160
àåáî .à
בסיפור קצר זה אנו חוזרים ועושים את המעבר שעשינו בעברנו מפרק ב' לפרק ג',
אך בכיוון הפוך ,ובֵיתר חריפות .אנו עוברים מסיפור המתאר את פעילותו של אלישע
בהקשר לאומי-היסטורי ,אל סיפור המתאר את פעולתו הנבואית ביחס למשפחה אחת
בישראל -אלמנה ושני בניה; מנס פומבי בעל השלכות צבאיות דרמטיות לנס הנעשה
בחדרי חדרים )פסוקים ד-ה( ,שהשלכותיו הצנועות נוגעות לגורלם של אלמנה זו ושל
שני יתומיה בלבד.
מעברים אלה ,בין פעילות במישור הלאומי וְבהתייחסות אל המלך ,לבין פעילות
בקרב ציבור קטן ואף בקרב יחידים נזקקים ,וכך הלוך ושוב ,מאפיינים את דרכו של
אלישע לכל אורכה ,ומבדילים בין דרכו ובין זו של אליהו רבו :אליהו לא נזקק במהלך
פעילותו הנבואית ליחידים ,אלא כאשר הזדקקות זו הייתה חלק מפעילותו הנוגעת לעם
ישראל כולו .את עיון ה נקדיש להשוואת פעילותו של אלישע בסיפורנו לפעילות דומה
של אליהו בסיפורים אודותיו.
¯ÂÙÈÒ‰ ‰·Ó
סיפור קצר זה הוא בן מאה עשרים ואחת מילים .הסיפור מציג בעיה -אלמנה
שנקלעה למצוקה העלולה להביא ללקיחת ילדיה ממנה -וכן את פתרונה של בעיה זו
באמצעות נס שגוזר אלישע .הסיפור נחלק אפוא לשתי מחציות דומות באורכן ,וביניהן
'ציר מרכזי' ארוך יחסית.
במחצית הראשונה של הסיפור ,בפסוקים א-ב ,מוצגת הבעיה במלוא חריפותה
באמצעות דו-שיח בין האישה לבין הנביא .בפסוק א האלמנה מציגה עצמה לפני אלישע,
ולדבריה הוא הכיר את אישהּ ואת צדקתו .היא מספרת לו כי ֵמֵאין לה אפשרות להשיב
חובהּ לנושה ,עומד הלה לקחת את שני ילדיה לעבדים תחת החוב .בפסוק ב מברר
ׂל ַבַּבִּית ִכּי ִאם
אלישע עם האישה מה נותר לה בביתה ,ותשובתה היאֵ" :אין ְלִשְׁפָחְתָך כ
ָאסוְּך ָשֶׁמן"; ברור שאין במעט השמן שבאסוך כדי להשיב את חובה לנושה.
המחצית הזאת של הסיפור מכילה 49מילים.
הפתרון בפועל של מצוקת האישה מתואר במחצית השנייה של הסיפור ,בפסוקים
ה-ז ,בהקבלה כיאסטית ניגודית לתיאור הבעיה במחצית הראשונה.
בפסוקים ה-ו מתואר נס התרבות השמן שבאסוך :כלי אחר כלי בביתה של האלמנה
מתמלא משמן זה ,עד אשר תמו הכלים בביתה .תיאור זה מקביל הקבלה ניגודית לדברי
ׂל ַבַּבִּית ִכּי ִאם ָאסוְּך ָשֶׁמן" .הדבר שביטא במחצית
האלמנה בפסוק בֵ" :אין ְלִשְׁפָחְתָך כ
הראשונה את המחסור הנורא בבית האלמנה -אסוך השמן -הפך במחצית השנייה,
באמצעות הנס שגזר הנביא ,לפתח תקווה ולמקור ברכה לה.
בפסוק ז ,לאחר שהשמן עמד ,חוזרת האלמנה אל אלישע ,ומקבלת ממנו הנחיות
באשר למה שעליה לעשות בשמן שהתרבה על מנת לפתור את מצוקתה .הופעתה
א .מבוא
161
השנייה של האלמנה לפני אלישע מקבילה אפוא ,על דרך הניגוד ,להופעתה הראשונה
לפניו בפסוק א :בדבריה הראשונים סיפרה על המצוקה ובדבריה האחרונים סיפרה על
הנס שהושיע אותה ממצוקה זו .מדברי אלישע האחרונים מתברר ,שלא זו בלבד שיש
בכמות השמן הזאת כדי לשלם את החוב במלואו ,אלא שיישאר ממנו עוד 'נוָֹתר' ,שבו
יוכלו האלמנה ובניה לחיות.
הנה ההקבלות בין פסוק א לפסוק ז:
‡ ˜ÂÒÙ
Ê ˜ÂÒÙ
ְוִאָשּׁה ַאַחתָ …צֲעָקה ֶאל ֱאִליָשׁע…
ׂא ַוַתֵּגּד ְלִאישׁ ָהֱאִהים
ַוָתּב
…
…
ְוַהנֶּׂשׁה ָבּא
ְוַשְׁלִּמי ֶאת ִנְשֵׁיְך
ָלַקַחת ֶאת ְשֵׁני ְיָלַדי לוֹ ַלֲעָבִדים.
ְוַאְתּ וָּבַנִיְך ִתְּחִיי ַבּנּוָֹתר.
מספר המילים במחצית השנייה )על אף יתרונה בפסוק על פני המחצית הראשונה(
הוא 45מילים.
בין שתי המחציות הללו משמשים פסוקים ג-ד כ'ציר המרכזי' של הסיפור :בפסוקים
אלו ,המכילים 27מילים ,נושא אלישע את דבריו אל האישה ,בדיבור שהוא הארוך
ביותר בסיפור ,והוא ַמתווה לפניה את הפתרון הניסי לביטול מצוקתה .אין בפסוקים
אלו כל תיאור של עשייה ,ואף המשך של דו-שיח עם האישה אין בהם ,שכן אין האישה
מגיבה בדברים על דברי אלישע אליה.
על הפתרון הניסי הזה גזר אלישע ,מחמת מה שנתגלה לו בסוף דבריה של האישה
במחצית הראשונה :כי יש אסוך שמן בביתה .דברי אלישע בציר המרכזי גם מהווים את
הבסיס לפתרון בפועל שיתגלה במחצית השנייה :האישה תפעל על פי דברי אלישע
פחות או יותר ,וכך תרבה את השמן שבאסוך ,עד ששמן זה ימלא את כל הכלים הריקים
שבביתה.
דבריו של אלישע בפסוקים ג-ד ,לא זו בלבד שהם מצויים במרכזו הכמעט-מדויק של
הסיפור ,ולא זו בלבד שהם נובעים ממה שנתגלה לאלישע לפניהם ,והם עצמם
התשתית למה שיבוא לאחריהם )כהגדרת 'ציר מרכזי' בכל סיפור שיש בו כזה( ,אלא
שבדברים אלו מצויה התפנית הדרמטית והמפתיעה במהלך הסיפור )ואף תכונה זו
מאפיינת 'ציר מרכזי' בסיפור( :מה שהיה נראה כהמחשה של העוני הגדול בביתה של
האישה ,הופך בדברי אלישע למנוף להצלה ולפתרון.
מסתבר ,שלא האישה ,ואף לא קורא הסיפור ,ציפו לפתרון כה מפתיע של המצוקה.
גֵזרתו של הנביא על נס שיש בו חריגה כה חריפה ממנהגו של עולם ,כדי לפתור את
מצוקתם של אלמנה ושני יתומיה ,היא ללא ספק התפנית הדרמטית במהלכו של
הסיפור ,ואילו המשכה במחצית השנייה אינו אלא הוצאת הדברים מן הכוח אל
הפועל.
כך ֵיראה אפוא מבנה סיפורנו:
אסוך השמן
162
‡‰ÈÚ·‰ .
‰˘Â‰ ÌÂȇ .1
ׂר:
ְוִאָשּׁה ַאַחת ִמְנֵּשׁי ְבֵני ַהְנִּביִאים ָצֲעָקה ֶאל ֱאִליָשׁע ֵלאמ
ַעְבְדָּך ִאיִשׁי ֵמתְ ,וַאָתּה ָיַדְעָתּ ִכּי ַעְבְדָּך ָהָיה ָיֵרא ֶאת ה'
ְוַהנֶּׂשׁה ָבּא ָלַקַחת ֶאת ְשֵׁני ְיָלַדי לוֹ ַלֲעָבִדים.
˙È·· ¯ÂÒÁÓ‰ .2
ַויּׂאֶמר ֵאֶליָה ֱאִליָשׁעָ :מה ֶאֱעֶשׂה ָלְּך
ַהִגּיִדי ִלי ַמה ֶיּשׁ ָלְך ַבָּבִּית?
ׂל ַבַּבִּיתִ ,כּי ִאם ָאסוְּך ָשֶׁמן.
ׂאֶמרֵ :אין ְלִשְׁפָחְתָך כ
ַותּ
Ú˘Èχ ˙‡¯Â‰ – ÈÊίӉ ¯Èˆ‰
ַויּׂאֶמרְ :לִכי ַשֲׁאִלי ָלְך ֵכִּלים ִמן ַהחוּץ ֵמֵאת ָכּל ְשֵׁכָנִיְך
ֵכִּלים ֵרִקים ַאל ַתְּמִעיִטי.
וָּבאת ְוָסַגְרְתּ ַהֶדֶּלת ַבֲּעֵדְך וְּבַעד ָבַּנִיְך
ְוָיַצְקְתּ ַעל ָכּל ַהֵכִּלים ָהֵאֶלּהְ ,וַהָמֵּלא ַתִּסּיִעי.
·Ô¯˙Ù‰ .
˙È·· ÚÙ˘ .1
ַוֵתֶּלְך ֵמִאתּוַֹ ,וִתְּסגּׂר ַהֶדֶּלת ַבֲּעָדהּ וְּבַעד ָבֶּניָה
ֵהם ַמִגּיִשׁים ֵאֶליָה ְוִהיא מוָֹצֶקת.
ׂאֶמר ֶאל ְבָּנהַּ :הִגּיָשׁה ֵאַלי עוֹד ֶכִּלי
ַוְיִהי ִכְּמאת ַהֵכִּליםַ ,ותּ
ַויּׂאֶמר ֵאֶליָהֵ :אין עוֹד ֶכִּלי
ׂד ַהָשֶּׁמן.
ַוַיֲּעמ
‰˘Â‰ ÌÂȇ ˙¯Ò‰ .2
ׂא ַוַתֵּגּד ְלִאישׁ ָהֱאִהים
ַוָתּב
ַויּׂאֶמרְ :לִכי ִמְכִרי ֶאת ַהֶשֶּׁמןְ ,וַשְׁלִּמי ֶאת ִנְשֵׁיְך
ְוַאְתּ וָּבַנִיְך ִתְּחִיי ַבּנּוָֹתר.