220
- (æé-áé) äðåùàøä úéöçîá á ä÷ñô .â
ïáä úãéì
ÈÊÁÈ‚ ˙ÂÚˆÓ‡· ˙ÈÓ Â˘Ï Ú˘Èχ Ï˘ Â˙ÈÈ Ù .1
בבוקרו של יום ,לאחר שאלישע שכב וישן בעליית הקיר שנבנתה לשמו ,ובטרם יצא
ׂד ְלָפָניו"
לדרכו ,זימן אלישע את השונמית אל העלייה באמצעות גיחזי נערו ַ" -וַתֲּעמ
)פסוק יב(.
אלישע אינו מדבר אל השונמית ישירות .אף שעמדה לפניו ,הוא פונה בדבריו אל
גיחזיֱ" :אָמר ָנא ֵאֶליָהִ :הֵנּה ָחַרְדְתּ ֵאֵלינוֶּ …מה ַלֲעשׂוֹת ָלְך ."…יש להניח שגיחזי לא היה
צריך לחזור על שאלת רבו ,והשונמית הגיבה בתשובתה ישירות לדברי הנביאְ" :בּתוְֹך
ַעִמּי ָאנִׂכי יָׂשֶׁבת" )פסוק יג( 1.מהו אפוא טעמה של פניית אלישע אל השונמית בדרך כה
2
מוזרה?
נראה כי התשובה על כך היא שאלישע נוקט בצעד זה מסיבות של צניעות ,כדי
למנוע כל יחס אישי בינו לבין השונמית .דבר מעין זה לא מצאנו ביחסו של אלישע אל
אלמנת אחד מבני הנביאים בסיפור הקודם )שם לא נזכר כלל קיומו של נער הנביא(.
אולם באמת הסיטואציות אינן דומות כלל :היחס בין האלמנה ההיא לבין אלישע היה
מלכתחילה תכליתי; האלמנה באה "לצעוק" אל הנביא ,והנביא פעל כדי לפתור את
המצוקה שעליה צעקה .לעומתה ,יחסה של השונמית אל אלישע אינו לשם השגת
מטרה כלשהי .השונמית מאוד מעריכה את אלישע כ"ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" ,ועל כן היא
.1אין אנו טוענים זאת על סמך העובדה שאין בכתוב חזרה של דברי גיחזי על שאלת אלישע.
אף לוּ הייתה נעשית במציאות ,לא היה הכתוב צריך לציין חזרה כזאת .הסגנון האליפטי של
המקרא משאיר ַהְשָׁלמות מעין אלו לדמיונו של הקורא .לעתים הקורא אף אינו שם לב לכך
שהוא משלים מדעתו חוליה חסרה במהלך האירועים .סגנון זה ,מלבד היותו קצר יותר,
שומר על דינמיות העלילה.
דוגמה נאה לכך נמצאת בסיפורנו עצמו .בפסוק כו מַצוה אלישע על גיחזי" :רוּץ ָנא ִלְקָראָתהּ
ׂאֶמר:
ֶוֱאָמר ָלהֲּ :הָשׁלוֹם ָלְךֲ ,הָשׁלוֹם ְלִאיֵשְׁךֲ ,הָשׁלוֹם ַלָיֶּלד?" ,ומייד באה תשובת האישהַ" :ותּ
ָשׁלוֹם" ,והקורא משלים מבלי משים ,כי גיחזי אכן רץ ושאל את האישה את שלוש השאלות
ׂא ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים."…
הללו ,ועליהן היא ענתה ָ" :ÈÊÁÈ‚Ïשׁלוֹם" .רק אחר כך נאמרַ" :וָתּב
ובכן ,גם במקומנו ניתן היה לטעון שאת התשובהְ" :בּתוְֹך ַעִמּי ָאנִׂכי יָׂשֶׁבת" ענתה השונמית
לגיחזי כשחזר על שאלת רבו ,אולם במקומנו אין הדבר מסתבר :הרי השונמית שמעה
באוזניה את השאלה מפי אלישע ,ולא היה כל צורך אמיתי בחזרת גיחזי על דברי רבו.
.2אלישע מדבר בסיפורנו עוד פעמיים אל השונמית ,ובשתיהן הוא מדבר אליה ישירות ולא
ֶׂבֶקת ֵבּן" ,ובסיום הסיפור
דרך גיחזי .בפסוק טז הוא אומר להַ" :למּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ ח
הוא אומר להְ" :שִׂאי ְבֵנְך" )פסוק לו(.
ג .פסקה ב במחצית הראשונה )יב-יז( -לידת הבן
221
חֵפצה שיהיה אורח בביתה בכל עת שיעבור בשונם .מחמת סיבה זאת עצמה חש אלישע
צורך לשמור מרחק בינו לבינה ,לבל תהפוך הכנסת האורחים הנדיבה לבסיס לקשר
3
חברתי ,אף לא מינימלי.
˙ÈÓ Â˘‰ Ï˘ ‰˙·Â˘˙ .2
תגובתה של השונמית לשאלתו של אלישעְ" :בּתוְֹך ַעִמּי ) -משפחתי( ָאנִׂכי יָׂשֶׁבת",
מלמדת את מה שידענו אנו מתחילת הסיפור :הכנסת האורחים המופלגת שנהגה
באלישע הייתה שלא על מנת לקבל פרס .עוד מלמדת תגובתה על היותה "ִאָשּׁה ְגדוָֹלה",
כפי שאכן הוצגה בפסוק הראשון של סיפורנו :היא אינה חסרה דבר ואינה זקוקה
להתערבות הנביא לטובתה בחוגי השלטון; חייה יציבים ומוגנים בקרב משפחתה -
4
אישה מאושרת.
‡?"d»Ï ÔÈ
‡·»≈ Ô≈a Ï
¬ " – "‰»ÏB„¿‚ ‰M
‡»
ƒ " .3
השונמית עזבה את עליית אלישע וחזרה לביתה ולעיסוקיה ,ואלישע פונה אל גיחזי
נערו בנימה של חוסר אונים" :וֶּמה ַלֲעשׂוֹת ָלהּ?".
תשובתו של גיחזי מיידעת את הנביא באשר לא ידע עד עתה:
יד
ַויּׂאֶמר ֵגּיֲח ִזיֲ :אָבל ֵבּן ֵאין ָלהּ ְוִאיָשׁהּ ָזֵקן.
לוּ ידע זאת אלישע קודם לכן ,ודאי היה מקדים את דבריו בפסוק טזַ" :למּוֵֹעד ַהֶזּה
ֶׂבֶקת ֵבּן" ,ולא היה נותר חסר אונים מול תשובתה הקודמת.
ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ ח
.3מדוע אפוא דיבר אלישע ישירות אל השונמית בשתי הפעמים האחרות הנזכרות בסיפורנו,
אשר צוינו בהערה הקודמת? התשובה היא כי בשתי הפעמים הללו לא היה צורך באותה
שמירת מרחק מופגנת ,שכן בשתיהן היו בפי אלישע דברים קצרים וחד-צדדיים -אין הוא
מצפה לתגובה מצד השונמית )אף שתגובה כזאת אכן ניתנה בשני המקומות( .לעומת זאת,
במקומנו ַמפנה אלישע שאלה אל השונמית ,והוא מצפה ממנה לתשובה.
מלבד הבדל זה ,יש בכל אחד משני המקומות סיבה מיוחדת לפנייתו הישירה של אלישע אל
ׂד ַבָּפַּתח" ,בעוד
השונמית .כשקרא אלישע אליה באמצעות גיחזי בשנית ,נאמרַ" :וַתֲּעמ
ׂד ְלָפָניו" .נראה שהשונמית הפנימה את חפצו של אלישע
שבפעם הראשונה נאמרַ" :וַתֲּעמ
לשמור על מרחק רשמי ביניהם ,ועל כן לא נכנסה הפעם אל העלייה .עמידתה בפתח ,תוך
שמירת מרחק ממשי בינה לבינו ואי-כניסה לתחומוִ ,אפשרה לאלישע לדבר אליה ישירות.
בסיום הסיפור אומר אלישע לשונמית שתי מיליםְ" :שִׂאי ְבֵנְך" .לוּ היה אומר זאת לגיחזי
שיאמר לשונמית ,הייתה רוממות הרגע נפגעת באופן אנוש.
.4בסופו של דבר נצרכה השונמית לכך שאלישע ידבר לה אל המלך ,כנרמז בסיפור הנסמך על
סיפורנו בפרק ח )פסוקים ה-ו( ,וראה על כך את דברי ר' יעקב פידנקי כאן )בפירושו 'הוספות
הרי"ף' המשולב בתוך פירוש ר"י אברבנאל לנביאים ראשונים ,ירושלים תשט"ו( .דבריו יובאו
בנספח הראשון לסדרת עיונים זו סעיף .2
222
השונמית
במקום זה מתעוררת שאלה חמורה בסיפורנו :היותה של אישה חשוכת בנים הוא
הדבר הגורלי ביותר בחיי אישה .הדבר נכון במידה רבה גם בימינו ,אך שבעתיים נכון
הדבר ביחס לאישה בתקופת המקרא :נראה כי מעמדה החברתי של האישה חשוכת
הבנים והדימוי העצמי שלה היו נמוכים מכל אדם אחר בחברה 5.והנה בראש סיפורנו
מוצגת השונמית כ"ִאָשּׁה ְגדוָֹלה" ,בלא לרמוז כלל להיותה חשוכת בנים!
בעיה זו חמורה במיוחד ,שהרי המשך הסיפור עוסק בפקידתה של השונמית בבן ,ואם
כן מדוע אין מצג הסיפור מציג לפנינו את העובדה המכרעת ביחס לנושא סיפור זה
עצמו -שהדמות המרכזית בסיפורנו היא אישה שאין לה בן? סיפורנו הוא האחרון
בסדרת סיפורים במקרא על נשים עקרות שנפקדו בפרי בטן .אולם בכל הסיפורים
הקודמים הוצגה האישה מייד בתחילה כחשוכת פרי בטן ,ובכך הכניסנו כל אחד מן
הסיפורים הללו מייד לבעיה המרכזית שבה הוא עוסק 6,ולא כך הדבר בסיפורנו!
ולא רק על מדיניותו של הסיפור יש להקשות ,שלא ציין כבר במצג את העובדה
המכרעת בנוגע לשונמית ,אלא גם עליה עצמה יש להקשות :מדוע לא העלתה את
מצוקתה לפני הנביא ,לא ביזמתה ,ואף לא בתשובה לשאלתוֶ" :מה ַלֲעשׂוֹת ָלְך?" ,והרי
יודעת היא כי "ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ הוּא"!
ולבסוף נשאל על אלישע :הרי הנביא היה מתארח בבית זה לעתים מזומנות .כיצד
אפוא נתעלמה ממנו עובדה כה מכרעת ביחס לגורלה של אישה זו ושל משפחתה -
שהבית הזה שבו הוא מתארח הוא בית שאין בו ילדים?
אלישע נפגש עם עובדה זו ,ויחד עמו גם אנו קוראי הסיפור ,רק בפסוק יד )הפסוק
השביעי בסיפור( ,מפיו של גיחזי ,המספר זאת לתומו ובמידה רבה של מקריות )רק מפני
.5ביטוי למעמדה הטרגי של האישה העקרה מצוי בדרשת חז"ל בבראשית רבה )עא ,א( על
ֵׂמַע ֶאל ֶאְביוִֹנים ה'ְ ,וֶאת ֲאִסיָריו א ָבָזה" )תהילים ס"ט ,לד(" :אלו העקרות
הפסוקִ" :כּי שׁ
˘ ,˙·ÂÏÚ ԉÈ˙· ÍÂ˙· ˙¯ÂÒ‡ Ô‰וכיוון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות" .ובהמשך שם
)עא ,ב( דרשו אף את הפסוק" :סוֵֹמְך ה' ְלָכל ַהנְּׂפִלים" )תהילים קמ"ה ,יד(" :אלו העקרות ˘Ô‰
."Ô‰È˙· ÍÂ˙· ˙ÂÏÙÂבמקום אחר בבראשית רבה )מה ,ב( נאמר" :כל מי שאין לו בן כאילו
הוא מת ,כאילו הוא הרוס" ,ושם הובאו פסוקים מפרשיות רחל ושרה המוכיחים זאת.
הביטוי המושלם ביותר במקרא למצבה השפל של האישה העקרה הוא כמובן בסיפור חנה
)ובהארות חז"ל לסיפור זה(.
:‰¯˘ .6עובדת עקרותה נזכרה כבר עם הופעתה הראשונה בסוף פרשת נחַ" :וְתִּהי ָשַׂרי ֲעָקָרה
ֵאין ָלהּ ָוָלד" )שם י"א ,ל( .ובהמשך נאמרְ " :וָשַׂרי ֵאֶשׁת ַאְבָרם א ָיְלָדה לוֹ" )בראשית ט"ז ,א(.
פסוק זה משמש פתיחה לכל מה שקשור בהמשך לעובדה זו :נתינת הגר לאברהם
והמשתלשל מכך; הבטחת ה' לאברם בברית המילה ביחס לשרהְ " :וַגם ָנַתִתּי ִמֶמָּנּה ְלָך ֵבּן"
)שם י"ז ,טז(; דברי המלאך לאברהם" :שׁוֹב ָאשׁוּב ֵאֶליָך ָכֵּעת ַחָיּה ְוִהֵנּה ֵבן ְלָשָׂרה ִאְשֶׁתָּך" )שם
י"ח ,י(; וכן פקידת ה' את שרה בתחילת פרק כ"א.
¯·˜ַ" :‰וֶיְּעַתּר ִיְצָחק ַלה' ְלנַׂכח ִאְשׁתּוֹ ִכּי ֲעָקָרה ִהוא" )שם כ"ה ,כא(.
¯ְ …" :ÏÁוָרֵחל ֲעָקָרה" )שם כ"ט ,לא(.
‡˘˙ ְ …" :Á Óוִאְשׁתּוֹ ֲעָקָרה ְוא ָיָלָדה" )שופטים י"ג ,ב(.
…" :‰ Áוְּלַחָנּה ֵאין ְיָלִדים" )שמ"א א' ,ב(.
ג .פסקה ב במחצית הראשונה )יב-יז( -לידת הבן
223
שאלת אלישע "וֶּמה ַלֲעשׂוֹת ָלהּ"( ,ואנו מופתעים מאוד מפגישתנו המאוחרת עם
העובדה שהיא אולי החשובה ביותר להבנת הסיפור.
אף שאלות חמורות אלו )בנוסף לשאלה שהוצגה בעיון א (3ימתינו לתשובתן בהמשך
סדרת עיונים זאת.
Ú˘ÈÏ‡Ï Ô˙È "‰ÈÁ Ï˘ Á˙ÙÓ" .4
מששמע אלישע את דברי גיחזיֲ" :אָבל ֵבּן ֵאין ָלהּ ְוִאיָשׁהּ ָזֵקן" ,נדמה כי רווח לו :עתה
יודע הוא כיצד יוכל לגמול עם השונמית גמול שישווה ל"חרדה" שחרדה למענו ,והוא
ְמַצוה על גיחזי לשוב ולקרוא לשונמית.
עתה באה השונמית ועומדת בפתח )ולא "לפניו"( .בהערה 3לעיל הסברנו כי בכך
נענתה השונמית ְלמה שחשה בפעם הקודמת -כי הנביא חפץ בשמירת מרחק מודגשת
בינו לבינה .אולם אפשר שקיים לכך טעם אחר ,או טעם נוסף :מן העובדה שזמן קצר
לאחר שנסתיים הדו-שיח בינה לבין הנביא היא נקראת שוב לעליית הנביא ,הסיקה
השונמית שוודאי שכח הנביא לומר לה דבר מה ,ועל כן הוא מזמנה שנית להשלמת
דבריו .לפיכך היא עומדת בפתח -עמידת עראי ,כמזומנת לשמוע את הפרט שנשכח
קודם לכן ,וכמוכנה להמשיך מייד בעיסוקיה שהופרעה מהם זאת הפעם השנייה.
ובמצב זה ,של עמידת עראי בפתח עלייתו של הנביא ,נוחתות עליה מילותיו
המרעישות של הנביא ,שלהן לא ציפתה כלל:
ֶׂבֶקת ֵבּן.
ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּהַ 7אְתּ ח
מה רבה הָעצמה המתגלה בדברו זה של הנביא!
וכך ביאר רד"ק את דבריו אלו של אלישע:
אמר מלבו ובטח באל יתברך שיקיים דברו ,כמו שכתוב באדם הצדיק
)איוב כ"ב ,כח(ְ " :וִתְגַזר אוֶֹמר ְוָיָקם ָלְך" 8.וכן בשמואל הנביאְ " :וא ִהִפּיל
ִמָכּל ְדָּבָריו ָאְרָצה" )שמ"א ג' ,יט( .וכן אמר בדרש )פרקי רבי אליעזר לג(:
9
"'ְרצוֹן ְיֵרָאיו ַיֲעֶשׂה' -עשה הקב"ה רצונו של נביא ,והרתה וילדה".
.7הצירוף "ָכֵּעת ַחָיּה" מופיע במקרא רק בנוגע לאברהם ושרה ובסיפורנו :הוא מופיע פעמיים
בראש פרשת וירא )בראשית י"ח ,י ושם יד( וכן פעמיים גם בסיפורנו .פירושים שונים הוצעו
‡∆
«‰
» ‰»M
» «a ‰∆f‰
לצירוף זה ,אולם כוונתו ברורה מהקשרוֵ" :תֵּלד ְלָך ָשָׂרה « „Ú≈Bn«Ï
"˙∆¯Á
)בראשית י"ז ,כא( .אף במקומנו זאת הכוונה' :בעוד שנה בדיוק את חובקת בן' ,וכך אכן
אירעַ" :וֵתֶּלד ֵבּן « „Ú≈Bn«Ï
ָ ‰∆f‰כֵּעת ַחָיּהֲ ,אֶשׁר ִדֶּבּר ֵאֶליָה ֱאִליָשׁע" )פסוק יז(.
.8רד"ק רומז כאן לדרשת חז"ל במסכת תענית כג ע"ב ביחס לחוני המעגלְ " :וִתְגַזר אוֶֹמר -אתה
גזרת מלמטה ,והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה".
.9אמנם בפירושו הראשון לדברי אלישע כתב רד"ק" :אפשר שנאמר לו באותה העת בנבואה".
אולם לנבואה זו אין כל רמז בסיפורנו ,ואכן הדעה הרווחת במדרשי חז"ל ובדברי רוב
המפרשים היא כפירוש רד"ק המובא בגוף העיון.
224
השונמית
מיוחד הוא סיפורנו בכך שהִנסים המתוארים בו ,אינם שינויים הנעשים בחומר או
בחוקי הטבע )כמו בסיפור הקודם לסיפורנו( ולא בידיעת העתיד )כמו בסיפור שבפרק ג'(,
אלא שניהם נוגעים · :ÌÈÈÁ Ô˙Óחיים חדשים של בן הניתן לשונמית חשוכת הבנים,
וחיים המושבים לבן הזה ,לאחר שניטלו ממנו.
האם מתן חיים כלול בתחום הראוי לפעולתו של הנביא? האם רשאי הנביא לגזור על
לידת בן ,כפי שעשה במקומנו? והאם הוא רשאי לבקש מאת ה' השבת חיים למת ,כפי
שעשה אלישע ולפניו עשה כן אליהו?
נתינת חיים או נטילתם הם מן התפקידים המיוחדים לבורא עולם ,אשר בידו נפש
כל חי ,ואשר ברא את האדם ונפח באפיו נשמת חיים .האם מעניק הבורא לנביאיו את
הכוח ואת הסמכות להתערב בשיקולים של נתינת חיים לאדם? ואם לאו ,שמא ניתן
לומר שחריגתו זו של אלישע מגבולות סמכותו היא המפתח לסתומותיו של סיפורנו
10
ובעיקר לשאלה הגדולה מדוע מת הילד.
בראש מסכת תענית )ב ע"א( מובאים דבריו של ר' יוחנן:
שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ,ואלו הן :מפתח
11
של גשמים ומפתח של חיה ) -יולדת( ומפתח של תחיית המתים.
המכנה המשותף ל'שלושת המפתחות' הללו הוא שהם המפתחות לחיים בעולם ,ואם
כן נראה שלדעת ר' יוחנן תחום נתינת החיים הוא בסמכותו הבלעדית של ה' ,ואינו ניתן
לשליח -אפילו נביא.
אולם הסיפורים על אליהו ועל אלישע הרי מכחישים זאת! וכך אכן מקשים בעלי
התוספות שם )ד"ה שלושה מפתחות(:
.10בדברים שלהלן נסתייג מדרך זו בהבנת הסיפור ,שהיא דרך קריאתו של מ' סבתו את סיפורנו
במאמרו "סיפור השונמית" ,מגדים טו ,עמ' .52-45וכך הוא כותב שם )עמ' " :(46בשעה שגזר
ֶׂבֶקת ֵבּן' עבר בזה את הגבול שבין המשלח לשליח ,ובין
אלישע 'ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ ח
האדם -ואפילו הוא נביא -לאלוהיו" .בחריגה זו של אלישע מגבולו האנושי רואה סבתו את
הסיבה למות הילד :לידתו לא נועדה אלא כדי לחנך את אלישע ולהמחיש לו ,שגֵזרת נתינת
החיים שגזר אינה בת קיום .על פי דבריו יוצא ,שהשונמית )שדווקא לא הייתה שותפה
לאלישע ב'טעותו'( הפכה להיות אובייקט שעל גביו מתרחש תהליך חינוכו של הנביא .דבר
זה אין הדעת סובלתו .ואולם הסתייגותנו מדרך ניתוח זו נובעת בעיקר מתפיסת כלל
הסיפורים על אליהו ואלישע ,שלדעתנו אינם עוסקים כלל בחריגת הנביאים הללו מגבולם
האנושי.
.11בהמשך הגמרא מובאים פסוקים המאשרים את כל אחד משלושת הדברים הללו ,ונוסף שם
)בעמוד ב(" :במערבא אמרי ) -בארץ ישראל אמרו( :אף מפתח של פרנסה …ור' יוחנן …אמר
לך -גשמים היינו פרנסה".
ג .פסקה ב במחצית הראשונה )יב-יז( -לידת הבן
225
ואם תאמר :והא אמרינן )במסכת סנהדרין קיג ע"א( דמפתח הגשמים
נמסר לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים 12,וכן לאלישע .ויש לומר,
דהא דקאמר 'שלא נמסרו לשליח' אינו רוצה לומר שלא נמסרו מעולם,
דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו ,אלא ˙ÂÈ‰Ï ÁÈÏ˘Ï Â¯ÒÓ ‡Ï
.̉ÈÏÚ ‰ ÂÓÓ ÌÏÂÚÏ
תירוצם של בעלי התוספות מכוון לדברי מדרשים אחדים .כך נאמר בדברים רבה )י ,ג(:
כל מה שהקב"ה עושה הצדיקים עושין .כיצד -הקב"ה פוקד עקרות,
ואלישע פקד את השונמית …הקב"ה מחיה מתים ,ואלישע החיה את בנה
של השונמית.
ובמדרש תהילים למזמור ע"ח )מהדורת בובר ,עמ' (346נאמר:
שלושה מפתחות הן ,שלא מסרן הקב"ה ביד שליח :מפתח של רחם…
מפתח של קברים בתחיית המתים …מפתח של גשמים‰"·˜‰ ‰ˆ¯˘Î …
˙ :ÌȘȄˆÏ Ô‰Ï Ôשל עקרה מסר לאלישע …של תחיית המתים מסר
לאליהו …ובנה של השונמית על ידי אלישע…
נמצא על פי דברים אלו ,כי אין להסיק מדברי ר' יוחנן בראש מסכת תענית על קיומה
של ביקורת על אלישע ועל הִנסים שחולל בסיפורנו .אלישע אינו נוטל מפתח של חיה
ולא מפתח של תחיית המתים כדי "להיות לעולם ממונה עליהם" ,אלא הוא משתמש
בהם לפי שעה ,בהתאם לצורכי נבואתו 13.הקב"ה רצה לתיתם לו ,ועל כן התקיימה
גֵזרתו ,ולשונמית נולד בן "ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ֲאֶשׁר ִדֶּבּר ֵאֶליָה ֱאִליָשׁע" .ומסיבה זו גם
השיב ה' את נפש הילד המת אל קרבו על פי תפילתו של אלישע ובהתאמה למאמציו.
ולא זו בלבד שאין בסיפורנו ביקורת על הנסים שחולל אלישע ,אלא אדרבה ,סיפורנו
מעורר בלב קוראו השתוממות על כוחו העצום של איש האלוהים לפעול במציאות
.12בעלי התוספות פותחים בשאלה על סתירה בין דברי ר' יוחנן לבין דברי הגמרא בסנהדרין
אודות אליהו )ולא בסתירה מן הפסוקים עצמם כפי שַיּעשו בהמשך דבריהם( ,משום
שהגמרא בסנהדרין משתמשת באותו מינוח ביחס לאליהו ,ואף מזכירה את המאמר בעניין
שלושת המפתחות )הדברים מובאים בתרגום לעברית(" :ביקש רחמים Ï˘ Á˙ÙÓ ÂÏ Â ˙ Â
¯ËÓועמד והלך …ביקש רחמים שיתנו לו ,ÌÈ˙Ó‰ ˙ÈÈÁ˙ Ï˘ Á˙ÙÓאמרו לו :שלוש
מפתחות לא נמסרו לשליח …יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב?! תן זה וקח זה".
וראה דברינו על מאמר חז"ל זה בספר פרקי אליהו עמ' .82-81
" .13צורכי נבואתו" של אלישע במובן הרחב ,כוללים אף השבת גמול למי שמיטיב עמו בפעולתו
הנבואית ,כמעשה האישה השונמית .בהכנסת האורחים שהיא נוהגת בו היא מאפשרת לו
לקיים את פעולותיו כנביא ,תוך כדי נדידה בין ערי ישראלֵ .הענותו של אלישע לדרישתה,
שיבוא לביתה וישיב את בנה לחיים ,ודאי שהיא מצורכי נבואתו של אלישע -הנביא הפועל
למען נזקקים בחברה הראויים לכך.
השונמית
226
האנושית פעולות המיוחדות לה' ,והוא מצטרף אל מסקנת מדרש דברים רבה כי "כל מה
שהקב"ה עושה ,הצדיקים עושין" -הן בפקידת עקרה הן בהחייאת מת.
אמנם בסיפורנו מתעוררות בלב הקורא כמה שאלות ,שבאחת מן החמורות שבהן -
השאלה מדוע מת הילד -כבר פגשנו ,ואחרות עוד נפגוש בהמשך קריאתנו את הסיפור,
אך ברי כי אין לחפש תשובה לשאלות אלו בתחום הביקורת הדתית או התיאולוגית על
אלישע -בכך שחרג בגֵזרתו מן הגבולות הראויים לנביא ,ונכנס לתחום הראוי רק לבורא
עולם .ביקורת מעין זו ,לפי קריאתנו את סיפור זה ואת דומיו ,זרה לרוח הסיפורים על
אליהו ועל אלישע 14.אם ישנה ביקורת על הנביא בסיפורנו )ובסיפורים אחרים על
אליהו או על אלישע( היא נוגעת דווקא להיבטים הבין-אישיים בפעילותו .אך ַאל נקדים
את מה שראוי לבוא רק בהמשך סדרת עיונים זו.
˙"!»Í
∆Á
» Ù¿L
ƒ ¿a ·≈f«Îz
‡¿ Ï
« " .5
תגובתה של השונמית למשמע דבריו המרעישים של הנביא מעוררת תמיהה:
טז
ִׂני ִאישׁ ָהֱאִהיםַ ,אל ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך!
ׂאֶמרַ :אל ֲאד
ַותּ
מדוע היא סבורה שאיש האלוהים מכזב בה ,כלומר אומר לה דברי כזב -דברים
שאינם אמת? והרי היא מכירה בו כ"ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" ,מדוע אפוא לא תאמין
באפשרות התקיימותם של דבריו? והרי בהמשך סיפורנו היא מאמינה ביכולתו של
אלישע לחולל נס גדול מזה -להחיות את בנה המת!
נראה שמחמת קושיה זו פירשו המפרשים )רש"י ,רד"ק באחד מפירושיו ,רלב"ג ,ר"י
אברבנאל ,מצודות ,מלבי"ם ועוד( את דברי השונמיתַ" :אל ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך" ,כבקשה
שהבן שִיָּוּלד יהיה בן של קיימא ,ודבריה הם בבחינת "ניבאה ולא ידעה מה ניבאה" .את
השורש כז"ב )שבכל מקום במקרא משמעו קרוב לזה של השורש שק"ר או של השורש
רמ"ה( פירשו מלשון הפסקת דבר" :וְּכמוָֹצא ַמִים ֲאֶשׁר א ְיַכְזּבוּ ֵמיָמיו" )ישעיה נ"ח ,יא;
אף שגם שם הכוונה בהשאלה ,שהמים לא 'יַרמו'( .הסיבה לפירוש זה ,היא כנראה
רצונם של המפרשים למנוע אמירה בוטה של השונמית שיש בה חוסר אמון בדברי
הנביא וביטוי פוגע בו .לפירושם זה הביאו המפרשים חיזוק מפסוק כחֲ" :הא ָאַמְרִתּי
ִׂתי" ,ומשמע שאף מה שאמרה בראשונה היה מכוון כנגד אפשרות מותו של
א ַתְשֶׁלה א
הילד.
.14וכפי שראינו ,אף חז"ל בדבריהם אודות שני הנביאים הללו ,מבטאים השקפה הפוכה -
השקפה של התפעמות מן הכוח הניתן להם על ידי ה' לפעול אף בתחומי פעולתו המובהקים
של ה' .אף על פי כן ,חשפו חז"ל לעתים בסיפורים אודות שני הנביאים הללו ביקורת סמויה
על התנהלותם ,אלא שביקורת זו מעולם לא נגעה בתחום הנידון למעלה -החריגה שלא
ברשות מן האנושי אל האלוהי.
ג .פסקה ב במחצית הראשונה )יב-יז( -לידת הבן
227
אולם פשוטם של דברי השונמית אכן מבטא חוסר אמון באפשרות התגשמותם של דברי
15
הנביא .לא ניתן לייחס לשונמית ידיעה כמעט נבואית של מות בנה ש ִיּקרה בעוד שנים.
ִׂתי" ,אינם מלמדים על
אף דברי השונמית בפסוק כחֲ" :הא ָאַמְרִתּי א ַתְשֶׁלה א
פירוש שונה של דבריה הראשוניםַ" :אל ְתַּכֵזּב" .השורשים כז"ב ושל"י מתחלפים
בסיפורנו ,ומשמעם אחד' :להטעות ,לומר דבר שאינו אמת' )וראה להלן עיון ה הערה .(2
כוונת השונמית בפסוק כח היא אפוא ,שצדקה בדבריה הראשונים ַ" -אל ְתַּכֵזּב" -אולם
לא על פי כוונתה אז ,שכן אז התכוונה שלא יטעה אותה הנביא בעניין הלידה ,ואילו
בדיעבד התברר שאמנם ילדה ,אך מה ערך בלידת בן שמת כילד? )וכן ביאר רד"ק(.
נמצא אפוא ,שאת דברי השונמית במקומנו יש לפרש כפשוטם ,ולנסות לענות על
השאלות המתעוררות כתוצאה מכך.
לכאורה ,ניתן לטעון שאין לדרוש מן השונמית להיות מאמינה גדולה יותר מִאֵמנוּ
שרה .הרי גם שרה ,כששמעה את דברו של מלאך ה'" :שׁוֹב ָאשׁוּב ֵאֶליָך ָכֵּעת ַחָיּהְ ,וִהֵנּה
ֵבן ְלָשָׂרה ִאְשֶׁתָּך" )בראשית י"ח ,י( ,הגיבה בצחוק של חוסר אמוןַ" :וִתְּצַחק ָשָׂרה ְבִּקְרָבּהּ
ִׂני ָזֵקן?!" )שם ,יב( ,ואף ננזפה על כךָ" :לָמּה ֶזּה
ׂרַ :אֲחֵרי ְבִתי ָהְיָתה ִלּי ֶעְדָנהַ ,ואד
ֵלאמ
ׂרֲ …הִיָפֵּלא ֵמה' ָדָּבר?!" )שם ,יג-יד(.
ָצֲחָקה ָשָׂרה ֵלאמ
אלא שבאמת אין הנידון במקומנו דומה לתקדימו .נראה כי שרה לא ידעה שהדובר
אל אברהם הוא מלאך ה' .היא ראתה בו עובר אורח ,שבזכות הכנסת האורחים שזכה
בה באוהל אברהם ,הוא מברך את המארח שיזכה במה שחסר לו -בבן ,ועל ברכה זו
היא מגיבה בצחוק של חוסר אמון 16.נראה ,כי רק בדברי הנזיפה של מלאך ה' הכירה שרה
בהיותו מלאך ,שהרי היא צחקה ·˜¯· ,‰והאורח ידע את אשר בלבה ,ואף ששרה כיחשה
ואמרה" :א ָצַחְקִתּי" ,עמד על דבריו וענה" :אִ ,כּי ָצָחְקְתּ!" 17.אולם השונמית ידעה
מתחילה מי הוא שלפניו היא עומדת :אמנם אין הוא מלאך ה' ,אולם אף נביא ה' יש בכוחו
לשנות את המציאות ולגזור גֵזרה שעתידה להתקיים .מדוע אפוא פקפקה השונמית בכך?
אף תמיהה זו מצטרפת אל התמיהות הקודמות שהעלינו על המחצית הראשונה של
סיפורנו ,ויחד עמן היא ממתינה לתשובה.
ֶׂבֶקת ֵבּן" ,כפי שהבינם מלבי"ם )ואף
.15כמו כן ,על פי הפשט אין להבין את דברי אלישעַ" :אְתּ ח
פרשנים שקדמוהו כמו בעל המצודות(" :שזה מורה רק שתחבוק אותו ,לא שיאריך ימים",
ועל כן הגיבה השונמית בדבריה על רמז זה בדברי אלישע.
.16קיים הבדל נוסף בין שני המצבים :שרה הייתה באותה שעה בת תשעים שנהְ " :וַאְבָרָהם
ַׂרח ַכָּנִּשׁים"; ואכן ,בצחוקה היא אומרת
ְוָשָׂרה ְזֵקִנים ָבִּאים ַבָּיִּמיםָ ,חַדל ִלְהיוֹת ְלָשָׂרה א
ִׂני ָזֵקן?" )פסוקים יא-יב שם( .על השונמית לא נאמר
בקרבהַ" :אֲחֵרי ְבִתי ָהְיָתה ִלּי ֶעְדָנה ַואד
שהיא 'זקנה באה בימים' ושחדל להיות לה אורח כנשים .מפי גיחזי אנו שומעים רק זאת:
≈»Ê dL
‡» È
"ֵבּן ֵאין ָלהּ ƒ¿Â
˜ ."Ôאת כוונת גיחזי הסביר רד"ק" :כלומר ,אם תאמר :אין לה עתה ,יהיה
לה בן לזמן שיבא ִ' -איָשׁהּ ָזֵקן' ,ולא ידע יום מותו ,כי קרוב לפרקו הוא ,ואם תוכל שיהיה לה
בן ממנו ,זו תהיה לה טובה גדולה" .נראה שפירש כך ,משום שהאיש יכול להוליד גם בזקנתו.
על כל פנים ברור ,שאפשרות הלידה של השונמית הייתה קרובה יותר מזו של שרה.
.17ראה מה שכתבתנו בעיוננו לפרשת וירא ,סדרה שנייה ,עמ' 66הערה .13
השונמית
228
˙ÓÈȘ˙Ó Ú˘Èχ Ï˘ Â˙¯≈Ê‚ .6
אלישע ,על כל פנים ,אינו מתרשם מפקפוקה של השונמית ,ואינו מגיב כלל על
דבריה ,ואף דבר זה מעורר תמיהה מסוימת.
ברם ,יהא הסבר פקפוקה של השונמית אשר יהא ,דברו של הנביא מתקיים כפי שגזר:
יז
.ÚL
‡» ȃÏ
‡¡ ‰»È∆Ï
≈ ¯∆aƒc ¯L
‡∆
ַוַתַּהר ָהִאָשּׁה ַוֵתֶּלד ֵבּן ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ¬
בכל זאת ,הבדל קל ,זעיר ממש ,מתבלט בין דברי הנביא בפסוק טז לתיאור
התקיימותם בפסוק שאחריו .הנביא אמר:
“·∆∆˜˙ ≈.Ôa
ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ Á
ואילו בפועל מתואר הדבר במלים שונות במקצת:
ַ Ô≈a „∆Ïzלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה…
≈«Â
האם ישנה משמעות להבדל זה? האם לידת בן אינה כוללת ממילא את חיבוקו? אף
דבר זה נותיר בינתיים ב'צריך עיון'.
***
הנה הגענו אל הִפּסקה האחרונה במחצית זו של הסיפור )פסקה ג( -אל פסוקים
יח-כא ,שבהם מתואר מות הילד .אלא שפסקה זו כבר נידונה בעיון א 3לעיל :מותו של
הילד נתבאר מן ההיבט הריאלי הכרוך בו ,ואילו מן ההיבט של הממד האלוהי הוא עורר
את השאלה הגדולה בסיפורנו :מדוע מת הילד?
אף את החלטתה של השונמית להשכיב את בנה המת על מיטת איש האלוהים
ביארנו לעיל בעיון א )סעיף ,(1ובהמשך שם ביארנו אף את פסוקים כב-כד ,המהווים
'ציר מרכזי' בסיפורנו.
בעיון הבא נחל לעסוק אפוא במחצית השנייה של סיפורנו.