119
- ìàøùé ìò óö÷äå òùéî ìù åäùòî .ç
åéúåàöåúå éìéìà íãà ïáø÷ :ïåùàø ùåøéô
כו
ַוַיְּרא ֶמֶלְך מוָֹאב ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ ַהִמְּלָחָמה
ֵׂלף ֶחֶרב
ַוִיַּקּח אוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישׁ שׁ
ְלַהְבִקיַע ֶאל ֶמֶלְך ֱאדוֹם
ׂלוּ.
ְוא ָיכ
כז
ַוִיַּקּח ֶאת ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו
ָׂמה
ָׂלה ַעל ַהח
ַוַיֲּעֵלהוּ ע
ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל
ַוִיְּסעוּ ֵמָעָליו ַוָיֻּשׁבוּ ָלָאֶרץ.
¯ÂÙÈÒ‰ ÌÂÈÒ· ˙ÂÈÚ·‰ .1
סיומו של סיפורנו הוא סוף מפתיע למערכה נגד מואב .סיום זה מהווה "אחת
הסתומות הקשות בהיסטוריוגרפיה המקראית] …והוא[ מקפל בתוכו כמה עניינים קשים
ותמוהים" ,כלשונו של פרופ' יהודה אליצור ז"ל במאמר שהקדיש לביאורו 1.הבה נפרט
את העניינים המצריכים ביאור בפסוק האחרון בסיפורנו )כז(:
•
•
•
•
מה טיבו של מעשהו הנורא של מלך מואב ,ומה הייתה כוונתו במעשה זה?
האם קיימת זיקה בין מעשהו של מלך מואב לבין הקצף הגדול על ישראל? אם
כך ,מה טיבה של זיקה זו? כיצד הוביל המעשה הנורא שעשה מלך מואב לקצף
2
על ישראל?
3
"קצף" במקרא פירושו בדרך כלל 'רוגז' ,או 'כעס' .ובכן :קצפו של מי יצא על
ישראל?
מה היה ביטויו הריאלי של "קצף" זה ,עד שבגללו נסעו ישראל מעל מואב ושבו
לארצם?
.1י' אליצור" ,עולת מישע" ,בר-אילן ד-ה ,רמת-גן תשכ"ז ,עמ' .41-34המאמר חזר ונתפרסם
בספר מאמריו ומחקריו 'ישראל והמקרא' ,רמת-גן תש"ס ,עמ' .163-157כמו בעיונים
הקודמים ,גם בעיון זה מראי המקום יצוינו על פי העמודים בספר זה.
.2בלשונו של אליצור )עמ' " :(157מה לישראל ולקרבן זוועה שהקריב מלך מואב?".
.3כך בתרגום יונתן למילה זו בפסוקנוְ" :רַגז".
120
המלחמה במואב
ÈÏÈχ Ì„‡ Ô·¯˜ – Ú˘ÈÓ Ï˘ ‰˘ÚÓ .2
בין העמים עובדי האלילים נפוץ היה המנהג כי בשעת מצוקה לאומית קשה מפייסים
את זעמם של האלים בקרבן אדם 4.כאשר ראה מלך מואב "ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ ַהִמְּלָחָמה" ,ואף
תכנית ההצלה האחרונה שהייתה עמו -להבקיע אל מלך אדום לשם מטרה שאינה
ׂלוּ" ,פנה למעשה נואש אחרון ,מעשה
נהירה לנו בשלב זה -לא צלחה בידו ְ " -וא ָיכ
ָׂלה".
שהוא בתחום הדתי ,והקריב את בנו הבכור ַ" -וַיֲּעֵלהוּ ע
למי הקריב מישע את בנו לעולה? במסכת סנהדרין לט ע"ב נחלקו בזה רב ושמואל:
חד אמר :לשם שמים ,וחד אמר :לשם עבודה זרה.
5
את דעתו של הסובר כי לשם עבודה זרה הקריב מישע את בנו ,היינו לכמוש אלוהי
מואב ,קל להבין :כבר נוכחנו באדיקותו הרבה של מישע בעבודת כמוש ,כפי שהדבר בא
לידי ביטוי בכתובתו 6.סביר אפוא ,שמעשה בעל אופי אלילי כה מובהק כקרבן אדם,
נעשה במסגרת עבודתו את כמוש.
אולם מה פשר הדעה האומרת שלשם שמים הקריב מישע את בנו? נראה שגם בעל
דעה זו לא התכוון אלא לכך שבתפיסתו האלילית סבר מישע שאם יפייס את אלוהי
ישראל בכך שיקריב לו את בנו הבכור ,יסיר אלוהי ישראל את תמיכתו מעמו ,ויאפשר
7
למישע להינצל.
הקושי בהסברים אלו למעשהו של מישע הוא בהדגשת הכתוב שהעלהו עולה "ַעל
ָׂמה" .אם מעשהו של מישע נושא אופי דתי כה מובהק ,אין מקומו של קרבנו אלא על
ַהח
מזבח .זה היה מצוי בוודאי במקדש שבעיר קיר-חרשת ,ולחילופין ניתן היה להקים מזבח
מאולתר במקום כלשהו בתוך העיר .הקרבת הבן על החומה אין פירושה אלא מעשה
פומבי שנועד לֵהראות לכול .מדוע אפוא זקוק מעשה זה שבין מישע לאלוהיו לפרסום
8
ולראווה?
.4
.5
.6
.7
.8
עדות לכך יש בתעודה מאוגרית המובאת בספר 'עולם התנ"ך' ,מלכים ב ,עמ' .27-26שם
מוזכרות גם שתי עדויות ספרותיות לקרבנות אדם שהוקרבו בעת מצור על קרתגו ובעת
מצור על צור; שני האירועים התרחשו במאה הרביעית לפנה"ס.
אף המדרשים שבהם נדרש מעשה זה חולקים בכך )ראה המדרש הנזכר בהערה 7להלן
והגמרא במסכת תענית המובאת בסעיף 3להלן( ,ומעניין הדבר שגם מבקרי המקרא נחלקו
בשאלה זו ,ראה אליצור ,עמ' 158ושם הערות 8ו.11-
ראה עיון ו 2הערה .2
לכאורה המדרש המובא בפסיקתא דרב כהנא )מהדורת מנדלבאום פסקא ב ,ה( ובקיצור
בדברי רש"י לפסוקנו מכוון לתפיסה זו .נביאנו בלשון רש"י" :שאל את עבדיו :מה טיבה של
אומה זו ,שנעשים לה ניסים כאלה? אמרו לו :אביהם אברהם ,בן יחיד היה לו ,ואמר לו
הקב"ה :הקריבהו לפני ,ורצה להקריבו .אמר להם :אף הוא ) -על עצמו אמר כן( ,בן בכור יש
לו ,ילך ויקריבנו ."…אלא שרש"י מסיים "ויקריבנו "‰¯Ê ‰„·ÚÏמה שאינו נאמר באותו
מקום בפסיקתא )אמנם בהמשך נאמר הדבר(.
בסעיף 4להלן )הערה (17נביא את יישובו של פרופ' י' קויפמן לקושיה זו ,על פי שיטתו
הנידונה שם.
ח .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש ראשון :קרבן אדם אלילי ותוצאותיו
121
?χ¯˘È ÏÚ Ûˆ˜Ï ̯‚ Ú˘ÈÓ Ï˘  ·¯˜ ÚÂ„Ó .3
אף אם נדמה לנו בשלב זה שמעשהו של מישע נהיר לנו פחות או יותר ,מתעורר
קושי גדול בהמשך הפסוקַ" :וְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" .מדוע התעורר קצף על ישראל
9
בגלל מעשהו המתועב של מישע? "לפי התפיסה המקראית" ,כותב פרופ' י' קויפמן,
"קרבן בנים הוא חטא לגויים והם נענשים עליו 10.מעשה מישע היה צריך אפוא להביא
קצף ÂÈÏÚולא על ישראל!".
בתלמוד במסכת סנהדרין )שם( התקשו בדבר זה; אך הקשו זאת רק ביחס לסובר
שקרבן מישע היה לשם עבודה זרה:
בשלמא למאן דאמר 'לשם שמים' ,היינו דכתיב "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל
ִיְשָׂרֵאל" .אלא למאן דאמר 'לשם עבודה זרה' ,אמאי "ַוְיִהי ֶקֶצף"?
קשה להבין את דברי התלמוד הללו :וכי בכוונתו להקריב את בנו לשם שמים יש
זכות למישע? והרי מעשה זה הוא תועבת ה' אף כשנעשה לשמו ,כמבואר בדברים י"ב,
ל-לא:
ׂר:
ׂשׁ ֵלאֵהיֶהם ֵלאמ
ִהָשֶּׁמר ְלָך …וֶּפן ִתְּדר
ֵאיָכה ַיַעְבדוּ ַהגּוִֹים ָהֵאֶלּה ֶאת ֱאֵהיֶהם
ְוֶאֱעֶשׂה ֵכּן ַגּם ָאִני ) -רמב"ן וספורנו :לאלוהי(.
‡ִ ,»Íȉ∆Gכּי ָכל תּוֲֹעַבת ה' ֲאֶשׁר ָשֵׂנא ָעשׂוּ ֵלאֵהיֶהם
א ַתֲעֶשׂה ֵכן ¡ '‰«Ï
ִכּי ַגם ֶאת ְבֵּניֶהם ְוֶאת ְבּנֵׂתיֶהם ִיְשְׂרפוּ ָבֵאשׁ ֵלאֵהיֶהם.
ואכן במסכת תענית ד ע"א )ובכמה מקבילות( מובא מדרש הסובר כדעה זו ,שמעשהו
של מישע נעשה לשם שמים ,אולם לא היה ,חס ושלום ,לרצונו של ה':
ׂף ֶאת ְבֵּניֶהם ָבֵּאשׁ
כתיב )ירמיהו י"ט ,ה( "]וָּבנוּ ֶאת ָבּמוֹת ַהַבַּעל ִלְשׂר
ׂלוֹת ַלָבַּעל[ ֲאֶשׁר א ִצ ִוּיִתי ְוא ִדַבְּרִתּי ְוא ָעְלָתה ַעל ִלִבּי".
ע
11
"ֲאֶשׁר א ִצ ִוּיִתי" -זה בנו של מישע מלך מואב…
ופירש שם בעל הפירוש המיוחס לרש"י:
שלא תאמרו ) -ישראל המקריבים את בניהם( :הלא ציווה כמו כן הקב"ה
…כי מעולם "לא צויתי" למישע לשרוף את בנו באש …ולשמים נתכוון,
כסבור היה לרצות להקב"ה…
.9במאמרו "קרבן מלך מואב" הכלול בספרו 'מכבשונה של היצירה המקראית' ,הוצאת דביר,
תל-אביב תשכ"ו ,עמ' .205
.10כאן מביא קויפמן מראי מקום אחדים שהברור שבהם הוא בדברים י"ב ,לא.
.11המשך המדרש הזה הואְ ' " :וא ִדַבְּרִתּי' -זה יפתח ) -גרסת הב"ח :זו בתו של יפתח(ְ ' .וא
ָעְלָתה ַעל ִלִבּי' -זה יצחק בן אברהם".
המלחמה במואב
122
נראה אפוא ,שאין בכוונת התלמוד במסכת סנהדרין לומר שהקצף על ישראל מוסבר
כראוי על פי הדעה שלשם שמים נתכוון ,אלא שהקושיה על פי דעה זו פחות זועקת,
ואולי ניתנת ליישוב דחוק כלשהו 12,מה שאין כן לפי הדעה שנתכוון לשם עבודה זרה.
ובכן ,כיצד מיישב התלמוד )בסנהדרין שם( את קושייתו בדבר ה"קצף"?
כדרבי יהושע בן לוי .דר' יהושע בן לוי רמי ) -הקשה סתירה( :כתיב
˙ "Ìוכתיב
∆ ÈN
)יחזקאל ה' ,ז(" :וְּכִמְשְׁפֵּטי ַהגּוִֹים ֲאֶשׁר ְסִביבוֵֹתיֶכם ƒ Ú¬ ‡G
˙ – ?"Ìכמתוקנין
∆ ÈN
)שם י"א ,יב(" :וְּכִמְשְׁפֵּטי ַהגּוִֹים ֲאֶשׁר ְסִביבוֵֹתיֶכם ¬ƒ Ú
שבהם לא עשיתם ,כמקולקלין שבהם עשיתם.
ופירש רש"י את תשובת התלמוד:
"כמקולקלין שבהם" -כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לעבודה זרה ,כך היו
ישראל עושין .ובאותה שעה נזכר להם אותו עוון שהיו רגילים גם הם בו.
נמצא ,לפי דברי הגמרא הללו ,כי במעשהו של מישע היה משום קטרוג על ישראל,
שכן מעשה זה הזכיר את עוונותיהם .קטרוג זה הוא שגרם לקצף הגדול על ישראל
ולשינוי הדרסטי ביחס ה' אליהם :במקום הניצחון הגדול על מואב שהנחיל ה' לישראל
בתחילה ,הוא גרם להם עתה לנסיגה חזרה לארצם.
נראה שיש להסכים עם דברי אליצור )עמ' " :(158לשונה של פסקה זו ) -בתלמוד(
לשון אגדה היא ,והמשא ומתן המלווה אותה הוא מדרש בתוך מדרש ) -דברי ר' יהושע
בן לוי(" .מבחינת פשוטו של מקרא ,קשה לקבל הסבר זה לקצף הגדול של ה' על ישראל
מחמת קרבן אדם של מלך נכרי.
̉ÈÏÚ ˙¯Â˜È·‰Â ‰˘„Á‰ ˙ ˘¯Ù· ‰ÈÚ·‰ ˙ ¯˙Ù .4
כמה מפרשים חדשים מאומות העולם מבארים "כי הקצף הוא בהלה -פאניקה -
13
שאחזה בצבא הישראלי למראה המעשה המחריד של מלך מואב".
בזאת הופכים הפרשנים הללו את התגובה למעשהו של מישע מתגובה אלוהית
)שכאמור ,היא קשה מאוד להבנה( לתגובה אנושית של ישראל ,כזו המבוססת על
14
"אמונות תפלות ופחדים".
.12רד"ק בפירושו לפסוקנו מבאר את הדעה הזאת כך" :נתקצף הקב"ה עליהם ,כי מלך מואב לא
חמל על בנו כשחשב לעשות בו רצון האל ,וישראל מקציפים אותו בכל יום .והוא חשב
לעשות רצון האל ואינו ,"…וכאן מביא רד"ק את דברי הגמרא במסכת תענית שהובאו
למעלה .אולם גם דברי רד"ק אין בהם כדי להסביר כיצד מעשה זה של מישע -אף אם
לשיטתו "חשב לעשות בו רצון האל" -יכול לעורר קצף על ישראל.
.13סיכום דבריהם מופיע בדברי אליצור ,עמ' .159-158שמותיהם ומראי מקום לדבריהם ניתן
למצוא בהערות 13-12שם.
.14כדברי מונטגומרי המובאים שם.
ח .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש ראשון :קרבן אדם אלילי ותוצאותיו
123
אולם פירוש זה אינו מתאים ללשון הפסוק "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" ,שאין משמעו
אלא 'ויהי רוגז וכעס על ישראל' ,ואין 'רוגז על' אלא כשיש מי שמתרגז וקוצף .אף לוּ
היינו מפרשים בדוחק ש"קצף" במקומנו פירושו 'התרגשות' או 'בהלה' )שלא כמו בכל
15
המקרא( ,היה צריך הכתוב לומר' :ויהי קצף גדול בישראל' ,ולא "ַעל ִיְשָׂרֵאל".
קויפמן 16מציע הסבר אחר לבעיית הקצף על ישראל:
אין לטשטש כלאחר יד קו זה של הסיפור ,שמישע אמנם מקריב עולה,
אבל אינו מקריב אותה לשום אל ,לא לכמוש ולא לה' .הקרבן הוא לא
קרבן לאל ,אלא זהו קרבן מגי ,שתכליתו לא ריצוי אל ,אלא פעולה מגית,
והיינו פעולה מזיקה לישראל 17,והיא היא ה"קצף"…
הפעולה המגית מביאה 'קצף' מגי על ישראל…
מכיוון שהיה 'קצף' על ישראל ,וישראל נאלצו להסיר את המצור ,הרי
שלפי הסיפור פעל הקסם של מישע' …זעם' או 'קצף' מגי עלול לפעול
18
פעולה ממשית לפי התפיסה המקראית.
על דבריו אלו של קויפמן יש להקשות כמה קושיות :ראשית ,מעשהו של מישע ,אף
אם לדבריו נעשה לצרכים מגיים ולא כקרבן לאלוהות ,בכל זאת הוא בגדר קרבן-בנים,
ו"לפי התפיסה ˙ȇ¯˜Ó‰הוא חטא לגויים" כפי שכתב הוא עצמו בתחילת מאמרו .האם
דבר זה אינו אמור להפריע למגיה לפעול את פעולתה? ההשוואה שמשווה קויפמן את
קרבנו של מישע לקרבנותיו של בלעם ,שלדעתו היו אף הם 'קרבנות מגיים' ,מופרכת,
כיוון שקרבנותיו של בלעם היו פרים ואילים ,ואילו קרבנו של מישע היה קרבן-אדם.
.15אליצור מקשה על דעה זו מכיוון אחר :האם סביר הדבר שישראל ֵירתעו מהמשך המלחמה
מחמת פחדם מהשפעתו של קרבן אדם אלילי? "ואפילו הסכמנו לזאת …מה ראה הכתוב
להעלות אמונה זו ) -של ישראל( על נס ,ולתלות את כשלון מסעם של ישראל בקרבן אדם
לכמוש?".
.16במאמרו הנזכר בהערה ,9עמ' .207-206
.17לפי תפיסה זו מבאר קויפמן את הסיבה להקרבת בנו של מישע על החומה דווקא" :ראיית
העין מגדירה את כוחה של הקללה .מישע מעלה את העולה על החומה .מעל החומה הוא
וקוסמיו רואים את מחנה ישראל ,וקללתם המגית פגיעתה קשה יותר ממקום זה" .נמצא,
לפי דבריו ,כי בהקרבה על החומה אין כוונת פרסום או ראווה.
בהסבר כעין זה שנותן קויפמן לקרבן מישע הוא מסביר אף את קרבנותיו של בלעם.
.18בסוף דבריו רומז קויפמן לרקע הריאלי של הנסיגה" :על הצבא הישראלי והאדומי נפל פחד
טקס הדמים המגי שנתבצע על החומה" .בדברים אלו הוא מתקרב לכאורה לדעתם של
המבארים כי ה"קצף" היה בהלה ופאניקה ,אך לא כן הדבר :דבריו האחרונים נועדו להסביר
לנו ,הקוראים בני ימינו ,מהו הרקע הריאלי והפסיכולוגי של נסיגת הצבאות .אולם לדעתו
הסיפור הרואה בכך "קצף" אינו מייחס את הנסיגה להשפעתו הפסיכולוגית של מעשה מישע,
אלא לקצף מגי אמיתי שהתעורר על ישראל עקב המעשה.
המלחמה במואב
124
אם לפי תפיסת המקרא קרבן זה מהווה חטא לגויים ,כיצד לדעת קויפמן יש בכוחו
להביא את התוצאות המגיות שהחוטא מקווה להן ,ולא לתוצאות הפוכות?
אולם נראה שעיקר הקושי בדבריו הוא מה שכתב אליצור בדחותו את דברי קויפמן
19
מכול וכול" :אין מקום במערכת המושגים המקראיים לקצף מאגי".
מהו אפוא פשרו של אותו "קצף" שהיה על ישראל כתוצאה מקרבן האדם של מלך
מואב?
ÂÈÏÚ ˙¯Â˜È·‰Â ¯ÂˆÈχ Ï˘  ¯˙Ù .5
הבה נתבונן עתה בפתרונו של אליצור לבעיית ה"קצף".
"קצף" ובמשמעותו הריאלית בסיפורנו:
20
ראשית הוא דן במונח
הצדק עם החוקרים-הפרשנים המבארים כאן "קצף" -מגפה 21.בעניין זה
די להצביע על במדבר י"ז ,יאָ" :יָצא «ִ Ûˆ∆w∆‰מִלְּפֵני ה'ֵ ,הֵחל « ,"Û∆‚»p‰ועל
ההקבלה המאלפת בין שמ"ב כ"ד ובין דהי"א כ"זַ :הֶדֶּבר ,המכונה גם
'מגפה' בשמ"א כ"ד )פס' טו ,כא ,כה( ,נקרא בדהי"א כ"ז ,כד בפירוש
"קצף" .אמנם נכון כי למילה "קצף" יש גם משמעויות אחרות 22…אך
ברצף זה של נסיגה ,שתוארה בנוסח כמעט זהה לנסיגת סנחריב מיהודה,
אפשר להניח בוודאות כי "קצף" הוא נגף 23.הקשר המקראי-הסמנטי בין
שתי המילים מובן ,שכן "מגפות הן הביטוי המובהק לזעמו של האל" ,כפי
24
שציין ליוור בצדק.
.19אליצור ,עמ' .159קושיה נוספת של אליצור על דברי קויפמן היא כי "קשה להסכים להנחה,
שהמונח הברור 'עולה' אינו קרבן לאל כי אם 'מצע מגי לקללה' ".
באמת ,קשה להתאים את דברי קויפמן הללו עם דבריו בספרו תולדות האמונה הישראלית
על יחס המקרא למְגיה ועל הזהות השורשית בין תפיסת המְגיה לתפיסת האלילות ושלילת
המקרא את שתיהן מכול וכול )וראה תולדות האמונה הישראלית ,כרך א ,פרק יא ,עמ'
.(302-295
.20אליצור ,עמ' .163-160
.21בין אלה מונה אליצור )שם ,הערה (19את ברנס ושאנדה בפירושיהם לפסוק ,ואת ליוור
במאמרו שיצוין בהערה 24להלן.
.22בהערה 21שם ,מפנה אליצור לדהי"ב י"ט פסוקים ב ְו-י ,שם משמעותו של הקצף הבא מאת
ה' אינה מגפה אלא עונשים אחרים.
ֶׂקר ) -במחנה אשור(
.23נסיגת סנחריב מעל ירושלים מתוארת במל"ב י"ט ,לה-לוַ …" :וַיְּשִׁכּימוּ ַבבּ
ְוִהֵנּה ֻכָלּם ְפָּגִרים ֵמִתיםַ .ו ִיַּסּע ַוֵיֶּלְך ַוָיָּשׁב ַסְנֵחִריב ֶמֶלְך ַאשּׁוּר ַוֵיֶּשׁב ְבִּניְנֵוה".
.24י' ליוור" ,מלחמותיו של מישע מלך מואב עם ישראל" ,בתוך :היסטוריה צבאית של ארץ
ישראל בימי המקרא )בעריכתו( ,תל אביב תשכ"ד ,עמ' .236
ח .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש ראשון :קרבן אדם אלילי ותוצאותיו
125
אך מדוע זה ,לדעת הכתוב ,קצף ה' χ¯˘È ÏÚבגלל מעשה זוועה של
מישע מלך מואב ,שהוא עניין בינו לבין אלילו? בנקודת תורפה זו גלשה
הפרשנות ,החל מימי קדם ועד ימינו ,מפסי הפשט אל מרחבי האגדה.
הצד השווה של רוב הפירושים ,קדמונים וחדישים ,הוא שהקצף היה
תגובה ישירה על קרבן מישע ,וכי את משמעותו יש לבקש בספירה של
רגשות ותגובות נפשיות-רוחניות .המחלוקת היא בשאלה :של מי
התגובה :אלה טוענים -תגובה על-אנושית – 25ואלה טוענים -תגובה של
ישראל…26
אולם אליצור שולל את שתי הגישות גם יחד ,מטעמים שנידונו בסעיפים הקודמים.
הוא מתאר עתה את ההתרחשות בדרך המפרידה בין מעשהו של מישע לבין הקצף
שהיה על ישראל באמצעות כמה שלבי ביניים:
די לזכור ולהבין שהנצורים המואביים האמינו באותו קרבן ,שהרי
מלכם-מצביאם הוא שהקריב אותו 27.ולפיכך התאוששו המואבים ,ידיהם
הרפות חזקו ,וחל מפנה במלחמה ,אף התמשך המצור.
מעתה אין תימה במהלך המאורעות :הצבא הישראלי נהג פשוט בהתאם
להיגיון שבנסיבות .השתלשלות המאורעות הביאה אותו לידי נסיגה בעל
כורחו .ליוור מסביר את ההיגיון שבהשתלשלות זו בדרך הבהירה ביותר:
"מצור ממושך יש בו כדי להביא מחלות ומגפות לא רק על הנצורים כי
אם גם על הצרים ,שכן היה כרוך בחניה ממושכת של צבאות ללא תנאים
סניטריים נאותים ,בתנאי חיים בלתי תקינים .ואכן ,מצבים מעין אלה
גרמו פעמים רבות בהיסטוריה הקדומה לתחלואה קשה בצבאות פולשים
ואף למגפות" 28…אמור מעתה ,ישראל נסוגו …מפני מגפה שנפלה בהם
מחמת אורך המצור.
…קשה עדיין ,בכל זאת ,להבין את המקרא … :על שום מה הוא מכנה
נגף בשם "קצף"? ומדוע אפוא קצף ה' על עמו? …עלינו לזכור את הכלל
הגדול ,שההיסטוריון הנבואי-המקראי רואה קורות עם ועולם בשני
ממדים -הממד האנושי של סיבה ומסובב ,והממד הטרנסצנדנטי של
השגחת ה' …הצלחתם של אויבי ישראל ושלבי השתלשלותה השונים
אינם אלא ביטוי ארצי-אנושי לגזירת עליון.
.25זו דעתם של חז"ל ושל הפרשנים שהלכו בעקבותיהם ,כי המגיב על קרבנו של מישע היה ה'.
ואף דעתו של קויפמן ,כי הקצף היה ממקור מגי ,כלולה בקטגוריה זו.
.26ראה בראש סעיף 4לעיל.
.27וכוונת דבריו היא ,שאין צורך לייחס למעשה מישע השפעה דומה גם על ישראל ,כפי שטענו
חוקרים אחדים.
. 28ליוור ,עמ' .236
126
המלחמה במואב
עיקר טעותם של פרשנים רבים בנושא הנידון היא ,שהחליפו וערבבו את
שני התחומים-הממדים .קרבן מישע והשפעתו הם אמנם עניין
טרנסצנדנטי באמונת המואבים .ברם לגבי המקרא ,שבעיניו אלילי
ׂהוּ ֲאֶשׁר א יוִֹעילוּ ְוא ַיִצּילוּ" )שמ"א י"ב ,כא( אותו
העמים אינם אלא "תּ
קרבן ותוצאותיו הם חלק של המציאות האנושית העכורה.
קרבן מישע ,התאוששות המואבים ,הארכת המצור ,המגפה ונסיגת
ישראל הם שרשרת אחת של סיבות ומסובבים ,צד אחד של הקורות,
ודווקא הצד הרציונאלי-החומרי-האנושי .ואילו המשמעות השנייה של
הקורות היא קצף ה' על ישראל ,שמכוחו פועלת כל אותה שרשרת
מאורעות עלי אדמות.
מקורו של קצף ה' הוא ,כמובן ,במחיצת ההשגחה האלוהית החופפת על
המאורעות .אותה מחיצה והמתרחש בה מתוארים בפרטות ובאריכות
בגרעינו של הפרק למעלה ,בפסוקים י-כ .הנביא הזועם דוחה את מלך
ישראל )פסוק יג(ַ" :מה ִלּי ָוָלְךֵ ,לְך ֶאל ְנִביֵאי ָאִביָך ְוֶאל ְנִביֵאי ִאֶמָּך!" לבסוף
הוא מבשר ישועת ה' בזכות מלך יהודה וניצחון למען תת נקמת ה'
במואב )פסוק יט( .נמצא מלך ישראל נישא על כנפי ישועת פלא שלא
נועדה לו ,והוא מבקש לקטוף פירותיו של ניצחון שאין הוא זכאי לו לפי
תורת ההשגחה הנבואית .לכן יצא על ישראל קצף ה'.
.‰˘¯Ù‰ Ï˘ ÈË „ ˆÒ ¯Ë‰ „ˆ‰ ‰Êביטויו של אותו קצף ה' עלי אדמות
הוא שרשרת המאורעות :קרבן מישע לכמוש ,התגברות המואבים
)שהכתוב מצניע אותה מפני הכבוד ,כדי לא לומר במפורש שלקרבן אלילי
היו תוצאות כלשהן( ,הארכת המצור ,המגפה .המגפה היא כאמור חוליה
בשרשרת הרציונלית של המאורעות ,ורק כינויה "קצף" רומז לרקע
האי-רציונלי ,הטרנסצנדנטי ,של הפרשה .כינוי זה בא להזכיר ולהדגיש ,כי
כל אותה השתלשלות הגיונית ומובנת לכאורה ,שבסיומה נפל נגף בצבא
המנצח ,אינה אלא תוצאה של חרון ה' על ישראל.
מכאן ,שקרבן מישע אינו הגורם של אותו חרון ,כי אם חוליה בשרשרת
תוצאותיו; ולפי פשוטו ,אין הכתוב מתכוון לומר כי אותו קרבן פעל
בספירה אלוהית כלשהי ,או כי עורר בבני ישראל תגובה רגשית-רוחנית…
את הפרשנים הטעתה העובדה שקרבן הוא בדרך כלל גורם שבין אדם
למקום .ברם ,כאן בעיני המקרא ובעיני ישראל אין קרבן אלילי אלא גורם
צבאי אנושי ,בחינת 'שטן לישראל' במערכות המלחמה.
אנו מזדהים ,כמובן ,עם דבריו של אליצור ,התולה את הנסיגה הישראלית ואת הקצף
שגרם לה ,המתוארים בסיומו של סיפורנו ,עם מה שהתגלה בתחילתו -כעסו של
אלישע על מלך ישראל )ונוסיף לכך את הצמא שתקף את הצבאות בדרכם( .והרי היחס
האמביוולנטי למלחמה זו הוא הלוז הספרותי של סיפורנו ,של מבנהו ושל סתירותיו
הפנימיות ,והוא המפתח להבנת סתומותיו; דבר זה הארכנו להוכיח בעיונינו הקודמים.
ח .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש ראשון :קרבן אדם אלילי ותוצאותיו
127
אף על פי כן ,אף פירושו של אליצור לא יימלט מביקורת .הטעות שבה 'מאשים'
אליצור את הפרשנים שקדמוהו ,שראו בָקרבנו של מישע סיבה לקצף על ישראל ,ממה
היא נובעת? כבר ענה על כך אליצור כי "את הפרשנים הטעתה העובדה שהקרבן הוא
בדרך כלל גורם שבין אדם למקום" ,אולם לא רק זאת :הטעתה אותם גם ‰˜Èʉ
˘· ˜ÂÒÙבין קרבן ,שהוא מעשה בעל תוכן דתי ,לבין קצף ,שמקורו אלוהי .הפסוק הוא
אפוא הגורם המטעה .ובכן ,מדוע סמך הפסוק את שני הדברים הללו ,ויצר רושם שיש
ביניהם זיקה של סיבה ותוצאה? הרי על פי פירושו של אליצור קרבנו של מישע
והקצף-הנגף שהיה בצבאות ישראל לא היו סמוכים זה לזה בזמנם במציאות ,אלא עבר
ביניהם זמן די ממושך .שני שלבים מנה אליצור ביניהם .‡ :התגברות המואבים בעקבות
קרבן מלכם .· .כתוצאה מכך -התארכות המצור והתפשטות המחלות ,שהן הן הביטוי
לקצף .מדוע לא צוינו שלבים אלו בפסוק ,ובכך הייתה נמנעת טעותם של המפרשים?
אליצור חש בקושי זה ותירצו באופן חלקי במשפט הבא בסוגריים בתוך דבריו
שצוטטו לעיל .נחזור אפוא על תירוצו ,תוך שנחלץ משפט זה מן הסוגריים שהיה נתון
בהם" :הכתוב מצניע אותה ) -את התגברות המואבים( 'מפני הכבוד' ,כדי לא לומר
במפורש שלקרבן אלילי היו תוצאות כלשהן" ,וכוונתו :אף לא בקרב המואבים עובדי
האלילים.
תירוץ זה מתרץ )בדוחק( רק את השמטת שלב הביניים הראשון .אולם מדוע מצניע
הכתוב גם את שלב הביניים השני -את התארכות המצור? כך היה הכתוב יכול לומר:
ָׂמהַ ÌÈÓȉ Âί‡È ,וְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל ַוִיְּסעוּ ֵמָעָליו' .לוּ נעשה
ָׂלה ַעל ַהח
'ַוַיֲּעֵלהוּ ע
כך ,לא רק שהאירועים היו מתוארים נאמנה על ממד הזמן האמיתי שלהם )מה שאיננו
קיים בתיאור הנוכחי( ,אלא אף הייתה נוצרת חציצה בין הקרבן לבין הקצף ,חציצה של
זמן ושל מילים ,ובכך הייתה נמנעת טעותם של המפרשים שתלו את הקצף בקרבן.
על פי פירושו של אליצור ,מרוב רצון להסתיר את תוצאותיו של הקרבן האלילי
·˙ -) Èχȯ‰ ÌÂÁהתחזקות המואבים והתארכות המצור( גרם הכתוב להפך הגמור:
לתליית ˙ ˙È˙„ ‰‡ˆÂבקרבן זה.
נראה אפוא שעדיין לא יצאנו ידי חובת פירושו של פסוק זה.