פסוק ה
טנאך –
שיהא מלא פירות.
ומשארתך –
הוא כלי שנותנין בו את הבצק.
פסוק ח
באסמיך –
באוצרותיך. שיהיו מלאים דגן תירוש ויצהר כדכתיב: וימלאו אסמיך שבע.
פסוק י
נקרא עליך –
שימלא משאלותיך. בהראותו כי אַתֶּם עִמּוֹ.
פסוק כ
המהומה –
ע"י קולות וברד. כמו: וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהמם.
המגערת –
הנני גוער לכם את הזרע וארותי את ברכותיכם.
פסוק כב
בשחפת וגו' –
מיני חלאים הם.
קדחת ודלקת וחרחר –
מיני חמימות הם.
פסוק כג
והיו שמיך אשר על ראשך נחשת –
שלא ירד מטר מן השמים. אלא –
יתן מטר ארצך אבק ועפר –
הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר ימטיר לך מן השמים אבק ועפר, כלומר: מגבהי ההרים שהן יבשים מאין מטר, ירד אבק ועפר שינקרו עיניכם. ומתוך כך – יתנך ה' נגף – שלא תוכל לראות ותברוח מפני אויביך.
פסוק כד
מטר ארצך –
לשון ירידה כמו: המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש.
ימטר על רשעים פחים אש וגפרית.
פסוק כו
ואין מחריד –
אין מבריח העופות מעל הנבלות, כי אין קוברין.
פסוק לז
ולשנינה –
לדבור כמו: ושננתם.
פסוק מ
ישל –
כמו: ונשל גוים.
וכן: ימל קצירו מן ונמלתם.
וכן אחריתו כנחש ישך, מן נשך הנחש. ל' יפעל.
פסוק מו
לאות –
שהמקלל יקלל לשונאו להיות כמוהו, (גם י"ל שלא עבדתם להקדוש ברוך הוא).
פסוק נו
תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה –
הגדולים מתת להם מכל מה שתאכל.
וגם בשליתה [משליתה] ובבניה אשר תלד –
בסתר, שלא יוודע לפי שתאכלם בחסר כל.
גם מאלה – תרע עינה כאיש חיקה ובבנה ובבתה – מתת להם.
פסוק נז
ובשליתה –
שליא ממש כמו שמצינו בתלמוד, לפי הפשט.
פסוק נט
ונאמנים –
ארוכים ומקוימים, כמו: לדור ודור אמונתך, ותקעתיו יתד במקום נאמן.
פסוק סה
לב רגז –
דחיל.
פסוק סו
מי יתן ערב –
לפי הפשט:
ערב העתיד לבא, שכן דרך החולים.
פסוק סט
בחורב –
תוכחות שבפרשת אם בחקותי שכתוב בסופן: ביד משה בהר סיני, הוא הר חורב.
הפרק הבא