ויקרא פרק ח

(ב) קח את אהרן –
פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה:
קח את אהרן –
קחנו בדברים ומשכהו:
ואת פר החטאת וגו' –
אלו האמורים בעניין צוואת המילואים בואתה תצווה, ועכשיו ביום ראשון למילואים חזר וזרזו בשעת מעשה:

(ג) הקהל אל פתח אהל מועד –
זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:

(ה) זה הדבר –
דברים שתראו שאני עושה לפניכם ציוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה. כל העניין הזה פירשתי בואתה תצווה:

(ח) את האורים –
כתב של שם המפורש:

(ט) וישם על המצנפת –
פתילי תכלת הקבועים בציץ נתן על המצנפת, נמצא הציץ תלוי במצנפת:

(יא) ויז ממנו על המזבח –
לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו:

(יב) ויצק, וימשח –
בתחילה יוצק על ראשו, ואחר כך נותן בין ריסי עיניו ומושך באצבעו מזה לזה:

(יג) ויחבש –
לשון קשירה:

(טו) ויחטא את המזבח –
חטאו וטהרו מזרות להיכנס לקדושה:
ויקדשהו –
בעבודה זו:
לכפר עליו –
מעתה כל הכפרות:

(טז) ואת יתרת הכבד –
על הכבד (שמות כט יג) לבד הכבד, שהיה נוטל מעט מן הכבד עמה:

(כב) איל המילואים –
איל השלמים, שמילואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכוהנים בכהונתם.

(כו) וחלת לחם שמן –

היא רבוכה, שהיה מרבה בה שמן כנגד החלות והרקיקין, כך מפורש במנחות (עח א):

(כח) ויקטר המזבחה –
משה שמש כל שבעת ימי המילואים בחלוק לבן:
על העלה –
אחר העולה. ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה:

(לד) ציווה ה' לעשת –
כל שבעת הימים.

ורבותינו ז"ל דרשו:

לעשות – זה מעשה פרה.

לכפר –
זה מעשה יום הכיפורים, וללמד שכהן גדול טעון פרישה קודם יום הכיפורים שבעת ימים, וכן הכהן השורף את הפרה:

(לה) ולא תמותו –
הא אם לא תעשו כן, הרי אתם חייבים מיתה:

(לו) ויעש אהרן ובניו –
להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל.