[ח, א]
אל –
דברי השם אל הנביא: שים אל חכך שופר ודאה כנשר אל בית ה'.
ויפת אמר:
שים חכך שופר כי אויב ידאה כנשר על בית ה'.
ויפה פירש, בעבור מלת יען.
[ח, ב]
לי –
ככה הוא לי יזעקו בני ישראל, או יחסר בית ישראל.
[ח, ג]
זנח, טוב –
הוא השם הנכבד שהיה טוב לו.
ירדפו –
כמו: אשר יקראו ה' צדקנו:
[ח, ד]
הם –
כי לא שאלו להשם להמליך ירבעם, וכתוב: אשר יבחר ה' אלהיך בו גם כן מלך ישראל.
השירו –
מעלומי העי"ן קם שב שר והטעם כפול.
ויפת אמר:
כמו סמ"ך כמו בשורי מהם והטעם הפוך אם המליכו או אם השירו, וטעם למען יכרת בעבור יכרת מהם הכסף והזהב.
[ח, ה]
זנח, שומרון –
כפול, כאלו כתוב אותך זנח עגלך אותך שומרון כאילו מאס בך, כי העיר תחרב ואנשיה ילכו בשבי.
חרה אפי בם –
בעגל ובשומרון.
עד מתי –
יהיה חרון אפי בם, עד שיהיו נקיים.
ולא יוכלו נקיון –
שיהיה להם ממנו.
[ח, ו]
כי –
מעצת ישראל הוא ומעצת המלך שהמליכוהו נעשה עגל שומרון.
כי שבבים –
כמו שביבים.
ויפת אמר:
כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב.
וזה איננו נכון.
[ח, ז]
כי –
תי"ו סופתה נוסף כמו אימתה.
אולי –
ואם תאמרו אולי יעשה – דעו כי זרים יבלעוהו.
[ח, ח]
נבלע –
הטעם: יבלעו קצירכם גם יבלעו הזורעים.
ככלי אין חפץ בו –
שאדם ישליכנו מביתו.
[ח, ט]
כי, פרא –
כמו פרא אדם.
וטעם בודד –
כי לא היתה עצתם אחת.
ומלת התנו –
מגזרת אתנן, שהיה כל אחד נותן מנחות של אהבים לשרי האומות.
[ח, י]
גם –
טעם אקבצם במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם, ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש: ויחלו רק כמו: וממקדשי תחלו:
[ח, יא]
כי הרבה –
וטעם היו לו מזבחות לחטוא –
כבר היה לו שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד.
[ח, יב]
אכתוב –
ואני הוכחתיו וחוקי כתובים היו לו.
[ח, יג]
זבחי –
אמר רבי משה הכהן:
הבהבי – כדברי רז"ל:
ולא הבהבה.
ויפת אמר:
מגזרת הבהב והיו"ד נוסף כמו שדי.
והוא הנכון.
יזכור עונם –
שישובו אל מצרים למרות פיו, לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.
[ח, יד]
וישכח, היכלות –
לבצר בהם.
ואכלה ארמנותיה –
כל עיר ועיר.