משלי פרק ז

[ז, א]
בני שמור.

[ז, ג]
על לוח לבך –
שלא תשכחם.

[ז, ד]
ומודע –
קרוב הידוע.

[ז, ה]
לשמרך –
כי קרוביו של אדם ישמרוהו, מדרך רע.

[ז, ו]
נשקפתי –
אלה דברי שלמה וטעמו נגליתי ונראיתי למשקיפים אותי, כדי שישמחו בני אדם בראותו, וכן נשקפה ותיבב וטעם הנשקף, להראות עצמו והמשקיף לראות אחרים.

[ז, יא]
המיה –
כדי שתשמיע קולה למבקשיה באפלה.

סוררת –
דוברת סרה.

ישכנו –
בלשון זכר, והנכון תשכונה.

[ז, יב]
ואצל –
עד שתמצא חסר לב.

[ז, יג]
ותאמר –
נשתנה בעבור ההפסק, כי לו מלה זעירה וכן: ישפוטו הם:

[ז, יד]
זבחי –
דוברת לו כזבים.

[ז, טז]
חטובות –
מחוטבות תבנית היכל.

[ז, יז]
אהלים –
חסר וי"ו:

[ז, יח]
דודים –
אהבים, אתן את דודי.

[ז, יט]
האיש –
ולא אמרה אישי, כי אינו נחשב בעיניה מאומה בזנותה עם אחרים.

[ז, כ]
הכסא –
ראש חודש שיתכסה בו הירח.

[ז, כא]
תדיחני –
מדרך הישרה.

[ז, כב]
וכעכס –
כמו תעכסנה פירוש תראנה העכסים והם דומים לכבל. וכן הפירוש: וכעכס – שהאויל קשה להביא רגלו בו, כן הוא קשה להביאו אל מוסר.

[ז, כג]
חץ –
מדמה נגע האל לחץ, והטעם: עד שיפלח חץ כבדו ולא יקבל מוסר.

אל פח –
כן מהרה יפלחהו חץ, ולא ידע האויל כי בעבור נפשו שתמות הוא שונא מוסר, וזהו הנכון.

[ז, כד]
ועתה בנים –
כי העם כבנים.

[ז, כה]
ואל תתע –
מדרך הישרה, בעבור נתיבות הזונה.

[ז, כז]
שאול -=
שהוא ביתה, יורדות הדרכים ומורידות אותה כפירוש נעו מעגלותיה, או יורדות רמז לרגליה וכאשר דבר גנות האשה הראה דבר מעלת החכמה, שהיא מיסרת הפתאים.