יואל פרק א

אפריל 28, 2011 · מאת אבן עזרא · יואל
ראב"ע יואל פרק א

[א, א]
אין לנו דרך לדעת דורו ולפי הפשט איננו בן שמואל. ודע, כי כל נביא שיזכיר שם אביו היה נכבד ואם היה אבי אביו נכבד, יזכיר שניהם, כמו: צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה עד שהגיע אל הנכבד שהוא חזקיה המלך.

[א, ב]
שמעו –
זה הנביא התנבא על הארבה שיבוא להשחית את הארץ, ובימי משה היה מין ארבה לבדו ועתה עם הארבה גזם וילק וחסיל ואלה ג' מינים אסורין ואמר לזקנים, בעבור ההיתה כזאת.

[א, ג]
עליה –
מזה הפסוק נשמע, כי הדור איננו מספר ידוע.

[א, ד]
יתר הגזם –
בא תחילה.

אמר יפת:

כי גזם כמו גוזז והמ"ם כמו חנם ריקם וילק שילוק בלשונו תרגם כורת וחסיל כמו יחסלנו.

[א, ה]
הקיצו –
פועל עומד ולא ימצא זה הטעם יוצא.

עסיס –
מגזרת ועסותם רשעים כי ידרכוהו ברגל:

[א, ז]
שם –
דבר הנגזר להיות ידבר בלשון עבר.

לקצפה –
כמו קצף על פני מים שאין בו ממש.

חשוף חשפה –
שקלפה.

הלבינו –
פועל עומד כמו הקיץ.

[א, ח]
אלי –
אמרי אללי לי.

ויפת אמר:

כי האל"ף תחת ה"א כמו הילילי.

ולא דיבר נכונה, ואילו היה אומר כי האל"ף תחת יו"ד יללה, גם הוא נכון והנביא אומר לאדמה אלי, או לנפשו כבתולה שמת בעל נעוריה, בימי שמחתה.

[א, ט]
הכרת –
כדרך: כי מי נדה לא זורק עליו.
והטעם שיאמר לשכורים איך תמצאו אתם יין והנה הכרת מנחה ונסך, שהוא חיוב הציבור והזכיר המנחה, בעבור כי שדד דגן גם הנסוך, אם לא ימצא מעכב.

[א, י]
אבלה אדמה –
הטעם אבלו יושביה.

[א, יא]
הובישו –
אכר תואר והאל"ף שורש ואין כמשקלו.

[א, יב]
הגפן הובישה –
דרך משל וכן הוביש ששון.

[א, יג]
חגרו –
שק, והטעם אין לכם במה תתרצו אליו להקריב עולות, כי עולת התמיד אין לכם.

[א, יד]
קדשו –
כמו הכינו.

עצרה –
שלא יעשה אדם מלאכה.

ויפת אמר:

קהלת, כמו עצרת בוגדים.

אספו –
אתם זקנים.

כל יושבי –
ארץ ישראל.

בית ה' –
בחסרון מלת אל.

[א, טו]
אהה –
מלת זו תאמר בדרך פחד.

ויפת אמר:
כי האל"ף נוסף.

וכשוד –
הטעם: מי יוכל להמלט משוד שיבא מהשם?!

והנגיד ז"ל אמר:

כי שוד תואר כמו: עלי לבי דוי רק אמר כי היו"ד תחת אות הכפל, כמו: דליו שוקים מפסח והטעם מתגבר ומנצח על כן אמר: כי במקום הזה איננו שם הנכבד וככה כקול מים רבים כקול שדי וככה: והיה שדי בצריך תקיף והעד: וכסף תועפות לך וכתיב: ושית על עפר בצר.

ויפה אמר.

[א, טז]
הלא, נכרת –
ישרת בעבור אחר נכרת שמחה וגיל, בעבור היין המשמח אלהים והאנשים.

[א, יז]
עבשו –
אין לו חבר.

אמר רבי מרינוס:
התעפשו פרודות הם גרגרי החטה והשעורה הזרועים, שהם תחת מגרפותיהם.
והטעם העפר וככה יפרש או באגרוף והאל"ף נוסף.

נהרסו ממגורות –
מקומות חכורים לדגן, כמו אוצרות, כמו על דגן ותירוש יתגוררו והמלה זרה לתוספת שני ממי"ן.

[א, יח]
מה, נבוכו –
כמו: נבוכים, כי השורק בא תחת חולם נבוכו על משקל נכונו ללצים שפטים.

נאשמו –
כמו: תאשם שומרון.

[א, יט]
אליך –
דברי הנביא כי יספר שהיתה שנת בצורות וזהו אכלה נאות כמו נות רועים.

ורבי משה הכהן אמר:

כי הטעם כמו על עצי השדה אשר שם צפרים יקננו.

ויפת אמר:

כאילו אכלה אש.

ונכון היה לולי, כי יבשו אפיקי מים.

[א, כ]
גם –
דרך משל, כי עצי השדה צועקים.

גם בהמות, תערג –
כל אחת ואחת כדרך: בנות צעדה.

כי יבשו אפיקי מים –
המקומות ששם מים רבים עמוקים, כי אין להם מים לשתות.

ואש אכלה נאות המדבר –
ואין להם מה יאכלו.