והנה, רבני פולין ואונגרן שנתגלגלו למדינת צרפת, רואים את המנהגים החדשים שהנהיגו
חרדי צרפת על פי שיטת גאוני וצדיקי אשכנז, והם מוחים נגדם בעוז, לפי שמנהגים אלו
הם נגד דינים מפורשים בגמ' ופוסקים, כנ"ל. אולם אין הרבנים הנ"ל בקיאים בתנאי
החיים השוררים במדינת צרפת, ואינם רואים את המצב הירוד של היהדות שם. להפך,
בדרישותיהם הם מעמידים בסכנה את התפתחותו של הארגון הזה, אשר כבר הצליח
הרבה בפעולתו החינוכית, כמו שתיאר כת"ר במכתבו, וכל דבריו הם כנים ואמיתיים,
.לוכל עודי הזו

הגורם העיקרי למצב המעציב והמבאיש שנולד בצרפת הוא, לפי דעתי, רגש הבדידות
בזענו דדוב ומצע תא שיגרמ ,תידוהיה הרענה וא ,רענה .ידוהיה רעונה לש ובל לע קיעמה
לנפשו. אין לו אחיזה נפשית בקרב הבית או המשפחה של הוריו וקרוביו. הבית והמשפחה
של אחינו בצרפת נתרוקנו מנחלת אבותיהם וממסורתם של הווי יהודי חי ורענן; אין בהם
סימן של חיים ברוח היהדות. הרדיפה אחרי כסף ותענוגות-עולם עשתה שמות בקרבם,
.תווצמו הרות לוע תקירפל המרגו

הטישה יפכ ,תודהיה .ומלועב דדוב ומצע שיגרמ ,רגוב ליגל עיגמ אוהשכ ,ידוהיה ריעצה
של הוראת הזקנים והישישים מסוג הישן, היא בעיניו חיים של נזירות ובדידות, והלימוד
עצמו מורגש אצלו כשעמום מייגע, ואת היהדות הם רואים כעין גטו רוחני של ימי
הביניים שיש להיחלץ ממנו בכל כוח. הצעירים והצעירות בצרפת הם מנותקים מכל מגע
ומשא חברותי עם יהדות אמת, מלאה חיים ותנועה, מכל לימוד מבדח ומושך את הלב.
אין שום קשר בין איש לאיש, אינם מצטרפים ואינם מתחברים זה אל זה מחוסר אידיאלים
משותפים, ולפיכך הם הולכים ונסחפים עם הזרם הזר של הסביבה הגויית.

התוצאות ידועות למדיי: הם הולכים ונטמעים ונבלעים בין הגויים. ולפיכך אני מקדם
בשמחה ובברכה את הארגון "ישורון", שהוא עומד ונלחם מלחמת מגן לרוח ישראל
ולתורתו. קודם כול הוא מגרש את הבדידות הנפשית ורוח הייאוש והרפיון של הצעיר
או הצעירה, בראותם כי לא אלמן ישראל, ועדיין ישנם בתוכנו צעירים וצעירות שומרי
תורה ומצוות. הם מעודדים זה את זה ברוח, ומזרזים זה את זה שלא להתבייש מפני
המלעיגים מקרב אחיהם וקרוביהם. ודבר זה בלבד כדאי הוא להמליץ זכות על האיגוד
הכשר הזה נגד מקטרגיו. ואף הלימוד בחבורה בצורה נאה ומתוקנה הוא גורם חינוכי
גדול שאין להמעיט את ערכו. גם ההכרה וההתיידדות ההדדית, כשהיא נשמרת במסגרת
של צניעות יהודית, וכן הטיולים והשעשועים הכשרים והצנועים – יש להם כוח משיכה
גדול. הם יוצרים סביבה ואווירה שכולה יהודית טהורה, שבתוכה סופגים ריח של אהבת
תורה ואהבת יהדות. סוף סוף אין לנו דיקטטורה צבאית, ואין ביכולתנו לנקוט אמצעי
כפייה נגד הנוער המתרחק מאתנו. לא נשאר לנו אלא דרך הצלה אחת ויחידה: לחבב את
היהדות ולהראות את נועמה ויופייה הרוחניים במסגרת של חברותא יהודית השומרת על
עצמאותה הרוחנית באומץ לב ובגאון.

ויש עוד סניף להתיר שירה משותפת של בנים ובנות, כשהם שרים זמירות קודש, על
פי מה שכתב הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא, שכל שאינו עושה דרך חיבה,
רק כוונתו לשם שמים, מותר… יש לומר כיוון שהמזמרים זמירות קודש מתכוונים לשם
שמים, כדי לעורר רגשות דתיים אצל הבנות ולטעת בלבם חיבה לקודשי ישראל, יש
לסמוך על המקלים.

ועיין במסכת יומא סט,א לגבי שמעון הצדיק "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", ובפירוש
רש"י שם. ובמס' תמורה יד,ב איתא שהתירו לכתוב דברי תורה שבעל פה משום "עת
לעשות לה' הפרו תורתך". ואמרו: מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ולא תשתכח תורה
…לארשימ

,רפהל רתומ המו תושעל תעה אוה יתמ עירכהל ל"זחל קר רסמנ הז רבדש יאדוובו
ולא נמסר לכל אדם לעשות מעשה, בשביל שהוא יודע כי יש כאן עת לעשות וכו'".
ואולם בנידון שאין כאן איסור גמור ורק יש כאן מנהג חסידות ומידת צניעות, אפשר
לדרוש סמוכין ולהתיר בארץ צרפת, שכבר הגיע מצב היהדות עד משבר, ואם לא
נאחוז באמצעים חינוכיים מנוסים ומעוטרים בהצלחה, כאותם של ארגון "עזרא"
באשכנז וארגון "ישורון" בצרפת, עתידה תורה ח"ו שתשתכח מישראל, וד"ל.

ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך בנות ונשים צעירות יותר מגדולי
שאר הארצות. ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגת השכלה גבוהה שהיו חרדות
על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות. ומשום כך אין אני מרהיב לאסור מה
שהתירו הם, ובכגון דא נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וכעין מה שכתב המרדכי:
"ובעוונותינו, שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הלכך אין אנו
נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאיות", והובא במעיו"ט בברכות שם. ואף שיש
לחלק בין הנושאים, מ"מ הטעם אחד הוא, שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות
עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת על ידי זמירות קודש.
ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו. והאיסור יוכל לגרום לריחוק
הנשים מן הדת, חלילה.

ובפירוש התניתי במכתבי להנ"ל שאין לכפות על הנשים להשתתף בזמירות קודש, ואם
ירצו להחמיר על עצמן, חלילה ללעוז עליהם ולהתלוצץ בהן, שהרי סוף סוף מנהג אבותינו
הקדושים בידן, שנזהרו מלהתיר לנשים אפילו זמירות קודש.

ואמנם מבין אני לרוח קצת החרדים המרננים נגד "ישורון", שהם רואים במנהגיו סטייה
מן המנהגים שהורגלו בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן. אולם הם מעלימים עיניהם
מן המצב בצרפת כמו שהוא. ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך
החיים; הם מרוכזים בתוך חוגם המצומצם, ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות
העושה שמות גם בקרב החרדים. אף החרדים שולחים בניהם ובנותיהם לבתי ספר
נכריים, ואין להם שום ערובה שיהיה בכוחם לעמוד נגד הזרם השוטף ומכלה. הם
בוטחים בעצמם ואינם דואגים דאגת מחר לעתידם הדתי של ילדיהם.

צו השעה הוא ליצור חוג של צעירים וצעירות דתיים, תנועת נוער עם התלהבות מידבקת
וכוח משיכה חזק, אשר בהיותם מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם
חדש בקרב היהדות, זרם של להט נפשי, של רוח רענן וחי, שבכוחו לכבוש את הלבבות
ולרומם את הנפשות הנחשלות, שהגעגועים לחיי קדושה של יהדות טהורה עוד לא
עומעמו בקרבן. רק במסגרת זו של ארגון "ישורון" אפשר למשוך את הנוער שלעולם לא
יבוא למקום אחר. ורק במסגרת זו ישנם סיכויים לשגשוג חדש של הרוח הדתי ולפעולה
חינוכית כובשת וסוללת דרך.