[י, א]
משלי שלמה בן חכם ישמח אב –
בעבור שהוא יכיר חכמתו.
תוגת אמו –
כי הכסיל עומד תמיד בבית והאם דואגת בשבילו, או בעבור שהזכיר האב הזכיר האם.
[י, ג]
לא ירעיב –
בעת הרעב.
והות הרשע יהדוף –
השם מן: הוה להם.
[י, ד]
ראש –
יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות והמתחרצים וטורחים ואינם מרמים ידם תעשירם.
פרוש אחר:
כף רמיה – עושה לאיש רש:
[י, ה]
בן מביש –
שיתן לאביו בושה, בעבור שהוא עצל.
[י, ו]
ברכות –
יביא השם לראש צדיק.
פרוש אחר:
ברכות לראש צדיק –
בחיים.
וזכר צדיק לברכה –
לאחר מותו.
יכסה –
יסתיר החמס שלא יפרידהו ממנו, כמו: יכחידנה תחת לשונו.
והטעם: יעלימו הרעה.
וכן: פי רשע יבלע און:
[י, ז]
זכר צדיק –
יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך.
והטעם: יזכרהו ויברכהו:
ירקב –
יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.
[י, ח]
חכם לב –
שהחכמה בלבו.
יקח מצות –
שילמדוהו אחרים.
ואויל שפתים –
שתדברנה שפתיו אולת.
ילבט –
פירוש יכשל.
[י, ט]
ילך בטח –
שאיננו מפחד מצרה.
ומעקש דרכיו –
הטובים יודע הוא נודע לאחרים, שהוא מעקש דרכיו בנפלו ברעות, והעד ילך בטח.
פרוש אחר:
יודע –
ישבר מן: וידוע חולי.
[י, י]
קורץ –
לעשות רע.
יתן עצבת –
עצבון לנפשו ואמר: קורץ, שמתיירא לעשות בגלוי והוא ענין רמיזה.
פרוש אחר:
קורץ –
לועג.
יתן עצבת –
לחברו יחר לו אם יראה כי ילעג לו ואחד ירצה לומר, כי לא עשה ללעג וילבטו שפתיו.
[י, יא]
מקור –
כמקור חיים שיחיה מי שילמד מוסר מפיהו, או פיהו הוא המקום שיקירו לו, משם החיים בלמדו מוסריו.
יכסה חמס –
יסתירהו ולא ילמד מוסר.
[י, יב]
שנאה –
היא סבה לעורר המדינים, והאהבה היא תכסה על הפשעים, והעלמת דבר הוא הכסה שלא יודע, והענין, איש שנאה ואיש אהבה.
[י, יג]
תמצא חכמה –
למבקשיה.
ושבט –
בעבור שאינו רוצה ללמוד הדעת, צריך להכותו בשבט.
[י, יד]
יצפנו –
בלבם הדעת שלא ישכחוה, כענין בלבי צפנתי:
ופי אויל –
סבב לו.
מחתה –
שהיתה קרובה אליו בגלל אולתו והענין, שיחתוהו אחרים.
[י, טו]
הון –
ממון העשיר הוא כקרית עוז שיצילהו לרגעים מצרתו, אע"פ שאינו חכם ודלים שהם חסרי לב, רישם יחת אותה.
[י, טז]
פעולת צדיק –
מעשיו בשביל שישיג אורחות חיים.
תבואת רשע –
הוא פרי מחשבותיו, שיחשוב לעשות חטאת.
[י, יז]
אורח –
למצא חיים הוא שמירת המוסר.
ועוזב התוכחת –
הוא מתעה אחרים.
פרוש אחר:
שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה –
שיוכיחוהו לתעות ג"כ אורח חיים ופירוש טוב מאד.
[י, יח]
מכסה ברוב. –
שניהם דבקים.
מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.
[י, יט]
רוב דברים –
שידבר מוציא להנצל לשנוא מן הדבה.
לא יחדל פשע –
הרבה, כלומר אינו יכול להשיב מה שידבר ולהחדילו ותנצלהו לפניו.
וחושך שפתיו –
מדברי דבה – הוא משכיל, כנגד הוא כסיל.
[י, כ]
כסף –
ככסף שמדבר דברים נבחרים נחשבות ככסף צרוף ונבחר.
כמעט –
למוד מהם מעט.
פרוש אחר:
לב –
ענינו דעת, פירוש דעתם כמעט הוא נבחר הפך לשון צדיק.
[י, כא]
ירעו –
מלשון מרעה, כלומר ילמדו רוב בני אדם.
וחסר לב –
כנגד צדיק.
ואוילים –
כנגד רבים, כלומר ואוילים בעבור איש חסר לב שיתעם.
ימותו –
טרם עת כלח.
[י, כב]
ברכת ה' –
שיתן לצדיק היא תתן לו עושר.
ולא יוסיף –
השם עצבון לצדיק עצב עם הברכה, והפך זה בעצבון תאכלנה והברכה להוסיף טוב, והמארה חסרון.
[י, כג]
כשחוק, זמה –
היא מחשבת הרעות.
פירוש כשחוק – שהוא נקל לכסיל לעשותו כן, מעשה הזמה נקל בעיניו.
והחכמה לאיש –
מבין כי היא תשמרנו מעשות זמה, על כן חפץ בה.
פרוש אחר:
כחכמה לאיש תבונה, כן ישיש הכסיל לעשות זמה.
[י, כד]
ותאות צדיקים –
להשמיד הרשעים.
יתן –
השם והעד הפסוק הבא אחריו.
[י, כה]
כעבור סופה –
מהרה, כן יעבור רשע פתאום ואיננו, צדיק חזק לצרות כיסוד עולם שלא ימוט.
[י, כו]
כחומץ –
שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.
[י, כז]
תוסיף ימים –
כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד: למען יאריכון ימיך.
ומה שאמר: את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי, טבעו כי הם במספר.
תקצורנה –
מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו או ימיתם על ידי פגע ומקרה, בעבור שאינם יראים ממנו.
[י, כח]
תוחלת צדיקים –
שהם מייחלים לראות מות הרשע, סוף תוחלתם תבואם לידי שמחה מהם במותם.
ותקות רשע –
להאביד הצדיקים, תאבד התאוה והוא מפורש בפסוק הבא.
[י, כט]
מעוז לתום –
תאר על משקל לחם חום או הלמד, כמו בעבור והוא שם דבר.
דרך ה' –
מצותיו.
ומחתה –
הוא הדרך שיחת אותם בשביל שיעזבוהו, שנאמר: צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
[י, ל]
צדיק –
לא ימוט לעולם בבא הצרות, או אחרי מותו ישאר זרעו, שנאמר: וצדיקים ישכנו ארץ.
ורשעים –
יאבד זכרם וזרעם.
[י, לא]
ינוב –
מענין תנובה ופירוש יתן תנובת החכמה וניב שפתים כענין תבואת שפתיו ישבע, וכמוהו בין אחים יפריא יתן פרי, ולשון דוברות תהפוכות תכרת שפתם:
[י, לב]
ידעון –
לדבר רצון.
ופי רשעים –
ידע לדבר תהפוכות.