פסוק א
ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו' –
וזר לא יקרב –
והזר הקרב יומת –
הרי הזהרתים בחיוב מיתה. ומעתה אין לחוש – הקרב הקרב – שהרי אסרתים באל יקרב. וחייבתים מיתה.
פסוק ז
עבדת מתנה –
ונמצאו ישראל פטורים מן העבודה ומתוך שאינם מצווים לא יקרבו עוד, שהרי – והזר הקרב יומת.
פסוק ח
לך נתתים למשחה –
הרי הן לך כעין סימן שרים הנמשחים למלוך.
פסוק ט
מן האש –
לאחר הקטרת אימורין, הנותר מן האש.
אשר ישובו לי –
האשם המושב לה' לכהן – זהו גזל הגר, שאין לו יורשין.
פסוק יב
כל חלב יצהר –
כדכתיב: בהרימכם את חלבו ממנו.
פסוק יט
ברית מלח –
נראה לי לשון קיום. וכן בדוד: לו ולבניו ברית מלח – כי פתרונם לפי ענינם, אבל לא תשבית מלח ברית אלהיך. מדבר במלח ממש, ברית מלח ברית קיום ועומד לדורות.
פסוק כז
כדגן מן הגורן –
שהוא בלאו וכל זר לא יאכל קודש בפרשת תרומה, באמור אל הכהנים.
לא תחללו –
לאוכלם בטומאה.