ההיבטים המוסריים בהפריה אחרי מות בן הזוג

שימור זרע, הפריה מאדם מת. :חתפמ תולימ

הנטייה לקיים צאצאים לאחר המוות

הנטייה והרצון לקיים צאצאים לאחר המוות ידועים ומוכרים בתרבויות, בדתות ובחברות שונות.
יתכן שהפעם הראשונה שהעניין הזה מוזכר הוא בספר דברים, בדין הייבום: כשאדם נפטר ואין
לו ילדים, אחד האחים מצווה לשאת את אשת אחיו המת כדי להוליד ממנה ילד ובכך 'להקים את
שם אחיו המת'; אם הייבום לא יוצא לפועל הם מחויבים בחליצה, ולא כאן המקום להיכנס לכך.
כדאי להיזכר שהמלך דוד היה הנכד של בועז ורות, ונולד בעצם על-פי אותה הלכה. ראוי לציין
שהנצרות והאיסלאם ששורשיהן ביהדות לא קיבלו את הרעיון הזה.

קיימת היום התפתחות טכנולוגיות המאפשרת הפריה במקרים שבעבר הקרוב לא היו מעשיים
כלל. המדובר בעיקר על היכולת לשמר זרע, לשמר עוברים, וגם – כפי ששמעתם כרגע מד"ר
מאירוב – לשמר רקמת שחלה. בקרוב יהיה אפשר ככל הנראה לשמר את תא הביצית, כך
שהדרכים של שימור הפוריות, גם לאחר המוות, הולכות ומתרבות. יש לנו כיום יכולת, באמצעות
הטכנולוגיות האלה ואחרות, לשפר באופן משמעותי את פוריות הגבר; למעשה אנחנו יכולים
היום לזרוק את ספרי הלימוד שבהם למדנו עד לפני כמה שנים על פוריות ואי-פוריות הגבר,
כי במשך השנים האחרונות חלה מהפיכה שלימה בתחום הזה, ומה שחקרנו וכתבנו עד לאחרונה
.קיודמ-אלכ ררבתה

העובדה היותר חשובה היא, שבעוד שאי-פוריות של הגבר הייתה עד לפני כמה שנים הבעיה
העיקרית בטיפולי אי-פוריות, והפתרונות היו מוגבלים – הרי שכיום יש פתרון כמעט לכל המקרים
של אי-פוריות הגבר. חלק מפתרונות אלו מאפשרים גם רבייה לאחר מות בן הזוג.

האפשרות של שימור הפוריות של הגבר באה עם היכולת של שימור בהקפאה של תאי הזרע
האנושיים, טכנולוגיה הקיימת מ- .1955אפשר להקפיא ואחר-כך להפשיר את תאי הזרע, והתאים
המופשרים האלה שומרים על כושר הפוריות שלהם. השיטה הזאת גם מאפשרת לנשים שאינן
נכנסות להריון מהבעל שלהן להרות באמצעות תרומת זרע מגבר זר, ממנות זרע שנשמרות
בבנקי זרע; אולם הצורך במתן זרע במקרי אי-פוריות הולך וקטן, כיוון שקיימות שיטות חדישות
המאפשרות פוריות. דרך אגב, מצער מאוד שרבנים נכבדים שולחים לפעמים זוגות לטיפולי פוריות
בבלגיה, למרות שבישראל קיימות יחידות לטיפול באי-פוריות שהתוצאות שלהן זהות, ואולי אף
.ל"וחבש הלא לע תולוע

תמ לש ערז רומיש

כאמור – הטכניקות החדשות האלו יכולות להיות מעשיות גם לרבייה אחרי המוות. במקרה
שאדם נפטר עומד לרשותנו זמן קצר מאוד כדי ליטול את החומר הגנטי ולשמר אותו, עד 24
שעות לאחר המוות. מדובר בדיוק על אותה טכניקה בה משתמשים במקרים של אי-פוריות:
אצל גבר לא פורה, שבזירמה שלו אין זרע, אנחנו יכולים באמצעות מכשיר פשוט, בהרדמה
מקומית או כללית, להוציא בעזרת מחט עדינה מאוד תאי זרע בודדים מתוך האשך, ובהם
להשתמש לצורך הפריה; התאים שנשאבו מועברים לצלוחית, ומהזרעים הבודדים האלו נולדים
ילדים. בטכניקה פשוטה זו אפשר להוציא זרע גם מתוך אשך של אדם שמת באופן לא-צפוי כדי
.ותומ רחא ותשא תא תורפהל
למי השיטה הזאת מיועדת? בנוסף לגברים העומדים לעבור טיפולים כימותרפיים ולכאלו
שנהרגו באופן פתאומי, משתמשים בטכנולוגיה של שמירת זרע אצל אנשים הנמצאים בסיכון
גבוה בפעולות שהם עושים, חיילים שיוצאים לפעולות קרביות, אסטרונאוטים הטסים לחלל
.המודכו
האם אפשר להקפיא זרע? התשובה היא כאמור שאנו מסוגלים לשמר זרע בהקפאה, והדבר
נכון גם לגבי גבר שנפטר, בתנאי שמוציאים ממנו את הזרע תוך 24שעות אחרי הפטירה, באותן
שיטות המשמשות לטיפולים באי-פוריות. גבר בריא שנהרג למשל בתאונת דרכים או בפעולה
מלחמתית, והאשכים שלו תקינים – אין בעיה לקבל ממנו מליוני תאי זרע, ולהעמיד לו אחר-כך
כמות צאצאים ככל שרוצים.

שימור ביציות של נשים שנפטרו


מה לגבי נשים שנפטרו? האם יכולים להוציא מהן ביציות, להפרות אותן ולהעמיד להן צאצאים
לאחר המוות? התשובה חיובית. נמצאים פה שלושה אנשים מהצוות שלנו, שהיו מעורבים
בתהליך של הולדת שני הילדים הראשונים מתרומת ביצית שנולדו ב'הדסה' עין-כרם. זו הייתה
פעולה נועזת, ראשונה בעולם, ולא היינו יכולים לעשותה מבלי לקבל את התמיכה והאישור לכך
מאחד הרבנים הגדולים ביותר שחיים בעיר הזו. מסיבה מסוימת לא אזכיר את שמו, אבל הוא
שנתן את התמיכה, לא רק לנו אלא בעיקר לבני הזוג; על-ידי כך התפשטה השיטה הזאת בעולם.
תרומת ביצית נחשבת עדיין דבר חדש יחסית, אבל לפני עשרים שנה הייתה כך גם תרומת זרע,
והיום היא עניין כמעט מובן מאליו.

יש מחסור גדול בתורמות ביציות, ולכן האפשרויות שקיימות כיום להשיג תרומת ביצית הן בעיקר
ירוזחמב השיאה לש תוירופה תפוקתב הלשבהל העיגמ תיציבה ;תולשב יתלב תויציבב שומישב
הווסת, וברור שכמות הביציות הבשלות שניתן ליטול אותן לצורך תרומה מאוד מוגבלת. אפשר
גם להוציא ביציות לא-בשלות מרקמת השחלה, או דבר אחר, נועז, שאני מזכיר אותו אבל הוא
בעייתי – אפשר לקחת ביציות משחלה של עוברים נקבות שהריונן הופסק בעקבות הפלה טבעית
וגם בעקבות הפלה מלאכותית.

רבועמ תויציב

שחלה עוברית מכילה מיליוני ביציות, שלאחר הלידה מספרן הולך וקט�ן ככל שהאישה מתבגרת.
לעובר נקבה יש מליוני ביציות תקינות כבר מהחודש החמישי להריון, ובמקרה של הפלה אפשר
להשיג ביציות בכמות עצומה, והן יכולות לשמש פתרון לבעיות של אי-פוריות של נשים רבות
במצב הקיים היום, שבו יש מחסור גדול בתרומת ביציות. אולם בשביל זה צריך לפתח את
הטכניקה להבשלת ביציות לא בשלות ( in vitroמחוץ לגוף), למצב של ביצית בשילה לפני
הביוץ שממנה יתפתח עובר תקין.

אני שייך לאלה המתנגדים להיתר ליטול ביציות מעובר נקיבה, מכמה סיבות:

אחת, קיימת סכנה גדולה מאוד לניצול של נשים (ומסיבה דומה התנגדתי גם לפונדקאות): הרי
לא סביר שמקור הביציות יהיה רק מהפלות טבעיות, ויש חשש שיהיו נשים שייכנסו להריון רק
כדי לספק ביציות, ולשם כך יעשו הפלות. כלומר, יש חשש ליצירת עוברים לשם הפלה, וכאן
בוודאי שקיימת בעיה מוסרית קשה. סכנה נוספת: מעוברה אחת אפשר לקחת מספר עצום
של ביציות, ומי יוכל לפקח על כך שלא יהיו גילויי עריות, שלא יקרו מקרים של נשואי אח עם
אחותו הביולוגית? זוהי לא רק בעיה הלכתית, אלא גם בעיה חברתית. ועולה גם שאלה פילוסופית:
האם יש מקום ליצור חיים ממי שבעצמו מעולם לא היה חי, לא היה 'בן אדם'? עובר שמעולם
לא חי בעולם יוליד ילדים? זה נראה בהחלט בעייתי.
אם איננו מקבלים את הפתרון של נטילת ביציות של עובר, נותרנו עם השאלה מהיכן ניקח את
הביציות לתרומה. השאלה מעשית מאוד לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות גם לנשים
מבוגרות – שאין להן כבר ביציות תקינות – להשיג הריון בעזרת טיפולים שונים. האפשרות הקיימת
הוזכרה קודם, והיא שמירה של תאי רקמה של שחלות מהתקופה שבה לא היה לאישה מחסור
בביציות, שיטה שמתאימה בעיקר לנשים העומדות לפני טיפולים כימותרפיים, כפי שהוזכר; גם
במקרה של מוות פתאומי של האישה אנחנו יכולים לקחת במהירות דגימה של שחלה, לשמר
אותה בהקפאה, וכנראה בעתיד להשיג ממנה הריון.

שימור עוברים

הבעיה הנוספת היא שימור עוברים. היום כל אחד אומר שזו לא בעיה גדולה, אבל רק בשנת '84
או '85קיבלתי נזיפה משר הבריאות לאחר שהודענו שאנחנו מתכוונים להקפיא עוברים ב'הדסה';
פרופ' מיכאלי קרא לי ואמר: 'מה אתה מספר בטלוויזיה על מדע בדיוני!' היום הקפאת עוברים היא
דבר מובן מאליו, ובהשתלת עוברים מוקפאים מגיעים לכ- % 15הריונות, מתוכם מומים ב- %3
בלבד. אבל התעוררה בעקבות הפרוצדורה הזו בעיה אתית קשה: היום יש אלפי עוברים מוקפאים
בבנקים לעוברים בכל היחידות לטיפול בהפריה חוץ-גופית בעולם, שאת רובם אין צורך או בלתי
אפשרי להחזיר לרחם האם הביולוגית, והשאלה היא מה עושים איתם? האם אפשר להשמיד
עוברון מוקפא – או שהוא נחשב כבר יצור בתחילת חייו? בחלק מהמדינות מצאו את הפתרון בצורת
תרומת העובר לזוג אחר, אך במדינות אחרות לא מסכימים לכך. הבעיה היסודית מבחינה חוקית
היא שאי-אפשר לאמץ עובר, כיוון שבהיותו עובר אין לו עדיין זכויות משפטיות.
שאלת האפשרות של הפריה ורבייה אחרי המוות הולכת ומעוררת עניין בציבור הרחב (חלק
מההרצאה הזאת עומד להתפרסם בכתב העת החשוב .)Human Reproductionיש כוונה
לקיים משאל עולמי כדי לברר מה העולם חושב בסוגיה זו. באנגליה ערכו כבר משאל על רבייה
לאחר המוות: 1500נשים נשאלו לדעתן על כך, % 59מהן אמרו שהן מוכנות להשתמש בעוברים
מוקפאים רק מאדם חי, ו- % 48מהן אמרו שלא רק שהן אינן מוכנות להשתמש בתרומה מאנשים
מתים, אלא שלדעתן החברה כולה לא צריכה להסכים לכך.

ולא תוטישב דלונש קוניתל תוישפנ תויעב

האם קיימות בעיות נפשיות או השפעות אחרות על תינוק שנולד בשיטות אלו? אנחנו לא יודעים.
אין לנו מושג מה תהיה ההשפעה על הילד שייוולד, כשייוודע לו שהוא נולד מזרע מוקפא שנלקח
מאדם מת או מעובר מוקפא. לא תהיה לנו תשובה על כך אלא רק אחרי שיתחילו לבצע הפריות
אחרי מיתת ההורה; אך האמת שילדים נולדים לפעמים אחרי מות האב כשהאישה כבר בהריון,
או מזרע או עובר מוקפאים, וזה לא דבר חדש.

השאלה החשובה ביותר היא, כאשר מפעילים טכנולוגיות חדשניות בחברה – מי ישגיח על כך,
מי יכוון זאת, מי ייתן את דעתו ויכריע בשאלות המוסריות, החוקיות והחברתיות שההתפתחות
הטכנולוגית הזאת גורמת, וכן מה הם ההיבטים הכלכליים של התפתחויות אלו? החברה צריכה
להגן על עצמה. המדע מתפתח במהירות רבה בהרבה מאשר השינויים שחלים בחברה, ולכן
בכמה מדינות כמו קנדה, צרפת, גרמניה ועוד התקבלו חוקים שמונעים הפריה אחר מיתה. אולם
בישראל כבר צעדו צעד נוסף קדימה: 'תקנות בריאות העם' מאפשרות שהעובר המוקפא, אחרי
מות הבעל, יכול להיות מועבר אך ורק לאשתו החוקית; כלומר שלמעשה הוכרה האפשרות
לרבייה לאחר המות. אך בעולם כיום, ובכלל זה בישראל, בנושאים רבים אין חוקים, אין קווים
מנחים, וצריכים ליצור אותם.



מקרים שאירעו ונידונו בבתי משפט:

כדי להראות לכם איזה שאלות עלולות להתעורר בתחום הזה, אביא לפניכם כמה מקרים
:טפשמ יתבב ונודינו ועריאש

המקרה הראשון קרה לאדם מפורסם מאוד בקליפורניה, שהיו לו שני ילדים גדולים, והוא התגרש
מאשתו והייתה לו בת זוג חדשה. לאחר זמן מה הוא החליט להתאבד, אבל לפני שהוא התאבד
הוא הקפיא מזרעו, ובצוואה שכתב הוא ביקש שימסרו מזרעו לבת זוגו, כיוון שהוא רוצה שיהיו
לו צאצאים ממנה לאחר מותו. ילדיו התנגדו לכך, לא רק מסיבות רגשיות – אלא גם מסיבות
כספיות של חלוקת הרכוש. בית הדין העליון של ארה"ב קבע שחומר גנטי, כגון זרע, ביצית או
.שיאה לש ותאווצ תא דבכל שיו ,דחוימ רמוח בשחנ ,רבוע

מקרה מפורסם אחר אירע בצרפת: גבר שהיה חולה במחלה ממארת נפטר, ואשתו הייתה
מעונינת להיכנס להריון מזרע שהוא הקפיא בחייו כדי להשתמש בו אחרי הטיפולים. גם בית
.תאז רשיא יתפרצה טפשמה
,ותומ רחאל וערזמ הירפהל רבגה לש שארמ המכסה התייה אלשכ :רחא הרקמ ,תאז תמועל
בית המשפט שלל זאת, וקבע כי הזכות לרבייה היא אמנם מזכויות היסוד החשובות ביותר של
.תולבגה הל שי לבא ,טרפה
לגבי עוברים מוקפאים, בחו"ל ידוע המקרה של דייויס, ובישראל המקרה של הזוג נחמני.
השאלה היא איך פותרים בעיות כאלה. כמובן שהפתרון הטוב ביותר היא חוק. הדעה היום
בעולם, וכך גם עמדת הוועדה שאני עומד בראשה, שאם יש הסכמה חתומה, כמו צוואה, שבה
האיש או האישה מביעים את רצונם שישתמשו בחומר הגנטי שלהם לאחר מותם, כמו בתרומת
איברים – אין בעיה.

תויתא תויעב

מה לגבי קטינים? נראה שלגביהם תהיה אותה נטייה כמו במקרים של תרומת איברים – הסכמה
של ההורים. אם מישהו ירצה להשתמש בחומר עוברי חשוב יהיה להפריד את ההסכמה לכך
מהעניין של ההפלה.
מה עושים כשאדם נפטר באופן פתאומי, ולא חשב על כך מראש? במקרה של זוג נשוי, נראה
שאי-אפשר להקים למישהו דור אחריו מבלי שהוא עצמו חשב על כך וביקש זאת, או לפחות אלה
שנשארו בחיים אחריו. צריך לפחות הסכמה של קרובים מדרגה ראשונה, ואין שום ספק שצריכה
להיות ועדה ציבורית שתפקח על כך. אני הצעתי שתהיה תקופת צינון של שנה, כדי שההחלטות
לא יילקחו בלחץ הרגשי של הפטירה.
מה עושים במקרה של אדם שאינו נשוי, שמעונינים להפרות אישה בזרעו לאחר מותו? מתעוררת
כאן בעיה אתית קשה. לי נראה שאפשר להשתמש בזרע אבל הוא צריך להינתן באופן אנונימי,
וההסכמה צריכה להינתן על-ידי המשפחה הקרובה.

כאן עולות שאלות נוספות, ואני מדבר על מקרים ממשיים שקרו אצלנו: מה עושים כשאישה
?יפארתומיכ לופיט רחאל רטפנ ומצע אוהו ,ערז קנבב רמשנש ,הנב לש ערזמ רבעתהל תנינועמ
וכן מה לעשות כשאישה מוכנה לשאת ברחמה עובר שהופרה מביצית של בתה שנפטרה?
השאלות האלה נשמעות תאורטיות, אבל אלו הם מקרים ממשיים. לדעתי יש לאסור מקרים
אלו; למקרה דומה לזה, שהיה אצלנו ב'הדסה', לא הסכמתי בשום אופן.