יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחו. בְּאותו הָאפֶן שֶׁכְּבָר שִׁלַּח מֵרְצונו אותְךָ וְאֶת אַהֲרן בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתו, כְּאָמְרו "וַיְגָרֶשׁ אתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעה" (לעיל י, יא), בְּאותו הָאפֶן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם עַתָּה מֻכְרָח בְּצָרָתו.
כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. אֲבָל אָז גֵּרֵשׁ אֶת שְׁנֵיכֶם בִּלְבַד וּמִפָּנָיו בִּלְבַד, אָמְנָם עַתָּה יְגָרֵשׁ אֶת כֻּלְּכֶם מִכָּל זֶה הַמָּקום. כִּי אָמְנָם זו מִדַּת צִדְקו שֶׁל הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁיִּתְעַקֵּשׁ אָדָם מֵעֲשׂות הָרָאוּי לְבִלְתִּי עֲשׂות רְצון קונו, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבָּרַח מִמֶּנּוּ בְּצָרָה וְיָגון, וְלא לְרָצון יִהְיֶה לו, כְּאָמְרו "תַּחַת אֲשֶׁר לא עָבַדְתָּ.. וְעָבַדְתָּ אֶת איְבֶיךָ" (דברים כח, מז מח), "אִם לא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם" (במדבר יד, כח), כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה "הַמְבַטֵּל אֶת הַתּורָה מֵעשֶׁר, סופו לְבַטְּלָהּ מֵענִי", (אבות ד, י).
פסוק ב
דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ. שֶׁלּא יִדְאֲגוּ שֶׁמָּא בְּסִבַּת הַמָּמון יִמְסְרוּ עַצְמָם לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם, כִּי בָזֶה תִּהְיֶה תְשׁוּעָתָם.
פסוק ג
גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדול מְאד. וְלִכְבודו הִרְבּוּ לְהַשְׁאִיל.
פסוק ה
מִבְּכור פַּרְעה.. עַד בְּכור הַשִּׁפְחָה. מִן הַנִּכְבָּד מִכֻּלָּם עַד הַנִּקְלֶה מִכֻּלָּם, אֲבָל "מִבְּכר פַּרְעה.. עַד בְּכור הַשְּׁבִי" (להלן יב, כט) הוּא מִן הַיּותֵר חוטֵא בָּזֶה עַד הַחוטֵא פָּחות מִכֻּלָּם.
פסוק ו
אֲשֶׁר כָּמהוּ לא נִהְיָתָה. אֲשֶׁר בְּלַיְלָה כָּמוהוּ לא נִהְיְתָה "צְעָקָה" כָּזאת, וְזֶה כִּי לא הָיָה לֵיל מִלְחֶמֶת חֵיל אויְבִים, כִּי אָמְנָם אָז תִּרְבֶּה הַצְּעָקָה בָּעִיר, כְּעִנְיַן "קול צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים וִילָלָה מִן הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדול מֵהַגְּבָעות" (צפניה א, י), אֲבָל בְּלַיְלָה כָּזֶה, שֶׁהָיָה לֵיל שָׁלום בְּמִצְרַיִם, לא נִהְיְתָה וְלא תוסִיף "צְעָקָה" כָּזאת.
פסוק ח
וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא. לא אֵצֵא מִיָּד כְּשֶׁתְּבַקְשׁוּ מִלְּפָנַי שֶׁאֵצֵא אֶלָּא "אַחֲרֵי כֵן", כִּי אַמְתִּין עַד הַבּקֶר.
פסוק ט
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעה וְכוּ'. אָמַר שֶׁבִּהְיות שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ אָמַר אֶל משֶׁה שֶׁטַּעַם הַכְבָּדַת הַלֵּב שֶׁהָיְתָה לְפַרְעה כִּי הִקְשָׁה ה' אֶת רוּחו הָיָה כְּדֵי לְהַרְבּות מופְתָיו, כְּדֵי שֶׁבָּהֶם יַכִּירוּ הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל אֶת גָּדְלו וְטוּבו, כְּאָמְרו "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (לעיל י, ב). וְהִנֵּה לְהַשְׁלִים כַּוָּנָתו זאת, משֶׁה וְאַהֲרן יַחְדָּו הִתְעַסְּקוּ לַעֲשׂות הַמּופְתִים, לָכֵן עַתָּה כַּאֲשֶׁר גָּזַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְהַעֲנִישׁ אֶת הַמִּצְרִים וּלְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאותו הָענֶשׁ, עִם הֱיות קְצָתָם רְאוּיִים לו בְּצַד מָה, וּלְהַפִּיל אֶת אֱלהֵי מִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיָּחוּל הָענֶשׁ, וְכָל זֶה בְּזֶבַח הַפֶּסַח, כְּאָמְרו "וְעָבַרְתִּי.. וְהִכֵּיתִי.. אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים.. וּפָסַחְתִּי" (להלן יב, יב יג), רָצָה שֶׁתִּהְיֶה מִצְוָתו זאת לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי משֶׁה וְאַהֲרן יַחְדָּו, כְּמו שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ יַחְדָּו לְהָשִׁיב אֶת הַמִּצְרִים בִּתְשׁוּבָה וּלְהורות אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְהוצִיא לַפּעַל אֶת פְּרִי פְּעֻלַּת הִשְׁתַּדְּלוּתָם.