אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁו. אַךְ בָּשָׂר שֶׁל חַי בְּעודו עִם נַפְשׁו, שֶׁהוּא חַי.
דָּמו, וְגַם כֵּן דָּמו שֶׁפֵּרַשׁ בְּעודו חַי.
לא תאכֵלוּ, אֲבָל פֵּרַשׁ מִן הַמֵּת מֻתָּר לִבְנֵי נחַ.
פסוק ה
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁלּא אֶדְרשׁ דַּם שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מִיֶּדְכֶם מִכָּל מָקום אֶדְרשׁ אֶת "דִּמְכֶם" בִּשְׁבִיל "נַפְשׁתֵיכֶם", שֶׁהֵן חֲשׁוּבות אֶצְלִי יותֵר מִנַּפְשׁות כָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְזאת הַדְּרִישָׁה תִּהְיֶה עַל אֳפָנִים מִתְחַלְּפִים: שֶׁאִם יִזְכֶּה הָאָדָם הִנֵּה אָז מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם, לְהַצִּילו, עַל דֶּרֶךְ "וְדָרַשְׁתִּי אֶת צאנִי מִיָּדָם.. וְהִצַּלְתִּי צאנִי מִפִּיהֶם" (יחזקאל לד, י).
מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם, אִם לא יִזְכֶּה לָזֶה שֶׁאַצִּילֵהוּ, וְיַהַרְגֵהוּ, "אִישׁ אָחִיו, אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ", הֶהָרוּג מִיַּד אָחִיו הַהורְגו לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, אֲבָל לא מִיַּד הַחַיָּה.
פסוק ו
בָּאָדָם דָּמו יִשָּׁפֵךְ, בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה.
כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים. וְטַעַם הֱיות דַּם הָאָדָם נִדְרָשׁ וְלא אֶדְרשׁ דַּם שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, "כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָׂה", בְּצֶלֶם הָעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים הַנִּקְרָאִים "אֱלהִים", עָשָׂה אֵיזֶה מֵהֶם, "אֶת הָאָדָם". כִּי אָמְנָם מֵאָז שֶׁאָמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ "נַעֲשֶׂה אָדָם" (לעיל א, כו) נָתַן כּחַ בַּעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים, או בְּאֶחָד מֵהֶם, לְהַשְׁפִּיעַ כּחַ שִׂכְלִי עַל כָּל נושֵׂא מוּכָן, וְהוּא כָּל אֶחָד מֵהַמִּין הָאֱנושִׁי. וּבִהְיות הָאָדָם "בְּצֶלֶם אֱלהִים", אֲשֶׁר הִיא נַפְשׁו הָאֱנושִׁית אֲשֶׁר בָּהּ הוּא חַי מַשְׂכִּיל, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה דָּמו וְנַפְשׁו הַחִיּוּנִית הַמְשָׁרְתִים לָזֶה הַצֶּלֶם נֶחְשָׁבִים וְנִדְרָשִׁים מִיַּד מְאַבְּדֵיהֶם יותֵר מֵחַיֵּי כָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים.
פסוק ז
וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. וְאַל תִּשְׁפְּכוּ דַּם הָאָדָם.
פסוק ט
וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי. עַל זֶה הַתְּנַאי שֶׁלּא תִּשְׁפְּכוּ דָּם נָקִי אֲנִי "מֵקִים אֶת בְּרִיתִי" שֶׁלּא לְשַׁחֵת עוד הָאָרֶץ. אֲבָל בִּשְׁפִיכַת דָּם נָקִי תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, כְּאָמְרו "כִּי הַדָּם הוּא יַחְנִיף הָאָרֶץ, וְלָאָרֶץ לא יְכֻפַּר" וְגו' (במדבר לה, לג). אֲבָל עַל כָּל שְׁאָר הָעֲבֵרות יִלְקֶה הַחוטֵא וְלא תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ.
פסוק יא
וְלא יִהְיֶה עוד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. לא יִהְיֶה שׁוּם אפֶן 'מַפָּלָה וְהֶפְסֵד' שֶׁיַּשְׁחִית אֶת עֶצֶם הָאָרֶץ.
פסוק יג
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן. סִדַּרְתִּי שֶׁיִּהְיֶה בַּטֶּבַע.
וְהָיְתָה לְאות בְּרִית. בִּהְיות הַקֶּשֶׁת כְּפוּלָה, כִּי אָמְנָם נִלְאוּ חַכְמֵי הַמֶּחְקָר לָתֵת טַעַם לְסֵדֶר צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת הַשֵּׁנִית, אֲשֶׁר הוּא עַל הֵפֶךְ סֵדֶר צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת הָרִאשׁונָה הַמֻּרְגֶּלֶת, וְהִיא תִּהְיֶה אות לְצַדִּיקֵי הַדּור שֶׁדּורָם חַיָּב, כְּאָמְרָם 'כְּלוּם נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמֶיךָ' (כתובות עז, ב), וְיִתְפַּלְּלוּ וְיוכִיחוּ וִילַמְּדוּ דַּעַת אֶת הָעָם.
פסוק יד
בְּעַנְנִי עָנָן. כִּי לא תֵּרָאֶה הַקֶּשֶׁת בְּזוּלַת עָנָן עָכוּר עָב אַחֲרֵי הַזָּךְ וְהַלַּח.
פסוק טז
וּרְאִיתִיהָ לִזְכּר בְּרִית עולָם. אַשְׁגִּיחַ בַּמְּסֻבָּב מִמֶּנָּה, וְהוּא תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים וְעָמְדָם בַּפֶּרֶץ לְמַעַן אָשִׁיב חֵמָה מֵהַשְׁחִית, כְּמו זוכֵר "בְּרִית עולָם".
פסוק יז
וַיּאמֶר אֱלהִים אֶל נחַ זאת אות הַבְּרִית. זאת הַקֶּשֶׁת הַשְּׁנִיָּה הִיא "אות הַבְּרִית", וְעָלֶיךָ וְעַל כַּיּוצֵא בְּךָ מֻטָּל לְהִתְעורֵר בְּהֵרָאותָהּ, וּלְהָעִיר בְּנֵי הַדּור לָשׁוּב לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב.
פסוק יח
וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. דּומֶה בִּדְרָכָיו לִכְנַעַן הַמְפֻרְסָם לְרעַ, בְּאפֶן שֶׁהָיָה אָב לִכְנַעַן בֶּאֱמֶת גַּם בְּהִדָּמוּת, כְּעִנְיַן "אָבִיךְ הָאֱמרִי" (יחזקאל טז, ג).
פסוק יט
שְׁלשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נחַ א. וְעִם הֱיות בְּתוכָם הָרָשָׁע, הִנֵּה בַּעֲבוּר הֱיותָם "בְּנֵי נחַ" בֵּרֵךְ הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת כֻּלָּם, בְּאָמְרו "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (לעיל ט, א), וְלָכֵן "מֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ".
פסוק כ
וַיָּחֶל נחַ. הִתְחִיל בְּפעַל בִּלְתִּי נָאות, וְלָכֵן נִמְשְׁכוּ מִזֶּה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לא יֵעָשׂוּ, כִּי אָמְנָם מְעַט מִן הַקִּלְקוּל בַּהַתְחָלָה יְסַבֵּב הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ בַּסּוף, כְּמו שֶׁיִּקְרֶה בְּחָכְמות מֵהַטָּעוּת בַּהַתְחָלָה. וְזֶה בְּעַצְמו הורָה בְּאָמְרו "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנות" (במדבר כה, א).
פסוק כב
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו. רָאָה בִּזָּיון שֶׁעָשָׂה לו כְּנַעַן בְּנו, וְהוּא הַסֵּרוּס כְּדִבְרֵי קְצָתָם זִכְרונָם לִבְרָכָה (סנהדרין ע, א), וְכָתַב בְּרוּסִי הַכַּלְדִיִּי שֶׁסֵּרְסו עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וְהוּא בְּרִשְׁעו רָאָה וְלא מִחָה. כִּי אָמְנָם הַקָּלון יִקָּרֵא "עֶרְוָה" כְּאָמְרו "וְעַרְוַת מַלְכָּא לא אֲרִיךְ לָנָא לְמֶחֱזֵא" (עזרא ד, יד), וְכֵן "עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כא, ד) יֵאָמֵר עַל דָּבָר מְגֻנֶּה.
וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. שֶׁשָּׂמַח עַל פְּעֻלַּת בְּנו.
פסוק כג
וּפְנֵיהֶם אֲחרַנִּית. גַּם בְּפעַל הַכִּסּוּי, שֶׁהָיָה קְצָת הֶכְרֵחַ לִפְנות אֵלָיו, לא פָּנוּ שֶׁלּא לִרְאות וְיִהְיֶה נוסָף עֲלֵיהֶם עִצָּבון.
פסוק כד
בְּנו הַקָּטָן. 'בְּנֵי בָּנִי הֲרֵי הֵם כְּבָנִים', וּכְנַעַן הָיָה הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי חָם (להלן י, ו), וְאוּלַי הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי בָּנִים שֶׁל נחַ אָז, וְעִם זֶה הָיָה בִּדְרָכָיו "קָטָן בַּגּויִים בָּזוּי מְאד".
פסוק כה
עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. כִּי הֱיותו "עֶבֶד לְאֶחָיו" הָיָה רָאוּי לו בְּטֶבַע, כֵּיוָן שֶׁהָיָה קָטָן בְּמַעֲלָה וּבָזוּי מִכֻּלָּם, כְּאָמְרו "וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" (משלי יא, כט), לָכֵן בְּחֶטְאו הוסִיף שֶׁיִּהְיֶה "עֶבֶד עֲבָדִים".
פסוק כו
וִיהִי כְנַעַן, זַרְעו.
עֶבֶד לָמו. לֵאלהֵי שֵׁם וּלְזֶרַע שֵׁם, כְּאָמְרו "וַיִּהְיוּ חטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה'" (יהושע ט, כז).
פסוק כז
בְּאָהֳלֵי שֵׁם. בָּתֵּי מִדְרָשׁות, בִּלְעֲדֵי בֵּית הַבְּחִירָה.
עֶבֶד לָמו, שֵׁנִית, לְשֵׁם וּלְיֶפֶת גַּם שֶׁלּא בִּימֵי הַמִּקְדָּשׁ.
פסוק כט
וַיָּמת. קדֶם עִנְיַן הַסִּפּוּר הַמְכֻוָּן, וְהוּא הִתְעורְרוּת אַבְרָהָם לִקְרא בְּשֵׁם ה'.