פסוק ב
מי א' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל –
שהם עבדי מארצו לעובדו, מה חלק יש לו בעם הזה שיעבדוהו.
פסוק ג
ויאמרו אלהי העברים וגו' –
כלומר: עם ישראל מעבר הנהר באו לגור הנה וזהו אלהי בני עבר הנהר והן עמו וצריכין לעובדו – פן יפגענו וגו'.
פסוק ד
תפריעו –
תבטלו או תנתקו ותפרידו כמו: ופרע את ראש האשה.
לסבלותיכם –
למלאכה שלכם ואל תבטלו מעסקיכם, וגם תבטלו אחרים ממלאכה שלי.
פסוק ו
הנוגשים –
ממונים על השוטרים, כמו: שופטים ושוטרים ממונים לצוות את השוטרים, והשוטרים רודים בעם לעשות מה שהשופטים מצוים.
פסוק ז
לתת תבן –
תבן היו מערבים בחומר ועושין ממנו לבנים.
פסוק ח
מתכנת –
חשבון.
כי נרפים הם –
ויכולים לעשות יותר.
פסוק ט
ישעו –
אינטנדאנ"ט בלע"ז כמו: וישע אל הבל.
ולא ישעה אל המזבחות (ישעיה יז).
פסוק יא
כי אין נִגְרָע –
קמץ גרוע לשון פעול. ואילו היה פתח היה לשעבר. וכן נשגב קמץ, אבל נשגב פתח לשעבר ואילו היה לשעבר היה לו לכתוב כי לא נגרע בפתח.
פסוק יג
אצים –
דוחקים וממהרים, כמו: ויאיצו המלאכים.
פסוק טז
תבן אין נִתָּן –
קמץ אין נתון לנו
אבל נתן בפתה לשעבר, ניתן הסכל (קהלת י).
וחטאת עַמֶּךָ –
אם דגש וקמץ הוא כן צריך לפרשו. אנו מוכים והרי חַטָּאת עושים עמך. אבל אילו היה חטאת פתח היה פתרונו חטאת של עמך.
פסוק כב
וישב משה –
אל המקום שהיה מדבר עמו שם.
למה הרעתה –
בשביל שהוא סמוך (לה"י) (נ"א לעי"ן)
למה הרעתה לעם הזה –
ואם תאמר כי נתחייבו בשביל רוב חטאתם ואין ראוים ליגאל, א"כ – למה זה שלחתני – אם אינן ראוין לגאולה ולהיוושע.