[קכט, א]
שיר המעלות –
דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.
רבת –
פירשתיו.
יאמר נא ישראל –
בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם.
והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.
[קכט, ג]
על –
אע"פ שעל גבי חרשו חורשים.
והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך.
למעניתם –
מגזרת כבחצי מענה.
טעם קצץ –
כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי.
והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.
[קכט, ה]
יבשו –
באחרונה.
וטעם ציון –
כנסת ישראל.
[קכט, ו]
יהיו כחציר –
הצומח בגג שלא יעמוד.
שקדמת –
קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.
[קכט, ז]
שלא –
וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו.
וחצנו –
כמו גם חצני נערתי והוא פועל.
מעמר –
מאסף העמרים.
[קכט, ח]
ולא –
מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם.
והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.