[לו, ז]
וטעם תסב –
שפעם תסוב מפה ומפה (ס"א תסוב מכה וכה) ,בין הם בין אחרים.

וטעם לא תסוב נחלה –
מהיום קודם נחלת הארץ.

[לו, ח]
וכל בת יורשת נחלה –
אחר ניחול הארץ, על כן אמר הכתוב: ולא תסוב נחלה פעם שנית.

[לו, יא]
מחלה תרצה –
הזכירם הכתוב בתחלה כאשר נולדו, ועתה הזכירם כאשר נשאו לאנשים בתחלה.

[לו, יב]
ממשפחות –
לאות כי בני דודיהן לא היו כולם אחים.

[לו, יג]
אלה המצות –
של הנחלה והנדר וכל בת יורשת נחלה, ומשפטי הדם על ירדן ירחו מזרחה.

חסלת פרשת מסעי