פסוק ו
כי נפש הוא חובל –
כתרגומו.
פסוק ח
השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות –
שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב.
ככל אשר יורו אתכם –
שהרי – תזכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים – שאף על פי שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד אלא תסגר שבעת ימים.
פסוק ט
בדרך בצאתכם ממצרים –
שאף על פי שהיו טרודים ללכת – העם לא נסע עד האסף מרים – וכל שכן שאר בני אדם.
פסוק יב
לא תשכב בעבוטו –
לא תשכב ועבוטו אצלך.
פסוק טו
ואליו הוא נושא את נפשו –
מתאוה נפשו כדי לאכול שכרו. וכמוהו: חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשם – מתאוים הכהנים לאכול חטאות שיביאו על עונם.
פסוק טז
ובנים לא יומתו על אבות –
בב"ד, כדכתיב: ואת בני המכים לא המית – ככתוב: לא יומתו וגו'.
אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים – כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכדכתיב: אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה – לאבד נחלת אבות, אבל לא ע"י בית דין.