תהילים פרק כו

[כו, א]
לדוד שפטני –
אמר רבי משה:

כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי.

הנכון בעיני: שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה.

ובה' בטחתי –
שיעזרני להיות לבי שלם, על כן לא מדעתי.

[כו, ב]
בחנני –
ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.

[כו, ג]
כי –
כאילו אני רואה חסדיך לעולם לנגד עיני.

והתהלכתי –
להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך.

באמתך –
מדרך האמת.

[כו, ד]
לא, מתי שוא –
הפך דרך האמת.

נעלמים –
מגזרת ונעלם דבר, שיעשו דברים לא כן בסתר.

ויש אומרים:
מגזרת עלם, שהוא אוהב השחוק והלעג.

[כו, ה]
שנאתי –
הזכיר הליכה והתהלכתי ואחר כן שבת, לא ישבתי ואחר כן הביאה לא אבוא.

והנכון בעיני:
כי הטעם לא אבוא בסודם, והזכיר פעם אחרת ועם רשעים לא אשב, כי מתי שוא הם בדבור והרשעים במעשה.

[כו, ו]
ארחץ –
טעם בנקיון שלא עשה אחת ממצות לא תעשה, ואז אסובב מזבחך בעולות.

[כו, ז]
לשמיע –
כמו להשמיע, וכמוהו לשמיד מעוזניה.

ונפלאותיך –
פעול למלת לשמיע ולספר.

[כו, ח]
ה' אהבתי מעון ביתך –
כנגד לא ישבתי עם מתי שוא.

וטעם ביתך –
ששם הצדיקים העובדים שמך באמת, כי שמה תמיד יושבים.

אמר רבי משה:

כי טעם אל תאסוף שיתפלל שלא יהיה אחריתו כאחריתם.

והנכון בעיני:
שלא יתכנו עלילות שיתחבר עם החטאים כל ימיו, ואף כי עם אנשי דמים, שהם רעים מהחטאים.

[כו, י]
אשר –
שיש להם כח לחשוב מחשבות ולסבב סבות לקחת שוחד וממון.

ויש אומרים:
כל מזמתם לקחת בידם, וככה וימינם והטעם כפול.

[כו, יא]
ואני בתומי –
בלא זמה והטעם שיזכיר בתחלה בתומי הלכתי עד עתה, וככה אלך, ואתה תפדני מזימותם.

[כו, יב]
רגלי –
טעם בתומי –
תום לבבי.

וטעם רגלי –
ללכת בדרך ישרה.

והנכון בעיני: כי אתה תפדני ואני אודך במקהלים ורגלי תעמוד לפניהם.