פסוק א
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל. מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רואֶה גְּזֵרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְהַגְלותְכֶם אִם תֶּחֶטְאוּ, הִשָּׁמְרוּ מֵחֲטוא וְשִׁמְרוּ מִצְותָיו בְּלִי תוסֶפֶת וְגֵרָעון, כִּי הַתּוסֶפֶת וְהַגֵּרָעון בְּכָל שֶׁהוּא יָבִיאוּ אֶתְכֶם לְתַכְלִית הַקִּלְקוּל.
פסוק ב
וְלא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמר. וְלא יַחֲשׁב הַחושֵׁב שֶׁכַּאֲשֶׁר תָּסוּר סִבַּת הָאִסּוּר אֶצְלְךָ, לא יִהְיֶה חֵטְא לִגְרעַ, כְּמו שֶׁחָשַׁב שְׁלמה הַמֶּלֶךְ 'אֲנִי אַרְבֶּה וְלא אָסוּר, אֲנִי אַרְבֶּה וְלא אָשִׁיב' (סנהדרין כא, ב) וְנִכְשַׁל.
פסוק ג
עֵינֵיכֶם הָראות. הִנֵּה יָעִיד עַל זֶה מַה שֶּׁרְאִיתֶם שֶׁקָּרָה בְּעִנְיַן בַּעַל פְּעור. כִּי אָמְנָם אותָם שֶׁחָטְאוּ בַּעֲבודָה-זָרָה לא הִתְכַּוְּנוּ לָזֶה בִּתְחִלָּה, אֲבָל הָיְתָה תְּחִלַּת כַּוָּנָתָם לִזְנות בִּלְבַד, כְּאָמְרו "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנות" (במדבר כה, א), וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהַתּורָה אָסְרָה זֶה מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ עֲבודָה-זָרָה, כְּאָמְרָם "וְזָנוּ בְנתָיו.. וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ" (שמות לד, טז), חָשַׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁזֶּה לא יִקְרֶה לו כְּלָל. וְהִנֵּה קָרָה הַהֵפֶךְ
כִּי כָל-הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעור. לְהִדָּבֵק בִּבְנותָיו, אֵין גַּם אֶחָד מֵהֶם שֶׁנִּשְׁמַר בְּחָכְמָתו מֵהִכָּשֵׁל בַּעֲבודָה זָרָה עַצְמָהּ, עַד שֶׁ"הִשְׁמִידו ה' אֱלקֶיךָ".
פסוק ד
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּום. הֱיִיתֶם כֻּלְּכֶם חֲכָמִים לְהִשָּׁמֵר מֵהִכָּשֵׁל בַּעֲבודָה-זָרָה.
פסוק ו
כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם. בָּהּ תָּשִׁיבוּ לָאֶפִּיקורוס בְּמופְתִים שִׂכְלִיִּים.
פסוק ז
כִּי מִי-גוי גָּדול אֲשֶׁר-לו אֱלהִים קְרובִים אֵלָיו. וְהַטַּעַם שֶׁרָאוּי לְהַקְפִּיד שֶׁתִּהְיוּ נֶחְשָׁבִים חֲכָמִים וּנְבונִים לְעֵינֵי הָעַמִּים הוּא, שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ קָרוב אֵלֵינוּ "בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו", וְזֶה יורֶה שֶׁבָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים. וְאִם יַחְשְׁבוּ אֶתְכֶם הָעַמִּים לִסְכָלִים, יִהְיֶה חִלּוּל ה', בֶּאֱמור לָכֶם "עַם ה' אֵלֶּה".
פסוק ח
וּמִי גּוי גָּדול אֲשֶׁר-לו חֻקִּים וְכוּ'. וְהַטַּעַם שֶׁתֵּחָשְׁבוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵי הָאֻמּות בִּשְׁמָרְכֶם אֶת חֻקֵּי הָאֱלהִים וְאֶת תּורותָיו הוּא, שֶׁאֵין שׁוּם גּוי בִּמְצִיאוּת כָּזֶה שֶׁיִּהְיוּ לו "חֻקִּים" מורִים עַל מְצִיאוּת הָאֵל וּדְרָכָיו "וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים", שֶׁאֵין בָּם עִנְיָן לְתועֶלֶת הַדַּיָּן, וְלא לִשְׂכַר חַזָּנֵיהֶם וְסופְרֵיהֶם. אֲבָל כָּל עִנְיָנָם מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, כְּעִנְיַן אָמְרָם זַ"ל (סנהדרין ו, ב): מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה, מִשְׁפָּט לְזֶה שֶׁהֶחְזִיר לו אֶת שֶׁלּו, וּצְדָקָה לָזֶה שֶׁהוצִיא גְּזֵלָה מִתַּחַת יָדו.
פסוק ט
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ. אַף-עַל-פִּי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁרָאוּי שֶׁתִּהְיוּ נֶחֱשָׁבִים חֲכָמִים לְעֵינֵי הָאֻמּות, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדֵּעות חַכְמֵיהֶם הַמַּכְחִישִׁים מְצִיאוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וִיכָלְתּו וְהַשְׁגָּחָתו, וְחָשְׁבוּ הֵם לְהָבִיא עַל כָּל זֶה רְאָיות שִׂכְלִיּות.
פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ. וְהַטַּעַם שֶׁהִזְהַרְתִּיךָ מְאד לְהִשָּׁמֵר מִזֶּה הוּא, שֶׁיֵּשׁ לָחשׁ פֶּן תִּשְׁכַּח מַה שֶּׁרָאוּ עֵינֶיךָ הַגַּשְׁמִיִּים בְּסִינַי, וְעֵינֶיךָ הַשִּׂכְלִיִּים גַּם כֵּן בְּפֵרוּשׁ הַתּורָה, אֲשֶׁר בָּהּ הָרְאֵיתָ לָדַעַת הֵפֶךְ דֵּעותֵיהֶם, בְּמופְתִים שִׂכְלִיִּים.
וְהודַעְתָּם לְבָנֶיךָ. לַבָּנִים שֶׁלּא רָאוּ אָז תּודִיעַ בְּמופְתִים שִׂכְלִיִּים.
פסוק טו
כִּי לא רְאִיתֶם כָּל-תְּמוּנָה. וְזֶה הֵפֶךְ כַּת הַצָּאבָא, שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁאֵין בַּמְּצִיאוּת דָּבָר יותֵר נִכְבָּד מִן הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים, וְשֶׁהֵם לְבַדָּם קַדְמונִים וְנִצְחִיִּים רִאשׁונִים.
פסוק טז
תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל. כְּמַעֲשֵׂה הַחושְׁבִים שֶׁלְּכָל נִמְצָא נִפְסָד יֵשׁ אֵיזו הַתְחָלָה קַדְמונִית, וְהָיוּ עושִׂים צוּרַת אותו הַנִּפְסָד לְהורות עַל מַה שֶּׁחָשְׁבוּ הֱיות קַדְמון וְהַתְחָלָה לְאותו הַנִּפְסָד הַמְצֻיָּר. וְהָיוּ עובְדִים לְאותָהּ הַצּוּרָה לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם פְּעֻלַּת מָה מֵאותו הַנִּמְצָא שֶׁחֲשָׁבוּהוּ קַדְמון.
פסוק יט
חָלַק ה' אֱלהֶיךָ אתָם לְכל הָעַמִּים. סִדֵּר אותָם עַל סֵדֶר נָאות לְצרֶךְ כָּל אֶחָד מֵחֶלְקֵי הָאָרֶץ, כְּפִי הִשְׁתַּנּוּתָם וְהִשְׁתַּנּוּת הָעָם אֲשֶׁר בָּם. וְזֶה הַסֵּדֶר הַמּוּחָשׁ יורֶה עַל הֵפֶךְ דֵּעות הַתּועִים. כִּי אָמְנָם יורֶה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה נִמְצָא מְסַדֵּר לְתַכְלִית מְכֻוָּן מֵאִתּו, אֲשֶׁר הִמְצִיאָם לְסַדְּרָם לְמַעַן יֻשַּׂג תַּכְלִית הַמְּצִיאוּתָם וְסִדְרָם, כִּי לא יִהְיֶה כָּל זֶה בְּמִקְרֶה בְּלִי סָפֵק.
פסוק כ
וְאֶתְכֶם לָקַח. לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְדָבְקָה בּו, וְלָזֶה לא יִהְיוּ עֵינֵיכֶם בְּהַנְהָגַת צְבָא הַשָּׁמַיִם וְסִדְּרָם כִּשְׁאָר הָעַמִּים.
פסוק כב
כִּי אָנכִי מֵת. צָרִיךְ אֲנִי לְהַזְהִירְכֶם מְאד, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי עובֵר עִמָּכֶם, כְּעִנְיַן אָמְרו "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מותִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן" (להלן לא, כט).
פסוק כד
אֵשׁ אכְלָה הוּא. אֵשׁ אוכֶלֶת אֵשׁ, וּבָזֶה יְכַלֶּה אֶת הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.
אֵל קַנָּא. כִּי מִבְּלִי אֵין מְצִיאוּת שׁוּם נִמְצָא זוּלָתו דּומֶה לִמְצִיאוּתו כְּלָל, הִנֵּה כָּל מִי שֶׁיַּעֲבד לְזוּלָתו, יַעֲשֶׂה אָמְנָם לְזוּלָתו מַה שֶּׁרָאוּי לו לְבַדּו, כְּעִנְיַן אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁתִּתֵּן לְזוּלָתו מַה שֶּׁרָאוּי לְאִישָׁהּ לְבַדּו, וּבָזֶה יִהְיֶה מְקַנֵּא.
פסוק כה
לְהַכְעִיסו. לְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדֵי לִהְיות כְּגויֵי הָאָרֶץ בִּלְתִּי מְשֻׁעְבָּדִים לְתורַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וּמִצְותָיו.
פסוק כח
וְעָבַדְתֶּם-שָׁם אֱלהִים. 'יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, עובְדֵי עֲבודָה זָרָה בְּטָהֳרָה הֵם' (עבודה זרה ח, א).
אֲשֶׁר לא-יִרְאוּן. שֶׁאֵין בָּהֶם כּחַ רְצונִי, כְּמו שֶׁחָשְׁבוּ עובְדֵיהֶם שֶׁעושִׂים צוּרות עִם כְּלֵי הַפְּעֻלּות הָרְצונִיּות, לְהורות שֶׁאותָהּ הַהַתְחָלָה הַקַּדְמונִית שֶׁחָשְׁבוּ, הִיא פּועֶלֶת כָּל אותָן הַפְּעֻלּות כִּרְצונָהּ, וְעובְדִים אותָהּ וּמִתְפַּלְּלִים לָהּ, לְהַשִּׂיג שֶׁתִּרְצֶה לָתֵת אֶת שְׁאֵלַת עובְדֶיהָ. וְהִנֵּה אֵין לְשׁוּם נִמְצָא זוּלָתִי לָאֵל יִתְבָּרַךְ וּלְאָדָם בְּחַיָּיו שׁוּם כּחַ רְצונִי, אֲבָל כָּל פְּעֻלּות זוּלָתָם הֵם בְּטֶבַע, מְסֻדָּר לָהֶם מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
פסוק כט
וּמָצָאתָ. אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין שָׁם מִקְדָּשׁ וְלא כְּלֵי קדֶשׁ.
כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, בַּצַּר לְךָ. וְהַטַּעַם שֶׁתִּמְצְאֶנּוּ הוּא כִּי אָמְנָם "תִּדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ" מֵרב הַצָּרות.
פסוק ל
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. "לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, יג), כְּמו שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרו "וְהָיָה כִי יָבאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.. וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקלו" (להלן ל, א-ב).
פסוק לב
כִּי שְׁאַל-נָא. וְהָרְאָיָה עַל זֶה שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁלּא יִשְׁכַּח בְּרִית אָבות הִיא, כִּי אָמְנָם מַה שֶּׁעָשָׂה עִם כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמַתַּן תּורָה שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם זוכִים לְאותָהּ הַמַּדְרֵגָה מִן הַנְּבוּאָה לא הָיָה זוּלָתִי לָקַחַת אֶת כֻּלְּכֶם לו לְעַם, בִּשְׁבִיל בְּרִית אָבות, שֶׁלּא כָּל אֶחָד מִכֶּם הָיָה רָאוּי לָהּ. שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁקָּרָה בְּאֵיזֶה זְמַן לְאֵיזֶה יָחִיד שֶׁיִּתְנַבֵּא, הִנֵּה לא קָרָה זֶה לְשׁוּם עַם.
פסוק לד
או הֲנִסָּה אֱלהִים. אַף-עַל-פִּי שֶׁקָּרָה לְאֵיזֶה יָחִיד או יְחִידִים שֶׁיִּמָּלְטוּ מִבֵּין רְשָׁעִים, מִכָּל-מָקום לא קָרָה זֶה לְשׁוּם גּוי בִּכְלָל.
בְּמַסּת בְּאתת. מורות שֶׁלּא הָיָה זֶה בְּמִקְרֶה, אֲבָל בְּכַוָּנַת פּועֵל רְצונְיִי.
וּבִזְרועַ נְטוּיָה. מוּכֶנֶת לְהַכּות עוד, לְהורות שֶׁאִם לא יָשׁוּב הַחוטֵא שֶׁתָּשׁוּב לְהַכּות.
פסוק לה
אַתָּה הָרְאֵתָ. אֶת כָּל אֵלֶּה הֶרְאֲךָ הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
לָדַעַת. כְּדֵי שֶׁתִתְבּונֵן וְתֵדַע בְּלִי סָפֵק כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים. הוּא אותו הַקַּדְמון הַנִּמְצָא בְּהֶכְרֵחַ.
פסוק לו
לְיַסְּרֶךָּ. לַהֲבִיאֲךָ לְמַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה בְּקַבָּלַת הַתּורָה, כָּעִנְיָן בְּאֵלִיָּהוּ "וְהִנֵּה.. וְרוּחַ גְּדולָה וְחָזָק" (מלכים-א יט, יא). וְכֵן
עַל-הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁו. כָּעִנְיָן שָׁם כְּאָמְרו "וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ" (שם שם יב).
פסוק לז-לח
וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת-אֲבתֶיךָ. וּמֵאַחַר שֶׁעָשָׂה כָּל אֵלֶּה, הִנֵּה תַּחַת שֶׁ"אָהַב אֶת אֲבתֶיךָ".
וַיִּבְחַר בְּזַרְעו. שֶׁל אֶחָד מֵהֶם בִּלְבַד, וְהוּא זַרְעו שֶׁל יַעֲקב.
וַיּוצִאֲךָ בְּפָנָיו. בִּפְעֻלּות בָּאות מִ"פָּנָיו" לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע לא מֵאֲחורָיו בִּפְעֻלּות טִבְעִיּות.
מִמִּצְרָיִם, לְהורִישׁ. שֶׁהִתְכַּוֵּן לְהוצִיאֲךָ מֵעַבְדּוּת, אֲשֶׁר בּו לא הָיִיתָ יָכול לְהִתְבּונֵן.
לָתֶת-לְךָ אֶת-אַרְצָם. שֶׁהִיא אֶרֶץ ה' מוּכֶנֶת לִקְנות הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן.
פסוק לט
וְיָדַעְתָּ הַיּום. אִם כֵּן רָאוּי בְּלִי סָפֵק שֶׁתִּתְבּונֵן וְתֵדַע כָּל חֶלְקֵי הַסּותֵר.
וַהֲשֵׁבתָ אֶל-לְבָבֶךָ. וְאַחַר הַהִתְבּונְנוּת תָּשִׁיב אֶל לְבָבֶךָ הַחֵלֶק הָאֲמִתִּי מֵהֶם, וְהוּא
כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים. הַמְסַדֵּר הַנִּצְחִי הַמְפֻרְסָם.
בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת. כִּי אָמְנָם עַל זֶה יורֶה סִדְרָם וְקִשְׁרָם, וְהַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג מֵהֶם, אֲשֶׁר לא יֻשַּׂג זוּלָתָם, וּבָהֶם נודַע שֶׁיֵּשׁ נִמְצָא מְכַוֵּן שֶׁהִמְצִיא כָּל זֶה לְתַכְלִית מְכֻוָּן מֵאִתּו.
אֵין עוד. וּמִזֶּה יודֵעַ שֶׁאֵין עוד, כִּי הוּא מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁלּא יִהְיֶה כָּל זֶה זוּלָתִי בְּכחַ אֵיזֶה נִמְצָא בּורֵא נִבְדָּל מֵחמֶר, מְאד נַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָאֶפְשָׁר. וְהוּא נִמְנָע שֶׁיִּהְיֶה יותֵר מֵאֶחָד בְּזאת הַמַּדְרֵגָה מֵהָעִלּוּי אֲשֶׁר אֵין כָּמוהָ, כִּי בַּנִּבְדָּלִים לא יִפּל מִסְפָּר זוּלָתִי בִּהְיותָם בִּלְתִּי שָׁוִים בְּמַדְרֵגָה.
פסוק מ
וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו. וּכְשֶׁתֵּדָעֵהוּ תִּשְׁמר אֶת חֻקָּיו בְּלִי סָפֵק, כְּאָמְרו "מִי לא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּויִם" (ירמיה י, ז).
וְאֶת-מִצְותָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום.. כָּל הַיָּמִים. כִּי לא תְחֻדַּשׁ דָּת לְעולָם.
פסוק מא
אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים. אַחַר שֶׁסִּיֵּם הַהַקְדָּמָה לְבֵאוּר הַתּורָה הִבְדִּיל הֶעָרִים, לְהַרְאות לְיִשְׂרָאֵל מַה נִּכְבָּד עִנְיַן שְׁמִירַת הַמִּצְות, שֶׁהִקְפִּיד לְקַיֵּם קְצָת מִצְות עֲשֵׂה.
פסוק מד
וְזאת הַתּורָה. הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי.
פסוק מה
אֵלֶּה הָעֵדת. הַחֵלֶק שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם עֵדוּת הַמּופֵת.
פסוק מז
וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצו. אַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ אֶרֶץ נושָׁבֶת, שֶׁיָּכְלוּ לְקַיֵּם בָּהּ הַמִּצְות וְאֵין מַחֲרִיד, הואִיל לְבָאֵר אֶת הַתּורָה וְהַמִּצְוָה וּלְהַזְהִיר עֲלֵיהֶם.