תהילים פרק פז

[פז, א]
לבני קרח מזמור שיר –
לאחד מנכדי שמואל, או מבני בני בניהם ועיקר זה המזמור יסודתו על הר הקדש.

[פז, ב]
אוהב –
השערים הנכבדים מכל המשכנות.
והטעם: לשבת בם ואחר כן יזכיר ירושלם.

[פז, ג]
נכבדות –
כל אחד מתהלות נכבדות מדובר בך את עיר האלהים באמת – והיא ירושלם.

[פז, ד]
אזכיר –
דברי המשורר אזכיר רהב – הוא מצרים המחצבת רהב, או רהב כל גוי והוא סמוך, כדרך ושכורת ולא מיין כאילו אמר: אזכיר רהב כל גוי שיהיה ובבל עמהם, אזכיר זה ליודעים כמוני וגם אזכיר פלשת עם צור.

וטעם זה יולד שם –
כי לפרקים מועטים בשנים רבות יולד בהם איש חכם נודע בדורו, שיש לו שם.

[פז, ה]
ולציון –
ובעבור ציון הלמ"ד אמרי לי אחי, הוא יאמר תמיד איש ואיש נולד בה, כי חכמים שיש להם שם הם רבים.

וטעם איש ואיש –
לא זה לבדו.

יכוננה –
על דרך:והוא צוה לי אחי והנה והוא עליון יכוננה, בעבור היות השם בכח הפעלים, והיה פירושו והשם הנזכר למעלה: אוהב ה' שערי ציון.

יכוננה –
מכון עליון.
והטעם: מקום כזה שיולדו שם חכמים רבים, השם יעמידהו ויכוננהו.

[פו, ו]
ה' –
הטעם והשם לבדו שידעו מספר כל העולם בכתבו והוא יכול לספר כל הנולדים שהם חכמים בציון, כי רבים הם ממספרי אדם.

זה יולד שם –
שב אל ציון.

וטעם בכתוב –
השם והספרים הם הם השמים.

[פז, ז]
ושרים, בך –
לנכח איש האלהים ושם שרים וחוללים שלא יפסקו, כמו מעייני מים, ואלה מעיני, כמו: על כל אצילי ידי, ומנהג העולם להיות השרים מועטים מהחוללים ושרי ציון, כמו החוללים ומשקל החוללים,כמו:אמרתי להוללים.