וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. הִנֵּה בַּפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה הָאַזְהָרָה שֶׁ"לּא תַחְמד.. כּל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (לעיל כ, יד), "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" אֲשֶׁר בָּם יֵדַע הָאָדָם מַה הוּא "כּל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".
אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. שֶׁאֵין בָּהֶם עֲשֵׂה וְלא תַעֲשֶׂה כְּמו בְּאַזְהָרות הַפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא כְּשֶׁיִּקְרֶה הַצּרֶךְ לִשְׁפּט יִשְׁפְּטוּ בְּזֶה הָאפֶן.
פסוק ז
לא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. אֵין רָאוּי לְאָדָם כָּשֵׁר לִקְנות עִבְרִיָּה לְשִׁפְחָה שֶׁלּא מִדַּעְתָּהּ, אֲבָל תִּהְיֶה מִקְנָתו לְקַחְתָּהּ לְאִשָּׁה לו (פסוק ח) או לִבְנו (פסוק ט), וְכֶסֶף דָּמֶיהָ יִהְיוּ נְתוּנִים לְקִדּוּשִׁין לְאָבִיהָ שֶׁהוּא זַכַּאי בָּהֶם, כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בְּקַבָּלָתָם, זִכְרונָם לִבְרָכָה.
פסוק ח
אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדנֶיהָ. אַף עַל פִּי כֵן אִם לא תִּישַׁר בְּעֵינָיו לא יִשָּׂאֶנָּה, שֶׁמָּא יִשְׂנָאֶהָ, אֲבָל יִשְׁתַּדֵּל הָאָב וְהָאָדון לְהַפְדּותָהּ.
לְעַם נָכְרִי לא יִמְשׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדו בָהּ. הָאָב בִּהְיותו בּוגֵד בְּבִתּו לְמָכְרָהּ, כְּאָמְרו "הֲלוא נָכְרִיּות נֶחְשַׁבְנוּ לו כִּי מְכָרָנוּ" (בראשית לא, טו), וְזֶה אַחַר שֶׁיִּרְאֶה פּעַל אִישׁ נָכְרִי בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּנָה אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁלּא לְשֵׁם אִישׁוּת, לא יִמְשׁל לְמָכְרָהּ אַחַר כָּךְ לְעַם נָכְרִי כָּזֶה.
פסוק ט
כְּמִשְׁפַּט הַבָּנות יַעֲשֶׂה לָּהּ. בְּנו, שֶׁהֵם שְׁאֵר כְּסוּת וְעונָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לא קָנָה אותָהּ וְלא קִדְּשָׁהּ.
פסוק י
לא יִגְרָע. שֶׁאֵין מֻתָּר לְהַרְבּות נָשִׁים אֶלָּא הֵיכָא דְמָצִי לְמֵיקַם בְּסִפּוּקַיְהוּ, בְּאפֶן שֶׁלּא יִגְרַע אֶת הָרָאוּי לָרִאשׁונָה.
פסוק יג
וְהָאֱלהִים אִנָּה לְיָדו. שֶׁלּא פָשַׁע לַעֲשׂות דָּבָר גּורֵם זֶה, אֶלָּא שֶׁ'מְּגַלְגְּלִין חובָה עַל יְדֵי חַיָּב' (שבת לב, א), כְּאָמְרו "וְגַם רָשָׁע לְיום רָעָה" (משלי טז, ד).
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקום אֲשֶׁר יָנוּס. לְכַפֵּר עֲונו בְּגָלוּתו.
פסוק יד
מֵעִם מִזְבְּחִי. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַחֲנֵה לְוִיָּה הָיָה קולֵט בַּמִּדְבָּר.
תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת. כְּעִנְיַן "הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה" (ירמיה ז, יא).
פסוק כ
נָקם יִנָּקֵם. דַּם הָעֶבֶד, כִּי לא הֻרְשָׁה הָאָדון לְהַכּות מַכַּת אַכְזָרִי כָּזאת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לו רְשׁוּת לְהַכּותו לְיַסְּרו, כְּאָמְרו "בִּדְבָרִים לא יִוָּסֶר עָבֶד" (משלי כט, יט).
פסוק כא
כִּי כַסְפּו הוּא. וְעָלָיו לְיַסְּרו, וּפְעָמִים יַמְרֶה הָעֶבֶד עַד שֶׁיִּקְצף הָרַב לְהַכּותו מַכָּה רַבָּה, כְּאָמְרו "אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע" (שם יז, יא).
פסוק כד
עַיִן תַּחַת עַיִן. כָּךְ הָיָה רָאוּי כְּפִי הַדִּין הַגָּמוּר, שֶׁהִיא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וּבָאָה הַקַּבָּלָה שֶׁיְּשַׁלֵּם מָמון, מִפְּנֵי חֶסְרון הַשְׁעָרָתֵנוּ, פֶּן נִסְכַּל וְנוסִיף עַל הַמִּדָּה לְאַשְׁמָה בָהּ.
פסוק כט
וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. בְּדִינֵי שָׁמַיִם חַיָּב, כְּשֶׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ בְּכפֶר.
פסוק ל
אִם כּפֶר יוּשַׁת עָלָיו. אִם יָעִידוּ עֵדִים בְּאפֶן שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ דַיָּנִים בְּכפֶר.
פסוק לב
כֶּסֶף שְׁלשִׁים שְׁקָלִים. כְּעֵרֶךְ הַנְּקֵבָה, כִּי כָמוהָ עִנְיַן הָעֶבֶד בְּקִיּוּם הַמִּצְות, כִּדְאִיתָא בַּחֲגִיגָה, פֶּרֶק קַמָּא.