בנימין לאו
ממרן עד מרן
—-
..
משנתו ההלכתית של הרבעובדיהיוסף
——-'ן
,
',
( ,כלהזכויות שמורות פ 2005
למשכל הוצאהלאורמיסודן שליריעותאחרונותוספרי תמד
פרקג
עיצוב דמותה ההלכתית של
האשה הספרדית בארץ"ישראל
נשים פטורות,כידוע ,ממצוות עשה שהזמןגרמן.ן אבלנשים רבות ,אשכנזיות
וספרדיות,נהגולקיים חלק ממצוות אלה למרותשאינןחייבותבהן.
יש מחלוקת קדומה מאודבין קהילות האשכנזיםלבין קהילות הספרדים
בעניין ברכתנשיםעלמצוות עשהשהזמןגדמן.כברמן המשנהנקבעהכלל:
כל מצוות עשה שהזמן גרמה -האנשיםחייביםוהנשים פטורות.
ומבארת התוספתא" :איזו היא מצוות עשה שהזמן גרמה -כגון סוכה לולב
ותפילין".
רבינו תם (שחי במאה ה 12-בצרפת) חירשדין ,שאם נשים רוצותלקיים
מצוות עשה שהזמן גרמה ,הרשות בידן אף לברך על כך ואין זו נחשבת
"ברכה לבטלה" .זהו חידוש גדול ,שכן לשון הברכה היא" :אשר קדשנו
במצוותיו וצונו" -והרי על-פי ההלכה הנשים לא נצטוו .אלא שבאשכנז
התקבלודברירבינו תם ונשים אשכנזיות הורגלו לברך על נטילת לולב ,על
ישיבהנסוכהוכדומה.
רבי יוסף קארו קבע שנשים לא תברכנה על מצוות עשה שהזמן גרמן.
הרמ"א (הרב משה איסרליש מקרקוב ,המביא על השולחן-ערוך את ההלכה
האשכנזית)הגיהעלדברירבייוסף קארובסימןהדןבתקיעת שופר:
והמנהג[הוא ,שהנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן ,ועל כל גם
כאןו=בתקיעתשופרןתברכנהלעצמן
202
פסיקות בעלות מגמה חברתית 1
203.
במאה ה 18-פסק החיד"א (הרבחייםיוסף דוד אזולאי) כמורבייוסף קארו,
שאין לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן .הוא אף עירער על מנהג
הנשיםשנהגולברךעללולב .אולם בספר התשובות שלו מספרהחיד"א:
מעתשראיתי מה שהשיבומן השמיםלרבינויעקב ממרויש ,נהגתי לומר
לנשים שיברכו על הלולב ,וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעיר
הקודשירושלים ת"ו =1תבנהותכונז .1והגם שמרן ז"ל פסק שלא יברכו,
נראה ודאי שאילו מרן ז"ל שלטועיניו הקדושות בתשובתר"י ממרויש,
דמשמיאיהיבי =1שמשמים נתנון כוח לנשים לברך ,ודאי כך היה פוסק
ומנהיג ,ובכי הא לאשייך "לא כשמים היא",כיוון שיש הרבה גדולים
בפוסקים דסבירא להו שיברכו ,אהנילן לפסוק כמותן דאיתלן סייעתא
דשמיא.
הואמכווןלספרו שלרבייעקבממרויש ,מחכמי אשכנז במאה ה – 13-שו"ת
מן השמים .הספר כולו כתוב כ"שאלת חלום" שלרבי יעקב ,וכל תשובותיו
נאמרות מן השמים .פוסקים רבים עירערו על השימוש בשו"ת מן השמים
כמקור להלכה,כי דבריו דברי חלומות .הרב עובדיה עצמו משתמש בו רק
כמסייעולא כמקור2.
שינוי זה שחל בעמדת הרב החיד"א ,בתוספת המנהג שכבר נהגו נשות
ירושלים לברך על חלק ממצוות עשה שהזמן גרמן ,גרם לעיצוב עמדת
פוסקים ספרדיםבניגוד לעמדתרבייוסף קארו .גם ה"בןאישחי",רבייוסף
חיים ,הורהכך.
בשנת תשי"ד ( )1954פירסם הרב עובדיה יוסף את הכרך הראשון של
חיבורו ההלכתי הגרול :יביע אומר .בכרך זה הוא מייחד ארבע תשובות
רצופות ,מעין קונטרס בפני עצמו (בן ארבעים עמודות) ,שבוחן את הסוגיה
הזאת ,כשברקע מתוארות נשים ספרדיות שהחלו לברך על מצוות עשה כמו
שכנותיהןהאשכנזיות .לאחרתיאור העמדותהשונות ,הוא כותב:
אולםלדידןשקיבלנועלינו הוראותמר"ן ,ככל אשריאמרכי הואזה,יש
למנוע גםכן הנשים מלברך על הלולב ושארמצוות עשה שהזמןגרמן…
ויוסף =1רבי יוסף קארון הוא השליט מרן הקדוש שקיבלנו הוראותיו,
פסקיהבסכינאחריפא בשולחנו הטהורשאיןלברך,וראישאין לעשותכן
נגד הוראתו …והנהידוע מה שכתבו האחרונים ז"ל שכל ספרדי שעושה
כדעת רמ"אנגד הוראת מרןצריך כפרה וכמו שכתב החיד"א…ומכיוון
שדורות הראשוניםדירן נהגו שלא לברך ,מצווה להחזיר עטרה ליושנה,
שבוודאיאין כוח לקצתנשים שנהגו לברך לבטל דברי חכמים ולעשות
204
1ממרן עד מרן
מנהגים כרצונןומי שיכול לבטל מנהגןיזכה לברכה שבירך הגאוןרבינו
יונהנבון בספר "נחפה בכסף"" :שכל המחזיק לבטל מנהג זה תבואעליו
ברכה".
כתגובה לעמדתו הנחרצת של הרב עובדיהיוסף ,כתב אחדמגדולי הפוסקים
האשכנזים בירושלים ,הרב אליעזר ולדנברג ,תשובה בעד ברכת הנשים על
מצוות עשה שהזמןגרמן.וכךהוא כותבבפתיחה לתשובתו:
לשאלת רבים אם יש לחוש למה שלאחרונה קמו קצת מהחכמים ובני
תורה לחזור קדמה לערערבאופןכלליעל מנהג הנשים לברך על מצוות
עשה שהזמן גרמן ,ולדרוש ולהורות על כך ברבים ולא עוד אלא
שמטיפים להניא את הנשים אשר עד עתה מחזיקים בתורת אמם לברך,
שמהיום והלאהיחדלו מזהולאיברכו לאעללולבולאעל שופר,ויחדלו
מלברך על כרכות קריאת שמע והלל ומלהתפלל תפילת מוספים וכיוצא
בזה.הריני משיבכדלקמן.
הוא מציג את העמדות השונות (ומביא גם פוסקים ספרדים שקיבלו את
המנהגהאשכנזי),ואז -מסיים הרבולרנברג ואומר -
עשה
מכל האמורתורהיוצאת ,שמנהגנשיםבזהלברךעל
ת
ו
ו
צ
מ
שהזמן
גרמה ברצון חכמים הוא ,גם בקרב עדות אחינו הספרדים ,וביחוד על
לולב.ואין בשום אופן לבטל מנהגם וגםאין כל מקום להוכיחן אפילו
ברכות על כךכי אם להיפך,יש לחזק בידיהם מנהגם בזה וכפי שקיבלו
מתורתאימם ולתת להםברצון לברךולעודדן עלכך…
ואשריהן בנות ישראל כשירות שמחזרין אחר המצוות לקבל עליהן
ומברכותלה'עלכךכפי מה שהרשום.
בעקבותדבריו ,נדרש הרב עובריה בשניתלסוגיה ,ובחלק החמישי של ספרו
יביעאומד(אורחחייםסימן מג)הוא מצטט אתדבריהרבולדנברגומוסיף:
וכמובן שכל תשובתו באה כנגד מה שהעליתי בספרי בדברים המצודקים
באורך וברוחב בטוב טעם ודעת וכבר הראיתי אותםלגאוני דורנו והעלו
בהסכמהעימילפוםדינאו=לפידיןן…
ומכל מקוםאנו לאבאנולמידהזו למחותבנשים אשכנזיות שלא תברכנה
עללולב ,אלאכלמגמתינו להשתיק קצתנשים שנהגו מעצמןלברך,היפך
פסק מרן ואף שעכשיו נתפשט המנהג ביתר שאת לברך עלפי דברי
החיד"א,ישלהחזיר עטרהליושנה כהרמב"םומרןשקיבלנוהוראותיהם…
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
205
ואם כן מדוע לא מצא חן בעיניו מה שדורשים ברבים להחזיר עטרה
ליושנה ,אסו =1האם] משוא פנים יש בדבר? ואיך תבואנה נשים הללו
לברך ברכות לבטלההיפך פסקי הרמב"ם ומרן שקיבלנו דבריהם כהלכה
למשהמסיני.והגם לכבוש את המלכהעימיבבית?
הביטוי האחרון -שהוא ציטוט מגערת המלך אחשורוש בהמן ,החשוד
בניסיוןלכבושלעצמו את אסתר -יכול לתתלקורא את התחושה של עוצמת
השליחות שנושא על עצמו הרבעובדיה להחזיר עטרה ליושנה" :הבית" הוא
ארץ-ישראל ,ו"המלכה"היא העדה הספרדית ,שבראשהעומדדבייוסףקאדו.
ואולם הרב ולדנברג לא ויתר ,והוא ממשיך להורות גם לספרדיות שלא
לשנותממנהגן בעקבות הוראת הרבעובדיה.
בשנת תשמ"ז ()1987פירסם אחדמתלמידי הרבעובדיה ,הרב אהרוןזכאי,
מכתב הסכמה של הרבולדנכרגלספרוהביתהיהודי הלק ב 3.הרבזכאיהביא
בספר אתדברי הרבעובדיה שאשה לא תברך על ארבעתהמיניםמפנישהיא
מצוות עשה שהזמן גרמה .על כךמעיר הרבולדנברגבדברי הסכמתו ,שהרב
עמרםאבורביע כבר כתבבספרונתיבי עם(אורחחיים תקפט)שאין אפשרות
לבטל מנהג הספרדיות בארץ-ישראלליטול לולב ולברך ,וזהו המנהג הקדום
שלירושלים .בסוףדבריוהוא כותב:
ואנןידעינן ]=ואנויורעיס] מן המציאותכי דבר זה ,מה שעקרות הבית
מברכות על הלולב כפי מנהגן ,הוא מכניס אוירה דתית בקרב כל בני
הבית ,והנשים מרגישות את עצמן כשותפות בהלכות החג ורוממותו,
ובכמה מקומות שנשים ספרדיות נטשו בזה תורת אמן והתחילו לבטל
מנהגן זה לפי הוראה שהורו להן ,זה גרם להן שהתחילו עלידי כך
להרגיש את עצמן כמעורטלות ממצוות החג ,וזה השפיע לרעה בביתם
בכמה מובנים ,ואני יודע ועד על כך מנשים ספרדיות שהיו באות
מתחילה בביתי בחרדת קודש לבקש ארבעהמינים כדי לברך על הלולב
ולנענען,ודילחכימא.
ברכתשהחיינו בהדלקתנר שליום-טוב
מאות בשנים נהגו נשים לברך ברכת "שהחיינו" בזמן הדלקת נרות של
יום-טוב .לאורך כל השנים היו פוסקים שעירערו על מנהגן זה ,אך ללא
הועיל.
הפוסקים האשכנזים לא מצאו מקור בתלמוד הבבלי לברכת "שהחיינו"
206
1ממרן עד מרן
בהדלקת נר של יום-טוב .יתר על כן ,רבי יצחק מווינה ,איש המאה ה,13-
ציטט בספרואורזרוע (חלקבסימןיא) ,את התלמודהירושלמי שקובעבדין
ברכת הדלקת נרות של חג ,שאין מברכים ברכת הזמן ("שהחיינו") .הנשים
נהגו בכל זאת לברך .במוצאיימי-הביניים כבר נתקבע המנהג הזה כמוסכם,
למרות שבספרות הרבנית עור לא ניתנה לו הגושפנקה אלא בשתיקה .וכך
כותבר'יעקבעמדין:
שמיום עמדי על דעתי היה גם בז דבר תמוה בעיני ורציתי למחות
באשתי ,מטעם זה .ואף עלפי כן לא עשיתי מעשה והנחתי לה מנהגה
המוחזק בידה ,כי באמת חשש ברכה לבטלה אין כאן לעניות דעתי,
שאלמלי היא רוצה שלא לצאתידי חובת ברכת הזמן עלידי בעלה,מי
ימהה בידה לברך לעצמה ברכה שהיא חייבת כה בלי ספק …על כן
אמרתילעצמי הנחלהןמנהגן שהואירושהלהןמאבותיהןועשוכןבפני
גדוליעולם .וטובבעינילiלמודזכותבכfךעל המנהג fלברך ,אםהייתrי
מוצאלי סעד וסמך בדברי הפוסקים ז"ל .אבלעדיין לא ראיתי בשום
אחד מספרי הפסק המפורסמיםשיזכירוהו .ולכן קשהבעיני שיעשו להם
הנשים מנהג לעצמן בלייסוד מוסד .ומהאי טעמא מעיקרא לא שבקינן
להו למעבד עובדא באתרא דלא נהוג =1ומטעם זה מלכתחילה לאנניח
להן לעשות מעשה במקום שהוא לאנהוג4.,
הרבעמדיןלא מחה,והנשיםהמשיכולברך"שהחיינו"בזמן הדלקתהנרות.
גם פוסקים אשכנזים מאוחרים יותר כתבו בעד המנהג והטענות נגדו
כמעט שנשכחו .בזמננו כתב הרב ולדנברג (ציץ אליעזר חלקיד סימן נג)
להמליץבעדמנהגןוכך אמר:
על דבר מנהג הנשים לברך ברכתשהחיינו בהדלקת הנרות שליום טוב,
חס ושלום לרפות אתידיהן ולהודיע להן שמוטב שלא יבדכו ,ולא רק
שאין למחות בהן על כךכפי שפוסק ה"משנה ברורה" ,אלא אדרבאיש
לזרזן להחזיק כמנהגם זה,כי נשים שלנו זה דרכן בקדש מימים ימימה
משנים קדמוניות ואין להן ליטוש תורת אמם ,ולו היה זה אפילו רק
בקבלה מנשים זקנות מדור דור גם כן לא יכולים לסתור קבלה זאת…
ואצלנוהאשכנזיםבמיוחדהוא אצלכולנו כאתרארנהוג,ואיןלשנות.
אךהואמביאבין שארמקורותיוגם את מסורתהספרדים:
גם אפילו אצל אחינו הספררים מקומות מקומות יש בזה ,והרכה
מנשותיהם גםכן מקובלבידן מדורדורלברךשהחיינועל הדלקת הנרות
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
207
ביום טוב ,וממשיכות במנהגן זהבפני גדוליהם ומוריהן ,וכבר כתב על
כךהגאון בעל "זרע אמת" ז"לנ בחלק אורחחייםסימן ל"ג בסופווהשיב
לשואלודברבלשון:ובזהאני אומרנהראנהראופשטיה.
ואכן ,גםבין הספרדים פשט המנהג הזה .הרביוסףחיים כתב בבן אישחי
(שנה ראשונה ,פרשת במדבר) ,שהמנהג בבגדאד הוא שנשים נוהגות לברך
"שהחיינו" כהדלקת נרות ,בכל יום-טוב שיש בו ברכת "שהחיינו" בקידוש.
על סמך דברים אלו כתב הרב מרדכי אליהו שיש לנשים להחזיק במנהגן
ולברך6.
ואולם הרבעובדיההעירעלכךבהליכותעולם (חלק ב עמ' א-ג)שמכיוון
שמדליקים נרות ביום-טוב עוברלעשייתן,היינו -מברכים קודם ההדלקה,
ברכת "שהחיינו" תהיה הפסקבין הברכה למצווה עצמה .את ההערההזואנו
מוצאיםבכלהכתביםהראשונים שלהרבעובדיה.בחזוןעובדיה (חלקב ,קדש
סימן סו ,עמ' קלב-קלג) הוא מונה את כל המקורות לכך ,מוסיף את חשש
ה"הפסק" ,מצטט אתדברירבייעקבעמריןהנ"ל,ומסיים:
שנכון להודיע לנשים שלא לברך זמן ביו"ט =,ביום-טוב] וכלל גדול
בידינו שבואל תעשהעדיף…
הרבעובדיה חזרעל פסקו בשו"תיחוה דעת (חלקגסימן לד)וכןבדרשותיו.
באף אחתמהןהואאיננומזכירכלל אתדבריה"בןאישחי".
ענייןזה תואם את מגמתהפסיקה שלו ,לעצב זהות ספרדית ולא לתתיד
ליצירתהלכהאחידהלכול(גם לאלאשכנזים).
בניגור לפוסקים אשכנזים וספרדים שקדמוהו ,מוצא הרב עובדיה לנכון
לערערעל מנהגהנשים ,למרות שכךקיבלומאמותיהן במשךדורותרבים.
בתשובתובעניין ברכה על מצוות עשה שהזמן גרמה 7,מאריך הרבעובדיה
לדון בנושא זה על-פי מקור תלמודי ,במסכת מועד-קטן דף יח ע"ב .שם
מסופרכי נשים כיבסו בחול-המועד ,בניגוד להלכה ,ולא מיחו בהן חכמים,
מתוך חשש סביר שהן לא תשמענה ,ולא תשננה ממנהגן .ההנחיה להימנע
מהוראת איסור במקום שיש חשש של התעלמות ,מצריכהעיון בפני עצמו,
ולא כאן המקום להאריך בה .אולם בסוגיה שלנו מעלה הרב עובדיה ספק
הפוך :הרי מדובר בנשים שמתנרכות להוסיף חיוב דתי על עצמן .כשהן
מברכות ברכה שאינה צריכה,הריהןאינן מבקשות לעבוראיסור ,אלאלקיים
מצווה .אולי ,במצב כזה ,הוראת איסור דווקא תיקלט? את הסברה הזו שמע
הרבעובדיהמידידו ,הרבבן-ציון אבא שאול ,אך הוא דוחה אותה:
208ו ממרן עד מרן
שהרי המציאות היא להיפך,כי מהר"ינבון ומהר"י אלגאזי כתבו היפך
מנהג זה ,ולא עלה הדברבידן לבטל מנהג קצתנשים הללו .ואף השתא
כי צווחינן כולי יגמא לא משגחי בן ,ואי איישר חילן נבטליניה =1ואף
עתה,ככל שאנחנוצווחיםכלהיום,איןהן משגיחותבנו(.ובכל זאת) אם
יהיהכוחבידינו -נבטל אתמנהגן המוטעהן.
כניניה אשהנידה לבית-הכנסת
ב"מהזורויסרי" כתוב:
ישנשיםשמונעותמליכנסלביתהכנסתבימינידותם,ואינםצריכיםלעשות
כן ,דמה טעםהןעושות? אםמפני שסבורותהןשביתהכנסתיהיה כמקדש,
אפילו לאחר טבילה למה נכנסות ,והלא מחוסר כיפורים שטבל והעריב
שמשו אם נכנסבו בכרתוכלומר,כדי להכנס למקדש לאדי בטבילה,יש
חובהלהביאגםקרבך,ואםכןאלתכנסובולעולםעדשתביאוקרבןלעתיד
לבוא .ואםאינו כמקדשתכנסוותכנסו.ועודשהריכולנובעליקרייןוטמאי
נפש ושרץונכנסיםאנולביתהכנסת .הא למדתשאינו כמקדשויכולותהן
להיכנס.אבלמכלמקום ,מקום טהרההואויפההןעושות8.
כבר הראה הפרופסור ישראל משה תא שמע 9שהלכה זו היתה בליבו של
פולמוסביןהקראיםלרבנים בתקופתהגאונים .העמדהשמייצגרש"י תואמת
את עמדתהגאונים ,שלפיהאיןלייחס קדושה לבית-כנסת ,אך "לפנים משורת
הדין" טוב עושות הנשים המרחיקות עצמן בעתנירתן מטהרת בית-הכנסת.
אולם באשכנז רווחה מסורת יותר קיצונית ,שביקשה לחזק את הסמל של
"מקדש מעט" בכל תוקפו .וכך כותב בעל "ספר האגוד" ,המאסף את מנהגי
האשכנזיםבימי-הביניים(סימן אלף שפח):
אשה לא תכנסלבית הכנסת כלימיראייתה עדימי ספירת שבעהנקיים,
שנאמר "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא" .ולא עוד אלא שאם
שמעה ברכה אסור לה לענות אמן .וב"שערי דורא" כתוב שאסורלנידה
להזכיר את ה'אפילובימיליבונה,וכן הוא בשם רב צמחגאוןוכן מנהג
בשתיהישיבות .מספר "אורזרוע"הגדול.
זוהי העמדה האשכנזית הקדומה .אבל חכמי ספרר הקרומים הלכו בעקבות
הגאונים הבבלים ,והורו בפשטות ובקצרה כי הנידה יכולה להיכנס
לבית-הכנסתולהתפללללאכלעיכוב.
פסיקות בעלות מגמה חברתית
209 1
ספרות הראשונים הספרדית לא הכירה את האיסור .ברי"ף וברמב"ם הוא
כללאינו מוזכר .רבייוסף קארו מביא בביתיוסף את המסורת האשכנזית,
ירוחם,0
ומעיר ש"נשים שלנו לא נהגו להחמיר" .הוא מזכיר אתדברירבינו
שמנהגזה בטעותיסודווצריך למחותבידיהנוהגותאותו:
הנשים שלנו לא נהגו להחמירלהימנע מלהיכנס לבית הכנסת ,וכל כתב
רבינוירוחם שמנהגטעות הואוצריך למחותבידן.י1
אולם בעת החדשה התהפכו היוצרות ,והמנהג הזה מופיע אצל הספרדים
ונעלם אצלהאשכנזים:
רכיחיים פלאג'י (המאה ה ,19-תורכיה) העיד שכך נהגו במקומו ,והביא
לזה סמך סמה שכתב בזוהר (שמות רףג ע"ב) ,שטומאתהנירההיא טומאה
חמורהביותרעד שדוחה ומסלקתהשכינה בכל מקום שהולכת שם:
ופירשהגאוןהמקובל הרמ"ז=1הרב משהדכות],דהיינואפילובבתיכנסיות
ובבתי מדרשותשהשכינהקבועהשם.רמזלדברנידהאותיותנדה'2.י
הרב עובדיה פרש את כל הסוגיה הזאת ביחוה דעת ,וכתב שמעיקר הדין
רשאיותלהיכנס ,אבלסיכם:
מכל מקום רשאות להחמיר על עצמן שלא להכנס לבית הכנסת ,ושלא
לאחוז בספרתורה ,ושלאלהסתכל בספרתורה בעתשמראיםאותולעם.ני
כך נוהגותהיום למעשה רבות מנשות עדות המזרח ,שלא כעולה מהמסורת
ההלכתיתהפשוטה.
בשוליעניין זה ,מעיר הרב עובדיה נגד המנהג שנהגו נשים להימנע אף
מתפילה וברכותבימינידותן:
אולם לענין תפילה וברכות שהן חובה גמורה ,נראה שהעיקר שאין
להחמיר בזה כלל ,וכמו שהסכימו האחרונים הנ"ל.וכן כתבה"חיי אדם"
(בכלל ג' סימן ל"ח) ,שמנהג המחמירות בזהאין לו יסוד ,ובמדינותינו
נוהגות לברך ולהתפלל גם בימי ראייתן .עד כאן .וכן כתב ה"משנה
פ"ח),4.
ברורה"(סוףסימן
נראהשבענייןזה הלך הרבעובדיה צעד אחדעםהמנהגהספרדיהרווח ,למרות
שמקורוקבליואיןלו זכר בהלכה .לעומת זאת ,הוא מזהירמפני הרחבתו של
המנהגשמביאהלפגיעהישירהבהלכה,בביטולתפילתהנשיםבזמןנידתן.
210
1ממרן עד מרן
הברכה על הדלקת נר-שבת
הפרופסורישראל משה תא שמע כתב מאמר העוקב אחרמנהגכיסויהעיניים
בעת הדלקתנרות-שבת,וכך פתח את מאמרו:
הדלקתנר שבתהיא משלוש המצוותשנמסרונידהנשים,והןמצוותעליהן
ביותר .מתוך כך נכרך הטכס כולו -שהפך סמל מובהק לבית היהודי
ולאחוות המשפחה ,בתודעת הדורות ובספרות ישראל בעת החדשה -
במסורתנשית ובסדר מעשים העובר במסורת מאם לבתה ,מדורלדור ,ולא
תמידידעומורי ההוראה בישראל את סדר המעשים ואתמקורותיו,והניחו
כמשמעה5.ן
אתהנשיםעלמנהגן,בחינתאל "כנטושתורת אמך" פשוטה
במאמרו ,מראה תא שמע שמסורת אשכנז הקדומה כבר הכירה את מנהג
כיסויהעיניים .לאחר הדלקת נר-שבת .כבר במאה ה 15-מזכירים זאת בשם
רבי ישראלאיסרליין,בעל "תרומת הדשן" ("לקטהיושר" עמור :)50
מה שנוהגותנשיםלהדליקנר של שבת ואחר כךמשימיןידיהןלפני הנר
ומברכות ,משום מה הטעם שמדליק נר שבת? משום שלום בית .וכיוון
שמאפילות הנר בידיהןעדיין לא נקרא שלום בית והוו מברכות עובר
לעשייתן.
כלומר ,כמו בכל ברכת המצוות גם על נר-שבת צריך לברך לפני עשיית
המצווה ,ובלשון חז"ל" :עובר לעשייתן" (על-פי הגמרא במסכת פסחים ז,
ע"ב) .אלא שבמצווהזויש בעיית "ממה נפשך" :אם הנשים תברכנה על הנר
לפני הדלקתו ,הן לא תוכלנה להדליק -כי כבר קיבלו את השבת בברכה.
ואם תדלקנה לפני הברכה -שוב לא תוכלנה לברך ,שכן הברכה צריכה
להקדים את המצווה .לכן דוחות הנשים את הברכה לאחרי ההדלקה ,וכדי
שלא תתבטל הברכה -מכסות אתעיניהן ,ובכך יוצרות השהיה של תחילת
ההנאה מאור הנר רק לאחרהברכה .כך פסק הרמ"א להלכה (אורחחיים רסג)
וכך הוא המנהגהאשכנזי.
אבל אצל הספרדים לא היה כל ספק שגם ברכה זו ,ככל ברכה ,קודמת
להדלקה.כך כותב הרמב"ם (פרק ה מהלכות שבת):
וחייבלברך קודם ההדלקה…להדליקנר של שבת.
נראה באופן פשוט שהרמב"ם לא חשש לכך שבהדלקת הנרות מקבלת האשה
את השבת ,ולכן העדיף לשמור על המסגרת של "עובר לעשייתן" כדרך כל
ברכותהמצוות.רבייוסף קארוהביאלהלכה אתשתיהשיטות:
פסיקות בעלות מגמה חברתית
211 1
לבעל "הלכות גדולות"!6כיוון שהדליקנר של שבת חלעליו שבתונאסר
בעשיית מלאכה .ועלפי זה נוהגות קצת נשים שאחר שבירכו והדליקו
נרות שבת ,משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה,ואינן מכבות
אותה .ויש אומרים שאם תתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת עליה
שבתעדשיאמרהחזןברכו,מועילהתנאי.וישאומריםשאינומועיל לה.
ויש חולקים על בעל "הלכות גדולות" ואומרים שאין קבלת שבתתלויה
בהדלקת הנר ,אלא כיוון שאומר החזן ברכו הכל פורשים ממלאכתם.
ולדידן=1ולנו]כיוון שהתחילו מזמורשירליום השבתהוי כברכולדידהו
=1להם]!7.
האחרוניםדנוהרבהבכלליהפסיקהבשולחן-ערוך ,במקוםשבוהואמביא כמה
שיטות ,האם דעתו כשיטה ראשונה או כאחרונה .כאן נראה שמרןהעדיף את
הדעה האחרונה,כי הדעה הראשונה באה בשם הלכות גדולות(יחיד) לעומת
רבים החולקיםעליו (ראובדברי החיד"אברכייוסף ,אורחחייםסוףסימן נח,
ורשימהארוכה שלאחרוניםאצלהרבעובדיה,הליכותעולםחלקגעמ'לט).
הרבעובדיהדןבסוגיהזו~!ומסיקמדבריהשולחן-ערוך מסקנהברורה:
שצריך לברך על הדלקת הנרות בערב שבת קודם ההדלקה ,כדין כל
המצוותשמברכיםעליהןעוברלעשייתן.
אולם הוא איננו מסתפק בקביעה ההלכתית ,התומכת בשיטת הרמב"ם
ובפרשנות השולחן-ערוך ,ומכאן בהוראה לנשים ספרדיות לנהוג כמרן;
לטענתו במנהגהאשכנזיותיש חשש של ברכהלבטלה:
ובאמת שלפי סברת רב עמרם והרמב"ם וסיעתם ,אם כבר הדליקה נרות
שבת,ובירכה לאחרמכן,ישבזה חשש ברכהלבטלה…
וכאן הוא מביאריון ארוך ,המוכיח שלדעת הרבה מאודפוסקים אםקיים את
המצווה בלא ברכהאיןלברך אחרהעשייה,כי "עברזמנו" ,ואם ברךבריעבר
זוהי ברכה לבטלה .וממילא גם במקרה שלנו ,אם הדליקה ללא ברכה כבר
קיימההמצווהואסורלהלברך:
ומעתה נראה שלפי דעת מרן שסובר שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת
הנרות ,ממילא הדבר ברור שדין הברכה על הדלקת הנרות כדין כל
המצוות שמברך עליהן עובר לעשייתן .והברכה לאחר ההדלקה היא
כברכהלבטלה.
212ן ממרן עד מרן
להשלמת דבריו ,מוסיף הרב עובדיה שגם חלק מרבני אשכנז עזבו את
המסורת האשכנזית ,בגלל עמדת השולחן-ערוך וחשש ברכה לבטלה .הוא
מספר על ר' איסרזלמן מלצר שהורהבביתולברךלפני ההדלקה,וכן מצטט
מהיעב"ץ ועוד .אולם אין כוונתו להורות כך לאשכנזיות ,אלא לחזק את
מסורתועל-ידי הדגמה שגםגדוליאשכנזיםהורוכך.
ורק לאחר כל הסקירה ,מגיע הרב עובדיה לבעיה האמיתית :החיד"א,
בספרומחזיק ברכה(סימן רסג ,ס"ק ד)והבן אישחי (שנהב ,פרשת נח אות
ח) קבעו להלכה כמסורת אשכנז ,שקודם מדליקות ואחר-כך מברכות.
החיד"א בצירוף ה"בן איש חי" נחשבים לעמודי מסורת בפסיקה הספרדית
וקשה לערערעליהם .למרותזאתהרבעובדיהחולקואומר:
אולם האמת תורה דרכה שהעיקר כדברי ה"מאמר מרדכי" והגאון יעב"ץ
ושאר אחרונים הנ"ל ,שפסקו כדעת מרן שקבלנוהוראותיו …ובפרט שכן
היה המנהג אצלינו מקדם קדמתה כדעת מרן שקבלנו הוראותיו ,ורק
לאחרונה התחילו לשנות המנהג שלא בצדק ,בראותם דברי הרמ"א
ו"קיצור שולחן ערוך" .ולא שמו אל לבם רברי רב עמרם גאון והרמב"ם
והראבי"ה וה"מרדכי" וה"שבולי הלקט" ,שכתבו שצריך לברך עובר
לעשייתן ,ואדרבהכל שמברכות אחר ההדלקהנכנסות בספקאיסור ברכה
לבטלה .ולכן מצוה רבה לפרסם הדברולהחזיר עטרהליושנה ולברך על
הדלקתהנרות בערב שבתלפני ההדלקה .ושומעלנוישכון בטח.
מדובר כאן בערעור מוחלט על מסורת של עדות שלמות ,מן המזרח
ומצפון-אפריקה.רבנים רביםהגיבו בכעס על פסיקהזו .כך ,למשל ,כותב הרב
ינחום(בתוךסידורעל-פימנהגיהודילוב ,סדר הדלקתנרות-שבת,עמ' :)291
לו
ו
נ
י
ת
ו
מ
א
ו
ג
ה
נ
אתר
ל
כ
ב
ת
ו
ש
ו
ד
ק
ה
ר
ת
א
ו
,
ת
ו
ר
ו
ד
בכל קהילות
מדורי
הספרדים האמיתיים להדליק קודם נרות שבת ורק אחרי שסיימו את
ההדלקהוכיבו את הפתילה שבידן ,מברכות להדליק נר של שבת (ולא
כפי שרצו להנהיג פה כמהרבנים בודדים להפוך את הסדר) .וכבר נהגו
כך בפני גדולים ואין פוצה פה .ולכן ברור שאין לנו הספרדים לשנות
ממנהג אבותינו הקדושים ואל תטוש תורת אמך וכל המשנה ממנהג
אבותיוידו על התחתונה .ותהילות לאלרבים מבני התורה חוזרים היום
למקור מחצבתם ולמנהגאבותינו הקדושיםודיכזה.
חלק מרבני המזרח וצפון-אפריקה ממשיכים להורות לשמור על מנהגם
ומנסים לשמר מסורת אמותיהם .הרב מרדכי אליהו ,למשל ,בסידור קול
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
213
אליהו השלם (על-פי ה"בן איש חי" ,ירושלים תשנ"ז ,עמ' שלח ,סעיף א):
"נהגוהנשים לעצום אתעיניהןולברך על הנרות אחר ההדלקה"; הרב שלום
משאש,סידורוזרח השמש(נוסחיהודי מרוקו,ירושלים תשנ"ט ,עמ'ו ,ושוב
בעמ' " :)192עקרת הבית מדליקה את הנרות ,מכסה אתעיניה בכפותידיה
ומברכת אחר ההדלקה" .אולם במקומות רבים השפעת הרב עובדיה גוברת
מאוד,ורביםמבניהדורהצעירכברנוטים אחרפסיקותיו.
חינוך הבתהמזרחית
כחלקממדיניותו החברתית של הרבעובדיה ,הוא נזקק פעמים רבות לשאלת
חינוך הבנות .נושאהחינוך בכללו עמד בראשמעייניו של הרב עובדיה מאז
ראשית דרכו ,ובו הוא מצא את המקום לפעול ולקדם את מגמתו "להחזיר
עטרה ליושנה" .מערכת החינוך היחידה של כנות דתיות חרדיות התרכזה
בבית-הספר "בית-יעקב" שבהנהלת אגודת-ישראל .במקומות רבים ,בכתב
ועל-פה ,משבח הרב עובדיה את מוסרות "בית-יעקב" ,הנותנים אלטרנטיבה
רוחניתלסחף שלהרחובהחילוני:
השפעת הרחוב הורסת ועוקרת כלזיק שליהדות מלבבות נערותישראל,
מוטלעלינולרכזכלכוחותינובחינוך הבנות,ולאושרינו כברעמדוגדולי
ישראל ברור הקודם על כך,ותיקנו מוסדותחינוך של תורה ודעתלבנות
ישראל ,והקמת רשת גדולהומקיפה שלבית הספרביתיעקבלבנות,היא
הפגנהגדולהונהדרהביותר שלחינוךהבנות שלעםישראלבדורינו9.י
אולם ,סעיפים רבים ומגוונים מפרירים בין דמותה של האשה החרדית
האשכנזית לזאת של רעותההספרדית,ובוגרת"בית-יעקב" אימצה בדרך-כלל
את הערכים ואורחות החיים שספגה בבית-הספר ,במיוחד במקרים שבהם
ביתההפרטילאהיה מחוזק במסורתעדתיתייחודית.להלןנציג מעט מהחומר
ההלכהישבוהרבעובדיה מנסהלעצב אתדמות האשההספרדיתהאידיאלית.
איסור פאהנוכרית
פאה נוכרית הפכה לכיסוי הראש הרגיל ביותר בקרב החברה החרדית
האשכנזית במאה השנים האחרונות .כל המורות ב"בית-יעקב" מכסות את
ראשן בפאה נוכרית ,ללא שום פקפוק ,ולטענת הרבעובדיה התלמידות למרו
מהן:
214ן ממרן עד מרן
התלמידים המקשיביםלקולי בשומעם שיש כמהנשים ספרדיות החפצות
לפרוץ גדר הצניעות ולחבוש פאה נכרית לראשן ולצאת בה לרשות
הרבים ,פרסמו פסקדין בחוברת "תורה מציון" …וברוך ה' רבות בנות
נסוגו ממחשבתן ,וחזרו למנהג הנשים הכשרות לחבוש כובע או מטפחת
לראשן .וגם מאלו הלובשות פאה נוכרית חזרו בתשובה,כי סבורותהיו
מתחלה שהדבר מותר עלפי הדין ,שכן מנהג קצת מורות של ביה"ס
החרדיביתיעקב,דילפי מקלקלתא ולא מתקנתא =1שלמדומן המקולקל
ולא מן המתוקן ,ובהוודע להן מדברינו ,שמעו לקול הורים ומורים,
אשדיהם ישראל26,
בהמשך התשובה ,מתמודר הרבעובדיה עםשתיטענות שנכתבונגדו :האחת,
שהוא מוציא לעז על הראשונים,היינו שגדולי ישראל בדורות הקורמים לא
אסרו את הפאה .והשנייה ,שמכיוון שהנשים הורגלו מאוד בזה ,מוטב
שתהיינהשוגגותואלתהיינהמזידות .את הטענה הראשונה הוא דוחהלגמרי:
כי מאחר שרוב הפוסקים אוסרים הדבר בהחלט ,אנו צריכים לחוש
לעצמנויותרויותרמענין הוצאת לעז על הראשונים ,ובפרט שהוא קול
ושוברו בצדו ,שבדורות הראשונים הפאות הנכריות היו ניכרות מאוד
לעין ,ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות ,ואילו
הפאות הנכריות שנתחדשו בזמן הזה ,לא רק שהן דומות לשערות
הטבעיות ,אלא גם עולות עליהן ביופיין ובטיבן ובמראיתן ,עד שאף
הפרוצות משתמשות בהןלנויוליופי,ומכיוון שאין שום היכרבין פאות
אלו לשערות הטבעיות ,הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין,
שיחשבו אותן לפרוצות ההולכותבגילוי שערות ראשן ברשות הרבים.
ועל כלפנים כשיש טעם להחמיר בזמן הזהיותר מן הדורות הקודמים,
בטללעזהראשונים.
לגבי הטענההשנייה ,של "מוטבשיהיושוגגיי" ,מבאר הרבעוכריה שדברזה
תלוי במידת הביטחון של הפוסק ובסיכוי שדבריו יתקבלו .כלומר ,אם הוא
יודע בוודאות שדבריו לא יתקבלו ,אפשר להשתמשבטיעון של "מוטביהיו
שוגגין" ,אך אםאין ודאותכזו -קיימת מצוות תוכחה .ברור מדבריו שהוא
עצמו מרגיש כיצד תוכחתו פועלת וכיצד נשים שעד עתה כיסו את ראשן
בפאה ,מחליפות למטפחת או לכובע .אומנם ,יש חשש גדול במקרים כאלה
מהפרת "שלוםבית" :המציאותהרגילה והפשוטההיא ,שהבעלחוזרמשיעור
של הרב ובו לימדו את איסור לבישת פאה נוכרית .האשה ,שלמדה
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
215
בבית-יעקב והורגלה לראות את כל רעותיה החרדיות חובשות פאה ,מסרבת
לשנות את הרגלה ,וממילא מופר השלום בבית .גם לדבר זה מורע הרב
עובדיהוהוא מתרהבתלמידיו שלאירחיקולכת בהלכהזו:
ומכל מקום אומראני שאם הבעל ירא שמים,וניסה להשפיע על אשתו
שתפסיק לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים ,ושתצא רק בכובע או
מטפחת ,והיא נותנת כתף סוררת ,לא ימהר לסתור בניינו חס ושלום
לגרשה כעוברתעל דת ,אף שכן כתבו כמהאחרונים ,אלאעליו להשתדל
לפייסה בדרכי נועם ובכל הררכים האפשריותאולי תשנה דרכה לטובה,
ולמוכיחים ינעם בלשון רכה ובניחותאכיהיכי דליקבלו מניה=,באופן
שבויקבלוממנון ,וכבר אמרו (בבאמציעאלב)" :הוכחתוכיחאפילו מאה
פעמים במשמע" ,וכל שכן בזה ,דלא משמע להו איסורא כולי האי
=1שלא נראהלהןאיסורכלכך],וגדול השלום.וגדולהמזוכתבנו בשו"ת
"יביע אומר" חלק ג (חלק אבן העזר סימן כא אותיג).עיין שם .והשם
יתברךיגדורפרצותינוויחזירנו בתשובה שלמהאמן.
תפילת בנותבבית-ספר
כשם שהבנות הספרדיות ראו את מורותיהן האשכנץיות בפאה נוכרית ולמדו
מהן ,כך קרה גםלגבי תפילת התלמירות בבית-ספר .הבנות הורגלו לסידור
שהמורות הכירו ,והתפללו על-פי הנחיותיהן ,אולם בסידור התפילה יש
הכדליםרביםבין מנהג הספרדיםוהאשכנזים .הרבעובדיה משתדל ,מראשית
דרכו ,לעצב את סידור התפילה של התלמידות הספרדיות ,שישקף את
מסורתןויבדילן מהמסורת האשכנזית.
ביחוה דעת (חלק דסימןד) הואכותב:
יש להזהיר מאוד את המורות והמדריכות בבתי הספר הדתיים,וכן בבתי
הספרהחרדיםביתיעקב ,להורותלתלמידותיהןלבליברכו ברכת "שעשני
כרצונו" אלא בהשמטת הזכרת שם ומלכות,כיוון שלדעתגדוליהפוסקים
האחרונים ,המברכות ברכהזובהזכרת השם ,נושאות שם שמיםלבטלה.
ברכת "שעשני כרצונו" בשם ומלכות נהוגה במנהג האשכנזי ,ומודפסת כך
ברוב ככלהפירורים.
ביביע אומר (חלק ב אורחחייםסימןו) מורה הרבעובדיה:
שצריך ללמד את הנשים שמברכות ברכות קריאת שמע שלא יוסיפו
לעשות כן …ובפרט בזמן הזה שהבנות מתחנכות בביה"ס בית יעקב של
216
ן ממרן עד מרן
אחינו האשכנזים ,ומלמדות אותן עלפי מנהג אשכנז שמברכות(וחיתי
להו שמזכים את הרבים ,זכות הרבים תלוי בהם) .ועלינו ללמדן שלא
יברכו ברכותקריאת שמעולהחזירן לדעתמרןז"ל שקבלנוהוראותיו.
הרבעובדיהלאנרתע אף מהתביעה שלכיסוי ראשלבנותרווקותבתפילה:
ואנואיןלנו להלכה אלא כפסק מרן ה"שולחן ערוך" הנ"ל שאוסר לברך
בגילוי הראש.וכן פסקמרן החיד"א בספר "טובעין"(סימןיח אותלט),
שהעיקר כדעת מרן ה"שולחן ערוך" שאסור לברך בגילוי הראש ,וכל
שכן שאסור להתפלל בגילוי הראש …אלא שעינינו הרואות שבבית
הספר החרדי בית יעקב ,שנוסד עלידיגאוני עולם,אין הבנות נוהגות
לכסות ראשן בשעה שמברכות או קוראות בתנ"ך ומזכירות שם
וכנראה שסוברים לחלק בזה בין אנשים ,כלומר גברים] ,ששורת דרך
ארץ היא לכסות ראשם בפניגדולים ,מה שאיןכן בנות רווקות שדרכן
ללכת תמידבגילוי הראש עדלנישואיהן,אינן צריכות לכסות ראשן גם
בשעה שמזכירות שם שמים …מכל מקום נראה יותר שלכתחלה ראוי
להורות גם לנערות פנויות לכסות ראשן בעת שמברכות ,וכל שכן בעת
שמתפללות תפלת שמונה עשרה (שאף לדעת הרמב"ם צריך להחמיר
בזה).וכן פסק הרב הגאון הקדושרבי מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת "איש
מצליח" (חלק אורח חיים סימן כד) ,שיש להנהיג שגם נערות פנויות
יכסו ראשן בעת שמברכות ומתפללות ,או כשקוראות בתנ"ך ומזכירות
שם ה' ,ושכן היה המנהג בכמה מארצות המזרח .עיין שם .וכן העלה
הרב הגאוןרבי עובדיה הדאיה זצ"ל בשו"ת "ישכיל עבדי" חלק ז' (דף
רפט ע"א).עיין שם .וחובה קדושה על ראשי ומנהלי בתי הספר בית
יעקב ,לעמוד על המשמר ,ולהורות לתלמידותבית הספר לכסות ראשן
בעת שמתפללות ומברכות וקוראות בתנ"ך ,ולכל הפחות בשעה
שמתפללות .ודברי חכמים בנחת נשמעים כרי שימצאו אזן קשבת
לדבריהם.וישאו ברכה מאת ה'1,.
ה'.
חגיגת בת-מצווה
אחדהוויכוחיםהמענייניםבענייןחינוך הבנות נסבסביב הגדרת השמחה של
בת-מצווה כ"שמחה של מצווה" .השוללים את חגיגת הבת-מצווה טוענים
שלאירועאיןשום משמעותדתית.
בעל השמועה המרכזי בעניין זה הוא הרב משה פיינשטיין זצ"ל,
פסיקות בעלות מגמה חברתית
] 217
שבתשובתו הראשונה קבע את העמרההיסודית השוללת כל מצווה מסעודה
זו .קריאה מרויקת בתשובתו מראה שהדבר שהפריע לו ביותר היה החגיגה
בשטח בית-הכנסת:
כי בבית הכנסתאינו מקום לעשותדברי הרשות אףבזבתי כנסתש,נבנו
עלתנאי ,והצערעמאניע =1והצרמוניהן של בת מצוה הואודאי רק דברי
רשות והבל בעלמאואין שום מקום להתיר לעשותזה בבית הכנסת .וכל
שכן בזה שהמקור בא מהרעפארמער וקאנסערוואטיו =1מהרשורמים
והקונסרבטיבים] .ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי
אבלאיןזה שוםענין וסמךלהחשיבזה דבר מצוה וסעודת מצוה,כי הוא
רק כשמחה שליום הולדתבעלמא …אףבביתודאיהיהיותר טובלמנוע
אף שליכא איסור ,אבל לעשות בבית הכנסת אף בלילה בשעה שאין
אסור22.
מתפללין
כנגדדבריםאלוכותב הרבעובריהיוסף:
נראה בוודאי שיש מצוה לערוך סעודה ושמחה לבת מצוה ,עלפי מה
שכתב מהרש"ל בספר"ים של שלמה"צ (פרקז דב"קושל "בבא קמא"?ן
סימן לז) ,שסעודת בר מצוהאין לך סעודת מצוה גדולה מזו ,שנותנים
למקום שכח והודיה על שזכה הנער להיות בר מצוה וגדול המצווה
ועושה וכו' …והכינמי =1וכך גם] בת שמתחייבת בכל המצות שהאשה
חייבת בהן ,והוויא לה =,והופכת להיותן מצווה ועושה ,שפיר יש
לעשותויום טוב ,ומצוהנמי איכא =1וזו גם מצוהן …וכן ראיתי להרב
"בן אישחי" (פרשת ראה אותיז) שכתב :והבתביום שתכנס למצות ,אף
עלפי שלא נהגו לעשות לה סעורה ,עם כל זה תהיה שמחה באותויום,
ותלבוש בגדי שבת ,ואםיש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו
ותכוין לפטור שמחת כניסתה בעול מצות .עד כאן …והנה אף שכתב
שלא נהגו (בזמנו) לעשות לה סעודה ,בזמן הזה שעושים סעודה לבת
מצוה ,יפהעושים .וכן נראה מלשונו של הרב "בן אישחי" שתלה דבר
זה רק במנהג …וכןראיתילידידי הרב הגאון ר' עובדיה הדאיה בשו"ת
"ישכיל עבדי" חלק ה (חלק אורחחייםסימן כח)שדייקכן מדברי ה"בן
איש חי" שדעתו שהיה ראוי לעשות סעודה לבת בהגיעה למצות ,אלא
שלא נהגו במקומו ,אבל כמקומות שנהגוודאי דראוי והגון הדבר ,כשם
שעושים לבר מצוה סעודה וחגיגה בזמן שנכנס לעול מצות ,והואהדין
והוא הטעם לבת מצוה".
218
ן ממרן עד מרן
הרב דניאל טואיטו כותב בסוף מאמרו "חגיגת בת המצוה" (התפרסם בקובץ
מאמרים שללומדימכוןעמיאל):
העיון בשיטות הפוסקים העלהבין השאר תופעה אחת שמשכה אתליבי:
שיטת פסיקתם של "הראשונים לציון" בני המאה שלנו ,שהיא באופן
אחיד החדשנית ביותר ,מבחינת ההקלות שבה ,המבט הציבורי הרחב
והפעלתשיקוליםציבוריים בפסיקתהדין ,כיאה לחכמים הפוסקיםדינים
לעםהיושבבציון.
דברים אלו עולים בקנה אחד עם המגמה הרווחת בין החוקרים בשנים
האחרונות ,להעמיד את הפוסקים יוצאי ספהראדשכנוזהימםז,ר5ח 2כחדשנים ובעלי
אולם אני סבור
אחריות ציבורית כוללת ,לעומת עמיתיהם
שהדבריםאינםנכוניםלסוגיה בהאנועוסקים.
הפוסקים האשכנזים טיפלו כסוגיהזו בשונה מהפוסקים יוצאי ספרד ,לא
מתוך שמרנות ,אלאבגלל הרקעהחברתי השונה שבוהיונתונים.
כפי שהראיתי לעיל ,מתשובותיו של הרב פיינשטיין עולה בבירור
שהנקודה שגרמה להתנגדותהגדולהביותרהיתההחגיגהבבית-הכנסת.
בתשובתו הראשונה (אורחחיים א קד ,משנת תשט"ו) הוא מדייק" :הנה
אין לעשותזה בבית הכנסת …ורק אם האב רוצה לעשותאיזה שמחה בביתו
רשאי".
גם בתשובה מאוחרת יותר (אורח חיים ד ,לו) הוא דן במיוחד בעניין
בית-הכנסת.על-פי השאלה של הרב מאיר כהנא ,המנהג הרווח בקהילתוהיה
שהבת-מצווה דרשה על הבמה בזמן התפילה .הרבפיינשטיין יצא בחריפות
נגד מנהג זה .ההיתרהיחידי שהוא מצא היהלקיים קידוש לאחר התפילה,
כנהוג בכל שמחה ,ושם אף לבת-מצווה מותר לומר כמה מילים לכבוד
שמחתה .הרב כהנא העלה בשאלתו אפשרות שמניעת הדרשה בבית-כנסת
תביאלנזקואילוההיתריביאברכה.עלכךהגיב הרבפיינשטיין:
והתועלת שכותב כבוד תורתו הנכבד ,לפי הנדאה יוצא מזה אדרבה
קלקולים בחילול שבת ועוד ,ואף בבנים לא ראינו תועלת מזה לקרבו
לתורה ולמצוות ,ואף אם באיזה בת יוצאת מן הכלל ראה כבוד תורתו
הנכבד איזה תועלת ,ברובא דרובן הוא אדרבה קלקול ,ולכן יש לרחק
ענין החדשדחגיגת בתמצוהולאלקרב ,אבל בלא מחלוקתכרלעיל.
לעומת תשובות אלו ,העוסקות בעיקר בחגיגת הבת-מצווה בסביבת
בית-הכנסת ,דנים הפוסקיםיוצאי ספרר והמזרח בסעודות מצווה בבית ,או
פסיקות בעלות מגמה חברתית
219 1
באולם שמחות .לעניות דעתי ,הם לא ראו מול עיניהם את בית-הכנסת
הרפורמיאוהקונסרכטיכי,וכלעניינםבסוגיההואלהיטיב עם הכת ומשפחתה
בעת כניסתהלגיל מצוות .אסתכן ואומר ,שאילוהיויודעים פוסקים ,דוגמת
ה"בןאישחי" ,הרב הדאיה ,והרב עובדיה ,שמסיבת הבת-מצווה מערערת את
סדריבית-הכנסת -לאהיינומוצאים אותםביןהמתירים.
ן
חלקשלישי
מעמדו של
רבייוסףקארו
כמגדירהזהות
הספרדית
הקדמה
המחויבות של הרבעובדיה להכרעותיו שלרבייוסף קארו מתבטאת פעמים
רבות בכתביו .כך ,למשל ,הוא קובע -באופן גורף (בפתיחה לחלק ה של
ספרויביעאומר):
הנהידוע שבכלדיני איסור והיתר קיבלנועלינו הכרעת מרן ה"שולחן
ערוך"רבינו הגדול מהר"י =1מרן הרברבייוסףן קארו ,אשר מלך מלכי
המלכים חפץביקרו.
הרב עובדיה כותב בשפה פנימית ,כאילו קהל קוראיו מצוי איתו בקהילה
סגורה.הביטוי "קיבלנועלינו" מופנה לאותה קהילה סגורה,ויוצר קולקטיב
נעל זהות מאוחרת .אלא שהרב עובדיהאינו מתכוון לקהילה קטנה,כי אם
לכליוצאי ספרדלתפוצותיהם .התיאור שלרבייוסף קארוכמי ש"מלךמלכי
המלכים הפץביקרו" -המושתתעל פסוקבמגילת אסתר "האיש אשר המלך
חפץ ביקרו" ,ועל החריזה של השם "קארו" והמילה "ביקרו" -הופיע כבר
בחייו של רבי יוסף קארו ,ואפילו בכתביו שלו .בספר מגיד מישרים ,ספר
המתאר דברימ היוצאיםמפיו של "מגיד" -מעין מלאך המלווה את המחכר
בכלדרכיו -אומר"המגיד":
האי הוא ריש מתיבתא רבה דארץ ישראל פסקנא רבה דארץ ישראל
מחברנא רבה דארץ ישראל -יוסף המכונה קארו דמלך מלכי המלכים
חפץ ביקרו =1זה הוא ראש הישיבה הגדולה של ארץ ישראל ,הפוסק
הגדול של ארץ ישראל ,המחבר הגדול של ארץ ישראל :יוסף המכונה
קארו שמלךמלכיהמלכים חפץביקרון.
223
ן
פרק א
תהליך התקבלותו של
רבייוסף קארו כפוסקמחייב
לכל עדות הספרדים
רבייוסף קארונולד בספרד ב ,1488-ארבעשניםלפניהגירוש .הוא נרד עם
משפחתו בארצות שונות (תורכיה ,בולגריהויוון) עד שהשתקע בצפת ,שם
הוסמך לרבנות על-ידי רכי יעקב בירב ,הדמות המרכזית של חכמי צפת
באותה תקופה .השולחן-ערוך הוא חיבורו הגדול והחשוב ,שהעמיד אותו
במרכז עולם ההלכה ער היום .אולם ספק אם המחבר עצמו התכוון לכך.
כעיניו,חיבורוהיותר חשוב הוא ספר אחר,ביתיוסף -אוסף הערות שיטרו
על הספר ארבעה טורים (ספר ההלכה המרכזי של המאה ה ,14-שנכתב
על-ידירבי יעקב בן אשר) .רבי יוסף קארו אסף את המקורות הנוגעים לכל
דין שבארבעת הטורים :מקורות תלמודיים ,ספרי הגאונים וכתבי הפוסקים
שלפניו .כל דין מטופל על-ידו בדיון מעמיק ומגיע עד להכרעת ההלכה.
שיטת הפסיקה המוצהרת שלו היא הכרעה ,על-פי רוב רעות,בין שלושה:
הרי"ף,רבי יצחק אלפסי (איש המאה ה ,)11-המסכם את פסיקתם שלגאוני
בבל; הרמב"ם(בן המאה ה ,)12-שנחשב לגדול הפוסקים באזור ארץ-ישראל,
מצרים וסביבתן; והרא"ש ,רבנו אשר ,אביו שלרבי יעקב בעל הטורים (מן
המאה ה ,)13-שנחשב לבקיא במסורת אשכנז וספרד כאחד .בחירתו להישען
על ספרהטוריםנבעה מתפוצתו של הספר ומהקף השימוש שנעשהבו.
לאחרשסיים לכתוב את הביתיוסף ,ערךרבייוסף קארו -מתוכו -את
השולחן-ערוך ,שהוא מעין סיכום תמציתי של בית יוסף ,המדלג על כל
השקלא-וטריא ,ומביא בכל עניין את השורה התחתונה ,הלכה למעשה.
225
226ו ממרן עד מרן
בהקדמה לספר הוא מעיד על מטרתו" :למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה
בפי כל איש ישראל" .השולחן-ערוךבנוי בדיוק כמו ספר הטורים :ארבעה
חלקים נושאיים :אורח חיים ,יורה דעה ,אבן העזר וחושן משפט .כל חלק
מחולק ל"סימנים"(על-פי הנושא) וכלסימן מחולק ל"סעיפים" .בשנת 1563
נסתיימה כתיבת הספרושנתיים אחר-כך הוא הודפסבוונציה .הספר התפשט
במהירות עצומהוהגיעלכלרחביהפזורההיהודית.
מכאןואילךנתכנהרבייוסף קארו בשמות "המחבר"או "מרן",ולכל קורא
היהברורלמיהכוונה.
בתקופה שבה כתב רבי יוסף קארו את ספרו בצפת ,עמל רבי משה
איסרליש ,הרמ"א ,על ספר דומה בקרקוב שבפולין .גם הוא ביסס את ספרו
(דרכי משה) על ספר הטורים ,וגם הואריכז את המקורות ההלכתייםעל-פי
סדר הטורים .כשנורע לו על יצירתו הנוספת של רבי יוסף קארו,
השולחן-ערוך ,הוא החליט להוסיף לו את הערותיו ,המביאות את מסורת
יהדות אשכנז שחסרה בספרו של רבי יוסף קארו .בלשונו של רבי משה
איסרליש הוא "פרש מפה על השולחן-ערוך" .מכאן ואילך ,נדפס
השולחן-ערוך עם הגהותיו של הרמ"א,והצירוף של שניהם הפךלהיות ספר
החוקים הקאנוני בכל העולם היהודי ,כאשר הספרדים נוהגים על-פי
השולחן-ערוך ,והאשכנזים -על-פי הגהות הרמ"א .הרב עובדיה יוסף נוהג
לתאר זאת באמצעות המליצה "האשכנזים יוצאים ביר רמ"א" -משחק
מילים המבוסס על הפסוק בתורה המתאר את יציאת מצרים" :ובני ישראל
יצאיםביד רמה".
י מרן
הפסיקה הספרדית עדימ
רבייוסף קארו לא נתקבל כסמכותעליונה בפסיקת הלכה ,אלא לאחר מותו.
קביעהזו מקבלת את אישורה ממקורות ומחקרים שונים 1.בתקופת מרן פעלו
כארץ-ישראל וכסביכתה חכמים שכיססו את פסיקתם על מסורות שהיו
נקוטות בידם .כך ,לדוגמה ,כתב רבי יוסף בן דוד אבן לב (נולד בתורכיה
,1505נפטר ב ,)1580-בשו"ת מהר"יבןלב חלקבסימןיג:
ולפי מה ששמעתימפיהגדוליםבסלוניקינהגו להקל אףכירוב הדברים
של איסור והיתר נהגו עלפי הרא"שכי הוא אחרון הפוסקים שבספרד
מכל מקום בנדון הלז נהגו כדברי הרב האלפסי רוב הפוסקים שנמשכו
אחריו .גם בקושטאנדינה=1קונסטנטינופולןכפי מהשראיתי מתוך פסק
הרא"ם ז"ל לאנהגולהחמירלפי שהוא ז"ל כתב שבמקנאשיאה =1מקנסן
מעמדו שלרבייוסף קארוכמגדיר הזהות הספרדית
227 1
שכל הקהלות אשר שםהיוספרדיםהיה להם להחמיר כסברת הרא"שכי
הוא ז"ל היה הרב שבספרד וכולםהיו תלמידיו ומסתמא קיימו וקיבלו
עליהם פסקיו כנראה מדבריו שבקושטאנדינה נהגו שלא להחמיר גם
בסלוניקינהגולהקלוכדכתבינן.
דברי מהר"י בן לב ,שנכתבו במקביל לזמן פעילותו של רבי יוסף קארו,
עשויים להגדיר את נקודת הזמן האחרונה שלפני כניסת רבי יוסף קארו
לזירה.כפי שעולהמן התשובה ,פסיקת ההלכההיתה מוכרעתעל-פיאישיות
מרכזית מובחרת ,ודמות זאת בפסיקה הספרדית ,כך על-פי דברי מהר"י בן
לב,היה הרא"ש " -אחרון הפוסקים בספרד"2.לפני העמדת הרא"ש כ"מרא
דאתרא"ליהודי ספרר,היה הרמב"ם מקובל כפוסקהאחרון.
מהר"יבןלבהיה מהמתנגדיםהתקיפיםביותר למגמתהכינוסההלכתי של
רבייוסף קארו,כפי שהוא באלידיביטוי בספרוביתיוסף .הרבחייםיוסף
אזולאי ,החיר"א ,מספר (בספר שםהגדולים מערכתספרים באות ב) שכאשר
יצא לאור הספרביתיוסף ,אמרהרב מהר"יבןלבלתלמידיו שספרזה ממעט
הבקיאות ,וגזרעלתלמידיו שלא ילמדובו.זוהי רוגמהאופיינית ולאיחידה
להתנגדות של גדול תורהליצירה הלכתית מקפת ,קודיפיקטיבית ,שנכתבת
על-ידי בן-דורו .יצירה כזאת מערערת את מקומם של הלמרנים שמחזיקים
ככליהם אתכל אוצרותההלכה,ומעמידה ספרכתחליףלהם.
העצמתדמותו של מרןעל-ידיתלמידיו
שניגדולי התורה בצפת ,במחצית המאה ה,16-היורבייוסף קארוורבי משה
מטראני (=המבי"ס) .אלא שבין שניהם עברו הרבה רברי ריבות 3.באחת
מתשובותיו הפולמוסיות ,מגלהלנו המבי"טכיצדהתייחסותלמידירבייוסף
קארו לרבם (שו"ת המבי"ט חלק בסימןמו):
ולא נשאר לחכם הרביוסףיצ"ו=1ישמרהוצורוויעזרהוןעל מהשיסמוך,
וכינייםושכיב אמרה=1כשהיה רדום אמר אתדבריו.ביטויתלמודי הבא
לבטל בזלזול את דברי רבי יוסף קארון ותלמידיו אינם כדאים לחזק
דבריו ,אם לא דעמדו מעצמם ואחד מהם טעה שהיה מספיק לומרעליו
"מי יבוא אחרי המלך" ולא יאמר "המלך הקדוש".כי גם שכינו "מורא
רבך כמורא שמים" ,כמורא ולא המורא עצמו אלא טפל לו ,כמו שכתוב:
"את ה' אלקיך תירא" -לרבותתלמידי חכמים .ו"מלך"יכול להאמרעל
תלמיד חכם ,מאן מלכי רבנן ,ו"קדוש" לא יאמר אלא עלרבינו הקרוש
228ן ממרן עד מרן
=1הוארבייהודההנשיא ,חותם המשנה] שלאהניחידו תחת אבנטו ,אבל
"מלך הקדוש" לא נאמר אלא על הקב"ה ובימים הנוראים .והיה ראוי
שהוא יחוש לעצמו כשראה ששיבחוהויותר מדאי ,שכשם שנפרעים מן
המשבחים במדת החונף כן נפרעים מן המשובחים ,וכמו שאמרו כשם
שנפרעיםמןהעובדיםוכו'.
מדבריםאלועולהשתלמידירבייוסף קארוהתייחסו לרבם בהערצהעילאית,
דבר שנראה למבי"ט כהגזמהבלתי-ראויה .המבי"ס מספרשהתלמידים קראו
לרבי יוסף קארו "המלך הקדוש" ,ביטוי שאינו מופיע אלא ביחס לקב"ה
בימים נוראים .בסוף דבריו הוא תוקף את מרן עצמו ,על כך שהוא מאפשר
לתלמידים לטפח את ההערצה הזוואינו מוחה בידם .הביטוי בסוף הפסקה:
"כשם שנפרעים מן המשבחים וכו'" רומז למסורת תלמודית של הירושלמי
במסכת חגיגה (ב ,ע"א) ביחס לעבודה-זרה" :כשם שנפרעים מן העובד כך
נפרעים מן הנעבד" .כלומר ,לא רק העובר עבודה-זרה נענש ,אלא גם
האובייקטשסוגדיםלונענש.
ו
י
ד
י
מ
ל
ת
המאה
ו
י
ה
של
1
6
ה
רוב חכמי צפת הידועים בסוף
רכי יוסף
קארו .הוא יסד חמש ישיבותובחירי תלמידיו עמדו בראשם .הם הפיצו את
תורתו ודאגו לכך שפסיקותיויגיעו לכל תפוצות ישראל .כהתאם למגמהזו,
התיררבייוסף קארו לתלמיריו להורות בעודם בחורים ,והם הקפידו לפסוק
על-פירבם -ללא שוםסטייה.
לאחר מותו של רבי יוסף קארו בשנת של"ה ( ,)1575ניהלו תלמידיו את
הישיבות ,אך מעמדההרוחני של צפת התערער בגללבעיות כלכלהוביטחון,
עד שפינתה בראשית המאה ה 17-את מקומה לאחותההבכירה -ירושלים.
יחסם שלחכמיירושלים במאה ה"17
לפסקירבייוסף קארו
היישוב בארץ-ישראל במאה ה ,17-לאחר תקופת הזוהר של צפת ,התרכז
בירושלים -סביבישיבתו של הרביעקבחג'יז" ,ביתיעקב" .חותנו של הרב
יעקב חג'יזהיה הרב משה גלאנטי (המכונה המג"ן) -מבחיריתלמידיו של
מרן .לרב יעקב יצא שם של גדול בתורה ,והוא הקים בירושלים ישיבה
שמשכה תלמידים רבים (ביניהם גם נתן העזתי ,שהיה לאחר זמן נושא-כליו
שלשבתיצבי) .בנו ,הרב משה (המכונההמני"ח) ,אסף הרבה מתורתו .בספרו
(שו"תהלכות קטנותסימן קפב),סיפרעל מסורתהפסיקהשקיבלבביתו:
מעמדו שלרבייוסף קארוכמגדיר הזהות הספרדית
229 1
אמר המני"ח כך מקובלני ממרי הרב מר זקני ז"ל 1הוא מהר"מ גלאנטי,
תלמידו המוסמך שלרבייוסף קארוןכי בכל תחום ארץ ישראלאין לומר
קיםלי =1אין לפסוק הלכה כנגד דבריהם ,ואפילו בדיני ממונות] נגד
הרמב"ם ומוהר"י קארו ועל ראשםפי' רש"י ז"לואולי הכוונה לרא"שן,
אשר הם המה אשר קיבלו עליהם ועל זרעם אחריהם אבותינו ואבות
אבותינו גם בכל ערי בימתן ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכל חד
מינייהואפילובאלףלאבטיל=1וכל אחד מהםמכריע את הכףאפילונגד
אלף חכמימ 1ולקבלת סברת הרמב"ם יש רמז ב"בדק הבית"עיין שם.
ומפיו שמעתי שבזמנוחזרוגאוני צפת ת"ו =1תבנהותכונן] בחברתגאוני
עיר הקודשת"ו,וחידשותוקף הסכמהזו וקבלתה דלאיאמר אדםלחבירו
קים לי נגד שום אחד מהנזכרים ,וכן היה נזהר ומזהיר ,ודבר זה גלוי
ומפורסם לרבים .אלא שבעוונותינו כשרבו בעלי ההוראה בנפש רחבת
ידים פשולהוסובא=1התרבוןהמורים כסברתהיחידמהפוסקיםהאחרונים
כיוון שהובא בדפוס.כי באמתעונשיה מפתייה =1עונשוגדולן אם יבטל
רברי אחדמעמודי ההוראההנזכרים עלפי סברתהיחיד אם לאשהיחיד
הזהיהיה מפורסםבראיותיוודבריו שכל חכמי הדוריסכימו כמותו מחמת
עומק פלפולו וראיותיו כי היכי דימטי ליה שיבא מכשורא =1ביטוי
תלמודי(סנהדריןז) המבטא הסכמהרחבה מאוד שלהרביםלדבריהיחידן.
מה כוללת תשובתוזו של הרב משהחג'יז?
ראשית ,הואמעביר מסורת מסבועלתחומי הקבלהש"אין לומר'קיםלי'
נגד הרמב"ם ,נגדרבי יוסף קארו ובראשם -נגד רש"י =1רא"ש?]" .על-פי
מסורת הרב גלאנטי ,מדובר במעשה של קבלה,כעין טקס הכרזה של כריתת
ברית" :אשר קיבלו עליהם ועל זרעם אחריהם" ,בכל ערי ביסתן =
עראביסתאן ,כלומר כל ארצות המזרח .הכוונה היא לכל אותן גלילות
שכוללות את קהילות המזרח "אשר מחלב ולהלן ובאגדאד והורמוז וכדומה
להן וקהילות פרס ומדיוסביבותיהן וקהילות כורריסתאן והנלוות והנטפלות
אליה 4."7על כל פנים ,כאןאין מדוברעדיין ברבייוסף קארו כפוסק יחיד,
אלא כאחד משלושה.
ההכרעהעל-פי שלושה פוסקיםהיתה מקובלת בקרברבנים ספרדיםשנים
רבות קודם ,וההבדלים לא היו אלא בבחירת שלושת הספרים /הפוסקים
המכוננים את"בית-הדין".איןכאן הכרעהפרסונלית ,אלאחיזוק מעמדו של
רבייוסף קארו והעמדתו כפוסק בשורה אחת עם הרמב"ם והרא"ש .מבחינה
היסטורית ,קשה לראות בזה "טקס" של הכתרת רבי יוסף קארו ל"מרא
230
1ממרן עד מרן
דאתרא" (לאחר מותו) .נראהשהיורבנים בתקופהזו שביקשולהכריעעל-פי
ספריםאחרונים.
קריאה מדוקדקת שלדברי המני"ח ,מלמדת שחכמי צפתוירושלים במאה
ה 17-ביקשו לקבוע אתהקריטריונים לפסיקה אחידה ,ובתוך הקריטריונים
הללו נכלל גםרבייוסף קארו ,אםכי לא כסמכות כלערית .בשום אופן לא
ניתןלמצוא בשלבזה אתהביטוי "מרא דאתרא"ביחסאליו.
הרב חיים פלאג'י ,מגדולי הרבנים בתורכיה במאה ה ,19-מתאר באחת
מתשובותיו את קבלת פסיקותיו של רבי יוסף קארו כתהליך .הוא מזכיר
שבסוגיה אחת פסקרבייום טובבן משה צהלון (שהיהמן הרבנים הספרדים
הידועים של צפתבזמנו של מרן ומעטאחריו) נגד פסק שלמרן .וכך מסביר
הרבפלאג'י (שו"תחייםבידסימן מט):
דהן אמת דרגילבפי הפוסקים לומררקיבלנו הוראות מרן ז"ל אבלהיינו
ודאי אחר שככר נתפשט חיבור ה"שולחן ערוך" הקדוש ,וסכרו וקבילו
הוראותיוהרבנים שאחרדורמרן.ברםהגאוןמוהריט"ץז"ליהו
א הרבצהלון
הנזכרלעיל,דהיה בדורו ,עם שמרן גדול ממנו ודאי ,קרוב לומדשעדיין
בימיו לא נתפשטוונתקבלו הוראותמרןוחזיזןליה למוהריט"ץדפליג על
מרןלהדיא=1וראינו אתמוהריט"ץ שחולקעלמרןבפירושןבדיןההוא.
השערהזו של הרבפלאג'ימעניינת :הואטוען שקבלתרבייוסף קארו קשורה
להתפשטות ספרו השולחן-ערוך ,ושכל עוד לא התפשט הספר -ובימיו של
הרב צהלון הוא טרם התפשט -נחשב רבי יוסף קארו כאחד הפוסקים ולא
עוד .החיד"א מספר על המסורת שעברה בקרבזקני התורה ,מפי הרבחיים
אבולעפיה ,מחרש העיר טבריה באמצע המאה ה ,18-המלמדת כיצד נתקבל
רבייוסף קארו כפוסק על כל ישראל (שם הגדולים מערכת ספרים ,אות ב,
"ביתיוסף"):
שקיבלתימזקני תורה ששמעו מפה קדוש הרב הגדולעיר וקדיש מהר"ח
אבולעפיה ז"ל שקבלה בידו שעל כלל מרן בפסק הלכה ללכת אחרי
שלושהעמודיביתישראלהרי"ף והרמכ"ם והרא"ש,הסכימו עלזה קרוב
למאתיםרבנים בדורו.וכך מרגלאבפומיה=1מורגלבפיון דהרב הנזכרכי
כל שיעשה כפסקמרןהנה הוא עושהכמאתיםרבנים.
משמועהזו התגלגלה המסורת הדורשת אתכינויו שלרבייוסף קארו "מרן"
כראשי תיבות" :מפי ר' נסמך" (ר' =מאתים)ואך ברורשאיןזו אלא דרשה.
"מרן"היא מלה ארמיתשפירושה"אדוננו"ן.ליהודי מרוקויש מסורת שהר"ש
מעמדו שלרבייוסף קארוכמגדיר הזהות הספרדית
231 1
בן דאנאן ,מרבני הדור השני של מגורשי ספרד שבאו למרוקו ,נמנהבין
מאתייםהרבנים הללו5.
באחת מתשובותיו ,מתלבט החיד"א אם קבלת פסקירבייוסף קארו היא
קבלה של הספר שולחן-ערוך או קבלה אישית של המחבר כפוסק ,שהוא
"מרא דאתרא" .מדובר שם בשאלת "צוואתשכיב מרע" (חולה הנוטה למות),
שלגביה עמדת רבי יוסף קארו נזכרת רק באחת מתשובותיו ולא בספרו
שולחן-ערוך.כותבהחיד"א (שו"תחיים שאל חלק אסימןעד):
והכא אתריה דמרן =1וכאן מקומו של מרלןואין לומר "קיםלי" נגד מרן
כידוע .והגם דדברי מרן הם בתשובהוליתנהו=1ואינמן ב"שולחן ערוך",
מוכחמדברימורי הרב והרב "משאת משה" =1הרב משה ישראל.היה רב
ברודוס ובמצרים בדורשלפני החיד"אן דגםדברי מרן בתשובה אהניאלן
=1מספיקים לנון שלא לומר "קים לי" ,והם דברי טעם דאנן =1שאנחנון
קיבלנו הודאות מדן ז"ל ,ודבריו בתשובה הם הלכה למעשה בפרטות
ועדיף מה"שולחן ערוך" .ולא אכחד דיש לצדד דדווקאדיניו ב"שולחן
ערוך"קיבלו.
החיד"א פותח את דבריו בקביעה מפי מורו ,בעל ה"משאת משה" ש"הכא
אתריה דמרן" -היינו סמכותו של רבי יוסף קארו היא סמכות של "מרא
דאתרא" וממילאאין לומר "קיםלי" נגדו ,לא כפסקיו ולא בתשובותיו .אך
בסוףדבריו אומר החיד"א שדעתו שלו שונה מדעתמורו ,ו"יש לצדד דדווקא
ב'שולחן ערוך' קיבלו" .זוהי העמדה השנייה ,המקבלת את רבייוסף קארו
כמחברהשולחן-ערוךולא כ"מרא דאתרא".
במקום אחר משווה החיר"א בין קבלת מרן בארץ-ישראל לבין קבלת
הריב"ש(רבי יצחק כר ששת,גדול חכמי אלג'יר) באלג'יר (שו"תחיים שאל
חלקבסימןסו):
ולכי חירוק נראה דאלימא טפי =1וכאשר תבדוק תמצא שחזקה יותרו
קבלת הריב"ש והרשב"ץבעירארגיל יע"א=1יגןעליהאלקימן מקבלתנו
להוראות מרן ז"ל .ולבר =1ומלבדן מעיר ארגיל ההולכים אחר הוראות
הריב"ש והרשב"ץ אף שהם נגד ה"שולחן ערוך" ,כל ההמון בלכתםילכו
אחר מרן בר מממון דבטורקיאה =1מלבדבענייני ממון בתורכיה] נושאי
דגלהקיםליכידוע.
עליחסם שלרבניאלג'ירלמרןעודנדברלהלן .מכל מקום ,החיד"אנותןלנו
כאן סקירה כללית רחבה על יחס הקהילות לפסקי מרן :חוץ מאלג'יר,
232ן ממרן עד מרן
המתייחסת לפסיקת הריב"ש יותר בתוקף מש"אנו" מתייחסים למרן ,וחוץ
מענייני ממון בתורכיה ,ששם אומרים "קים לי" כנגד מרן .בכל שאר
המקומותקיבלו אתפסקימרןבאופן מוחלט.זוהי העמרה הראשונה שמעלה
את האפשרות לראות את מרן כ"מרא דאתרא" ,אםכי כברראינו שהחיד"א
עצמו מבקש לצמצם את הקף התקבלותו של רבי יוסף קארו ולהסתפק
בקבלתספריוולא בקבלהפרסונלית.