איוב פרק כא

[כא, ב]
שמעו –
שמוע.

[כא, ג]
שאוני –
מעט.

[כא, ו]
פלצות –
כמו: ועמודיה יתפלצון.

[כא, ז]
עתקו –
כמו: שמנו עבו כמו: יצא עתק מפיכם.
הון עתק.

[כא, י]
עבר –
לשון הריון.

יגעיל –
מלשון רבותינו ז"ל:

מגעילן ברותחין.

והעניין שיקפא זרע הקרי.

[כא, יא]
עויליהם –
מן: עול ימים.

[כא, יב]
ישאו –
קול בתוף וכנור.

[כא, יג]
וברגע –
בלא עינויים.

[כא, טו]
כי נפגע בו –
כמו: ואל תפגע בי, לשון בקשה.

[כא, טז]
הן לא בידם טובם –
רק מהמקום ניתן להם, אף על פי שעצתם ודבריהם רחקו מני:

חבלי אף יחלק להם –
הפך: חבלים נפלו לי בנעימים.

ויש אומרים:
מן חבלי יולדה והראשון נכון.

[כא, יט]
אונו –
רשעו כמו מחשבות אונך כטעם: פוקד עון אבות.

וידע –
כמו: וידע אלמנותיו.

[כא, כ]
יראו עיניו –
כל אחד ואחד מבניו.

כידו –
כמו אידו מן העניין ואין לו חבר.

[כא, כא]
כי מה חפצו –
מה יועיל לו כל מה שהשאיר אחריו.

חצצו –
כמו: לא יחצו ימיהם.

[כא, כב]
הלאל ילמד דעת –
כאילו לא ידע המקום מה יעשה.

[כא, כג]
שלאנן –
הלמ"ד נוסף.

עטיניו –
בלשון ישמעאל, המקום שיברכו עליו הגמלים על המים.

[כא, כד]
ישוקה –
כאילו ישוקה תמיד ממשקה, על כן לא ייבש.

[כא, כז]
תחמסו –
מן חמס.

[כא, כח]
בית נדיב –
בעל ממון ואיננו צדיק.

[כא, כט]
תנכרו –
כמו תכירו.

[כא, ל]
ליום איד –
ליום חשך.
וקרוב ממנו: ואיד יעלה מן הארץ כענין יום ענן וערפל:

[כא, לא]
מי יגיד על פניו דרכו –
חוזר למקום והענין מי הגיד לו דרכו להיות כן והוא יעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.

ויש אומרים:
שהוא דבק והענין על מחשבת הרשע שיעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.

[כא, לב]
ועל גדיש ישקוד –
אמר רב האיי ז"ל:

שהיא הקובה שעל הקבר כמנהג ארץ ישמעאל.

והקרוב שהוא עפר והדומה לו ואין לו חבר.

[כא, לג]
רגבי נחל –
בלשון ישמעאל מקום חפירות הנחל והוא קרוב, בעבור ורגבים ידובקו.

ואחריו כל אדם ימשוך –
שימותו אחריו ואין מספר למתים שלפניו.

[כא, לד]
ותשובותיכם –
כן ענינו נשאר מעל בתשובותיכם מן ומעלה מעל.