פסוק ב
הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר ה'. הֲאָמְנָם משֶׁה לְבַדּו זָכָה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה דְּבַר ה' מְיֻחָד אֵלָיו לְבַדּו, מִלְּבַד מַה שֶּׁזָּכָה עִם כָּל הֲמון יִשְרָאֵל בְּמַתַּן תּורָה.
וַיִּשְׁמַע ה'. כְּאָמְרָם ז"ל: שָׁאנֵי צוּרְבָא דְּרַבָּנָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּבַע בִּיקָרֵיהּ (ברכות יט, א).
פסוק ד
צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם. רָצָה שֶׁיֵּדַע משֶׁה טוּב הָאֵל יִתְבָּרַךְ הַמַּקְפִּיד עַל כְּבודו.
פסוק ו
אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם. אִם הָיָה משֶׁה נָבִיא בְּאותָהּ הַמַּדְרְגָה שֶׁחֲשַׁבְתֶּם בֶּאֱמָרְכֶם "הֲלא גַּם בָּנוּ דִּבֶּר ה'" (פסוק ב).
ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע. לא הָיִיתִי נודַע לו וְנִגְלָה עָלָיו בָּזֶה הַשֵּׁם אֶלָּא בַּמַּרְאָה, לְשׁון נְקֵבָה, וְלא בְּהָקִיץ, כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּישַׁעְיָהוּ בְּאָמְרו "וָאֶרְאֶה אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא" (ישעיהו ו, א), וְכֵן בְּמִיכָיְהוּ "רָאִיתִי אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסְאו" (מלכיםשׂא כב, יט). וְכָל זֶה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה בְּלִי סָפֵק, לא בְּהָקִיץ. וְגַם בִּלְעָם אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר אֵלָיו בְּהָקִיץ, לא הָיָה לו בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד, כַּאֲשֶׁר חָשַׁב הוּא בְּאָמְרו "אוּלַי יִקָרֶה ה' לִקְרָאתִי" (להלן כג, ג). כִּי זֶה אָמְנָם לא עָלָה לְיָדו, אֲבָל נֶאֱמַר בּו "וַיִּקָּר אֱלהִים אֶל בִּלְעָם" (שם ד).
פסוק ז
לא כֵן עַבְדִּי משֶׁה. שֶׁהַדִּבּוּר עִמּו בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד הוּא בְּהָקִיץ, וְזֶה בֵּאַר בְּאָמְרו,
פסוק ח
פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּו. שֶׁהַנְּבוּאָה אֵלָיו הִיא בִּלְתִּי תַּרְדֵּמַת חוּשָׁיו.
וּמַרְאֶה. לְשׁון זָכָר, הַנִּקְרָא "אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה" אֵצֶל רז"ל.
וְלא בְחִידת. דִּבּוּר מְבאָר בְּלִי חִידָה, לא כָּעִנְיָן בִּזְכַרְיָה וְזוּלָתו שֶׁרָאָה חִידות וּמְשָׁלִים, וְאָמַר לו הַמַּלְאָךְ "הֲלוא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה, וָאמַר: לא אֲדנִי" (זכריה ד, ה), וְהַמַּלְאָךְ פֵּרַשׁ לו אֶת הַמָּשָׁל. וּמֵהֶם הָיוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַמְשָׁלִים וְהֵבִינוּ אותָם, כְּעִנְיַן: "הֵיטַבְתָּ לִרְאות" (ירמיהו א, יב), וּכְעִנְיַן בִּלְעָם בְּאָמְרו: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלו" (להלן כג, ז), כִּי בַּתְּחִלָּה הִגִּיד הַמָּשָׁל שֶׁרָאָה וְאַחַר כָּךְ בֵּאַר אותו.
וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. וְכָל זֶה הוּא מַשִּׂיג עִם הַהִגָּלוּת אֵלָיו בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד, לא כְּבִלְעָם שֶׁעִם זֶה שֶׁלּא הִשִּׂיג אֶלָּא דֶּרֶךְ מָשָׁל הָיְתָה הַשָּׂגָתו בַּשֵּׁם "אֱלהִים" בִּלְבָד לא בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד.
וּמַדּוּעַ לא יְרֵאתֶם. לא יִמָּלֵט שֶׁאֵין זֶה כִּי אִם רעַ לֵב, שֶׁאִם חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֲנִי מַכִּיר בְּמַעֲשָיו, אִם כֵּן חֲשַׁבְתֶּם עָלַי תּועֶה שֶׁאֲנִי חָפֵץ בִּרְשָׁעִים, הֵפֶךְ מַה שֶּׁהָיָה לָכֶם לַחֲשׁב, שֶׁלּא הָיִיתִי מְזַכֶּה אותו לְזאת הַמַּעֲלָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ. וּבְכֵן הָיָה לָכֶם לִירָא מִלְּדַבֵּר בְּאִישׁ כָּזֶה. וְאִם אוּלַי חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָיו, וְשֶׁאַתֶּם מַכִּירִים בּו יותֵר מִמֶּנִּי, שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ, וְאֵינו כֵן, הִנְכֶם יותֵר חושְׁבִים אֶל ה' תּועֶה, כְּאָמְרָם ז"ל: זו קָשָׁה מִן הָרִאשׁונָה (ספרי).
פסוק ט
וַיִּחַר אַף ה' בָּם. שֶׁלּא נִכְנְעוּ תֵּיכֶף כְּמו שֶׁעָשָה דָּוִד בְּאָמְרו אֶל נָתָן "חָטָאתִי" (שמואל ב יב, יג) "וַיֵּלַךְ".
פסוק י
וְהֶעָנָן סָר. כְּמַרְחִיק הַמְצרַעַת כְּדֵי שֶׁיְשַׁלְחוּהָ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לְבַיְשָׁהּ.
פסוק יב
אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתו מֵרֶחֶם אִמּו וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָרו. הִנֵּה הָעֻבָּר שֶׁהוּא מֵת בְּאפֶן זֶה שֶׁבְּצֵאתו מֵרֶחֶם אִמּו נֶאֱכַל וְנִתְקַלְקֵל חֲצִי בְּשָרו, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא מוסִיף שְׁלֵמוּת בַּלֵדָה עַל מַה שֶּׁהָיָה לו בְבֶטֶן אִמּו, בְּצֵאתו מִשָּׁם אֶל מְקום הַחַיִּים הַשְּׁלֵמִים, הוּא אָמְנָם מוסִיף גֵּרָעון בִּהְיות נֶאֱכָל חֲצִי בְשָרו בְּאותָהּ הַלֵּדָה. כֵּן אַתָּה הַיּוצֵא מִן הַמִּדְבָּר וְנִכְנָס לָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת וּבָזֶה תֵּיטִיב מָכון לְשִׁבְתְּך אַל נָא תְהִי כְּאותו הַמֵּת שֶׁתַּנִּיחַ חֲצִי בְשָרְךָ בַּמִּדְבָּר.
פסוק יג
אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּבַקָּשָׁה אֲנִי שׁואֵל שֶׁתְּרַפֵּא עַתָּה לָהּ, וְלא נִצְטָרֵךְ לְבַיְשָׁהּ לְהוצִיאָהּ חוּץ לַמַּחֲנֶה.
פסוק יד
הֲלא תִכָּלֵם. רְאוּיָה הִיא לְזאת הַבּוּשָׁה.
פסוק טו
וְהָעָם לא נָסַע. אַף עַל פִּי שֶׁהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאהֶל, וּכְתִיב "וּבְהֵעָלות הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּכל מַסְעֵיהֶם" (שמות מ, לו), מִכָּל מָקום לא נָסְעוּ, שֶׁהִכִּירוּ שֶׁלּא נַעֲלָה אָז אֶלָּא לְהַרְחִיק הַמְצרָעַת.
פסוק טז
וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן. בְּמָקום מִן הַמִּדְבָּר שֶׁלּא הָיָה לו שֵׁם כְּלָל, אֲבָל הָיָה מוּל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְקָרוב אֵלָיו, כְּדֵי לְסַדֵּר עִנְיְנֵיהֶם וּלְהִכָּנֵס שָׁם, שֶׁהִיא הָעִיר הָרִאשׁונָה מֵאֶרֶץ יִשְרָאֵל שֶׁפָּגְעוּ בְּאותו הַדֶּרֶךְ, כְּמו שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרו "וַנָּבא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וָאמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמרִי, אֲשֶׁר ה' אֱלהֵינוּ נתֵן לָנוּ.. עֲלֵה רֵשׁ וכו'" (דברים א, יט-כא). וְקָרָא אותו הַמָּקום "רִתְמָה" כַּמְבאָר בְּאֵלֶּה מַסְעֵי (להלן לג, יח).