כובש עין כאלו אינו רואהו:
לא תראה, והתעלמת –
לא תראה אותו שתתעלם ממנו, זהו פשוטו.
ורבותינו אמרו:
פעמים שאתה מתעלם וכו':
(ב) עד דרש אחיך –
וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשהו, אלא דרשהו שלא יהא רמאי:
והשבתו לו –
שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו.
מכאן אמרו: כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל, ימכר:
(ג) לא תוכל להתעלם –
לכבוש עינך כאלו אינך רואה אותו:
(ד) הקם תקים –
זו טעינה. להטעין משאוי שנפל מעליו:
עמו –
עם בעליו, אבל אם הלך וישב לו ואמר לו: הואיל ועליך מצווה אם רצית לטעון טעון, פטור:
(ה) לא יהיה כלי גבר על אשה –
שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף:
ולא ילבש גבר שמלת אשה –
לילך ולישב בין הנשים.
דבר אחר:
שלא ישיר שער הערווה ושער של בית השחי:
כי תועבת –
לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה:
(ו) כי יקרא –
פרט למזומן:
לא תקח האם –
בעודה על בניה:
(ז) למען ייטב לך –
אם מצווה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות:
(ח) כי תבנה בית חדש –
אם קיימת מצוות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצוות מעקה, שמצווה גוררת מצווה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו:
מעקה –
גדר סביב לגג.
ואונקלוס תרגם:
תיקא.
כעין תיק שמשמר מה שבתוכו:
כי ייפול הנופל –
ראוי זה ליפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:
(ט) כלאים –
חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד:
פן תקדש –
כתרגומו:
תסתאב.
כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש, בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו (ישעיה סה, ה) אל תגע בי כי קדשתיך:
המלאה –
זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף:
(י) לא תחרוש בשור ובחמור –
הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא:
(יא) שעטנז –
לשון עירוב.
ורבותינו פירשו:
שוע טווי ונוז:
(יב) גדלים תעשה לך –
אף מן הכלאים. לכך סמכן הכתוב:
(יג) ובא אליה ושנאה –
סופו:
(יד) ושם לה עלילות דברים –
עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז) סופו לבא לידי לשון הרע:
את האשה הזאת –
מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין:
(טו) אבי הנערה ואמה –
מי שגדלו גידולים הרעים יתבזו עליה:
(טז) ואמר אבי הנערה –
מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:
(יז) ופרשו השמלה –
הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה:
(יח) ויסרו אותו –
מלקות:
(כ) ואם אמת היה הדבר –
בעדים והתראה שזנתה לאחר אירוסין:
(כא) אל פתח בית אביה –
ראו גידולים שגדלתם:
וסקלוה אנשי עירה –
במעמד כל אנשי עירה:
לזנות בית אביה –
כמו בבית אביה:
(כב) ומתו גם שניהם –
להוציא מעשה חידודים שאין האשה נהנית מהם:
גם –
לרבות הבאים מאחריהם.
דבר אחר:
גם שניהם לרבות את הולד, שאם הייתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד:
(כג) ומצאה איש בעיר –
לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב הא אילו ישבה בביתה לא אירע לה:
(כו) כי כאשר יקום וגו' –
לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו.
ורבותינו דרשו בו:
הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו'.