[ג, א]
בני יוסיפו לך –
התורה והמצוה.
[ג, ג]
קשרם כתבם –
על התורה והמצוה, כי השם ישלח חסדו ואמתו לנצרך ולא יעזבוך, על כן קשרם וגו' והטעם שלא תשכחם.
פרוש אחר:
עשה אתה שלא יעזבוך חסד ואמת, קשרם וגומר ומצא פירוש ותמצא.
[ג, ה]
בטח אל ה' –
כמו על, והטעם: אם למדת תבונה אל תשען עליה, שתאמר היא תשמרני, אלא בטח על השם.
[ג, ו]
בכל דרכיך –
עסקיך ובחכמתך דעהו, על משקל שאהו.
[ג, ז]
אל תהי חכם בעיניך –
שתאמר בחכמתי אישר ארחי, וסור מרע ממעשה הרע, ואז ירפאך השם מכל מחלה.
[ג, ח]
לשרך –
הזכירו כי הוא מוסד הגידים ובו יכנס הדם להם בבטן האם.
והטעם: תוקף כמו שריר וקיים.
[ג, י]
יפרוצו –
יפוצו מרוב עד שיפרצו פרץ ביקבים.
[ג, יא]
מוסר ה' –
אשרי אדם מצא חכמה, כי בה ישמר מחטוא ולא יבואו עליו ייסורין.
[ג, יג]
יפיק –
יוציא תבונה מאחר וילמדנה.
[ג, טו]
חפציך –
כל דבר שתחפוץ.
ישוו –
מענין ולמלך אין שוה ופירש אין העם שוה כלום ונחשב למלך שיניחם, כי הוא עם מפוזר ומפורד ונבזה.
[ג, טז]
עושר וכבוד –
משל שהחכמה תביאהו לשתי מעלות.
[ג, יז]
דרכי נועם –
שינעמו ויערבו לו.
נתיבותיה –
נתיבות שלום.
[ג, יח]
עץ –
כעץ חיים, שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות.
ותומכיה –
שלא יעזבוה כאשר אמר, כי החכמה תחיה האדם, שהוא עולם קטן.
[ג, יט]
ה' בחכמה יסד ארץ –
ספר מעלתה, שבה נברא העולם העליון.
[ג, כ]
בדעתו תהומות נבקעו –
להשקות בהם חיה ועוף.
[ג, כא]
אל ילוזו –
הנכון: תלוזנה, כי על התושיה והמזמה ידבר כמו: ויחמו הצאן.
[ג, כג]
אז, לא תגוף –
פועל יוצא, והענין שלא תשימהו כאבן נגף, כאשר תלמד התושיה.
[ג, כז]
אל תמנע טוב מבעליו –
העני.
פרוש אחר:
מבעל הטוב.
[ג, כח]
לך ושוב –
כי הוא דרך בזיון.
[ג, לב]
ישרים סודו –
עם ישרים נודע סודו ועצתו, ממה שהוא גוזר להביא על הרשע.
[ג, לג]
מארת –
מן ארור והוא חסרון.
[ג, לד]
אם ללצים –
הפסוק הזה דבק בעליון ולצים מן ליצנות.
יליץ –
מן כי המליץ פירש: השם יברך נוה הצדיקים.
אם ללצים ידבר הצדיק, ויזהיר לסור מן דרך הליצנות ולענוים – ולמוכיחים, יתן חן, כלומר יתן חנם בעיני כל אדם והענוים הם הצנועים מדבר ליצנות.
פרוש אחר:
אם ללצים –
השם יליץ, יתן גמול הליצנות.
ולענוים יתן חן –
כמו חן וחסד להם.
[ג, לה]
כבוד –
השם ינחילם כבוד הממון והעושר, אבל הכסילים ירומו הקלון עליהם.
והטעם: שיסבבו שיקלום בני אדם.
מרים קלון –
על כל אחד ידבר, כמו: וצדיקים ככפיר יבטח.
פרוש אחר:
כסיל מרים ומכבד איש.
קלון –
כמו בא זדון, חסר איש.