[כג, א-ג]
כי, ושמת, אל –
ג' דבקים.
ללחום –
לאכל לחם.
בין תבין –
לשון עיין וכן: אבינה בבנים, כלומר את העומדים לפניך להתענג במדת המאכל תבין בהם, וי"ו ושמת תחת או.
בלועך –
הוא בית הבליעה, כלומר או תשים סכין בלועך, אם אתה בעל נפש המתאוה ומושל עליה והזכיר הלחם כי הוא עיקר הסעודה, או הוא כלל המאכלים, כענין: נותן לחם לכל בשר.
כזבים –
חסר איש, כלומר אם הוא לחם איש מדבר כזב אל תתאו לחמו ומטעמותיו.
[כג, ד]
מבינתך –
שתבין לקבץ עושר חדל ממנה.
[כג, ה]
התעיף –
יתכן להיותו מן תעופה.
וטעמו: אם תאיר עינך להביט בעושר.
[כג, ז-ט]
כי, פתך, באזני –
ג' דבקים.
רע עין –
עין רעה ורעה עינך הוא חסר איש וכן טוב עין הוא יבורך והראוי איש טוב עין.
שער –
פועל עבר מן מאה שערים, כלומר באיש ישים שיעור בנפשו, לומר לך: אכול ושתה כן הוא עושה.
ולבו בל עמך –
שלא יאהבך באכלך לחמו.
תקיאנה –
כי בעין רעה הביט אליך.
ושחת –
שתחשב בולע ולא יהיו דבריך הנעימים נחשבים מאומה.
אל תדבר –
ליסרו כי הוא יבוז לשכל מליך והם דבריך הנעימים.
[כג, י]
אל תסג –
פעם שנית בעבור ובשדה יתומים אל תבא, ופירוש אל תבוא בשדהו לקצור תבואתו, או לא תכנס בו בחזקה, כי השם שהוא גואלם שיגאל השדה מידך חזק הוא, שלא תעמוד לפניו.
[כג, יב]
הביאה, אל, אתה –
ג' דבקים.
למוסר –
שתביאו למקום מוסר החכמה ושלא תמנע מנער מוסר.
תציל –
שלא תמות הנפש במיתת הגוף, או תציל שלא ימות טרם עתו.
[כג, טז]
כליותי –
מן: כלתה לישועתך, כי מדת התאוה בהם נודעת, על כן תעלוזנה.
[כג, יז]
בחטאים –
הידועים על כן נפתח הבי"ת.
כי אם –
באיש יראת ה' תקנא.
[כג, יח]
אם –
לאמת הדבר.
אחרית –
שתחיה והאחרית רמז לזקנה, או לבניו הנשארים אחריו.
ותקותך –
שתקוה לאל להטיב לך.
[כג, יט]
ואשר בדרך –
מוסר לבך.
[כג, כא]
תלביש –
פירוש התנומה היא תלביש בגדים קרועים לישן.
[כג, כב]
כי זקנה –
אע"פ שזקנה אמך אל תבוז לה.
[כג, כג]
אמת –
המלה חסרה ספרי אמת, קנה ואל תמכור.
[כג, כד]
יולד חכם –
מי שיוליד בן חכם – ישמח בו על כן.
[כג, כה]
ישמח אביך ואמך – ויולדתך כפל הדבר.
[כג, כו]
תנה, כי, אף –
ובהם תזהיר להשמר מן הזונות.
תנה בני –
היא כונת הלב לקבל בדבור.
תצרנה –
תרצנה כתיב, ופירוש עיניך ירוצו דרכי המצות.
[כג, כז]
שוחה –
חסר כ"ף.
צרה –
הפך רחבה והטעם שלא יוכל איש, להתהפך מצד אל צד.
[כג, כח]
כחתף –
כאשר היא תוכל לחטוף או תארוב.
תוסיף –
על הבוגדים אחרים כמותם.
[כג, כט]
למי אוי –
כאילו הזהיר להשמר מן היין, או שיקרא על קורותיו אוי.
אבוי –
שם דבר מן אביון.
למי שיח –
נגעים.
למי פצעים חנם –
שיבואוהו חנם.
חכלילות –
אודם העינים, מרוב שתיית יין.
[כג, ל]
למאחרים –
חסר, וכן הוא למאחרים שבת על היין.
ממסך –
שם התאר על משקל ממשח, וטעמו יין מסוך מן מסכה יינה.
[כג, לא]
אל תרא –
אל תחפוץ לראות אע"פ שהוא נותן היין בכוס יפה.
עינו –
כלומר מראהו.
יתהלך –
בכוס.
במישרים –
יחשוב שהוא ישר ולא יזיק לו.
[כג, לב]
אחריתו –
לאחר שיהא נשתה ואחר שתייתו כנחש ישוך אותך ויפרש אותך כענין ישך, ומזה הענין נקרא פרש בעבור הפרישין אשר ברגליו.
[כג, לג]
זרות –
חסר, כלומר יראו נשים זרות.
והטעם: יחפצו לראותם.
[כג, לד]
כשוכב בלב ים –
כי יחשוב שהוא חונה והוא נוסע.
חבל –
שם והוא החבל שקשור בברזל הספינה, והענין שלא תרגיש עת חנותך ונסעך, ותאמר: כאשר ישך אותך היין, הכוני מכים ולא אדע עת חליתי מן המכות.
[כא, לה]
הלמוני –
הולמים ולא הרגשתי ההולם.
מתי אקיץ –
מייני.
אוסיף –
לבקשו לנצח.