תמוז תשכ"ח
בית מקרא )לד(
"ממזראינ
וחי"?
מאת
ישראל תא-שמע
יף
במס' יבמות
ע"ח ,ע"ה כך למדנו" :שאלו את רבי אליעזה ממזרת לאפר
עשרה דורות מהי? אמר להם מי יתןלי דור שלישי ואטהרנו" ,ועל כך מוסיף
התלמוד! "אלמא קסבר ממזרא לא חיי ,וכן אמר רב הונא ממזרא לא חיי".
וחוזר התלמוד ושואל על דברים אלו; "והא אנן תנן (משנה ,שם) ממזרין אסורין
איסור עולם"? ועל כך משיב רבי זירא משמו של רב יהודה" :דידיעי [אדם
שממזרותו ידועה]חיי ,דלאידיעי לאחיי ,דידע ולאידיע ,עד תלתאדריחי,טפי
לאחיי".
כלומר :לדעתו של רבי אליעזר
של רבן יוחנן בן זכאי) אין הממזר
יכול לקיים דור שלישי של צאצאים(
דכ
י"
מע
,תלו
י ממזר בן הדור השלישי הריהן טהור
מאליו ,שעצם היותו בחיים מוכיחה עליוכי אין מוצאו ממשפחת ממזרים .דעה
קיצונית וותר נשמעת ,מאוחר יותר ,בפיו של האמורא הבבלי מן הדור השני ,רב
הונא ,הסבור -כפי פשוטם של דבריו כי "הממזר לא חי" כל עיקר 1אולם,
מתוך שהתלמוד מנסה לזהות את דעתו של ר"א הנ"ל עם דעת רב הונא ,נראה
כי גם כוונת רב הונא הובנהע"י התלמוד הבבלי כמכוונת להעמדת צאצאים בלבד.
הרעיון כולו עומד בסתירה גמורה' ,לכאורה ,לעצםדין הממזרות,כפי שהוא מפורש
במשנה (ובמקורות תנכיים אחרים) ,לפיו הממזר אסור "איסור עולם" ,וא"כ
בעל כרחנו מניטים אותם מקורות קיום כזה כאפשרי לגביו – ,וע"כ אומר רבוירא
בשם רב יהודה שרק ממזר "שאינו ידוע" בציבור כממור ,הוא שאינו מתקיים,
ואילו ההלכה התנאית הרגילה בכל מקום עוסקת בממזרים הידועים ככאלה ,ואלה
חיים ,ומתרבים ,באופןנורמלי.
,
ך
כ
והנה עניין זה שהוא זר גם
מתמיה עוד נותר כשהוא מתגלגל בפיהם של
חכמי ארץ-ישראל .רב אמי (אמורא א"י בן הדור השלישי) הכריז על שכנוכי הוא
ממזר ,ועל בכיותיו של זה ענבו בפשטות" :חיים נתתי לך" (שם)י כלומר -ע"י
שהפכתיך לממזר "ידוע" .הב הונא ,האמורא הא"י מן הדור הרביעי ,סבור בפירוש
כי "אין ממזר חייה יותר משלושים יום" ,ור' ברכיה -בן זמנו ומקומו של,רב
הונא זה -הכריז בפומבי ,בעת דרשתו השבועית בבית הכנסת ,עלעני אחד שעלה
מבבל ,כי הוא ממור ,בהתנצלו על כ
ךשיבןמ,ילפו"תגי,ו המדוייקות של רב אמי הנ"לי
ו
ד
"הייך ההין יתבית לך" (ירושלמי ק
הי"ב) .רבי ברכיה משלשל את
מסורת ההבחנה הזובין ממזרידוע לשאינו ידוע ,עד לרב עצמו ,אך מאידךמעניין
לצייןכי רבי זעירא לא ידע "הבחנה"זו (אותה הוא עצמו מוסר בשם רב יהודה,
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )לד(
34
תמוז תשכ"ח
ישראל תא-שמע
לפי מסורת הבבלי הנ"ל!) ,עד שעלה לא"י ,שם שמעה לראשונה מפי רבי עוקבא
בר אחא(ירושלמי,שם).
עפ"י תפיסה זו ,הממיר שאינו ידוע ,הוא עצמו אינו חי ,ולא צאצאיו בלבד,
ואורךחייו אפשרואינועולהעל 30יום(!).
,
ת
ו
י
ר
ט
נ
מ
ל
א
ה
על
פרשה זו ,העומדת בסתירה למקרא כפשוטו ולעובדות החיים
,
"
ע
ו
ד
י
ההבחנה המוזרה המתלווה אליה והמבדילה בין ממזר "ידוע" ל"שאינו
אין
להבינה אלא על רקעבעיית היוחסין הסבוכה ,שהעיקה עלחיי המשפחה בישראל
במשך תקופה ארוכה ,שתחילתהבימי ביתשני ,וסופה -בסוף תקופת האמוראים.
בעיית כשרותן ופסלותן של המשפחות השונות ,ואפשרויות החיתוןביניהן ,העסיקה
את ההלכה ואת דעת הקהל בישראל בא"י ובבבל ,בתמידות ובחריפות יוצאת מן
הכלל .1פגם עיקרי בסולם פסולי המשפחה בישראל ,מבהינה הלכתית ולאומית
כאחת ,היה תמיד ה"ממזר" ,שעליו אוסרת התורה בפירוש "לבוא בקהל
ה'" -
הרחקה החלטית וחד-משמעית .חששן העיקרי של המשפחות הכשרות ,הסתמיות
והמיוחסות ,היה שמא יתערב .במשפחתן ממזר נעלם וע"י כך יופקעו צאצאי אותו
הענף של המשפחה מכלל עדת ישראל .צעדים שונים ננקטו ע"י חז"ל -וע"י
המשפחות עצמן -במטרה למנוע אפשרות כזו ,עדכדי המלצה חד-משמעית בזכות
קיום קשרי-חיתון תוך-משפחתיים .מאידך ננקטו גם צעדים הפוכים מסויימים,
כדי שלאתיעגנה מתוך כך בנות ישראל בלתי-מיוחסות ועניות ,שלא תימצאנה להן
גואל.2
,
ל
"
נ
ה
עיקר עניונם וחשיבותם של המאמרים
שהם עונים כשלימות על שתי
הדהישות -ההפכיות! -כאחת :מצד אחד הם מקיימים בקפידה את ההזההה
מפגי ההתחתנות בממזרים ,בכך שהם מחייבים את הכרזתם של אלו בפומבי ,אך
מאידך הם מבטלים לחלוטין את חששותיהן של המשפחות הכשרות מפני היטמעות
"ממזר שאינו ידוע",ביניהן ,או מפני אדם ששמועות מפוקפקות מחשידות אותו
בממזרות; שהרי במידה ואותו אדם אכן ממזר בלתיידוע הוא -כבר לאהיהחי.
בדרך זו ניתן לקיים את מצות הממזר על בל פרטיה ודקדוקיה ,מבלי לערער את
החייםהציבוריים הנורמליים.
אין כאן המקום להאריךבעניין זה,ואיןזה מכוונת המאמר.איןאצלי ספק בדבר,
כי הדעה -או :האמונה -שממזר אינוהי לא "הומצאה" ע"י חז"ל לצורך זה,
אלא שהם עשו שימוש הדש ,ואקטואלי ,ברעיון שהיה ידוע בציבור בלאו הכי
ומקדמת דנא ,אלא במשמעות אתרת .נראהליכי ניתן עוד לגלות את משמעותה
המקורית שלאמונהזו ,ולראותכיצד נתגלגלה ונתעברה לצורתהזו.
מכמה מקומות בספרות החיצונית יש לנו לשמוע ,שנשים שלא זכו להיבנות
מבעליהן,היו נואפות עם גברזר -ולאו דוקא בהתנגדותו של הבעל -כדי לנסות
ולהעמיד ממנו זרע ויורש; מעין היפוכו של הנוהג הנזכר במקרא ,אשר על פיו
1ר'א.ש.הרשברג,העיסה ,מהותה והולדותיה(דביר ,ב') ,תרפ"ד; 11.1,.Poppers, The
the Babylonian Jewish Community Uewish Social Studies xx)1תו Declasse
"יוחסין" ,כרךי"ט ,עמ' .363-360
,1958הר' גםמאמריובחגציקלופייההעברית
Jewish Hstory), 1956 2ח). B~chler; Family purity and impurity (Studies 1נ.
ירך
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )לד(
" ממזר אינו חי
תמוז תשכ"ח
"?
35
נוהגים היוהבעיים ליבנות ע"י וטפחות מטותיהן .מנהג זה קשור בבירור עם
ההשקמה בי הבנים
,
ו
ת
נ
ק
ז
ובעיקר בהיותם ממשיכיםבעקיפין את
בהיותבניו עומדים לו למג
הןקילמעםתעליהם אתשמו- .
חייוהואגם לאחרמותו,ב
הם הברכה הגדולה ביותר בה יכול אדם להתברך מאת ה',
וכך הם דברי בן-סירא (כ"ג ,לו-מא)" :וכן אשה עוזבת בעלה ומקימה יורש
מזר ,כי ראשונה מאסה בתורתעליון ושניה מעלה בבעלה שלישית בזנות נאפה,
ומאיש זר הקימה זרע היא לקהל תוצא ,ועל ילדיה יפקדו ,לא יתנו בניה שורש,
וענפיה לא יעשו פרי ,תשאיר לקללה זכרה ,וחרפתה לא תמהה"-.דברים אלו
באים לסתור את הדעות הנפסדות הנ"ל ,בכך שהם "מבטיחים" חוסר כל המשכיות
לזרע-חטא .כל הביטויים בקטע זה מרמזים בבירור לפרשת הממזר שבתורה,
וההדגשה החוזרה על "זרע ,מעידה על דרך הבנתם את מלת "ממזר" הקשה
שבמקרא .3מילות "היא לקהל תוצא" מרחיבות כביכול את הלאו "לא יבא ממזר
בקהל ה'",שהרי כתוצאה מכך מאבדת האם עצמה אתשרשיה בקהלזה.
דומהלו הוא הקטע שבספרהחיצוני "חכמת שלמה" (ג',ג -ד',ז) ,4המנגידבין
השאר את העקרה עם המנאפת ,ומעיד בכך על הקשרהענייני בין השתים" :כי
אשרי בל נטמאה אשר לא ידעה משכבעון ,תשא פרי לפקודת הנפשות .גם הסריס
אשר לא עשה עול בכפו ,ולאיעץ רע על אלהים,ינתןלו חסד בעבור אמונתו,וזבד
נחמד במקדש ה'.כי פרי מפעלים טובים יתהלל ,ישרש גינה בליעקך1 .בני
מנאפים לא יגדלו ,ונרעבאטכב חטאיאמד .לאםיאריכוימים לאפס awn1
רטיבתם לא תהדר לאחריתימים .ואם מהרה ימותת לא תהיה להם תקום תחמה
ביום המשפט".
צא וראה,כי ההכרה שהניאוף קשורהיה ,במקרים רבים ,עם הרצוןהעז להעמיד
זרע ויורש ,מוסיפה משקל לטענהכי כך הובנה בעצם כל פרשת הממזר שבתורה
ו באה התורה לפסול את כל הנוהג הנפסד
ע"י הדורות הקדומים .לפי השקפהי
הזה ולהפקיע אותו מידי תועלתה ע"י שהיא שוללת מזרע כזה את
האפשרות החוקית להמשיך את עצמו בתוך קהל העם .ע"בך
מפסיד ניאוף זה את עיקר משמעותה הספריםהחיצוניים אך הרחיבו את כתנתה
המקורית הזו -עפ"י דעתם -של התורה,ע"י תוספת הההשקפהכיזרע כזה לא
רק שאסורלולבוא בקהל ,אלא שאףקיומוהפיזי-הביולוגי מפוקפקותשוש.
אני משער,כי הדים מאוחרים וקלושים להשקפהזו אודות אבדנם ועקרותם של
ממזרי-ניאוף ,הם הם שנשתמרו במימרות חז"ל שפתחנו בהן אודות הממזר שאינו
חי ,בעוד שמשמעותן המקורית כבר אבדה מידיעת חז"ל ,וע"כ גם נתקשו הרבה
בישובה עם המציאות .עם ההתקדמות שחלה בחיי המשפחה בכלל ,ובטהרתם
3מלה וו נתפרשה ע"י השבעים במקומה) ,חעק %6א = 4זתה ,אך בזכריה ט' 1 ,פירשוה
)ז~ע~ד = 6))0זרים ,נכרים.גייגר סבור היה שהכוונה המקורית היתה לאסור את ההתחתנות
עם "עם זר" ,כלומר עם בן ללאום אחר .הקדמונים פירשוז כגואה ,את המלא במשמעות
מ"עם זר" = באמצעותאישזר.
4על ההקבלה עמדמ.צ.סגל ,במהדורתו.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )לד(
תמוז תשכ"ח
36
ישראל תא-שמע
בפרט ,5אבדה משמעותם המקורית של הדברים ,והחלו תולים בהם כוונות פשטניות
מדי ,וזרות לרוחם המקורית' הדעות כי "ממזר אינו חי" או כי "אינו חי יותר
משלושים יום" ,אינן אלא "לימוד פשט" במסורת קדומה ,ששוב לא הובנה
כהלכה ,ואשר לפיהאין "שורש וענף" לנילודים בחטא .מכל-מקום ,לאחר שנתפרש
פירוש מחודש זה ,שימש ה"פתגם" מכשיר טובבידי האמוראים להתיר באמצעותו
סוגים שונים של ספיקי ממזרים ותערובותיהם ,שאת היתרם ביססו גם על אסמכ-
תאות חשובותורציניותיותר.
5ר ,המסופר על אימא שלום ששאלה את בעלה מדוע הוא משמש כמי שכפאו שד ,ועל זה
באה ,תשובתו" :כוי שלא אתן עיני באשה אחרת ,ונמצא בנקו באין לידי ממזרות" .ודבר זה
גם נמסר ככלל בשםיוחנן בן דהבאינבן זמנו של ר'
ומשם עבר לרהבה מדרשים מאוחרים.
"ממזרות-שברוח"זומציינת רמה גבוההביותר שלחיימאיר"
משפחה מתוקניםוטהורים.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il