וַיַּרְא. לָמָּה תִתְרָאוּ. לָמָּה תַּבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה, וְכָל אֶחָד מִכֶּם מְצַפֶּה שֶׁיֵּלֵךְ חֲבֵרו וְיָתוּר, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: קְדֵירָא דְּבֵי שֻׁתְּפֵי לא חַמִּימָא וְלא קְרִירָא (ערובין ג, א), וְכֵן "נִתְרָאֶה פָנִים" (מלכים ב יד, ח), שֶׁנֵּרָאֶה זֶה אֶל זֶה.
פסוק ב
וְנִחְיֶה. אַף עַל פִּי שֶׁלּא יִהְיֶה לָשׂבַע נַשִּׂיג דֵּי מִחְיָתֵנוּ וּבְאפֶן זֶה לא נָמוּת. בָּרָעָב.
פסוק ג
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוסֵף עֲשָׂרָה. כִּי לא הָיָה הַמַּשְׁבִּיר מוכֵר לְשׁוּם קונֶה אֶלָּא בְּעַד בַּיִת אֶחָד וְלא בְּעַד רַבִּים, פֶּן יַעֲשֶׂה בּו סְחורָה, כְּמו שֶׁהוּא הַמִּנְהָג בִּשְׁנֵי הָרָעָב.
פסוק ה
בְּתוךְ הַבָּאִים. שֶׁהָיוּ הולְכִים שָׁם חֲבוּרות יַחַד לְהִמָּלֵט מִן הַשּׁולְלִים שֶׁרַבּוּ אָז מִפְּנֵי הָרָעָב.
פסוק ו
הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר. עִם הֱיותו הַשַּׁלִּיט הָיָה הוּא בְּעַצְמו הַמּוכֵר, וְלא הָיָה מַאֲמִין בַּעֲבָדָיו, כִּי אָמְנָם הָיָה הַכֶּסֶף רַב מְאד וְרָאוּי לְפַרְעה, כְּאָמְרו "וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה" (להלן מז, יד), וְלָכֵן לא הָיָה שׁוּם בָּר נִמְסָר לַקּונִים בִּלְתִּי חותָמו או כְּתַב יָדו.
וַיָּבאוּ אֲחֵי יוסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לו. וּלְפִי שֶׁעִם הֱיותו שַׁלִּיט הָיָה הוּא בְּעַצְמו הַמַּשְׁבִּיר, הֻצְרְכוּ אֲחֵי יוסֵף לָבוא אֵלָיו וְלא לְדַבֵּר אֶל עֲבָדָיו בִּלְבָד.
פסוק ז
וַיַּכִּירֵם. שֶׁהֵם אֶחָיו, לא שֶׁהִכִּיר אֶחָד לְאֶחָד.
וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. שִׁנָּה טַעֲמו וְלא דִּבֵּר בַּעֲנָוָה כְּמִנְהָגו.
קָשׁות. פֶּן יַכִּירוּהוּ בַּקּול.
פסוק ח
וַיַּכֵּר יוסֵף אֶת אֶחָיו. אֶחָד לְאֶחָד אַחַר כָּךְ.
פסוק ט
וַיִּזְכּר יוסֵף אֶת הַחֲלמת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. זָכַר לָהֶם אֶת הַחֲלומות, שֶׁבַּחֲלום הָאֲלֻמּות (לעיל לז, ז) הָיוּ כֻּלָּם מִשְׁתַּחֲוִים, וְשֶׁאֲלֻמָּתו "קָמָה וְגַם נִצָּבָה" שֶׁלּא נָפְלָה אַחַר שֶׁקָּמָה, וְלָכֵן רָצָה שֶׁיָּבואוּ כֻּלָּם וְיַכִּירֵם, וְיִתְקַיֵּם בּו עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה". וְזֶה בִּזְכוּת שֶׁיִּהְיֶה הוּא רֶמֶז לַגּואֵל הֶעָתִיד, עַל דֶּרֶךְ "יְרֵה וַיּור" (מלכים ב יג, יז), כְּאָמְרו "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו, וְשָׂמוּ לָהֶם ראשׁ אֶחָד" (הושע ב, ב). וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה", כְּאָמְרו "מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבָּל" (דניאל ב, מד).
לִרְאות אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. לִרְאות אִם יֵשׁ אִתָּנוּ מָזון מַסְפִּיק לְאַרְצֵנוּ, וְלא בָּאתֶם לִקְנות, כִּי אֵין מִנְהַג שְׁאָר הַבָּאִים שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה יַחְדָּו שׁואֲלִים.
פסוק יא
כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ. וְאִם הָיִינוּ מְרַגְּלִים הָיָה בְּמִצְוַת אֵיזֶה מֶלֶךְ, וְלא יִבְחַר הַמֶּלֶךְ כָּל הַמְּרַגְּלִים בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, אֲבָל בָּאנוּ יַחְדָּו מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ אַחִים.
כֵּנִים אֲנַחְנוּ. בְּכָל עֲסָקֵינוּ.
לא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים. מֵעולָם, וְאֵין רָאוּי לַחְשׁד אותָנוּ בִּמְרַגְּלִים עַתָּה.
פסוק יב
לא. אֵין זֶה אֱמֶת שֶׁתִּהְיוּ אַחִים.
כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאות. אֲבָל נועַצְתֶּם לומַר שֶׁאַתֶּם אַחִים, כְּדֵי לָבוא יַחְדָּו וְלִרְאות עֶרְוַת הָאָרֶץ.
פסוק יג
שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים.. בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן הִנֵּה מַה שֶּׁאָמַרְנוּ יִתְבָּרֵר, כִּי אָמְנָם אָבִינוּ עודֶנּוּ חַי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְיַגִּיד הוּא וּשְׁכֵנָיו שֶׁהָיִינוּ י"ב בָּנָיו וְחָסֵר אֶחָד וְהַקָּטָן נִשְׁאַר לְכַלְכֵּל, וּבְכָל אֵלֶּה הַפְּרָטִים יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת אֶצְלְךָ.
פסוק יד
הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם. אותו הָאֶחָד שֶׁאַתֶּם אומְרִים שֶׁאֵינֶנּוּ וְאֵינְכֶם מְפָרְשִׁים אָנָה הָלַךְ, "הוּא" שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַתְכֶם לְהַגִּיד מַה שֶּׁרְאִיתֶם או שֶׁהִסְכַּמְתֶּם כְּדֵי לְרַגֵּל, כְּמו שֶׁאָמַרְתִּי.
פסוק טו
בְּזאת תִּבָּחֵנוּ. שֶׁאִם אֵינְכֶם אַחִים, לא יְסַכֵּן הַקָּטָן אֶת עַצְמו לָבוא עִמָּכֶם לְשַׁקֵּר וְלִהְיות בֶּן מָוֶת עִמָּכֶם.
פסוק יח
אֶת הָאֱלהִים אֲנִי יָרֵא. וְלָכֵן אַנִּיחֲכֶם לְהולִיךְ לְבָתֵּיכֶם דֵּי מִחְיַתְכֶם.
פסוק כ
וְלא תָמוּתוּ. כִּי גַּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אוּכַל לַהֲמִיתְכֶם אִם לא תָּבואוּ.
פסוק כא
בְּהִתְחַנְנו אֵלֵינוּ וְלא שָׁמָעְנוּ. וְהָיִינוּ אַכְזָרִים נֶגֶד אָחִינוּ, אַף עַל פִּי שֶׁחֲשַׁבְנוּהוּ לְרודֵף הָיָה לָנוּ לְרַחֵם "בְּהִתְחַנְנו", וּכְנֶגֶד מִדַּת אַכְזָרִיּוּתֵנוּ זֶה הָאִישׁ מִתְאַכְזֵר נֶגְדֵּנוּ.
פסוק כב
הֲלוא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד. שֶׁלּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לַהֲמִיתְכֶם כְּשֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל הָיוּ מַעֲשָׂיו בַּאֲשֶׁר הוּא "יֶלֶד", בִּלְתִּי פּועֵל לְתַכְלִית מְכֻוָּן.
וְגַם דָּמו הִנֵּה נִדְרָשׁ. אֵין הַחֵטְא הַנִּדְרָשׁ עַתָּה הָאַכְזָרִיּוּת בִּלְבַד, כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל "גַּם דָּמו" שֶׁחֲטָאתֶם לִשְׁפּךְ דָּם נָקִי, שֶׁלּא הָיָה בֶּן מָוֶת כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, וְהִנֵּה בְּלִי סָפֵק מֵת בְּעַבְדוּתו.
פסוק כד
וַיֵּבְךְּ. כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּצָרָתָם.
פסוק כה
וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם. לא יִפּל לְשׁון רַבִּים עַל הַכֶּסֶף, אֲבָל יִפּל עַל הַמַּטְבְּעות.
פסוק כח
מַה זּאת עָשָׂה אֱלהִים לָנוּ. שֶׁנָּתַן בְּלֵב זֶה, עִם הֱיותו יְרֵא אֱלהִים (פסוק יח), שֶׁיַּעֲשֶׂה לָנוּ "זאת" כְּדֵי לִכְבּשׁ אותָנוּ לַעֲבָדִים בְּבואֵנוּ אֵלָיו, כְּאָמְרָם אַחַר כָּךְ "וְלָקַחַת אתָנוּ לַעֲבָדִים" (להלן מג, יח), וְזֶה לְשַׁלֵּם לָנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל מְכִירַת אָחִינוּ. וְהִנֵּה הַמְּכִירָה לא הָיְתָה מֵאִתָּנוּ לְהָרַע, אֲבָל הָיְתָה מִפְּנֵי שֶׁחֲשַׁבְנוּהוּ לְרודֵף וּבֶן מָוֶת, וּמַה שֶּׁלּא הֲרַגְנוּהוּ הָיָה עַל צַד הַחֶסֶד בִּהְיותו אָחִינוּ.
פסוק לו
עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה. אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ הַמִּקְרִים בְּאֶחָד מִבְּנֵיכֶם, אֲבָל כֻּלָּם בְּבָנַי. זֶה בְּלִי סָפֵק אֵינו כִּי אִם בְּסִבַּת מְרִיבותֵיהֶם זֶה עִם זֶה, וְאַתֶּם הַמְּשַׁכְּלִים אותִי.
פסוק לז
אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית. קַלֵּל עַתָּה אֶת שְׁנֵי בָּנַי שֶׁיָּמוּתוּ אִם לא אֲבִיאֶנּוּ, כְּעִנְיַן קִלְלַת רַב לִשְׁמוּאֵל, כְּאָמְרו: יְהֵא רַעֲוָא.. דְּלא לוקְמו לֵיהּ בָּנֵי, וְכֵן הֲוָה (שבת קח, א).
פסוק לח
לא יֵרֵד בְּנִי. הַיָּחִיד לִי מֵאותָהּ הָאֵם שֶׁהָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת.