פסוק א
ויקרא אל משה –
לפי שכתב למעלה בסוף הספר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' – לכך קראוהו הקב"ה מתוך אהל מועד, וכן פירוש המקרא: ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמר.
מאהל – מוסב על ויקרא – כמו: ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר.
וישמע את הקול מדבר מאהל – מעל האהל שמע את הקול.
ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה לאמר.
כפל לשון של וידבר, כמו שפירשתי בפרשת נח, כאשר יאמר: דבר אל אהרן ואמרת.
כן יאמר: וידבר למשה לאמר למשה.
פסוק ב
כי יקריב –
כשיתנדב קרבן שאינו חובה, בשביל חטא.
אם עלה –
שהתנדב בלשון זה. ולפנינו מפרש ואם זבח שלמים.
לרצונו –
אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אוהל מועד אז יהיה לו לרצון. אבל בחולה ובעל מום כתיב: הירצך או הישא פניך.
וכן: ומנחה לא ארצה מידכם.
פסוק ה
והקריבו –
קבלת הדם והולכתו כדי לזורקו על המזבח.
וגם רבותינו כך פירשוהו.
אשר פתח אהל מועד –
ולא מזבח שבתוך אהל מועד.
פסוק ח
הפרד –
חלב.
פסוק ט
וכרעיו –
רגליו
פסוק טו
ומלק –
חכמים פירשו היאך, מדכתיב: ומלק את ראשו – ולא כתיב ומלק אותו, כמו שכתוב: ושחט אותו.
פירש דונש:
כי ראיה הוא לדברי רבותינו שראו עבודת בית המקדש, כי הוא חותך בצפורנו שדרה ומפרקת מאחריו, עד שמגיע לצואר ויורד וקוצץ עד שמגיע לסימנין וקוצצן.
ונמצה –
בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב: את קובעת כוס התערלה שתית מצית.
אך שמריה ימצו.
פסוק טז
מראתו –
כמו: ושמתיך כראי.
הוי, מוראה ונגאלה. ענין טנוף המה.
ותרגומו: זקפיה.
והוא כריעי וזבל.
בנצתה –
גם הנוצה עם הזפק.