תהילים פרק מח

[מח, א]
שיר מזמור –
לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו: מצור החלמיש, מחלמיש צור.

[מח, ב]
גדול ה' ומהולל מאד –
גדול זה המזמור להזכירו שבח ירושלם.

[מח, ג]
יפה נוף –
מחוז שלשת הנפת על משקל אשר זורה ברחת ולהיותו סעיף או מתנופת אין לו טעם.

הר ציון –
בצפון ירושלם.

מלך רב –
גדול, כמו על כל רב ביתו והוא דוד, קרית חנה דוד.

[מח, ד]
אלהים –
הטעם אף על פי שיש לו ארמנות רבות, השם הוא משגבה וכבר נודע זה בגבורות שהראה.

[מח, ה]
כי הנה המלכים –
שנועדו ובאו עליה.

[מח, ו]
המה –
כאשר ראו גבורת השם נבהלו.

[מח, ז]
רעדה –
על כן ברחו וזה טעם נחפזו.

[מח, ח]
ברוח –
דמה החיל שאחזם כמו רוח קדים, בהיותו בים שישבר האניות.

[מח, ט]
כאשר –
אז יאמרו ישראל בדרך נבואה, לשובם אל ירושלם.

[מח, י]
דמינו –
אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.

[מח, יא]
כשמך –
בהיכלך.

ותהלתך –
היא צדק מלאה ימינך.

[מח, יב]
ישמח הר ציון –
השוכנים בערים סביב ציון, כי ירושלים היא כאם.

וטעם למען משפטיך –
בעבור שאתה עושה משפט כאשר עשית במלכים שנועדו.

[מח, יג]
סבו –
דברי ירושלם לעמים.

אמר רבי משה:

זה היה בימי דוד.

ורבים אמרו:
כי זה לימות המשיח.

[מח, יד]
שיתו, לחילה –
כמו חומות וחיל.

פסגו –
הביטו ארמנותיה שהם פסגה.

[מח, טו]
כי עלמות –
כמו עולמית, כי הוא עומד עולם ועד, הוא יהיה מנהג לעולם.

ובעל המסורת אומר:
כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו.

ורבי משה אמר:

שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד, כמנהג הנערות והטעם כאשר נהגנו בימי נעורינו.

ויש אומרים:
מגזרת ונעלם דבר, במנהג טוב נעלם מהנבראים.