דברים פרק ו

מאי 18, 2011 · מאת ספורנו · דברים

פסוק א
וְזאת הַמִּצְוָה. אָמְנָם הַמִּצְות הַתְּלוּיות בָּאָרֶץ וּבִכְנִיסַתְכֶם בָּהּ כִּוֵּן בָּהֶם הַמְּצַוֶּה יִתְבָּרַך,ְ

פסוק ב
לְמַעַן תִּירָא אֶת ה' אֱלהֶיךָ. שֶׁתִּזְכּר שֶׁהוּא בַּעַל הַקַּרְקַע, וְכִי גֵּרִים וְתושָׁבִים אַתֶּם עִמּו (ע"פ ויקרא כה, כג).

אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ. שֶׁגַּם הַדּורות שֶׁלּא רָאוּ אֶת מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדול יִירָאוּהוּ כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ אֵלֶּה הַמִּצְות מִכֶּם שֶׁרְאִיתֶם.

וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ. וּכְדֵי שֶׁאֵלּוּ הַמִּצְות יַקְנוּ לְךָ חַיֵּי עולָם שֶׁכֻּלּו אָרךְ.

פסוק ג
וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל. וּבִהְיות זֶה הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּרב חַסְדּו עָלֶיךָ, רָאוּי שֶׁתִּשְׁמַע וְתָבִין אֶת כַּוָּנַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּכָל אֵלֶּה.

וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂות אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ. וְתִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂות אָז מֵאַהֲבָה לְרָצון לְפָנָיו, מַה שֶּׁ"יִּיטַב לְךָ" לְהַקְנותְךָ אשֶׁר נִצְחִי. וּכְמו כֵן תִּשְׁמר לַעֲשׂות אַתָּה שֶׁ"תִּרְבּוּן מְאד", וְזֶה בִּשְׁמִירַת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לִכְבודו. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלהֵי אֲבתֶיךָ לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כְּמו שֶׁהוּא דִּבֵּר לְךָ "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", מוּכֶנֶת לְעובְדָיו לְזֶה הַתַּכְלִית, שֶׁתִּתְפַּרְנְסוּ בָּהּ שֶׁלּא בְּצַעַר, וְיִהְיֶה לָכֶם פְּנַאי לְעִיּוּן וּלְמַעֲשֶׂה לִפְרות וְלִרְבּות.

פסוק ד
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. הִתְבּונֵן וְהָבֵן זֶה.

ה'. הַנּותֵן מְצִיאוּת וּבורֵא.

אֱלהֵינוּ. הוּא נִבְחָר שֶׁבַּנִּבְדָּלִים אֶצְלֵנוּ, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נְקַוֶּה לְהַשִּׂיג חֶפְצֵינוּ בְּלִי אֶמְצָעִי. וּמִצַּד הֱיותו עֶלְיון בְּכחו הַבּורֵא, הִנֵּה לו לְבַדּו רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲות. וּמִצַּד שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּקְוָתֵנוּ בְּלִי אֶמְצָעִי, רָאוּי שֶׁאֵלָיו לְבַדּו נִתְפַּלֵּל וְנַעֲבד.

ה' אֶחָד. וּבִהְיותו נותֵן הַמְּצִיאוּת אַחַר אֲפִיסוּת מֻחְלָט, הִתְבָּאֵר שֶׁאֵין נִמְצָא זוּלָתו מִמִּין מְצִיאוּתו, וְשֶׁהוּא נִבְדָּל בְּמִין מִמְּצִיאוּת עולַם הַנִּפְסָדִים, וּמִּמְּצִיאוּת עולַם הַגַּלְגַּלִּים, וּמִמְּצִיאוּת עולַם הַמַּלְאָכִים, בְּאפֶן שֶׁהוּא יָחִיד בְּעולָמו הָרְבִיעִי. וְזֶה נִרְאֶה שֶׁנִּרְמַז בִּהְיות אות הַדָּלֶ"ת שֶׁל "אֶחָד" גְּדולָה. וּבְאות הָעַיִ"ן שֶׁל "שְׁמַע" הַגְּדולָה נִרְמַז שֶׁרָאוּי לִפְקחַ עַיִן, וּלְהַגְדִּיל הָעִיּוּן בָּזֶה. וְלָזֶה אָמְרוּ זַ"ל 'וּבִלְבַד שֶׁיַּאֲרִיךְ בְּדָלֶ"ת שֶׁל "אֶחָד"', לְמַעַן יְכַוֵּן לָזֶה.

פסוק ה
וְאָהַבְתָּ. תִּשְׂמַח לַעֲשׂות דָּבָר שֶׁיִּיטַב בְּעֵינָיו, כַּאֲשֶׁר תָּבִין שֶׁאֵין תַּכְלִית נִכְבָּד כָּזֶה.

פסוק ו
עַל-לְבָבֶךָ. שֶׁתִּזְכּר תָּמִיד לְהֵישִׁיר כָּל פְּעֻלּותֶיךָ לְזֶה הַתַּכְלִית.

פסוק ז
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. תִּלְמַד אותָם בְּשִׁנּוּן וַחֲרִיפוּת מופְתִים שִׂכְלִיִּים.

וְדִבַּרְתָּ בָּם. כִּי בְּזאת הַהַתְמָדָה תִּזְכְּרֵם תָּמִיד.

פסוק י-יא
אֲשֶׁר לא-בָנִיתָ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב אֲשֶׁר לא-מִלֵּאתָ. שֶׁתַּשִּׂיג עשֶׁר בְּלִי עָמָל.

פסוק יב
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּשְׁכַּח. כִּי עשֶׁר קָנוּי בְּזֶה הָאפֶן, גּורֵם בְּרב הִמָּשֵׁךְ אַחַר הַתַּאֲוות, וּבָהֶן יִשְׁכַּח הָאָדָם אֶת עושֵׂהוּ.

פסוק כ
מָה הָעֵדת. הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי, שֶׁהוּא עֵדוּת מופְתִי.

וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים. הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי.

אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם. וְלא הִסְפִּיקוּ מִצְות בְּנֵי נחַ.

פסוק כא-כג
עֲבָדִים הָיִינוּ. וּבִהְיות שֶׁבְּעַבְדוּתֵנוּ לא הָיִינוּ יְכולִים לִקְנות הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן מֵאִתּו, הִפְלִיא לַעֲשׂות לְהוצִיאֵנוּ וּלְהָבִיא אותָנוּ אֶל הָאָרֶץ שֶׁנּוּכַל לִקְנות בָּהּ אותו הַשְּׁלֵמוּת.

פסוק כד-כה
וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂות אֶת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה. לְהָבִין אותָנוּ בִּשְׁמִירָתָם.

לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלהֵינוּ. וְזֶה בְּהִתְבּונֵן וְהַכִּיר אֶת גָּדְלו, וְכָל זֶה רָצָה

לְטוב לָנוּ כָּל-הַיָּמִים. כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, לא לְתועַלְתּו:

לְחַיּתֵנוּ כְּהַיּום הַזֶּה, וּצְדָקָה תִהְיֶה-לָּנוּ. וְזֶה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ "לְטוב לָנוּ כָּל הַיָּמִים", רְצונִי לומַר "לְטוב לָנוּ" בָּעולָם הַזֶּה וּבָעולָם הַבָּא: "לְחַיּתֵנוּ כְּהַיּום הַזֶּה" חַיֵּי שָׁעָה, וְלִהְיות לָנוּ "צְדָקָה" וּזְכוּת "לִפְנֵי ה' אֱלהֵינוּ" בָּעולָם הַנִּצְחִי.