פסוק ח
בְּמַרְאת הַצּבְאת. שֶׁלּא הָיָה בִּכְלַל נְחשֶׁת הַתְּנוּפָה, כְּמו שֶׁמְּבאָר בְּפָרָשַׁת פְקוּדֵי, בְּאָמְרו "וַיַּעַשׂ בָּהּ" וְגו' (להלן פסוקים ל לא), וְלא הִזְכִּיר כִּיּור וְכַנּו בִּכְלַל הַנַּעֲשִׂים מִמֶּנָּה.
אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אהֶל מועֵד. לִשְׁמעַ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים, כְּאָמְרו "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אהֶל מועֵד (לעיל לג, ז). וְאותָן הַנָּשִׁים מָאֲסוּ עִנְיְנֵי תַכְשִׁיטֵיהֶן, וְהִקְדִּישׁוּ מַרְאותֵיהֶן לְהורות שֶׁאֵינָן צְרִיכות לָהֶן עוד..
פרשת פקודי
פסוק כא
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. כָּל אֶחָד מֵחֶלְקֵי הַמִּשְׁכָּן הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה (פרשת ויקהל) הֵם אותָם הַפְּקוּדִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "וּבְשֵׁמות תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם.. בְּיַד אִיתָמָר" (במדבר ד, לב לג). וְזֶה כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה רָאוּי לִהְיות נֶחְשָׁב וּלְהִקָּרֵא בְשֵׁם בַּאֲשֶׁר הוּא זֶה הַפְּרָטִי, לא בִּלְבַד בַּאֲשֶׁר הוּא מִזֶּה הַמִּין, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּדַק זֶה עַל כָּל אֶחָד מִכְּלֵי הַקּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּמַשָּׂא בְנֵי קְהָת. וְלָזֶה לא נִפְסְדוּ, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: שֶׁמָּא תּאמַר אָבַד סִבְרָם וּבָטֵל סִכּוּיָן, תַּלְמוּד לומַר "עֲצֵי שִׁטִּים עמְדִים" (לעיל כו, טו), שֶׁעומְדִים לְעולָם וּלְעולְמֵי עולָמִים (יומא עב, א), וְגַם כֵּן לא נָפַל דָּבָר מֵהֶם בְּיַד הָאויְבִים, עַל הֵפֶךְ מַה שֶּׁקָּרָה לְמִקְדַּשׁ שְׁלמה וְכֵלָיו, כַּמְבאָר בְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁון, עַל יְדֵי נְבוּזַרְאֲדָן, שֶׁלּא נִזְכַּר שָׁם דָּבָר מֵעִנְיְנֵי מִשְׁכַּן משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלום (דברי הימים ב לו, ז ו יח).
מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. סִפֵּר מַעֲלות זֶה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁבִּשְׁבִילָם הָיָה רָאוּי לִהְיות נִצְחִי וְשֶׁלּא לִפּל בְּיַד אויְבִים: רִאשׁונָה, שֶׁהָיָה "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", שֶׁהָיוּ בו לוּחות הָעֵדוּת. אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה., שֶׁהָיְתָה עֲבדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר. כִּי אָמְנָם מִשְׁמֶרֶת כָּל חֶלְקֵי הַמִּשְׁכָּן בְּיַד אִיתָמָר הָיָתָה.
וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה. שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי אֻמָּנֵי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, מְיֻחָסִים וְצַדִּיקִים שֶׁבַּדּור, וּבְכֵן שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם, וְלא נָפַל בְּיַד אויְבִים. אֲבָל מִקְדַּשׁ שְׁלמה שֶׁהָיוּ עובְדֵי הַמְּלָאכָה בו מִצּור, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁרְתָה בו שְׁכִינָה נִפְסְדוּ חֲלָקָיו, וְהֻצְרַךְ לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת (מלכים ב כב, ה ו), וְנָפַל בַּסּוף הַכּל בְּיַד אויְבִים. אֲבָל בַּיִת שֵׁנִי שֶׁלּא הָיָה בו גַּם אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה הַתְּנָאִים, לא שָׁרְתָה בו שְׁכִינָה, וְנָפַל בְּיַד אויְבִים, כִּי אָמְנָם בַּיִת שֵׁנִי לא הָיָה "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", שֶׁלּא הָיוּ בו לוּחות הָעֵדוּת, וְלא פֻקַּד כִּי אִם עַל פִּי כּרֶשׁ (עזרא א, א ג), וְלא הָיוּ שָׁם בְּנֵי לֵוִי, כְּמו שֶׁהֵעִיד עֶזְרָא בְּאָמְרו: "וָאָבִינָה בָעָם וּבַכּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לא מָצָאתִי שָׁם" (שם ח, טו), וּמִן הַמִּתְעַסְּקִים בְּבִנְיָנו הָיוּ צִידונִים וְצורִים, כַּמְבאָר בְּסֵפֶר עֶזְרָא (ג, ז).
פסוק כד
כָּל הַזָּהָב. הֵעִיד עַל קִצְבַת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְהַנְּחשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה דָבָר מוּעָט מְאד בְּעֶרֶךְ אֶל הָעשֶׁר שֶׁהָיָה בְּבַיִת רִאשׁון, כַּמְבאָר בְּסֵפֶר מְלָכִים (מלכים א ו, כ לה. ז, מח נ), וְיותֵר מִמֶּנּוּ הָעשֶׁר שֶׁהָיָה בְּבִנְיַן הורְדוּס. וְעִם כָּל זֶה יותֵר הִתְמִיד מַרְאֵה כְּבוד ה' בַּמִּשְׁכָּן שֶׁל משֶׁה מִמַּה שֶּׁהִתְמִיד בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁון, וְלא נִרְאָה כְּלָל בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וּבָזֶה הורָה שֶׁלּא קִצְבַת הָעשֶׁר וְגדֶל הַבִּנְיָן יִהְיוּ סִבָּה לְהַשְׁרות הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל רוצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו וּמַעֲשֵׂיהֶם לְשָׁכְנו בְתוכָם.