דברים פרק ח

[ח, א]
כל המצוה –
הטעם: אם רציתם לשמור המצות למען תחיו, זכרו את הדרך.

[ח, ב]
למען ענותך לנסותך לדעת –
פירשתיו.

[ח, ג]
ויענך –
בדרך.

וירעיבך –
קודם בא המן או במן בעצמו, בעבור שהיה קל על לבם וזה לא יתכן.
ויתכן מתאוות אחרות.

ידעון –
בנו"ן וכן צקון לחש, גם ויחנון בעבר ארנון.

הודיעך –
שם הפעל.

הלחם –
שאדם תדיר בו.

מוצא פי ה' –
כמו מה שגזר. כמו: הדבר יצא מפי המלך.
והטעם: כי על הלחם לבדו לא יחיה האדם, רק הכח או עם הכח הבא מהעליונים במצות השם, וזה פירוש מוצא פי ה', והעד שלא אכלתם לחם וחייתם.

[ח, ד]
שמלתך –
יש אומרים:
דרך אות.

ואחרים אומרים:
כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים.
ויתכן: שאין בתולדת המן להוליד זיעה.

לא בצקה –
מגזרת ויאפו את הבצק, כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב, שינפחו רגליו.
ויתכן: שנתן להם השם כח, או הוליכם אט.

[ח, ה]
וידעת עם לבבך –
שידע באמונת לבו שהוא העיקר, ובעבור שתשמע אל האלוה המייסר אותך ואם הרעיבך ליסרך, ויענך בדרך בצמא – שכרך שיביאך אל הארץ הטובה:

[ח, ח]
ארץ חטה –
הזכיר המולידים הדם.

ודבש –
פירשתיו.

[ח, ט]
במסכנות –
בדלות ועניות.
וכן: ילד מסכן וחכם.

[ח, יג]
ירבין –
היו"ד תחת ה"א ואין זה דעת רבי משה הכהן הספרדי:

[ח, יד]
ורם לבבך –
ותשכח כי עבד היית בשפלות לב, ותשכח הענוי והרעב והצמא שהיה לך במדבר, ואף על פי כן השם כלכל אותך.

[ח, טו]
במדבר –
מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא במדבר הגדול' שהוא ארוך ורחב.

והנורא –
שהוא מדבר שרף.

החלמיש –
הצור התקיף.

[ח, יז]
החיל הזה –
הממון.
וכן: ועזבו לאחרים חילם.
והטעם: יגיעם וכחם.

[ח, יח]
וזכרת –
הטעם אם עלה על לבבך לאמר כחי ועוצם ידי, זכור הנותן לך כח.

[ח, כ]
עקב –
שכר באחרית. לטוב או לרע.