אֵלֶּה. הַנִּזְכָּרִים בְּכָאן הָיוּ רְאוּיִים לְהִוָּדַע בְּשֵׁם, כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם רָאוּי לִהְיות נֶחְשָׁב אִישׁ עַל שְׁמו הַמּורֶה עַל צוּרָתו הָאִישִׁיִּית. וְאֵלֶּה כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם הָיוּ לִמְאורות, וְלא יָצָא הַדּור לְתַרְבּוּת רָעָה. אָמְנָם אַחֲרֵי מותָם לא הָיוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁבִּבְנֵיהֶם כָּל כָּךְ חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם.
פסוק ו
וְכל הַדּור הַהוּא. כָּל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, שֶׁלּא בָּא הַדּור לְקִלְקוּל גָּמוּר כָּל יְמֵיהֶם.
פסוק ז
פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ. וְאַחַר שֶׁמֵּתוּ כָּל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ נָטוּ לְדַרְכֵי שְׁרָצִים, שֶׁרָצִים לִבְאֵר שָׁחַת. וּבְכֵן,
פסוק ח
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לא יָדַע אֶת יוסֵף. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה זִכָּרון מִמֶּנּוּ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים לַמְּלָכִים בְּלִי סָפֵק, בִּפְרָט בְּעִנְיַן הַחמֶשׁ אֲשֶׁר שָׂם לְחק (בראשית מז, כו), לא עָלְתָה עַל לֵב הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ אֶפְשָׁרוּת הֱיותו מִזֶּה הָעָם, וְשֶׁהָיָה עִם זֶה רָאוּי לָשֵׂאת פָּנִים לְעַמּו בַּעֲבוּרו.
פסוק י
הָבָה נִתְחַכְּמָה לו. לָבוא עָלָיו בַּעֲקִיפִין.
וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. מֵעַצְמו, מִבִּלְתִּי שֶׁנְּגָרְשֵׁם בְּכחַ בִּלְתִּי סִבָּה מְבאֶרֶת, לָתֵת אותָנוּ לְשִׁמְצָה בְּקָמֵינוּ. וְזֶה נַעֲשֶׂה פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה. כִּי תִקְרֶאנָה רָעות וְצָרות שֶׁל אֵיזו מִלְחָמָה, כְּמו "וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב יג, לט), נֶפֶשׁ דָּוִד.
וְנוסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ. כִּי בִּהְיותָם נִבְדָּלִים מִמֶּנּוּ בַּמִּילָה וּבַלָּשׁון וּבְדֵעות הָעִבְרִים, בְּאפֶן שֶׁ"לּא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם" א (בראשית מג, לב), הֵם לָנוּ לְאויְבִים בְּלִי סָפֵק, וִיגַלּוּ שִׂנְאָתָם אָז בְּעֵת צָרות הַמִּלְחָמָה.
פסוק יא
לְמַעַן עַנּתו. כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּימוּ לָצֵאת אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת.
וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנות. וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמַס לִבְנות אֶת הֶעָרִים.
פסוק יג
וַיַּעֲבִדוּ. כְּשֶׁרָאוּ אותָם מְבַזִּים עַצְמָם לִפְעֻלָּה פְחוּתָה שָׂמוּ אותָם לַעֲבָדִים, וְזֶה כְּפִי מַה שֶּׁהָיוּ מוסִיפִים חַטָּאת עַל חַטָּאת (ע"פ ישעיה ל, א) כֵּן אָבְדָה עֲצָתָם וְיָצְאוּ מֵרָעָה אֶל רָעָה (עפ"י ירמיה ט, ג).
פסוק יד
וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם. כַּאֲשֶׁר הוסִיפוּ לַחֲטא בְּדֵעות וּבְמַעֲשִׂים, כְּמו שֶׁהֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרו "וַיַּמְרוּ בִי וְלא אָבוּ לִשְׁמעַ אֵלַי, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לא עָזָבוּ, וָאמַר לִשְׁפּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּות אַפִּי בָּהֶם בְּתוךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל כ, ח), וְכֵן הָיְתָה יַד צָרֵיהֶם עֲלֵיהֶם הָלוךְ וְקָשָׁה.
פסוק טו
לַמְיַלְּדת הָעִבְרִיּת. לְאותָן שֶׁהָיוּ בְּעִיר מִצְרַיִם, כִּי אָמְנָם בְּעַם כָּל כָּךְ רַב לא הָיוּ שְׁתֵּי מְיַלְּדות בִּלְבָד. אֲבָל אַחַר שֶׁבָּגְדוּ בַּמֶּלֶךְ מְיַלְּדות מִצְרַיִם, אַחַר שֶׁדִּבֶּר לָהֶן הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמו, לא שָׂם לִבּו לִבְטחַ בִּמְיַלְּדות שְׁאָר הַמְּקומות.
פסוק יח
מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן. שֶׁבְּגַדְתֶּן בִּי, כִּי הִנֵּה כְּשֶׁצִּוִּיתִי לא מֵאַנְתֶּן לַעֲשׂות מִצְוָתִי, וּבָטַחְתִּי בָכֶן שֶׁתָּמִיתוּ אֶת הַיְלָדִים, וְתוחַלְתִּי נִכְזָבָה.
וַתְּחַיֶּיןָ אֶֶת הַיְלָדִים. וְלא דַי שֶׁלּא עֲשִׂיתֶן מִצְוָתִי לַהֲמִיתָן כִּי גַם נְתַתֶּם עֵצות לְהַחֲיותָם.
פסוק יט
כִּי חָיות הֵנָּה. בְּקִיאות בִּמְלֶאכֶת הַמְיַלֶּדֶת, וְאִם נַחְפּץ לַעֲשׂות דָּבָר או לְדַבֵּר שֶׁלּא כַּהגֶן, תִּהְיֶינָה מַרְגִּישׁות בַּדָּבָר וְלא תִקְרֶאנָה עוד אותָנוּ לְיַלֵּד, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶה (ע"פ אסתר ג, ח) לְהָמִית אֶחָד או שְׁנַיִם בִּלְבָד.