שמות פרק לד

מאי 17, 2011 · מאת ספורנו · שמות

פסוק ה
וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם. וַיִּתְיַצֵּב משֶׁה עִם הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּמו שֶׁאָמַר לו "וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם" (פסוק ב).

וַיִּקְרָא. הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

בְּשֵׁם ה'. קְרִיאָה מודִיעָה פְּעֻלּות אֱלהִיּות.

פסוק ו
וַיִּקְרָא. הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

ה' ה'. הוּא הַמַּמְצִיא שֶׁ"עָשָׂה אֵינו יֶשְׁנו", וְהוּא הַמְקַיֵּם מְצִיאוּת כָּל נִמְצָא, שֶׁאֵין לְשׁוּם נִמְצָא קִיּוּם מְצִיאוּת זוּלָתִי הַשּׁופֵעַ מִמְּצִיאוּתו.

אֵל. יָכול עַל זֶה כְּמו פּועֵל רְצונִיִּי, עַל הֵפֶךְ הַפְּעֻלָּה הַנִּמְשֶׁכֶת מִן הַפּועֵל הַטִּבְעִיִּי, שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ בְּהֶכְרֵחַ לא מִצַּד יְכלֶת בְּחִירִיִּי.

רַחוּם. עַל הַחַיָּבִים, לְהָקֵל עָנְשָׁם בְּקָרְאָם אֵלָיו, כְּאָמְרו "פְּנֵי ה' בְּעשֵׂי רָע" וְכוּ' "צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ" (תהלים לד, יז יח), וְרואֶה א בָּעֳנִי נִדְכָּאִים, כְּעִנְיַן "וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ" (לעיל ג, ט).

וְחַנּוּן. עושֶׂה חֵן וְגומֵל טוב לַשּׁואֲלִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לו.

אֶרֶךְ אַפַּיִם. לַצַּדִּיקִים, וְלָרְשָׁעִים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ.

וְרַב חֶסֶד. מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד בְּדִינו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: מַעֲבִיר רִאשׁון רִאשׁון, וְכָךְ הִיא הַמִּדָּה (ראש השנה יז, א).

וֶאֱמֶת. וְרַב אֱמֶת, "מַאֲרִיךְ אַפֵּהּ וְגָבֵי דִילֵהּ", כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה "וְעָון עַצְמו אֵינו נִמְחָק" (ראש השנה שם), וּכְאָמְרָם "אֲשֶׁר לא יִשָּׂא פָנִים" (דברים י, יז), אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל יִשְׁמָעֵאל וְלא יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו, "וְלא יִקַּח שׁחַד" (דברים שם), שֶׁאֵין מִצְוָה מְכַבָּה עֲבֵרָה.

פסוק ז
נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. שׁומֵר זְכוּת אָבות לְבָנִים, לְהֵיטִיב לַבָּנִים בִּשְׁבִיל אֲבותָם.

נשֵׂא עָון. מֵזִיד.

וָפֶשַׁע. מֶרֶד בַּמַּלְכוּת.

וְחַטָּאָה. הַכְעָסָה נוסֶפֶת עַל הַמֶּרֶד, כְּעִנְיַן "כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלזִי" (ירמיה יא, טו). אֲבָל אֵין נְשִׂיאוּת הָאֶחָד כִּנְשִׂיאוּת הָאַחֵר בְּלִי סָפֵק, וְלָכֵן יִמָּנוּ לְמִדּות נִפְרָדות.

וְנַקֵּה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְנַקֶּה לַשָּׁבִים מֵאַהֲבָה, וְהִיא תְּשׁוּבָה 'הַמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוד' (יומא פו, א), כְּמו שֶׁאָמְרוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁ'עֲונות נֶחְשָׁבִים לָהֶם כִּזְכֻיּות' (יומא פו, ב), שֶׁנֶּאֱמַר "עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה" (יחזקאל לג, יט), מִכָּל מָקום "לא יְנַקֶּה" אֲפִלּוּ לַשָּׁבִים כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה תְשׁוּבָתָם מִיִּרְאַת ענֶשׁ בִּלְבַד, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁ'זְּדונות נֶחְשָׁבִים לָהֶם כִּשְׁגָגות' (יומא שם), שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲונֶךָ" (הושע יד, ב).

פּקֵד עֲון אָבות עַל בָּנִים. מַמְתִּין לְאַבֵּד רִשְׁעֵי אֶרֶץ עַד שֶׁתִּמְלָא סְאָתָם, וְזֶה הַמִּלּוּי הוּא שֶׁיַּגִּיעַ עֲונו לְמַדְרֵגָה מִן הָרַע שֶׁלּא תִהְיֶה עִמָּהּ תִּקְוַת תְּשׁוּבָה, וְזֶה יִהְיֶה עַל הָרב א כְּשֶׁיַּתְמִיד רִשְׁעָם בְּכַמָּה דורות זֶה אַחַר זֶה.

עַל שִׁלֵּשִׁים. כְּשֶׁיּוסִיף הַדּור הָאַחֲרון לְהָרַע מֵאֲבותָיו, כְּעִנְיַן "וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם, הֵרֵעוּ מֵאֲבותָם" (ירמיה ז, כו).

וְעַל רִבֵּעִים. כְּשֶׁלּא יוסִיפוּ אֲבָל יַתְמִידוּ.

פסוק ח
וַיְמַהֵר משֶׁה. לְתוסֶפֶת הַכְנָעָה, כִּי אָמְנָם מְהִירוּת הַהִשְׁתַּחֲוָיָה תּורֶה עַל גְּדֻלַּת הַדָּבָר אֲשֶׁר לו יִכָּנַע הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: רַב שֵׁשֶׁת כִּי כָּרַע, הֲוָה כָּרַע כִּי חִזְרָא (ברכות יב, ב).

פסוק ט
כִּי עַם קְשֵׁה ערֶף הוּא. וְיֶחֱטָא עַל כָּל פָּנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ יִהְיֶה עֲון הַדּור יותֵר גָּדול, כְּמו שֶׁאָמַרְתָּ "רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ" (לעיל לג, ה), מִכָּל מָקום טוב לָנוּ שֶׁתֵּלֵךְ אַתָּה עִמָּנוּ

וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ. "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה" (תהלים קל, ד), וּנְקַוֶּה לִסְלִיחָתְךָ, וְלא יֵלֵךְ מַלְאָךְ עִמָּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲון הַמְּרִי בו לא יִהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדול, מֵאַחַר שֶׁאֵין עִמּו שׁוּם תִּקְוַת סְלִיחָה, כְּאָמְרְךָ "כִּי לא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" (לעיל כג, כא).

פסוק י
הִנֵּה אָנכִי כּרֵת בְּרִית. לִהְיות בְּקִרְבְּכֶם, כְּאָמְרָם: גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶם, גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, גָּלוּ לֶאֱדום שְׁכִינָה עִמָּהֶם (מגילה כט, א).

נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאת. כְּשֶׁיִּתְפַּלְלוּ עַל יְדֵי מִדּות הַלָּלוּ.

וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּו. אָמְנָם "מַעֲשֵׂי ה'" "הַנּורָא" לְעֵינֵי "כָל הָעָם" לא יִהְיֶה, זוּלָתִי לְעֵינֵי אותו "הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּו", שֶׁיִּרְאוּ אֶת "מַעֲשֵׂי ה'".

אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה עִמָּךְ. בִּזְכוּתְךָ, כְּאָמְרו "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (לעיל לג, יז).

פסוק יא
שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום. לא בִּלְבַד אַזְהִירְךָ שֶׁלּא תָמִיר כְּבודְך בְּלא יועִיל, אֲבָל אַזְהִירְךָ גַם כֵּן שֶׁלּא תַנִּיחַ אֲחֵרִים לַעֲבד לְזוּלָתִי.

פסוק יד
כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר. לְפִיכָךְ תִּתּץ מִזְבְּחו וְלא תִשָּׂא פָנָיו, כִּי אֵין לְךָ לְכַבֵּד שׁוּם אֱלוהַּ זוּלָתִי.

כִּי ה' קַנָּא שְׁמו. כִּי שְׁמו מורֶה עַל מִין מְצִיאוּת שֶׁלּא יְיֻחַס לְשׁוּם נִמְצָא זוּלָתו, לְפִיכָךְ אֵל קַנָּא הוּא. לְהִפָּרַע מִן הָעובֵד אַחֵר עִמּו.

פסוק טו
פֶּן תִּכְרת בְּרִית. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁלּא תִכְרת בְּרִית לְישֵׁב הָאָרֶץ (פסוק יב) הוּא, שֶׁאִם תִּהְיֶה עִמּו בִּבְרִית תִּטְעֶה בְּאֵל אַחֵר עַל אֶחָד מִשְּׁנֵי פָנִים: אִם שֶׁיִּקְרָאֲךָ לֶאֱכל "מִזִּבְחו", וְתַעֲבד עִמּו אָז אֶת אֱלהָיו לְהָפִיק רְצונו, וְאִם שֶׁתַּעֲשֶׂה זֶה לְאַהֲבַת הַנָּשִׁים, כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּפְעור.

פסוק יז
אֱלהֵי מַסֵּכָה. הֵם הַטַּלִּסְמָאות הַנַּעֲשׂות בְּשָׁעות יְדוּעות בְּחִבּוּר כּוכָבִים מָה, וְלָזֶה עושִׂין אותָן עַל יְדֵי הִתּוּךְ, לְמַעַן יֵעָשׂוּ כָּל חֶלְקֵי אותָן הַצּוּרות יַחְדָּו בְּאותו רֶגַע, וּבָם יַחְשְׁבוּ עושֵׂיהֶם לְהַשִּׂיג קִנְיָנִים וְצָרְכֵי הַגּוּפות. וְאוּלַי יַחְשׁב הַחושֵׁב שֶׁאֵין זֶה מֶרֶד בָּאֵל יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁלּא יְקַבְּלֵהוּ הָעובֵד עָלָיו כֶּאֱלוהַּ, וְהוּא אָמְנָם הֵפֶךְ רְצונו, כִּי חָפֵץ שֶׁלּא יִפְנוּ עובְדָיו לְעֵזֶר אֱלוהַּ זוּלָתו, כְּאָמְרו "וַאֲנַחְנוּ לא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ" (דברי הימים ב כ, יב).

פסוק יח
אֶת חַג הַמַּצּות תִּשְׁמר. אַחַר שֶׁאָסַר אֱלהֵי מַסֵּכָה (פסוק יז), אֲשֶׁר בָּם חָשְׁבוּ עושֵׂיהֶם לְהַשִּׂיג חַיֵּי שָׁעָה, הִזְכִּיר מִצְוות אֲשֶׁר מֵהֶן יִמָּשְׁכוּ מִינֵי הַצְלָחות מְדֻמּות בָּאָבִיב בַּקָּצִיר וּבָאָסִיף וּבְעִסְקֵי הַקִּנְיָנִים, וְסִדֵּר אותָן בְּזאת הַפָּרָשָׁה עַל הַסֵּדֶר שֶׁבּו נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל הָרִאשׁונָה מֵהֶן הִיא "חַג הַמַּצּות.. לְמועֵד חדֶשׁ הָאָבִיב", אֲשֶׁר בָּהּ יְברַךְ הָאָבִיב.

שֵׁנִית, עִנְיַן הַבְּכורות (פסוקים יט כ), אֲשֶׁר בָּם יְברַךְ הַמִּקְנֶה, וְהִיא הַמִּצְוָה שֶׁהָיְתָה אַחַר חַג הַמַּצּות תֵּכֶף בְּצֵאת מִמִּצְרָיִם (פרק יג).

שְׁלִישִׁית, הִיא מִצְוַת הַשַּׁבָּת (פסוק כא) שֶׁנִּתְּנָה בְּמָרָה, וּבו יְברְכוּ יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כְּאָמְרו "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ" (לעיל כג, יב), וְעִמָּהּ דִּבֶּר עַל הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית הַמְבָרֶכֶת הַשָּׁנִים, כְּאָמְרו "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע" (לעיל כג, י).

רְבִיעִית, הִיא חַג הַקָּצִיר אֲשֶׁר בּו שְׁבוּעות חֻקּות קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ.

חֲמִישִׁית, חַג הָאָסִיף שֶׁבּו יְברַךְ הָאָסִיף, כְּאָמְרו "כְּבִרְכַּת ה' אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים טז, יז).

וְאַחַר אֵלֶּה הַמִּצְוות הִזְכִּיר מִצְוָה כּולֶלֶת לִשְׁלשֶׁת הָרְגָלִים וְהִיא "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (פסוק כג), וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר מִצְוות מְיֻחָדות לְחַג הַמַּצּות "לא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ.. וְלא יָלִין" (פסוק כה). וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר מִצְוָה מְיֻחֶדֶת עַל הָרב לְחַג הַקָּצִיר וְהִיא "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" (פסוק כו), כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג מֵבִיא וְקורֵא (בכורים פ"א מ"ו), וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר מִצְוָה מְיֻחֶדֶת עַל הָרב לְחַג הַסֻּכּות, וְהִיא "לא תְבַשֵּׁל גְּדִי" (שם), כִּי אָז זְמַן הַגְּדָיִים, כְּמו שֶׁאָמְרוּ קְצָתָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי ראשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה (ראש השנה פ"א מ"א).

פסוק יט
כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי. בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה הַטְּהורָה וּבִקְצָת הַטְּמֵאָה, אֲבָל יִהְיֶה זֶה עַל אֳפָנִים שׁונִים וְלָזֶה אָמַר וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁור וָשֶׂה. וְזֶה כִּי בְּפֶטֶר שׁור וָשֶׂה "תִּזָּכָר", תִּהְיֶה נִזְכָּר בְּחֵלֶק הַקָּרְבָּן הַנִּקְרָא "אַזְכָּרָה", כְּאָמְרו "אַךְ בְּכור שׁור או בְכור כֶּשֶׂב או בְכור עֵז לא תִפְדֶּה קדֶשׁ הֵם, אֶת דָּמָם תִּזְרק.. וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר" (במדבר יח, יז).

פסוק כ
וּפֶטֶר חֲמור תִּפְדֶּה בְשֶׂה.. כּל בְּכור בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה. בְּפִדְיון עֶרְכּו הַקָּצוּב.

פסוק כא
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבּת. גַּם כֵּן תִּהְיֶה הַצְלָחָתְךָ כְּשֶׁתַּעֲבד שֵׁשֶׁת יָמִים, כַּאֲשֶׁר תִּשְׁבּת בַּשְּׁבִיעִי.

בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּת. וְכֵן כְּשֶׁתִּשְׁבּת אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, וְזֶה בְּשַׁבְּתות הַשָּׁנִים הַנִּקְרָאִים גַּם כֵּן "שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, ב), תַּצְלִיחַ בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, כְּאָמְרו "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" (לעיל כג, י).

פסוק כג
אֶת פְּנֵי הָאָדן. הַמְסַדֵּר עִנְיָנֶיךָ בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, כְּעִנְיַן "וּלְאָדון לְכָל בֵּיתו" (בראשית מה, ח).

אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. מְסַדֵּר עִנְיְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, אֲשֶׁר לא יֵאותוּ זוּלָתִי לַנִּבְדָּלִים הַנִּקְרָאִים 'אֱלהִים', כְּעִנְיַן "זבֵחַ לָאֱלהִים יָחֳרָם" (לעיל כב, יט), וּכְעִנְיַן "אֱלָהִין דִּי מְדָרְהון עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוהִי" (דניאל ב, יא). וְלָזֶה אָמַר עַל הַשֵּׁדִים "לא אֱלהַּ" (דברים לב, יז), מִפְּנֵי שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חמֶר וּמֵתִים כִּבְנֵי אָדָם, כְּמו שֶׁהִזְכִּירוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה. וְיִקָּרְאוּ הַשּׁופְטִים הַמֻּמְחִים גַּם כֵּן "אֱלהִים" (לעיל כב, כז), כִּי הֵם יִשְׁפְּטוּ לִפְעָמִים מִבַּלְעֲדֵי הַחוּשִׁים, כְּעִנְיַן שְׁלמה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו "כִּי חָכְמַת אֱלהִים בְּקִרְבּו לַעֲשׂות מִשְׁפָּט" (מלכים א ג, כח), וּכְאָמְרו "וְלא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּט וְלא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוכִיחַ" (ישעיה יא, ג). וְלָזֶה נִקְרָא הָאֵל יִתְבָּרַךְ "אֱלהֵי הָאֱלהִים" (דברים י, יז), מְסַדֵּר עִנְיְנֵי הַמְסַדְּרִים הַבִּלְתִּי טִבְעִיִּים, וְהֵם הַנִּבְדָּלִים מֵחמֶר א, "וַאֲדנֵי הָאֲדנִים" (שם), מְסַדֵּר עִנְיְנֵי הַמְסַדְּרִים הַטִּבְעִיִּים, וְהֵם הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים. אָמַר אִם כֵּן יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ. לְהודות עַל הַטּוב הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָ בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים בַּאֲשֶׁר הוּא "אֲדון יִשְׂרָאֵל", וְהַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ לְחַיֵּי עולָם בַּאֲשֶׁר הוּא "אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל".

פסוק כו
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא. וּבָזֶה תַּשִּׂיג הַהַצְלָחָה בַּפֵּרות, כְּאָמְרו "וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כל.. תִּתְּנוּ לַכּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" (יחזקאל מד, ל).

לא תְבַשֵּׁל גְּדִי. כְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי נֵכָר הַחושְׁבִים לְהַשִּׂיג בָּזֶה הַהַצְלָחָה בַּפֵּרות או בַמִּקְנֶה,

פסוק כז
כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁקּדֶם הָעֵגֶל אָמַרְתִּי לָתֵת לְךָ "אֶת לֻחת הָאֶבֶן וְהַתּורָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי" (לעיל כד, יב), עַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ, אַתָּה "פְּסָל לְךָ" (לעיל פסוק א) הַלּוּחות, "וְכָתַבְתִּי" (שם), וְלא אֶתֵּן לְךָ גַם כֵּן "הַתּורָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי", אֲבָל "כְּתָב לְךָ" אַתָּה.

פסוק כח
וַיְהִי שָׁם עִם ה'. בַּפַּעַם הָאַחֲרונָה,

פסוק לב
וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּו. מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וּמְשָׁרְתָיו וּתְרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגּלֶת.

פסוק לג
וַיְכַל משֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם. אֲבָל בְּעוד שֶׁהָיָה מְדַבֵּר אִתָּם הָיָה בְּלִי מַסְוֶה, כְּעִנְיַן "וְהָיוּ עֵינֶיךָ ראות אֶת מורֶיךָ (ישעיה ל, כ), וּכְאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: וְאִי חֲזִתֵּהּ מִקַּמֵּהּ, הֲוִינָא מִחַדַּד טְפֵי.